רוסק-עמינח: בנק לאומי הוא ארגון פשע?

בבית משפט השלום בתל אביב התחדשה הבוקר (א') עדותה של מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, במסגרת משפטם של חברי קבוצת "באים לבנקאים", ובראשם עו"ד ברק כהן.

עו"ד כהן - יחד עם ערן ורד, יגאל רמב"ם, משה מנקין, איליאן מרשק, אילן פלד ואמנון פורת - מואשמים בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פגיעה בפרטיות, הטרדה וסחיטה באיומים ועוד, שביצעו נגד מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח; נגד מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, ציון קינן; ונגד גורמים נוספים במסגרת מחאתם.

זהו יום העדות השלישי וככל הנראה האחרון של מנכ"לית בנק לאומי, הנחשבת לעדה מרכזית של המדינה. היום נדע אם רוסק-עמינח תצליח להמשיך בקו בו בחרה עד כה, הכולל עדות הממוקדת בניסיון להוכיח את הפגיעה המתמשכת בה ובבני משפחתה מהמחאה - או ש"תישבר" בחקירה הנגדית, כך שעדותה תעורער.

היום מתמודדת מנכ"לית לאומי עם חקירה נגדית שעורך לה עו"ד דוד דרעי, בא-כוחו של איליה מרשק, נאשם נוסף בפרשה לצד עו"ד ברק כהן. בתחילת הדיון פנה הסנגור לרוסק-עמינח ואמר לה: "את עומדת בראש בנק לאומי, שהוא ארגון פשע, ואת ומי שעומד בראשו הם ראשי ארגון פשע".

רוסק-עמינח השיבה: "זו אמירה הזויה וחצופה".

עו"ד דרעי המשיך וחקר את רוסק-עמינח על ההסכם אליו הגיע בנק לאומי עם הרשויות האמריקניות בנוגע ללקוחות הבנק והעלמות המס:

עו"ד דרעי: "תבעת את הלקוחות האמריקנים?"

רוסק-עמינח: "אין לי שום כוונה לענות לשאלה זו ולהתייחס האם תבענו לקוחות של הבנק". לשאלת בית המשפט היא השיבה שהבנק לא תבע לקוחות אמריקנים.

עו"ד דרעי: "האם הבנק תבע את עובדיו?"

רוסק-עמינח: "הבנק לא תבע אף אחד חוץ מחברת הביטוח".

עו"ד דרעי: "כשאת נכנסת לתפקידך כמנכ"לית, האם את חקרת את זה?"

רוסק-עמינח: "האירוע הזה הסתיים בשנת 2014, ואני נכנסתי בשנת 2012. כמובן הייתי מעורבת. האם זה עונה לאדוני המכובד?"

עו"ד דרעי: "כן".

רוסק-עמינח: "יופי. הצלחתי".

עו"ד דרעי: "אתם שילמתם 4 מיליארד שקל".

רוסק-עמינח: "המספר שגוי".

עו"ד דרעי: "כמה שילמתם לרשויות האמריקניות?"

רוסק-עמינח: "400 מיליון דולר".

עו"ד דרעי: "האם ביקשתם ניכוי מס בישראל?"

רוסק-עמינח: "על ה-400 מיליון? בוודאות לא".

עו"ד דרעי: "אמרת שההתדיינות לא הסתיימה, אז על מה כן ביקשתם ניכוי?"

רוסק-עמינח: "יש סמנכ"ל כספים... קנס בסך 400 מיליון דולר לא נתבע בשום צורה שהיא מרשויות המס".

עו"ד דרעי: "חוץ מעיריית ניו-יורק ורשות המיסים, האם סכומים נוספים?"

רוסק-עמינח: "היה ברשות ניירות ערך האמריקנית".

עו"ד דרעי: "אתם התחייבתם לסגור את הפעילות של החשבונות של הלקוחות האמריקנים".

רוסק-עמינח: "יש לנו עדיין".

עו"ד דרעי: "רגע, בסעיף 10 להסכם".

רוסק-עמינח: "כל מה שהתחייבנו בעקבות הנייר הזה, עשינו וסיימנו".

עו"ד דרעי: "האם עקב סגירת חשבונות תבעו אתכם?"

רוסק-עמינח: "למיטב ידיעתי לא. אבל גם אם כן, אם לקוח אחד של הבנק תבע אותו, אין לזה משמעות".

עו"ד דרעי: "התחייבתם לסטנדרטים מוגברים".

רוסק-עמינח: כל מה שבנק לאומי התחייב במסגרת ההסכם הזה יושם".

עו"ד דרעי: "הסיפור של הציות - איך הוא בא לידי ביטוי?"

רוסק-עמינח: "היה מערך ציות לפני, והיה מערך אחרי".

עו"ד דרעי: "שלא השתנה?"

רוסק-עמינח: "הוא עושה זאת הרבה יותר טוב עכשיו ונמצא בחטיבה אחרת (בייעוץ המשפטי)".

עו"ד דרעי: "כמה עלו ההדרכות?"

רוסק-עמינח: "לא יודעת. וגם אם הייתי יודעת, לא הייתי עונה".

עו"ד דרעי: "את לא יודעת?"

רוסק-עמינח: "כבר עניתי שאני לא יודעת הכול. הכל נעשה לפי ייעוץ משפטי, ואני עונה לך כבנקאית ששום דבר לא הפר סודיות בנקאית, והכול נעשה לפי הדין והחוק. להבדיל מאלה שאתה מייצג, אנחנו שומרי חוק".

עו"ד ברק כהן: "למה מותר לה להגיד את זה, אדוני?"

עו"ד דרעי: "לא רק שלא היו צווים. אתם בהתנדבות סיפקתם לאמריקנים אינפורמציה. אני לא שואל על ליווי משפטי אלא כבנקאית. האם כשמסרתם לרשות מידע על בעל החשבון האמיתי, פעילות בחשבון וכו' בלי הסכמתו של בעל החשבון - האם זו הפרת סודיות בנקאית?"

רוסק-עמינח: "זוהי שאלת משפטית, ואגיד לך שהנושא הזה לווה על-ידי מיטב עורכי הדין בארץ ובארה"ב".

עו"ד דרעי: "אם אשאל אותך כמה הלוותם לנוחי דנקנר, מה תגידי לי?"

רוסק-עמינח: "שאתה יכול לקרוא בעיתון... אתה קצת מתבלבל".

עו"ד דרעי: "כששואלים אותה על דנקנר, זה סודיות משפטית; כששואלים אותה על חשבונות של לקוחות אמריקנים, היא לא יודעת".

עו"ד דפנה יבין, באת-כוח הפרקליטות: "אני מבקשת מבית המשפט שימקד את הצדדים לגדר המחלוקת".

עו"ד דרעי: "זו לא התנגדות, זה ניסיון של התובעת להכתיב קו הגנה. אך אני מתנצל, תפקיד הסנגור הוא להגן, ותפקיד התביעה הוא לתבוע".

השופט שמואל מלמד: "כשהתובעת אומרת שהיא לא יודעת, אין טעם לחקור אותה על כך. התשובה נשארת אותה תשובה".

עו"ד דרעי: "אני רוצה לשאול אותך שאלה עובדתית: כמה עלה כל הסיפור הזה?"

רוסק-עמינח: "אני לא יודעת".

עו"ד דרעי: "תודה. ביקשו ממך לאשר את העלויות האלה?"

רוסק-עמינח: "ההפרדה למה שאמרת לא ידועה לי, והיא לא באה... מכלול העלויות בכל הפרשה עם האמריקנים אושר. האם זה היה צילום, או אישור, או עורכי הדין האלה... אני לא יודעת. זה הגיע לדירקטוריון, וכולנו אישרנו את זה. אני לא מוכנה לנהל דיון של שעה על האירוע עם האמריקנים. אתה מנצל את המקום הזה כדי לעשות משהו שאסור לעשות אותו".

עו"ד דרעי: "היו כאן 4 חברות, ואני שואל שאלה עובדתית - האם בכל ההוצאות שהיו נשא הבנק או כל 4 החברות?"

רוסק-עמינח: "מי שטיפל בנושא".

עו"ד דרעי: "דני צידון, המשנה, והיו"ר דוד ברודט".

רוסק-עמינח: לא אמרתי שהם עשו את החלוקה. רק שהם טיפלו בנושא. אולי תזמין אותם?"

עו"ד דרעי: "אל תדאגי, נזמין".

רוסק-עמינח: "לפי דעתכם, שום דבר בבנק לא מעניין אותי. אני לא מתעניינת, ולכן הבנק שלי כל-כך גרוע".

עו"ד דרעי: "אני מבקש שהנזיפות לא יפנו אליי. היא מבלבלת את השכל".

השופט מלמד: "אם היא לא יודעת שסולקו, איך אפשר לדעת אם תבעו את מי שסולק?"

עו"ד דרעי: "האם הבנק תבע בתביעה אזרחית את אותם אנשים שסרחו?"

"הפכתם אותי לסמל"

רוסק-עמינח: "אנחנו יושבים כאן כבר שעה ורבע כמעט, ואנחנו דנים באירוע האמריקני, ועם כל הכבוד, הוא לא קשור אליי. אתם הפכתם אותי לסמל. אבל אני באתי לכאן בגלל תביעה מאיימת. איך אנחנו נשב כאן ונעשה דיון על הפרשה האמריקנית..."

עו"ד דרעי: "בית המשפט קבע כבר שהיא רלוונטית".

השופט מלמד: "העדה אמרה שהיא לא יודעת".

רוסק-עמינח: "עניתי שלא תבעו אף אחד".

עו"ד דרעי: "אני שאלתי אותה אם תבעו לקוחות של הבנק שהעלימו מס והרוויחו מזה".

רוסק-עמינח: "ושאלת לגבי עובדים?"

השופט מלמד: "והיא ענתה שלא תבעו אף אחד".

עו"ד אמנון פורת, נאשם נוסף המייצג את עצמו, פנה לאחד מהמלווים של רוסק-עמינח (עו"ד איל כהן, עורך הדין שהבנק שכר לייצג את רוסק-עמינח בהליך) ואמר לו: "אתה מסתכל עליי במבטים... אדוני, יהיה פה כיכר תחריר. אם יקרה לי משהו, גם אני אתבע אותך (צועק על רוסק-עמינח ועל עו"ד דפנה יבין - מ' ש'). אם את לא תהיי אוביקטיבית, אני אתבע אותך".

השופט מלמד לעו"ד פורת: "אדוני, תצא החוצה עד שתרגע".

עו"ד פורת: "אני יוצא רק אם אני מחזיר את תעודת הזהות. אני בן אדם מסכן. תתביישי לך".

השופט מלמד: "אדון פורת, תרגע".

עו"ד פורת: "אני לא אדון, אני זבל. אם אחד מהעבריינים שלך ייגע בי, אני אגיש תביעות".

עו"ד דרעי המשיך בחקירה הנגדית של רוסק-עמינח ואמר: "בחלק העובדתי של הנספח... אני כן אספר שנסעו לארה"ב במיוחד כדי לפגוש את אותו לקוח כדי לפתוח חשבון מזויף שיאפשר לה להתחמק ממס".

רוסק-עמינח: "אין לי מושג".

השופט מלמד: "אי-אפשר לנהל ככה חקירה. אתה לא יכול לשאול אותה אחרי שהיא אמרה שהיא לא יודעת".

עו"ד דרעי: "מתוקף תפקידך כמנכ"לית, כשגילית שפקיד בסניף בתל אביב הוא עבריין - לא עניין אותך לדעת מי זה?"

רוסק-עמינח: "העובדים שעשו זאת כבר הושמצו כאן בצורה בלתי נסבלת על-ידי בא-כוח נאשם 3, ואני אומרת שיש עוד שני בנקים שהם בדרך לחתום הסכם עם האמריקנים. האם אותם אנשים יעזו ללכת לאנשים של הבנקים האלה ולילדים האלה?"

עו"ד דרעי: "שוב זה מצליח לה. היא מנכ"לית, ויש לה גנב".

רוסק-עמינח: "אין לי גנב, ואתה לא תקרא לאנשים שעובדים אצלי גנבים. זה פיאסקו מגוחך כל הדבר הזה".

עו"ד דרעי: "בהחלטה הזו דנה הוועדה, בסיפור שבו אתם בנק לאומי קניתם מניות של פרטנר. 5%, שזה עלה בערך חצי מיליארד שקל. במקביל תכננתם לצאת בהנפקה. איפה הבעיה, ולמה נקנסתם? המניות של פרטנר איבדו 50% מהשווי, ולא דיווחתם לציבור על כך. ומה שעשיתם זה לזרז את ההנפקה, ויצאתם עם תשקיף מדף שהוכן 4 חודשים קודם - האם זה נכון או לא נכון?"

רוסק-עמינח: "אירוע פרטנר ורשות ניירות ערך זה אירוע שהתרחש לפני שנכנסתי לתפקידי, ולא הייתי מודעת אליו, אבל אני יודעת שהיה אירוע שדומה בפרטיו למה שתיארת".

עו"ד דרעי: "את יודעת למה הבנק לא דיווח?"

רוסק-עמינח: "אני לא מכירה את האירוע. אני יודע שהאנשים הלכו לרשות ניירות ערך... גם אם אתה חושב שאני צריכה לדעת כל מה שקורה בתקופתי, זה היה לפני תקופתי".

עו"ד דרעי: "את מנכ"לית הבנק, נכון?"

רוסק-עמינח: "היום".

עו"ד דרעי: "מי היה סמנכ"ל הכספים אז?"

רוסק-עמינח: "קובי דדו".

עו"ד דרעי: "עבדת בסומך-חייקין בתפקיד בכיר?"

רוסק-עמינח: "נכון".

עו"ד דרעי: "לפי מה שאת יודעת, מה המשמעות שחברה יצאה להנפקה?"

נציגת הפרקליטות, עו"ד דפנה יבין: "מדובר בעדות סברה. הרואה היא אומנם רואת חשבון, אבל אם אדוני רוצה עדות מומחה - שיביא כזה. העדה לא הגיעה לתת פרשנויות של רואת חשבון".

עו"ד דרעי: "אני לא מבקש עדות מומחה אלא עדות סברה. בן אדם חוסך כסף כל חייו. פרש מהצבא והשקיע 800 אלף שקל - מה ההשלכה על אותו אדם אם הבנק לא מספר לפני הנפקה כי הפסיד רבע מיליארד שקל".

רוסק-עמינח: "אין לי כוונה לשתף פעולה, להעמיד לדין את הבנק ולהגיד שכולנו עבריינים - זו הזיה שאין כמותה".

בהמשך אמרה רוסק-עמינח: "בבנק לאומי מי שמחליט לגבי שכירת עורכי דין זה או החטיבה המשפטית או חטיבת הרגולציה".

עו"ד דרעי: "זאת אומרת שעו"ד איל כהן, שהגיש בשמך האישי מספר בקשות לבית משפט זה וגם לבית המשפט המחוזי, זה לא עורך דין שאת בחרת. את אמרת לבנק שאת צריכה עורך דין, והבנק עשה מה שעשה, והתקשרו ואמרו לך שזה העורך דין שמונה, עו"ד איל כהן - זה מה שקרה?"

רוסק-עמינח: "אני לא יודעת מה בדיוק קרה. עו"ד איל כהן ביקש לעשות זאת בהתנדבות, ללא שכר-טרחה".

הדיון התלהט, ונאשם 3 הוצא מהאולם.

נציגת הפרקליטות, עו"ד יבין: "בדיון הקודם, נאשם 3 חלץ את נעלו. התנהגותו הולכת ומחריפה. וגם נאשם 5... נאשם 3 קילל ברוסית ביציאתו מהאולם... אנחנו בדיון פלילי. הקהל איננו חלק מהדיון הפלילי".

עו"ד דרעי: "הקהל הוא בהחלט חלק. אנחנו לא ברוסיה של סטלין".

עו"ד יבין: "אני מבקשת להגיד שהתנהגות נוספת של הנאשם 3 תוביל להגשת בקשה לביזיון בית המשפט. לא הגיוני שהמשפט יתנהל בצורה כזו. אסור להתנהג כך באולם בית המשפט. אנחנו מבקשים שהדיון יתקיים בצורה מקובלת".

עו"ד דרעי: "הדבר היחיד שבאמת מקומם זה שהקהל אינו חלק מהדיון".

השופט מלמד: "הקהל הוא חלק, אך הוא לא יכול לקרוא קריאות ביניים".

תקציר הפרקים הקודמים

תקציר הפרקים הקודמים כולל עדות ראשית מטעם המדינה המוקדשת לאירועים שבהם הוטרדו שתי בנותיה של רוסק-עמינח, שהיו שתיהן קטינות, על-ידי הנאשמים או מי מטעמם לכאורה ולתחושה המאיימת והמטרידה שנלוותה למחאה נגדה.

ביום העדות הראשון ובתום חקירתה הראשית של רוסק-עמינח, הנאשם, עו"ד ברק כהן, חקר אותה בחקירה נגדית. כהן טען כי הפעולות שתוארו על-ידי הפרקליטות בכתב האישום נגדו בפרשת הטרדת מנהלי הבנקים נעשו כחלק ממחאה פוליטית לגיטימית שלו ושל אחרים כלפי דרכי פעולתם של הבנקים והעומדים בראשם. כהן ניסה להוכיח כי הבנקים נוקטים איפה ואיפה בין חייבים גדולים (טייקונים כגון אליעזר פישמן, נוחי דנקנר, לב לבייב ואחרים) לחייבים קטנים בכל הקשור לדרכי הגבייה שלהם, אולם כל ניסיונותיו נעצרו בקיר הסודיות הבנקאית שבין הבנק ללקוחותיו.

כהן תקף את אמצעי הגבייה הבלתי לגיטימיים לתפיסתו שנוקט בנק לאומי כלפי חייבים תוך כדי שהוא פוגע בצדדים שלישיים, כגון הילדים של אותם חייבים. כהן הטיח ברוסק-עמינח כי הבנק מפלה בין חייב לחייב. "כשבנק לאומי מפעיל צווי גבייה, הוא פועל להוצאה לפועל על-פי החוק והכללים", השיבה רוסק-עמינח.

יום העדות השני שהתקיים בשבוע שעבר (ה') הרחיב את היריעה סביב טיראן פרטוק, מי שנשכר על-ידי בנק לאומי כדי להתמודד עם מחאת "באים לבנקאים" - או יותר נכון עם מי שמזוהה איתה אולי יותר מכולם: עו"ד ברק כהן.

עד עתה נמנעה רוסק-עמינח מלהשיב תשובות ענייניות בכל הנוגע לפרטוק, אולם הודתה כי אישרה לשכור את פרטוק בעבר בעניין בעל חשיבות לבנק (לפי פרסום של העיתונאית שרון שפורר, פרטוק נשכר בשנת 2014 כחלק מצוות החרום שהוקם בבנק לאומי בעת ניסיון סחיטת הבנק בחשיפת מאגר הנתונים של חברת האשראי לאומי קארד). לעומת זאת, במקרה הנוכחי טענה המנכ"לית כי היא לא ידעה שפרטוק מעורב מטעם הבנק בטיפול במשבר הנוגע למחאת "באים לבנקאים" ולא הייתה מודעת לפנייה שנעשתה לאביו של עו"ד כהן.

עו"ד ברק כהן הקים את קבוצת "באים לבנקאים" אחרי המחאה החברתית של קיץ 2011. הקבוצה מחתה - באמצעות הגעה פיזית אל ראשי המערכת הבנקאית עצמם ולעתים גם אל ילדיהם - על ההתנהלות של הבנקים בארץ כלפי צרכנים. כאמור, כהן וחבריו טוענים כי המחאה שלהם נגד ראשי הבנקים היא מחאה פוליטית לגיטימית החוסה תחת חופש הביטוי, וכי הם לא ביצעו עבירות פליליות.

כהן לא הסתפק במחאת "באים לבנקאים": הוא תקף את שרת התרבות והספורט, מירי רגב; הורשע בהעלבת עובד ציבור בכך שחיבר שיר פוגעני נגד קצין המשטרה אלון חמדני; והוא התעמת גם עם יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה. בעקבות העמדתו לדין פלילי, לשכת עורכי הדין השעתה לאחרונה את כהן מהעיסוק במקצוע.