אני אזרח בוחר. לקלפי אני הולך פעם בארבע שנים, או אם מקדימים להעמיד אותה, פעם בשלוש שנים, היה כבר גם פעם בשנתיים. אבל אני אדם בוחר כל יום. בוחר מה לחשוב. בוחר במה לתמוך. לאן לחתור. זה ברור. כל יום אדם עומד בצומת ממנו יוצאות הכרעות כאלה או אחרות הקובעות במידה רבה גורלות. כל יום מונח לפני הממשלה, שריה, פקידיה, קציניה, מחנכיה, אשכול של בעיות קיומיות התובעות פתרון, ולעולם יש לכל אתגר קיומי יותר ממענה אפשרי והגון אחד, ועד שמתקבלת הכרעה באיזה מענה לבחור, גם המענה שלא נבחר הוא לגיטימי, גם השמאל שלא נבחר, גם הימין שלא נבחר, גם הדראסטי, גם המתון, גם הנועז, גם השמרני. אני אזרח בוחר, לכן אני אומר כל יום דעתי, טוען בזכותה, רוצה להשפיע, לדבר, לכתוב, להתווכח, להתרגז, להסכים, להיות חלק בתהליך בו בחברה בריאה ופתוחה ומכבדת מתייחסת לכל החלטה כאל ברירה בין אפשרויות לגיטימיות מגוונות ומקיימת את זו שנתקבלה ברוב לא מפני שהיא היחידה הנכונה אלא מפני שהיא נבחרה על-ידי אנשים חופשיים על-פי מיטב שיקוליהם ההגונים, וערכית יש להחלטה שלא נתקבלה - כי לא זכתה בתמיכה של הרוב - אותה סגולה ערכית, אותה לגיטימיות.
