ריבלין בעקיצה למרכז: יש ימין ויש שמאל

נשיא המדינה ראובן ריבלין עוקץ את ססמת "אין ימין ואין שמאל" של מפלגת חוסן לישראל בפרט, ושל מפלגות המרכז בכלל, ואומר כי "במציאות הישראלית מפתה מאוד להימנע ממפגש אמיתי, נוקב, חי ומבעבע. מפתה לצייר את המציאות כאילו כולנו דומים, לטשטש עמדות, ולהתיך את כולם לגוש אחד".

הוא דיבר (יום א', 17.2.19) בחוג התנ"ך בבית הנשיא, וסיפר על מפגש הזכור לו היטב - ״מפגש מונומנטלי בין שני ענקי רוח שהיה מתקיים פעם מדי שבוע לא רחוק מכאן בקמפוס גבעת רם״ - אל תוך אולם שהכיל בדרך כלל 100 איש נדחסו מדי יום רביעי אולי 500, וביניהם אני כדי לחזות בהצגה הטובה בעיר, הפולמוס העז, העוצמתי בין פרופסור אלדד ופרופסור ליבוביץ'. מה גרם לנו להתעקש להידחק צפופים ולחזות בשני יהודים מבוגרים, משולהבים, צועקים זה על זה? הריאקציה. הריאקציה החזקה, החיבור הפורה שנוצר כששני יסודות מנוגדים וזרים כאלה נפגשים באומץ. שום דבר אחר לא מסוגל להוליד כזו השראה. גם כשהשניים שהיו ניצים ממש, התלהטו בוויכוחם מאוד, מעולם לא קרא האחד לרעהו בוגד, חלילה״.

"אין דבר יהודי יותר ממחלוקת נוקבת״, הדגיש ריבלין. ״אין דבר דמוקרטי יותר ממחלוקת נוקבת. אפשר וחשוב, אפילו הכרחי, לדון ולהתעקש על תרבות הוויכוח. אבל קודם לכך יש צורך בעצם קיומו של הוויכוח. היום אנחנו חסרים מאוד מפגשים כאלה במרחב הציבורי. את המילים האלה אני מבקש להגיד כשאנחנו נמצאים בערב יום הבחירות. אני מכיר היטב את הפחד מפני המפגש בין יסודות מנוגדים במדינה קטנטנה".

הנשיא ריבלין גם מתח ביקורת על מפלגות הנוטות לצייר את יריבותיהן בצבעי שחור ולבן ואמר: "להציג תמונת עולם שיש בה רק שחור ולבן, ללא אפשרות להיפגש, להידבר. אנחנו והם. בפועל שתי התמונות מעוותות ויש בהן פוטנציאל הרסני. הצוהר שהוויכוח והמחלוקת פותחים בפנינו, הוא האפשרות להכיר בכך שיש זולת, שיש אחר, ושהוא באמת באמת שונה ממני".

עוד אמר ריבלין: "ההתמודדות עם המציאות הישראלית, הביטחונית, המדינית והאזרחית, היא מלאכה מורכבת ועדינה. התחרות בשדה הפוליטי היא תחרות על מנהיגות, על מדינאות, וכן גם על היכולת לתווך ולנהל מורכבות, במציאות גיאופוליטית מורכבת ורגישה מאין כמותה, במציאות אזרחית שבתוכה חיות קבוצות עם תפיסות ואמונות שונות מאוד. אם נסלול כבישים עוקפי מפגש, אם נמשיך להתעלם מהעוצמה שבמחלוקת, מהמפגש המצמיח, נמנע מעצמנו את הבירור הכי חשוב שאנו חייבים וצריכים לעשות"

בסיום דבריו אמר הנשיא: "אני מאמין בנו, הישראלים, ובראש הבריא שלנו. אני מאמין בכוחה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, ולכן אין לי ספק שהוויכוח ינצח. שהפולמוס שהיה תמיד סוד כוחנו, סוד התעוזה, הצמיחה והיצירה שלנו, ינצח. אין לי ספק שכשאנחנו נחבק את הוויכוח, וכשהמתווכחים ידעו גם להתחבק, נדע למצוא את הפתרונות והפשרות הטובים ביותר".

המפגש בחוג התנ"ך עסק בנושא "כוחה של מחלוקת ותרבות הדיבור" והשתתפו בו נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, דן מרידור, הפרופסור צביה ודוד ולדן, הרב בני לאו ונציגי עמותת "אור למשפחות שכולות" המלווה את המשפחות ששכלו את יקיריהן בפעולות האיבה.

בנאומה אמרה חיות: ״כאשר שני צדדים למחלוקת טוענים שכל טענה שלהם חשובה מאין כמותה, כל סעיף הוא קריטי וכל ויתור הוא בלתי אפשרי, הסיכוי שיימצא פתרון למחלוקת הוא קלוש. לעומת זאת, כאשר צד למחלוקת מדרג לעצמו, קודם כל, מה ראשון ומה אחרון, מהי ציפור הנפש שלו, מהם הקווים האדומים שאותם אין הוא מוכן לחצות, זהו בסיס להידברות, למשא-ומתן ולמציאת פתרונות. מניסיוני כשופטת בכל הערכאות לאורך כשלושים שנים, אוכל לומר כי כאשר הצדדים מגיעים להסדר פשרה בהליכים משפטיים זהו בדרך כלל פועל יוצא של נכונותם ליצור מדרג נורמטיבי וערכי של "ראשון ראשון ואחרון אחרון" מבחינתם, והנכונות הזו היא אשר סוללת לא אחת את הדרך לפתרונות יצירתיים של המחלוקת לטובת שני הצדדים. אני מאמינה כי אם נשכיל לאמץ ולו מעט מעצות חז"ל נוכל לזכות ביתרונות הרבים הנובעים מכוחה המעצים של המחלוקת תוך שמירת האחדות, האחווה והרעות בינינו".