בנק ישראל קורא לממשלה גם לשקול מחדש את מדיניות מכירת דירות הדיור הציבורי, משום שהיא נמצאה ככזו שעלולה בטווח הארוך לפגוע ברווחת הזכאים לדיור הציבורי. בשנת 2018 החליטה הממשלה להקים ועדה שתבחן דרכים להרחבת מלאי הדירות בשיכון הציבורי. בשנים 2014—2018 המשיכה הממשלה למכור לדיירים דירות רבות ממלאי השיכון הציבורי, ורכשה למלאי דירות שמספרן עומד רק על כרבע ממספר הדירות שנמכרו. ריכוזי השיכון הציבורי אומנם הלכו והידלדלו במהלך השנים, אך רבות מדירות השיכון עדיין נמצאות בשכונות עוני ובמרחק גדול ממוקדי תעסוקה. מספר הדירות בשיכון הציבורי נמוך יחסית לתור הזכאים ולפוטנציאל הגידול בו, והחלופה העיקרית – סיוע בשכר דירה – אינה מספקת ביטחון סוציאלי לחלק ממשקי הבית העניים, בפרט לאלה שיש בהם קשיי תפקוד.

בבנק ישראל ציינו כי קשיחות המלאי בשיכון הציבורי מצמצמת את היכולת להתאים את היצע הדירות לצורכי הזכאים, ומאפיין זה עלול בסופו של דבר לפגוע ברווחת הזכאים לאורך השנים ולהעצים את מצוקתם. כדי להתחשב ברווחתם ארוכת הטווח חשוב שהממשלה תתמקד בהתוויית תוכנית סיוע אסטרטגית שכוללת אמצעים נוספים לשיכון הציבורי, ותראה במדיניות זו חלק מרשת הביטחון הסוציאלי; כמו-כן חשוב שהיא תפנים את העלויות של אמצעי הסיוע השונים ואת השפעתם על התנהגות משקי הבית.

"מדיניות הסיוע בדיור צריכה להפנים בתכנון המרחבי שיקולים חברתיים במטרה לסייע למשקי הבית למצות את הפוטנציאל החברתי-כלכלי שלהם ולצמצם את הסגרגציה של אוכלוסיות עניות", לשון הדוח.

במסקנות הדוח נכתב כי יש לבחון את המחיר הכלכלי והחברתי הכרוך בכך שהמדינה ממשיכה למכור את דירות השיכון הציבורי לדיירים, ולשקול להפסיק את המכר במתכונתו הנוכחית. אפשר להחליף את מלאי הדירות הישנות בחדשות, ולהקפיד על גיוון גאוגרפי ופיזור רב יותר בתוך יישובים, בשתי דרכים: ראשית, למכור בשוק החופשי דירות שיכון שמתפנות ולרכוש דירות חדשות תחתיהן. שנית, להקים מיזמי "פינוי-בינוי" שיכילו דירות לאוכלוסיות מגוונות: במקום הדירות הקיימות יוקמו יחידות שיכון ציבורי חדשות (לצד דירות אחרות) או יחידות דיור לשכירות ארוכת טווח.

בנק ישראל מתריע מפני האטת קצב הצמיחה בשנים הקרובות. זאת, על-רקע נתוני התוצר לנפש הנמוכים בישראל בהשוואה בין לאומית ולנוכח גידול אוכלוסיית המגזר החרדי. עוד הוא מציין בדוח השנתי שפרסם (יום א', 31.3.19) כי גידול שוק האשראי והסרת הרגולציות בתחום הביאו לגידול מהיר בחוב הפרטי בישראל.

בשנת 2018 עלה החוב הפרטי (החוב העסקי וחוב משקי בית) ביחס לתוצר בנקודת אחוז – תוצאת צמיחתו של החוב העסקי בקצב מהיר של 6.8%. גידול החוב העסקי נבע בעיקר מגידול משמעותי של האשראי הבנקאי לעסקים בענף הבינוי. הרקע לכך הוא הקלות רגולטוריות, שאפשרו את הרחבת האשראי הבנקאי לענף, במקביל לגידול הביקוש של החברות בו.

סך החוב של משקי הבית גדל השנה בדומה לשיעור גידולו אשתקד (4.9%). עם זאת, קצב גידולו של החוב שלא לדיור הואט השנה, לאחר שנים של גידול מהיר. לעומת זאת צמח החוב לדיור בקצב גבוה, בעקבות הסרת מגבלות רגולטוריות, שהביאה להסטה של חוב משקי הבית אליו.

הדוח ציין כי מאז שנות ה-2000 מתחולל שינוי מבני בשוק האשראי – גידול חלקו של המימון החוץ-בנקאי יחסית למימון הבנקאי. חלק משמעותי מהשינוי הוא תוצאת הלוואות ישירות מהגופים המוסדיים. ההלוואות הישירות של הגופים המוסדיים בישראל ניתנות בדירוג אשראי גבוה ובעיקר לחברות פרטיות הקשורות לחברות הגדולות במשק – אשראי שגדל על חשבון השקעתן באג"ח. ההסטה להלוואות נובעת ככל הנראה גם ממאפייניהן – היותן לא סחירות ומותאמות לצורכי המימון של חברות הנדל"ן המניב והתשתיות.

בבנק ישראל ציינו כי יש חשיבות להרחבת האשראי מהגופים המוסדיים לעסקים קטנים ובינוניים. לפיכך התירה המדינה למתווכי האשראי המוסדרים לגייס אג"ח, בעיקר מהגופים המוסדיים, וכן הקימה קרנות השקעה ייעודיות. מומלץ לקדם גם שוק איגוח מוסדר, שיתרום להנגשת האשראי.

מגמת הירידה של יחס החוב העסקי לתוצר בעשור האחרון נובעת בין היתר מהשינוי במבנה הענפי של המשק – המעבר לשירותים ולתעשיות טכנולוגיה עילית – אך גם משינויים רגולטוריים, שהביאו להסטת האשראי הבנקאי אל משקי הבית וצמצמו את אפשרות הרחבתו של האשראי העסקי.

"בדיקה שערכנו מצאה קשר חיובי ומובהק בין החוב-לדיור לבין הצריכה הפרטית ללא בני קיימא: ככל שמתאפשר לרוכשי דירות להשתמש בחוב-לדיור גדול יותר, שהוא מקור המימון הזול ביותר לרכישת דירה, הכנסתם הפנויה עולה, ומאפשרת להם גם להגדיל את צריכתם השוטפת", נכתב בדוח.

האינפלציה בישראל נותרה אחת מהנמוכות ב-OECD, אולם הפער בין ישראל לבין מרבית המדינות בארגון מצטמצם בשנים האחרונות. קצב האינפלציה האיץ השנה מפני שנחלשו חלק מהכוחות שתרמו לירידה בשנים האחרונות (התחזקות השקל, הצעדים שהממשלה יזמה כדי להפחית את יוקר המחיה, והתגברות התחרות), ומפני שרכיבי המדד התנודתיים – האנרגיה, המזון, והפירות והירקות – תרמו תרומה חיובית.

במבט ארוך טווח האינפלציה בישראל מצויה במגמת עלייה מתונה ומתמשכת, אם כי תנודתית; האינפלציה עלתה מ-(1%-) בשלהי 2015 עד לסביבת הגבול התחתון של היעד - העומד על בין 1% ל-3% - בשנת 2018. ממצא זה עולה בבהירות רבה יותר מהמדד המנוכה מהשפעות זמניות, והוא מתיישב עם הרמה הגבוהה שאפיינה את הפעילות הריאלית בשנים אלו, בפרט עם שוק העבודה ההדוק. במקביל לעלייה באינפלציה בפועל עלו הציפיות לשנה מהמקורות השונים, ובמרוצת המחצית השנייה של השנה הן התייצבו סביב הגבול התחתון של היעד. ציפיות הפורוורד לטווחים הארוכים נותרו כל העת מעוגנות היטב בתחום היעד, והדבר מעיד שיעד האינפלציה שומר על אמינות.

מאחר שהאינפלציה נכנסה לתחום היעד במחצית השנייה של השנה, והיות שהמשק נמצא בסביבה של תעסוקה מלאה, החליטה הוועדה המוניטרית בנובמבר להעלות את הריבית לרבע אחוז. השווקים צפו שהריבית תעלה, אך ככל הנראה במועד מעט מאוחר יותר. על-אף ההעלאה נותרה המדיניות המוניטרית מרחיבה. הוועדה המוניטרית הותירה השנה את נוסח ההכוונה לגבי העתיד על-כנו עד למועד ההחלטה על העלאת הריבית.

על-רקע היציבות היחסית בשער החליפין הנומינלי האפקטיבי, החל מפברואר רכש בנק ישראל מט"ח רק במסגרת תוכנית הגז. בשבוע השני של נובמבר הודיעה הוועדה המוניטרית כי הרכישות במסגרת זו יופסקו החל מראשית 2019.

דוח בנק ישראל מציין כי התוצר המקומי הגולמי צמח בשנת 2018 ב-3.3%, בדומה לקצב הצמיחה הפוטנציאלי, ושוק העבודה נותר בסביבת תעסוקה מלאה. סביבת התעסוקה המלאה והרעת תנאי הסחר הקשו על התרחבות הפעילות, ויחד עם התכווצות ההשקעה בבנייה למגורים הביאו להאטה קלה בצמיחה לעומת השנתיים הקודמות. בדומה ל-2017 התבססה צמיחת המשק הן על השימושים המקומיים, שהמשיכו לגדול בתמיכת המדיניות המוניטרית והמדיניות הפיסקלית המרחיבות, והן על היצוא, שצמח בדומה לקצב הגידול של הסחר העולמי.

בשנת 2018 נמשך השינוי המבני בהרכב היצוא: יצוא השירותים התרחב במהירות, בעוד שיצוא הסחורות גדל בקצב מתון בלבד. בשנים האחרונות צמיחתו של יצוא הסחורות הישראלי איטית מזו של הסחר העולמי בסחורות. תוצאה זו מתקבלת אפילו כשמתחשבים בהרכב הסחורות וביעדים שאליהם ישראל מייצאת.

שיעור התעסוקה במשק הוסיף לעלות גם השנה, ושוק העבודה נותר הדוק. שיעור האבטלה ירד לשפל של כמה עשורים ושיעור המשרות הפנויות התייצב ברמת שיא. החברות במגזר העסקי דיווחו על החמרת המחסור בעובדים, עליית השכר הואצה וחלקן של ההכנסות מעבודה בתוצר עלה במידה ניכרת.

בשנתיים האחרונות צמח היבוא מהר יותר מאשר התוצר, והורעו תנאי הסחר -
התפתחויות שהביאו לירידתו של העודף במאזן הסחורות והשירותים. על-רקע זה
התהווה השנה פיחות ריאלי, לאחר ייסוף מתמשך של למעלה מעשור.

מעבר לענפים שעתירות המים שלהם נמוכה יחסית, על-רקע עליית מחירי המים לחקלאים, תרם להתייעלות השימוש במים בחקלאות. שינוי ההרכב הענפי בתגובה לשינוי במחירי תשומות או גורמי ייצור עשוי לתרום להתייעלות גם במגזרים נוספים במשק.

על-פי דוח בנק ישראל, דרושה העלאה משמעותית בשכרם של המורים לצורך שיפור איכות ההוראה בישראל. הדוח קובע כי בעשור האחרון עלו הוצאות החינוך לתלמיד ביחס לתוצר לנפש, ובשנת 2017 הן עברו את רמת ההוצאה שאפיינה את ראשית שנות ה-2000. רק חלק קטן מהתוספת להוצאה יועד לצמצום פערים במערכת החינוך, ובפרט להגדלת ההשקעה בתלמידים דוברי הערבית. זאת, על-אף שמדובר בצעד חשוב לשמירה על רמת הצמיחה הקיימת לאורך זמן ולצמצום פערי הפריון בין ישראל ל-OECD.

התוספת שניתנה בעשור האחרון להוצאות החינוך שימשה למימון רפורמות. חלקן הגדילו את הביקוש לעובדי הוראה, וחלקן שינו את תנאי העסקתם: הן הגדילו את השכר הגלובלי מבלי לשנות את השכר השעתי באופן משמעותי. "הגידול במספר המורות והמורים שיפר את היחס בין מספרם למספר התלמידים. אולם מאחר שלא התלווה לו שיפור משמעותי בשכר לשעה, איכות המורות והמורים החדשים - לפי ציוני הבגרות שלהם - לא עלתה בשנים האחרונות", נכתב בדוח.

בנק ישראל טוען בדוח כי ירידת האבטלה ועליית השכר בשנים 2017 ו-2018 תרמו לשיפור מצב העובדים, בפרט מעוטי ההכנסה שבהם. על-רקע השיפור שחל ב-2017 בשוק העבודה ירדה ל-3.18% תחולת העוני על-פי ההכנסות נטו בקרב משקי הבית, וניכרה ירידה נוספת במדדי ג'יני לאי-השוויון בין משקי הבית בהכנסות הכלכליות ובהכנסות נטו. שיעור העניים ואי-השוויון בין משקי הבית בהכנסות נטו נותרו גבוהים בהשוואה בינלאומית.

ב-2016—2017 עלתה תרומת הממשלה לצמצום אי-השוויון באמצעות התערבות ישירה, קרי מיסים ותשלומי העברה. מגמת הצמצום של הפערים הכלכליים בין משקי הבית רגישה לרמתה הגבוהה של התעסוקה. הדבר מתבטא בכך שאי-השוויון על-פי ההכנסה הכלכלית הצטמצם יותר מאי-השוויון על-פי ההכנסות נטו, וכן בגידול בפערי ההכנסות בין האוכלוסייה העובדת לזו שאינה עובדת. בבנק ישראל ציינו בהקשר זה כי חשוב שהממשלה תוסיף לתמוך בכדאיותה הכלכלית של היציאה לעבודה ובשיפור סיכוייהן של משפחות עובדות לחיות ברווחה כלכלית.