המחלקה לחקירות שוטרים נטלה ממשרדו של עו"ד
רונאל פישר קלסר ובו חומר חסוי שקיבל מתת-ניצב
אפרים ברכה, ומאז נעלמו עקבותיו. פישר ועו"ד מירב משען ממשרדו הצטרפו לייצוגו של ברכה בעתירה לבג"ץ שהוגשה בעניינו, והוחתמו על התחייבות חמורה לשמירת סודיות בנוגע למסמכים אלו. כך גילה (יום א', 15.4.19) פרקליטו של פישר, עו"ד
עמית בר, בהמשך חקירתה הנגדית של עו"ד ליאת דר, שניהלה את משרד פישר.
מח"ש ניהלה גם את החקירה בעניינו של ברכה, על-רקע קשריו עם הרב
יאשיהו פינטו ואת הטענות האחרות שהועלו נגדו, כולל הטענה להדלפת פרטים חסויים מתוך חקירות שניהל. הקלסר הוצג בפני דר בעת חקירתה במח"ש, והחוקר תיעד את העובדה שנכתב עליו "סודי ביותר". התביעה לא הכחישה את הטענה לפיה הקלסר נעלם.
בהמשך החקירה הוצגו הסכמי שכר טירחה בין משרד פישר לבין חברת תשתיות הביוב תע"ן של האחים
אביב נחמיאס ויוסי נחמיאס: 20,000 דולר על טיפול בתיק ספציפי, 150,000 שקל על ייצוג מול מע"מ וריטיינר חודשי של 2,500 דולר. דר אישרה, כי מדי פעם היו פערים בין ההסכמים לבין חשבונות העסקה, ובין אלו לבין החשבוניות המשקפות את התשלומים בפועל. "הסכמי שכר הטרחה אינה חזות הכל", אמרה.
על מתן השירותים לחברת נתיבי ישראל אמרה דר, כי שכר הטרחה נקבע מראש בידי החברה על-פי הכללים של חברות ממשלתיות, והם היו נמוכים מאשר במגזר הפרטי. "הזמנות העבודה לא שיקפו את העבודה שנעשתה בפועל לבין התשלום תמורתן", אמרה. "היה צבר גדול של תיקים ושכר הטרחה היה משמעותי. זה דרש המון משאבים מהמשרד וזה העלה שאלות האם כדאי לנו להמשיך ובאיזו צורה".
דר העידה במח"ש, כי פישר העניק ל
אלון חסן ייעוץ בנושאים פליליים שמעבר להסכמי שכר הטרחה עימו, והיא לא ידעה האם וכמה חסן שילם; היא אישרה את הדברים גם בבית המשפט. "כאשר ראיתי לקוח מגיע למשרד, מבחינתי זה אמור היה להיתרגם לתשלום. כאשר שאלתי את רונאל מה קורה עם שכר הטרחה תמורת השירות שלו לחסן, הוא ענה לי: זה בטיפול, אני יודע שאני צריך להאכיל פה 20 איש, אל תדאגי. הלנתי על כך שלא מתקבל שכר מ-חסן תמורת השירות שרונאל [אישית] נותן לו", הוסיפה. עוד אישרה, כי היו מקרים בהם המשרד קיבל תשלום במזומן, וכי היו תיקים בהם גבה המשרד מאות אלפי דולרים. בתיק פלילי אחד הגיע שכר הטרחה למיליון דולר; במקרה אחר נגבו 50,000 דולר רק תמורת לימוד התיק.
ההגנה טוענת, כי מזוודת הכסף במזומן שקיבל פישר מידיו של חסן ביום בו נעצר, הייתה תשלום לגיטימי תמורת הטיפול בענייניו, לאחר ש-חסן התחמק מהתשלום. לטענת פישר, הוא אמר ל-חסן שהכסף מיועד לתשלום שוחד לשוטרים, כתואנה בלבד שתוביל את חסן לפרוע את חובו. ההגנה מבקשת להראות באמצעות עדותה של דר, כי אכן היה חוב של חסן וכי 150,000 שקל - שהיו בתיק - היו סכום סביר מבחינת המשרד. חסן טען, כי פרע את כל החשבונות שקיבל ממשרד פישר.
עוד אמרה דר, כי קבלן המיחזור
ששון חי לא התלונן בפניה על כך שלא קיבל את התמורה שהובטחה לו. חי העיד, כי העביר לפישר רבבות שקלים לתשלום שוחד כדי למנוע את החקירה נגדו, ולמרות זאת - התנהלה חקירה שכזאת. חי אישר, כי לא בא בטענה על כך, וגם דר אמרה שלא שמעה על טענות שכאלו. ההגנה טוענת, כי עובדה זו סותרת את ההיגיון שמאחורי גרסתו של חי.
בתשובה לשאלותיו של עו"ד אופיר קליין, סניגורה של
רות דוד, אישרה דר, כי דוד לא הייתה שותפה במשרדו של פישר וגם לא שכירה בו, אלא ניהלה למעשה משרד משל עצמה. זאת, בניגוד לתיאור בכתב האישום ולפיו השניים היו שותפים.