|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המינהל חויב בפיצוי אזרח בגין מסירת מידע מוטעה
|
מינהל מקרעי ישראל מסר לגברת גולדשטיין מידע מוטעה באשר לשטח המגרש שלה ● בהסתמך על כך היא מכרה את המגרש בזול ● למינהל זה עלה ביוקר ● הוא חויב בפיצויים בשל רשלנות במסירת מידע
|
|
מה גודלה של הקרקע? זאת לא נדע, זאת לא נדע, לה לה לה לה לה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| יש לראות בנתבע על כל אגפיו ומחלקותיו בבחינת גוף אחד שבין יתר תפקידיו – לספק מידע אמין לאזרח. לשיטתי למיצער, מן המועד בו נרשמה הפרצלציה בלשכת רישום המקרקעין היה הנתבע מודע לשטחו המעודכן של המגרש וכי המידע שמסר לתובעת באישור הזכויות כלל היצג בלתי נכון של שטח המגרש | |
|
|
|
|
רשלנות במשפט
|
|
ענבל בר-און
|
|
רשלנות הינה סטייה מסטנרט התנהגות סביר * בית המשפט יקבע את סטנדרט ההתנהגות הסביר * ניתן לתבוע ברשלנות רופאים, עורכי דין, רשויות שלטון ובמקרים נדירים אף שופטים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
"יש לראות בנתבע על כל אגפיו ומחלקותיו בבחינת גוף אחד שבין יתר תפקידיו - לספק מידע אמין לאזרח. לשיטתי למיצער, מן המועד בו נרשמה הפרצלציה בלשכת רישום המקרקעין היה הנתבע מודע לשטחו המעודכן של המגרש וכי המידע שמסר לתובעת באישור הזכויות כלל היצג בלתי נכון של שטח המגרש". כך קבע (יום ה', 10.9.09) שופט בית משפט השלום, מרדכי בן-חיים, בתביעה שהוגשה על-ידי מוכרת מקרקעין, אשר לטענתה - מכרה את המגרש שבבעלותה במחיר נמוך משוויו האמיתי, עקב הטעיה של מינהל מקרקעי ישראל. את ההפרש בין מחיר המכירה לבין שוויו האמיתי של המגרש - לו רק ידעה על השטח הנוסף שנספח אליו - היא תובעת מן המינהל. המינהל מצדו גורס כי התובעת ידעה כי קביעת המינהל באשר לשטח המגרש טרם הושלמה הפרצלציה אינה סופית, וכי היה עליה לברר גם במרשם המקרקעין באשר לגודלו האמיתי של המגרש או למדוד את המגרש בעצמה. השופט בן-חיים דחה קביעה זו מכל וכל, וקבע כי האזרח מניח כי המידע אשר מצוי בידי המינהל הינו מידע אמין, ואין הוא נדרש "למדוד" מגרשים, מה גם שבסופו של יום - במרשם המקרקעין לא היה מצוי כל מידע אמין על אודות שטחו של המגרש, כך שהתובעת הייתה מעלה חרס בידה אילו הייתה מנסה לברר שם דבר-מה. לאור זאת, הורה השופט בן-חיים כי המינהל יפצה את התובעת בסך של כ-55,000 שקלים, שהוא הפער בין שווי המגרש בפועל לשווי שבו מכרה אותו, עקב מידע מוטעה לפיו שטחו היה קטן יותר. לסכום זה הגיע השופט בן-חיים כ'דרך ביניים' בין הערכת השמאי מטעם התובעת לבין הערכת השמאית מטעם מינהל מקרקעי ישראל. כן הופחת מסכום זה פיצוי אשר שילם הרוכש לתובעת לאחר שנודע לשניהם כי המגרש גדול משחשבו. |
|
הקונה רכש מן התובעת את זכות החכירה המהוונת בבית מגורים בשטח של 120 מ"ר, המצוי על המגרש בשטח של 540 מ"ט, וזאת בתמורה לתשלום סך של 270,000 ש"ח.
התובעת טוענת כי בקביעת שטח הנכס ומחירו, הסתמכו הצדדים להסכם על נתונים מתוך אישור מצב הזכויות בנכס מיום 1.2.01 החתום על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, וכי אותם נתונים נזכרו באישור הזכויות שהפיק הנתבע ביום 3.5.01, לאחר הודעת הצדדים להסכם על ביצוע העסקה.
בשל הליכי פרצלציה שבוצעו בנכס, הודיע הנתבע לתובעת כי הטיפול בתיק הנכס הועבר לחברה חיצונית לצורך רישום בטאבו. לפיכך ביקשו הצדדים להסכמה מן הנתבע, כי תחילה יעביר את הזכויות בנכס על שם הקונה בטרם יעביר את תיק הנכס לטיפול החברה החיצונית. הנתבע הסכים, בכפוף לדרישת תשלום בגין הפרשי שטח שנוצרו כתוצאה מהליכי הפרצלציה. בעקבות דרישה זו, התברר לתובעת לראשונה כי שטח המגרש נקבע לכדי 694 מ"ר, וזאת בעקבות הליכי פרצלציה שהחלו זמן רב קודם למועד חתימת ההסכם, ותוצאותיהם נקלטו אצל הנתבע כבר בחודש ינואר 2001, דהיינו עובר קודם למועד הוצאת אישור הזכויות של הנתבע.
|
|
| התובעת טוענת כי הנתבע לא יצא ידי חובת הזהירות הרובצת עליו, אשר בבסיסה אחריותו לאמינות ועדכון המידע המצוי ברישומיו, וכי בהיותו גוף מונופוליסטי המספק שירות שלטוני וייחודי, עליו היה לצפות כי התובעת, כאזרח מן השורה, מסתמכת עליו לשם ביצוע עסקות במקרקעין | |
|
|
|
טענות התובעת
התובעת טוענת כי הנתבע לא יידע אותה בדרך כלשהי בדבר קיומו של הליך פרצלציה ביחס לנכס ובדבר הגדלת שטחו, אף לא באופן פאסיבי באמצעות רישום הערה במרשמיו, ואף לא יידע אותה בדבר סיום הליכי קליטת נתוני הפרצלציה החדשים, ובשל מחדלו זה נגרם לתובעת נזק כספי בשיעור ההפרש שבין שווי הנכס לאחר הפרצלציה מזה ובין התמורה כפי שנקבעה בהסכם. התובעת צירפה חוות דעת מאת שמאי המקרקעין מר אברהם לוי, לפיה נאמד ההפרש בין שווי מגרש בשטח של 694 מ"ר לשווי מגרש בשטח של 540 מ"ר בסכום של 20,500$ נכון ליום 20.3.01, ובשקלים- 85,710 ש"ח. לאור זאת, תובעת התובעת מהמינהל לפצותה בשווי ההפרש בין המחיר שבו מכרה את הנכס לקונה, לבין מחירו הריאלי, שלא נודע לה מלכתחילה עקב מחדלו של המינהל.
התובעת טוענת כי הנתבע לא יצא ידי חובת הזהירות הרובצת עליו, אשר בבסיסה אחריותו לאמינות ועידכון המידע המצוי ברישומיו, וכי בהיותו גוף מונופוליסטי המספק שירות שלטוני וייחודי, עליו היה לצפות כי התובעת, כאזרח מן השורה, מסתמכת עליו לשם ביצוע עסקות במקרקעין.
טענות המינהל
לגירסת הנתבע, התובעת ידעה עוד במועד שרכשה את זכויותיה בנכס, כי שטח המגרש אינו סופי וכי ייתכנו בו שינויים. הדברים אף צוינו מפורשות בחוזה החכירה שנחתם בין התובעת לנתבע. טרם מכירת המגרש, היה על התובעת לברר את שטחו ולקבוע מנגנון חוזי מוסכם למקרה ששטחו ישתנה. זאת ועוד – מצבה של התובעת אך ורק הוטב עקב הפרצלציה, כך שאין לה בסיס לתביעה. בכל מקרה, גם אם נכונה טענת התובעת כי בשל אי-הידיעה של גודלו האמיתי של המגרש, מכרה אותו בזול, ההפרש בין מחירו האמיתי של המגרש לבין המחיר שייחסה בטעות למגרש עומד על סך של כ-36,000 ש"ח.
|
|
- האמנם התובעת לא הייתה מודעת להשלכות האפשריות של הפרצלציה? - התובעת הודתה כי במודעת המכירה שפרסמה ציינה ששטח המגרש 600 מ"ר והסבירה כי לקחה בחשבון את הפוטנציאל שבצירוף שטח למגרש בעתיד. זאת ועוד, באישור הזכויות שהנפיק המינהל מפורטים סייגים שונים, בין השאר, הסייג לפיו הרישום בלשכת המקרקעין גובר על הרישום בספרי המינהל, ובמקרה של סתירה בין השניים – הרישום בלשכת המקרקעין גובר.
- המידע העדכני עבור התובעת לא היה זמין גם במרשם המקרקעין - הגם שהנתבע סייג את אחריותו למידע האמור באישור הזכויות באופן שבמקרה של סתירה בין המידע הקיים בלשכת רישום המקרקעין גובר על זה הרשום בספרי הנתבע, הרי שהמירב שניתן ללמוד מן המידע שבלשכת רישום המקרקעין, הוא כי החלקה מבוטלת וחולקה לחלקים. הממצאים העולים מעדויות הנתבע מלמדים כי גם לו ערכה התובעת בדיקה בלשכת רישום המקרקעין – לא היה עולה בידה לקבל מידע בדבר שטחו המעודכן של המגרש בעקבות הפרצלציה.
- המינהל לא מסר לתובעת מידע אמין - יש לראות בנתבע על כל אגפיו ומחלקותיו בבחינת גוף אחד שבין יתר תפקידיו – לספק מידע אמין לאזרח. לשיטתי למיצער, מן המועד בו נרשמה הפרצלציה בלשכת רישום המקרקעין היה הנתבע מודע לשטחו המעודכן של המגרש וכי המידע שמסר לתובעת באישור הזכויות כלל היצג בלתי נכון של שטח המגרש.
- האם המינהל התרשל כלפי התובעת? - בע"א 209/85 עיריית קריית אתא ואח' נ. אילנקו בע"מ (פד"י מ"ב (1) 190 עלתה על מדוכת הדיון טענה בדבר רשלנות שיוחסה למערערת בשל מידע מוטעה שנמסר על ידה למשיבה בדבר סיווג נכס מקרקעין כשטח תעשייתי כאשר בפועל הסתבר כי הנכס היה מסווג זה מכבר כקרקע חקלאית. שם נפסק כי למינהל חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המינהל, בייחוד בנסיבות בהן הוא מספק מידע אשר ניתן לצפות כי אדם סביר מסתמך עליו. לאור האמור בפרשת אילנקו, דומה כי המינהל התרשל בהקשר זה.
- האם המינהל חב למבקש המידע ממנו חובת זהירות קונקרטית? - בהלכת ועקנין נפסק כי מקום בו הנזק צפוי, יש חובה לצפותו כעניין נורמטיבי. בפסק הדין בפרשת אילנקו ראה בית המשפט לקבוע כי נוצרה חובת זהירות קונקרטית הן לאור ריכוז המידע החיוני שבידי הגוף הציבורי והן על יסוד הקביעה כי קיומה של הכרזה על קרקע חקלאית מהווה שיקול חשוב בשיקוליו של רוכש פוטנציאלי בבואו להחליט על המחיר שהוא מוכן לשלם בגין הקרקע. באותו האופן, גם המידע בדבר שטח המגרש כבסיס, לקביעת שוויו, מהווה שיקול מרכזי שיש בהתקיימותו עילה לקבוע חובת זהירות קונקרטית. היות שגם פנייה ללשכת רישום המקרקעין לא הייתה מניבה עבור התובעת מידע סותר, ובכל מקרה לפי הלכת אילנקו היא אינה חייבת לברר באופן עצמאי את שטחו העדכני של המגרש, הרי שהמנהל הפר חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת.
- האם ניתן לייחס לתובעת אשם תורם? - המינהל גורס כי התובעת ידעה כי הגודל של המגרש, כפי שנמסר לה, אינו סופי ועלולים להתבצע בו שינויים ועל כן, לא הייתה לה כל עילה להסתמך על מידותיו של המגרש כפי שאלו הוצגו מצד המינהל, והיה עליה למדוד את המגרש טרם מכירתו. בכל מקרה, התובעת פרסמה במודעת המכר כי גודל המגרש הינו כ-600 מ"ר – וזאת בהסתמך על הגדלה אפשרית של שטח המגרש. האמנם? אשר לטענת הנתבע הנסמכת על הוראות חוזה החכירה אטעים כי אין חולק שאישור הזכויות בו גלום המידע המוטעה נמסר לתובעת לאחר שהסתיימו הליכי איחוד וחלוקה ואמור לשקף שטח סופי ומשכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבע. "אשר לטענה כי התובעת ניכסה לעצמה שטח נוסף, אטעים כי התובעת אומנם הודתה בעובדה זו ואף הודתה כי במודעת העיתון פרסמה כי שטחו של הנכס הוא 600 מ"ר, אך הסבירה כי עשתה זאת על יסוד האפשרות כי שטחו יוגדל, אולם בסופו של יום היא קיבלה מידע מטעה מן הנתבע ולפיו שטח המגרש הינו אך ורק כ–540 מ"ר. על כן אין לזקוף לפתחה של התובעת אשם תורם כלשהו.
- גובה הנזק - שמאי התובעת קבע בחוות הדעת כי ההפרש בין שווי מגרש בשטח של 694 מ"ר מזה לבין שווי מגרש בשטח של 540 מ"ר מסתכם לסך של 85,710 ש"ח. עם זאת, הסכימה התובעת כי יש לנכות מסכום זה את הסכומים ששילם לה הרוכש במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים בסך של 22,160 ש"ח. בחוות דעת הנתבע נקבע כי סכום ההפרש מסתכם לסך של 36,500 ש"ח בלבד. שמאי התובעת הודה כי לא ביקר בבתים ואינו מודע לרמת הבנייה, כמו-כן אישר שמאי התובעת כי הגם שביצע את השמאות לפי שיטת החילוץ, לא לקח בחשבון נתוני מע"מ ורווח יזמי. שמאית הנתבע התייחסה לשטח המגרש בלבד ללא בינוי ופיתוח, הגם שלקחה בחשבון את מלוא שווי קיבולת הבנייה. עם זאת, יש להעדיף את חוות דעתו של שמאי הנתבע על פני חוות דעתו של שמאי התובעת. עם זאת, בניגוד לעמדת שמאית הנתבע כי לא היה מקום בנסיבות העניין לקחת בחשבון רווח יזמי, שכן עסקינן בעסקה בין אנשים פרטיים, ולעניין זה מקובלת יותר עמדת שמאי התובעת. בשקלול כל הגורמים, יש לפסוק כי הפרשי השווי בין מגרש בשטח של 540 מ"ר ובין אותו מגרש בשטח של 694 מ"ר מסתכם לסכום של 55,000 ש"ח ליום 20.3.01. בניכוי סך של 22,160 ש"ח עולה כי סך כל נזקה של התובעת מסתכם לסך של 32,840 ש"ח.
|
|
מינהל מקרקעי ישראל ישלם לתובעת את הסך של 32,840 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין על כל סכום זה החל מיום 20.3.01 ועד ליום התשלום בפועל. המינהל ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח ושכר טירחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח.
|
|
- בבית משפט השלום בתל אביב יפו - בפני השופט מרדכי בן-חיים - בשם התובעת עו"ד סרור - בשם הנתבע – פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
|
|
|
תא (ת"א) 31342-04 שושנה גולדשטיין נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב (פורסם בנבו, 2009).
|
|
| תאריך:
|
01/10/2009
|
|
|
עודכן:
|
01/10/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
המינהל חויב בפיצוי אזרח בגין מסירת מידע מוטעה
|
|
|
מנהל חשבונות בחברת התיירות אוניברסל הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה ורישום כוזב במסמכי תאגיד לאחר שכספים ששולמו במזומן לחברה חולקו על ידו בינו לבין החברה, דבר שניסה להעלים על-ידי ניהול פנקסי חשבונות כוזבים. בדיון על גזר הדין טענה הפרקליטות כי במתן גזר דין בשל גניבה ממעביד נוהג בית ה משפט להחמיר היות ועבירה זו מסכנת את יציבות המשק ומשכך יש להחמיר אף במקרה דנן ולגזור על הנאשם 42 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 40,000 ש"חופיצוי כספי לטובת חברת אוניברסל בסך- 200,000 ש"ח.
|
|
|
|
|
"בסיום הדברים אומר כי אין לי ספק שתחושותיו של חובב בעקבות פרשה זו הינן מובנות לכל בן אנוש. חובב, אדם ועובד ללא רבב, אשר גאוותו בין היתר על קריירה תעסוקתית מוצלחת, מרשימה, מוערכת ורבת שנים - עבר תקופה לא פשוטה שארכה שנים ארוכות עד אשר זוכה מכל אשם, עקב מהימנותו הבעייתית של מפלילו העבריין. אין ספק כי החרדה בה היה נתון מובנת, נוכח העובדה שמשך זמן רב חי כשהחרב המתהפכת של הדין הפלילי מרחפת מעל לראשו, אשר איימה לפגוע לא רק בחירותו ובחפותו, אלא גם לגדוע את מטה לחמו. יחד עם זאת, אף שתחושותיו הסובייקטיביות של חובב מובנות, אין הדבר מצמיח בהכרח גם אחריות משפטית של החברה לנזקיו הנטענים". כך קבע שופט בית משפט השלום בראשל"צ, רפי ארניה (יום א', 28.06.09), בפסק דין שניתן בתביעה שהגיש חובב שמואל כנגד חברת החשמל, בגין עוולת הנגישה.
|
|
|
|
|
"... נקבע בהלכה אותה אנו מאמצים, כי כאשר נאסר מטעמים ראויים על אדם לעבוד בעבודה נוספת, הרי שלא נפגעת זכותו לחופש העיסוק, אלא זוהי מניעה העומדת במגבלות שנקבעו בסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק", כותבת (13.09.2009)השופטת אורנית אגסי בדחותה את ערעורו של עורך דין המשמש בסנגוריה הציבורית שננזף על-ידי נציבות שירות המדינה בשל כך שייצג משפטית אזרחים פרטיים בהתנדבות.
|
|
|
|
|
"הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין התנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעיתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כנדרש בהתאם לאופי העניין... מעיבוד הראיות, התצהירים והעדויות, עולה כי לא התקיימו אותם רכיבים אשר נפסקו בפרשת פלונית, ובפסקי הדין אשר הובאו לעיל. אך לא ניתן להתעלם מרכיב של עוגמת הנפש ואף חוסר תום לב מצד הנתבע כלפי התובעת, כאשר נטש אותה לאחר קיום מערכת אינטימית ממושכת, אשר וודאי הייתה מלווה בהבטחות לעתיד משותף. בנסיבות אלה, ולאור הפסיקה ועקרון תום הלב, אני סבורה כי יש לזכות את התובעת באותו פיצוי על עגמת נפש אשר אינו מצריך הוכחה, בנסיבות ענייננו, ובסך של 50,000 ש"ח". כך קבעה (יום א', 6.09.09) שופטת בית ה משפט לענייני משפחה, טובה סיוון, בתביעה שהגישה אישה כנגד מי שהפר הבטחתו להינשא לה.
|
|
|
|
|
"עוד ראוי לזכור, כי מדובר בטענה שהשלכותיה אינן דבר של מה בכך. עסקינן בקביעה, שאם נכונה היא, פירושה שהמערער, העוסק בעריכת דין, על כל המשתמע מכך, עבר לכאורה עבירה פלילית, בקבלו שכ"ט ללא תיעוד וללא הוצאת חשבונית, ואף שבכך בלבד בוודאי אין למנוע קביעת ממצא, מקום שהדבר מתחייב מהראיות ומהנסיבות, אך טבעי הוא שיש לנקוט זהירות והקפדה בבחינת התשתית הראייתית והתימוכין שהובאו לטענה מסוג זה". כך קבע (יום ב', 17.8.09) שופט בית ה משפט המחוזי, אריאל ואגו, בערעור שהגיש עורך דין על קביעת בית משפט השלום כי לקוחו אינו חייב לשלם לו עוד סך של כ-15,000 ש"ח, שכן שילם לו סכום זה ב'כסף שחור'.
|
|
|
|
|
