שופט בית המשפט העליון,
יוסף אלרון, מותח ביקורת יוצאת דופן על ארבעה משופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב - כולל שלושה שופטים הדנים בתיק פשע חמור. הסיבה: התמשכות בלתי סבירה של ההליכים, המביאה לכך ששלב ההוכחות בתיק יחל לכל המוקדם למעלה משנתיים לאחר מעצרם של הנאשמים.
המדינה מייחסת ל-19 נאשמים עבירות רצח, ניסיון לרצח, אלימות, נשק, חטיפה וסחיטה במסגרת ארגון פשיעה. כתב האישום הוגש בינואר 2018 והוא כולל 30 אישומים. הנאשמים נעצרו עד תום ההליכים ומאז התקיימו דיונים רבים בענייניהם - אך לא בתיק העיקרי. בתיק זה דנים השופטים
בני שגיא,
ארז יקואל ו
עודד מאור.
כתב האישום אומנם הוקרא בינואר 2018, אך הדיון לא החל בשל השלמת העברת חומרי חקירה, הסדרת ייצוג והוצאת תעודת חיסיון על חלק מן החומרים. רק בינואר 2019 קבע ההרכב בראשותו של שגיא את תוכנית המשפט, ולפיו דיוני ההוכחות יחלו בחודש נובמבר ויתקיימו פעמיים בשבוע, עד הפגרה ביולי 2020. לבקשת כמה מהסניגורים, נדחתה תחילת ההוכחות לאפריל 2020, וסיומן - ליולי 2021. אלרון מציין, כי משמעות הדבר היא שהנאשמים יהיו במעצר לפחות ארבע שנים עד מתן פסק הדין.
אלרון קיבל (4.7.19) את בקשת המדינה להאריך בשלושה חודשים את מעצריהם של הנאשמים, וזאת בשל המסוכנות הרבה הנובעת מהם, אך תוך ביקורת על כל השותפים לניהול התיק: השופטים, התביעה וההגנה. על התביעה אומר אלרון, כי היא העבירה להגנה את חומרי החקירה טיפין-טיפין, ולא הייתה מוכנה להצהיר בפניו שסיימה מהלך זה - שאותו ניתן היה לקצר באופן משמעותי. גם חוקרי המשטרה יכלו להיערך בצורה יעילה יותר ולבצע רישום מדויק בזמן אמת.
על ההגנה אומר אלרון, כי היא תרמה את חלק בהתמשכות הסדרת ייצוגם של חלק מן הנאשמים - והוא טרם הושלם סופית גם כעת. בלט במיוחד העיכוב בהסדרת הייצוג של שלושת הנאשמים המרכזיים - כטייר עודה, שרחביל עודה ותייר עינאש - אשר גרר עיכוב במשפט כולו. הסניגורים כולם הסכימו לדחיית תחילת ההוכחות, בלי שהתחשבו בכך שמשמעות הדבר היא שמרשיהם יישארו במעצר תקופה ממושכת במיוחד.
על ההרכב של שגיא, יקואל ומאור אומר אלרון (שבעצמו עמד בראש הרכב פשע חמור בתפקידו כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה): "היעילות הדיונית אינה מתחילה רק עם שמיעת הראיות אלא היא מתבקשת עוד בשלבים המוקדמים של ניהול התיק, ולמעשה, סמוך ככל הניתן להגשת כתב האישום. האחריות לניהולו היעיל של ההליך המשפטי ולניצול נכון של הזמן השיפוטי מוטלת על בית המשפט שדן בתיק, ועליו לפעול לתכנון מיטבי של ההליך כבר מראשיתו. מטעם זה היה על בית המשפט לקבוע מועדי דיונים תכופים יותר להבטחת השלמת מלוא חומר החקירה באופן אשר יביא גם להקדמת תחילת שמיעת הראיות.
"תוכנית המשפט האמורה לא הביאה בחשבון את מעצרם הממושך של המשיבים, הן מבחינת המועד המאוחר שנקבע לתחילת שמיעת הראיות והן מבחינת סד הזמנים עצמו, שאינו 'צפוף' דיו. במובן זה קשה לומר כי תוכנית המשפט מגשימה במלואה את התכלית של יעילות הדיון. על בית המשפט מוטלת החובה לקבוע אבני דרך תכופות יותר הן לשמיעת בקשת המעצר עד תום ההליכים והן לשמיעת התיק העיקרי בסד זמנים יעיל יותר ולאפשר את שמיעת הראיות, באופן שיקצר את זמן שהייתו של נאשם במעצר עם תום ההליכים בעניינו".
על החלטתה של השופטת שרית זמיר במאי 2018 לעצור את כל החשודים עד החלטה אחרת אומר אלרון, כי מן הראוי היה שאותה "החלטה אחרת" תינתן בסמוך ככל הניתן. "אמנם חוק המעצרים אינו קובע סד זמנים מפורש לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אך לנוכח הפגיעה המהותית בזכותו החוקתית של נאשם לחרות, מן הראוי כי החלטה בבקשה זו תינתן בשלב מוקדם ככל הניתן בסמוך להגשת הבקשה".
ברמה העקרונית אומר אלרון, כי "מציאות שבה נאשם שוהה במעצר למעלה משנה וחצי בטרם הוחלט כי נסיבותיו מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, היא כמעט בלתי נתפסת, ויש לעשות ככל הניתן
כדי למנוע הישנותה במקרים אחרים". בהקשר זה הוא מציע שינוי חקיקתי, לפיו הבקשות הראשונות להארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים יידונו לא בבית המשפט העליון, אלא בפני נשיאו של בית המשפט המחוזי בו מתנהל התיק, ובכך יובטח פיקוח טוב יותר על ההליך וניוד שופטים במידת הצורך.
את המדינה ייצגו עוה"ד ארז בן-ארויה ותמר טיטלבאום, ואת הנאשמים - עוה"ד שי נודל, שני מורן, נעמה אלחדד, אנואר פריג', שי שורר ואיתי כהן.