גופתו של חלל יום הכיפורים תועבר מנס ציונה לכנרת

גופתו של דוד אור (אלוז), שנהרג במלחמת יום הכיפורים, תועבר מבית הקברות הצבאי בנס ציונה לבית הקברות בקיבוץ כנרת. כך קבע (יום א', 4.8.19) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.

אור נפצע קשה בקרבות ונפטר כעבור ארבעה חודשים. הוא הובא למנוחות בנס ציונה, שם גדל, ולימים נטמנו הוריו באותו בית קברות, בחלקת ההורים השכולים. בשנת 2008 ביקשה אלמנתו, רות אור, להעביר את גופתו לכנרת, שם התגוררו ערב נפילתו, באומרה שזה היה רצונו של בעלה על ערש דווי. הרב הצבאי הראשי דאז, הרב אביחי רונצקי, קבע שמבחינה הלכתית אין להיענות לבקשה ומשרד הביטחון דחה אותה.

אור עתרה לבג"ץ, ובשנת 2010 קבעה הנשיאה דורית ביניש, כי יש לברר שוב מה היה רצונו של החלל. בשנת 2017 ביקשה המשפחה שוב להעביר את הגופה, תוך שהיא מצרפת ראיות נוספות להוכחת רצונו של הבעל והאב. הרב הצבאי הראשי הנוכחי, הרב איל קרים, קבע שניתן להיענות לבקשה ומשרד הביטחון קיבל את עמדתו. בעקבות זאת, עתרו לבג"ץ אחיו של אור - אשר אלוז, שמעון אלוז ורחל שחף - נגד ההחלטה. בג"ץ הפנה את הצדדים לגישור בפני השופט בדימוס צבי טל (בעצמו אב שכול ממלחמת יום הכיפורים), אך הניסיון לא עלה יפה והשופטים נאלצו להכריע.

סולברג אומר, כי ההתערבות בהחלטות בנושא זה תיעשה במשורה. "יש לשמור על ריסון במסגרת הביקורת השיפוטית; להתמקד בעילות התערבות מבוררות, מבלי להמיר את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול הדעת שלנו כבית משפט", הוא מוסיף. תחילה קובע סולברג, כי ליחידה להנצחת החייל יש סמכות להעביר גופה - מסקנה אליה הוא מגיע מפרשנות החוק ועיון בדיונים בכנסת עליו בשנת 1950. אלו מלמדים, כי המחוקק העניק מקום מרכזי לרצונם של בן/בת הזוג בנוגע למקום הקבורה של החלל. סולברג מוסיף, כי נראה שהאלמנה ביקשה בזמן אמת לקבור את אור בכנרת, אך נכנעה ללחצה של משפחתו והסכימה שייקבר בנס ציונה.

עוד דחה סולברג את טענות האחים בנוגע לתקינות ההליך. הוא אומר, כי אין להתפלא על השנים הרבות שנדרשו לאלמנה להגיש את הבקשה המקורית. אכן חלפו שבע שנים עד שהוגשה הבקשה השנייה, אך חלוף הזמן לא פגע בזכויותיהם של האחים. הרב קרים רשאי היה לסבור אחרת מהרב רונצקי, והאגף שמע את טענותיהם של האחים לפני שהחליט.

סולברג מסיים באומרו: "הסוגיה שהונחה לפנינו רוויה במכאובים, משקעי עבר ופצעים פתוחים, ונוגעת ביחסים משפחתיים מורכבים מאין כמותם. ההכרעה הייתה קשה ורצופה בלבטים רבים, מתוך הבנה כי כל תוצאה תהיה קשה וגורלית למי מן הצדדים. אין לנו אלא להביע את תנחומינו לבני המשפחה השכולים, על האובדן שחוו, ועל כך שנפשם אינה מוצאת מרגוע, גם בחלוף שנות דור מאז שאיבדו את היקר להם מכל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".

השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף הסכימו עם סולברג. את האחים ייצגה עו"ד מירב שיבק, את המדינה ייצגו עוה"ד שוש שמואלי והדס ערן, ואת האלמנה - עו"ד ינון סרטל.