בחברת סטוקטון נעשו לכאורה פעולות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, הטעיית משקיעים ועבירות מס בהיקפים של מיליוני דולרים, כמו גם תשלומים פיקטיביים לבנו של מייסד החברה. כך טוען גיא אליצור, שהיה מנכ"ל החברה, בתביעה בסך 10 מיליון שקל שהגיש נגדה בעקבות פיטוריו.

סטוקטון עוסקת בתכשירי הדברה ביולוגיים ממקור צמחי. החברה מתמקדת בשילוב בין תכשירי הדברה אלה לבין תכשירי הדברה כימיים וקונבנציונאליים במיזמי ריסוס חקלאיים. היא הוקמה בשנת 1994 בידי פטר תירוש המנוח, ומאוחר יותר נוהלה בידי בנו, זיו תירוש, המחזיק ב-49% ממניותיה. החברה מדווחת שכיום יש לה 40 עובדים בישראל ו-100 עובדים ברחבי העולם, מחזיקה משרדים ב-20 מדינות ופועלת ביותר מ-30 מדינות. החברה נמצאת בשליטת חברת הבנג הסינית, שמניותיה נסחרות בבורסה בשנגחאי. לדברי אליצור, השווי הנוכחי שלה עומד על 640 מיליון שקל.

בתביעה, שהוגשה (9.7.19) לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, נאמר כי אליצור מונה בשנת 2011 למנהל הכספים של החברה ובשנת 2015 מונה למנכ"ל במקומו של זיו תירוש, לאחר שהוביל את כניסתה של הבנג לחברה. לאורך השנים נחתמו עימו הסכמים שהעניקו לו אופציות ל-2.5% ממניות החברה, שלדבריו שוות כיום 16 מיליון שקל.

לדברי אליצור, בשנת 2017 התגלע סכסוך בין הבנג לבין תירוש, הנמשך עד היום. כתוצאה מכך, נוצרו קשיים ניכרים בניהולה של החברה ושני הצדדים ניסו להשתמש בו לצרכיהם. תירוש לחץ עליו לבצע פעולות המצריכות את אישור הדירקטוריון, ואילו היו"ר הסיני, הי זנג-גאנג, ניסה לשכנעו להשקיע בחברה הפרטית שלו. לטענתו, שני הצדדים הפגינו אדישות למצבה של סטוקטון, דבר שהוביל לירידה חדה ברווחיה ולהידרדרות בחלק מתחומי פעילותה.

במרכז תביעתו של אליצור עומדת הטענה, לפיה בוצעו בחברה פעולות העלולות להוות עבירות פליליות. הוא אומר, כי היו"ר הי ומקורביו לחצו עליו לחתום על הסכמי שירות פיקטיביים ב-5 מיליון דולר בין סטוקטון לבין הבנג, כדי לשפר את הנתונים שתציג החברה הסינית למשקיעים במניותיה. לבסוף נחתמו הסכמים שכאלה ב-1.2 מיליון דולר בידי תירוש ובידי בעלי השליטה. אליצור אומר, כי הוא דחה לחצים לחתום על הסכמים דומים כאלו ולייפות את תחזיותיה של סטוקטון, שנועדו גם הם לשרת את הבנג מול משקיעיה.

עוד טוען אליצור, כי לאחר המכירה להבנג נחתמו הסכמים פיקטיביים לפיהם תירוש מספק לה "ייעוץ בנושא מיזוגים ורכישות" תמורת 25,000 דולר לחודש. בסך-הכל קיבל תירוש בצורה כזאת מיליון דולר, תמורת שירותים שמעולם לא ניתנו. תירוש גם קיבל מסטוקטון החזר על הוצאות פרטיות, שלא היה כל קשר בינן לבין החברה. לדברי אליצור, הוא שמע רמזים לכך שהרישוי הסיני למוצר של החברה ניתן תמורת שוחד ששולם כאשר שימש תירוש כמנכ"ל.

אליצור טוען, כי הוא פוטר בשל התנגדותו למעשים אלו. תחילה, במארס 2018, הוצנח אריה טננבאום לתפקיד סמנכ"ל הכספים - ללא כל תיאום עם אליצור. כעבור ארבעה חודשים פוטר אליצור במפתיע, ללא שימוע ונימוקים, וטננבאום מונה במקומו. מאוחר יותר טענה החברה, כי עילת הפיטורים היא שאליצור השתתף ללא אישור בכנס מקצועי במוסקבה - טענה אותה אליצור דוחה מכל וכל.

לדברי אליצור, לאחר פיטוריו שללה ממנו סטוקטון את זכותו לממש את האופציות שניתנו לו, וזאת למרות שצעד שכזה ניתן לנקוט רק כאשר הפיטורים הם בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויים - דהיינו ביצוע עבירות חמורות. לדבריו, נזקיו מסתכמים ב-19 מיליון שקל, אך משיקולי אגרה הוא תובע 10 מיליון שקל. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד מיכאל איילון ושגיא פדוראנו, וטרם הוגש כתב הגנה.