עורך דין העוסק בתחום העבודה רימה את רשויות המס וניסה להטעות את בית הדין, ואילו המשרד בו עבד נתן את ידו להסדרי תשלום פסולים אלו - קובע בית הדין הארצי לעבודה. בשלב זה מוטל איסור פרסום על שמותיהם של המעורבים.

עורך הדין השכיר הועסק במשרד בשנים 2011-2006 ושכרו הרשמי היה 1,800 שקל בלבד לחודש. לאחר פיטוריו טען עורך הדין, כי שכרו האמיתי היה גבוה פי שישה, ושולם לו על-פי "פתקיות תחשיב". הפרשים אלו שולמו למשרדי עורכי דין אחרים ועוסקים שונים, תמורת חשבוניות שהתיימרו לייצג שירותים שהללו העניקו למשרד בו הועסק התובע. המשרד אישר שזו הייתה מתכונת התעסוקה, אך טען שהעובד אינו זכאי להפרשים משום שנהג כלפיו במרמה.

התביעה הוגשה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בינואר 2012 ונדחתה באוקטובר 2016 בידי השופטת אריאלה גילצר-כץ, תוך חיובו של עורך הדין בהוצאות בסך 20,000 שקל. גילצר-כץ ציינה, כי התובע דיווח לרשויות על שכר של 1,800 שקל בלבד והעירה: "או שהתובע שיקר לגורמים השונים לרבות לבתי המשפט או שהתובע אינו דובר אמת כיום". דיווחו של התובע לביטוח הלאומי על שכר נמוך בהרבה מן המציאות, זיכה אותו בגמלאות.

עוד הצביעה גילצר-כץ על חוסר אמינותו של התובע - שטען תחילה לשכר חודשי של 20,000 שקל ולאחר מכן תיקן את הסכום ל-11,000 שקל. רעייתו של התובע - גם היא עורכת דין - הודתה, כי בשנת 2008 הוא דיווח לרשות המיסים על הכנסה של 1,800 שקל לחודש בלבד. גילצר-כץ קבעה עוד, כי אכן המשרד שילם לעורך הדין תמורה נוספת דרך שלושה משרדי עורכי דין וחברה אחת. התובע גם ניסה להטעות את בית הדין ולהציג הכנסות שלו כאילו היו של אשתו.

גילצר-כץ קבעה, כי בתקופת העסקתו באותו משרד, קיבל התובע מגורמים חיצוניים לפחות 1.06 מיליון שקל, חלקם תוך דיווח כוזב כאילו מדובר בהכנסה של רעייתו. לכן, פסקה, רוב עבודתו הייתה כעורך דין עצמאי ולא כשכיר במשרד הנתבע.

סגן נשיאת בית הדין הארצי, אילן איטח, דחה בינואר השנה את ערעורו של עורך הדין; פסק הדין הותר לפרסום רק היום (12.8.19). שמותיהם של הצדדים מצויים בחיסיון מאז נפתח התיק בבית הדין האיזורי, בניגוד לכלל היסוד של פומביות הדיון, ובניגוד לאינטרס הציבורי של הוקעת עורכי דין המפרים את החוק. בג"ץ דחה את עתירת המשרד להמשיך את איסור הפרסום ועתירתו של עורך הדין עודנה תלויה ועומדת, ולכן פסק הדין מתפרסם ללא שמות הצדדים.

איטח אומר: "לפנינו נפרשה תמונה עגומה וקשה שבמסגרתה שני עורכי דין האמונים על משפט העבודה ומייצגים מתדיינים כמעשה יום ביומו, נהגו באופן שאינו תואם את הדין. על התנהלותו של המערער בית הדין האזורי אמר את דברו ולא נוסיף על כך... גם המשיב [המשרד] - אף שלכאורה לא 'הרוויח' מהסידור שנהג בינו לבין המערער, לא נהג באופן מניח את הדעת, בלשון המעטה. לעניין זה, די אם נציין כי המשיב שילם עבור 'שירותי ניקיון' ביודעו כי לא קיבל שירותי ניקיון, אלא שירותים משפטיים מהמערער".

לאור זאת, העביר בית הדין את הפסק למנהל בתי המשפט, יגאל מרזל, "על-מנת שישקול את העברתו ליועץ המשפטי לממשלה, לצורך בחינת ההיבטים החוקיים השונים הנוגעים להתנהלות המערער והמשיב במסגרת ההתקשרות שביניהם".

הערעור נדחה ברובו לגופו, תוך ש-איטח אומר: "בנסיבות החמורות והקיצוניות של המקרה שלפנינו, המערער מושתק ומנוע מלטעון למציאות (יחסי עובד-מעסיק) שונה מזו שהציג כלפי כולי עלמא באשר ליחסיו עם המשיב... בנסיבות חריגות וקיצוניות עשוי חוסר תום לב של עובד לגבור על קוגנטיות הזכויות. דומה כי מקרה זה, שאנו מתקשים לראות נסיבות חמורות ממנו, בא בגדרם של מקרים אלה. נראה שהמציאות עולה על כל דמיון והמקרה שלפנינו יעיד על כך".

איטח מפרט: התובע - עורך דין העוסק כאמור בתחום העבודה - "מבקש עתה, לאחר שהוא זה שיזם מטעמיו ולצרכיו את מתכונת ההתקשרות והפיק ממנה טובות הנאה כאלה ואחרות, לאחוז בהלכות שנועדו להגן מפני ניצול וקיפוח כאילו היה עובד מוחלש הנתון למרות מעסיקו. לא זו אף זו, המערער ניצל את ההסדר כדי להונות את הרשויות השונות, תוך שהוא מפיק ממנו הטבות כשרות ולא-כשרות, ועתה, לאחר שסיים למצות את יתרונותיו מול הרשויות, עומד הוא על מפתנו של משפט העבודה ומבקש ליהנות מהגנתו. אין לאפשר מצב שבו חוטא ייצא נשכר ובית דין זה לא יתן ידו לכך. פשוט כי פניו של תובע שכזה יושבו ריקם, ולא תישמע טענתו לקוגנטיות הזכויות הכספיות. עקרונות הצדק וההגינות משמיעים לנו את דחיית טענתו".

איטח החזיר את התיק לבית הדין האיזורי, על-מנת שידון במשמעותיות התמורה הנוספת (והעיקרית) שקיבל התובע מאותם צדדים שלישיים. "כביטוי למורת הרוח מהתנהלותו של המשיב, אשר גם הוא עו"ד העוסק בתחום משפט העבודה וחזקה כי הבין את המשמעויות של אופן ההתקשרות הנוספת, אציע לחברי שלא לעשות צו להוצאות", הוא מסיים.

השופטים סיגל דוידוב-מוטולה ורועי פוליאק ונציגי הציבור מיכל בירון בן-גרא וגדעון צימרמן הסכימו עם איטח. את התובע ייצג עו"ד ודים מלמד.