היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, סבור, כי שר העבודה והשירותים החברתיים, חיים כץ, צריך להתפטר עם הגשתו הצפויה של כתב האישום נגדו. מנדלבליט הודיע לסניגוריו של כץ, כי הוא יגיש נגדו כתב אישום על מרמה והפרת אמונים - ולא על שוחד. כך מוסר (יום ד', 14.8.19) האתר ynet. מנדלבליט גם החליט שלא להאשים את כץ בפרשת התעשיה האוירית - בה נטען, כי הוא השתמש בכוחו כיו"ר ארגון העובדים כדי לקדם את מעמדו הפוליטי.

כתב האישום הצפוי הוא בטענה, כי כץ סייע לחברו, איש שוק ההון מוטי בן-ארי, בקידום חקיקה בכנסת בניגוד עניינים משמעותי. על-פי טיוטת כתב האישום המקורי, בשנים 2006-2005 ו-2013-2009 שימש כץ יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ומתוקף תפקידו היה בעל השפעה על קידום הליכי חקיקה ונושאים שונים בעלי היבטים ציבוריים. בן-ארי היה באותה עת יועץ פיננסי של חברת אקוויטל, מקבוצת קובי מימון.

בן-ארי, מומחה בניהול תיקי השקעות, נתן לכאורה לכץ ייעוץ לגבי ניהול תיק ההשקעות שלו, וזאת בתדירות גבוהה ותוך שימוש במידע פנים על קבוצת אקוויטל. בפועל, טוענת הפרקליטות, נוהל תיק ההשקעות של כץ על-ידי בן-ארי, וזאת ללא קבלת תמורה כספית כלשהי, בניגוד למקובל וללא הסדרה פורמלית של יחסיהם כנדרש. בנוסף, נטען בכתב החשדות המקורי, כאשר מונה כץ לשר, הוא פתח חשבון נאמנות שנוהל בפועל על-ידי בן-ארי, תוך הסתרה של זהות המנהל ובניגוד לכללים החלים במצב זה.

על-פי החשד, כץ נענה לבקשותיו של בן-ארי ופעל להעברת הצעת חוק שהייתה בעלת ערך כלכלי פוטנציאלי גבוה לבן-ארי ולאקוויטל. כץ ניהל דיונים על הצעת חוק זו, שאותה יזם וניסח בן-ארי, בוועדת העבודה והרווחה שבראשותו, והזמין לוועדה את בן-ארי כמומחה יחיד לנושא. על-פי החשד, הוא עשה זאת תוך שהוא מסתיר מוועדת העבודה את מערכת היחסים האישית והעסקית שביניהם, תוך שהוא נוהג במשוא פנים ופועל בניגוד עניינים בין תפקידיו הציבוריים לבין האינטרסים הפרטיים שלו.

בשנת 1993 פסק בג"ץ, כי שר אשר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בעבירה שיש עימה קלון, צריך להתפטר מתפקידו. אם כץ יסרב להתפטר, יידרש ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפטר אותו. אם שני הדברים לא יתרחשו, תוגש מן הסתם עתירה לבג"ץ בדרישה ש-כץ יתפטר או יפוטר. במצב זה, יצטרך בג"ץ לדון גם בשאלה האם יש מקום להתערבות ערב בחירות ולפני שנקבע הרכבה של ועדת הכנסת, ממנה יכול לבקש כץ שלא להסיר את חסינותו.

עוה"ד נוית נגב ויאנה פוגל-סלוצניק, המייצגות את כץ, מסרו בתגובה, כי הוא עשוי לבקש מוועדת הכנסת לקבוע שעל מעשיו חלה החסינות המהותית - אותה לא ניתן להסיר. לדבריהן, "החוק חוקק בשנת 2010, בתקופת התספורות במשק, והוא נועד לתקן עוול, ולהגן על ציבור המשקיעים מפני מניפולציות שעלולים ליזום בעלי שליטה בחברות. אין מדובר בחוק פרסונלי שנועד להיטיב עם בן-ארי.

"כללי האתיקה של הכנסת קובעים שאין בנסיבות אלה עניין אישי, ולפיכך גם אין ניגוד עניינים או פגם אחר. לא בכדי אין כל תקדים להעמדה לדין של חבר כנסת בטענה שפעל בניגוד עניינים במסגרת הליכי חקיקה, כץ פעל בעניין זה בהתאם לחובות המוטלות עליו ולנוהג המקובל בכנסת. ועדת האתיקה של הכנסת שדנה בעניין כבר ב-2011 מצאה אומנם טעם לפגם בהתנהלותו של כץ, אך סברה שהדברים אינם עולים אפילו כדי עבירה אתית. בנסיבות אלה, ישקול כץ לבקש מהכנסת לקבוע, כי חלה עליו חסינות מהותית".