רכבת ישראל לא הפלתה לרעה את רו"ח שיר ליברמן, עובדת לשעבר בלשכת הביקורת הפנימית שלה, בשל היותה אישה. כך קובעת (יום א', 18.8.19) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, עידית איצקוביץ.

ליברמן עבדה ברכבת בשנים 2018-2015 כראש תחום בלשכת הביקורת הפנימית, לצידם של עוד שישה ראשי תחומים שכולם גברים. שכרה היה הנמוך ביותר ועמד על פחות מ-15,000 שקל בפברואר 2018, בעוד שכרם של הגברים היה 23,600-15,700 שקל בחודש. העלאת השכר שלה בתקופת עבודתה הייתה 336 שקל לחודש, ואילו הגברים קיבלו העלאות של 4,900-900 שקל לחודש. עוד הוכח, כי ליברמן קיבלה 1,000 שקל לחודש על אחזקת רכב - לעומת 1,500 שקל לחודש לעמיתיה.

איצקוביץ קיבלה במלואם את הסבריהן של הרכבת ושל המבקרת הפנימית הראשית, רחל בן-משה, לפערים אלו. הם נבעו מכך שהוותק של ליברמן היה הנמוך ביותר (למעשה שכר הבסיס שלה כאשר החלה את עבודתה היה גבוה משל אחד הגברים הוותיקים יותר), המשובים התקופתיים של עמיתיה היו טובים יותר והם גם ביצעו יותר מטלות. כל אלו, קובעת איצקוביץ, הצדיקו את הפערים בשכר. ליברמן גם התקבלה לעבודה לאחר שנעשה שינוי רוחבי בתחום אחזקת הרכב, ומכאן הפער לרעתה.

ליברמן גם יצאה נגד השינוי הארגוני שביצעה אשתקד הרכבת בלשכת הביקורת הפנימית, ובמסגרתו היא הוכפפה לסבסטיאן רטסקו, שהיה תחילה ראש תחום כמוה אך זכה לקידום. היא טענה, כי היה על הרכבת לקיים מכרז בו תוכל גם היא להתמודד, וכי ההימנעות מכך והכפפתה למנהל שהוא גבר מהווה אף הוא אפליה.

איצקוביץ אומרת, כי אכן היה מקום לקיים מכרז לתפקיד החדש. אולם מאחר שליברמן התפטרה מן הרכבת באוקטובר שעבר - בעיצומו של הדיון בתביעתה - אין כל סעד ממשי שניתן להעניק לה. הפגם גם אינו חמור עד כדי כך שיש לבטל את ההליך ואת מינויו של רטסקו, היא קובעת. עוד מצאה איצקוביץ, כי בניגוד לטענתה של ליברמן - אין אפליית נשים ברכבת. נשים אינן מעונינות בתפקידי השטח, ואילו בדרג ההנהלה שיעור הנשים מגיע עד כדי 85%.

נציגי הציבור גבריאל נבו וצביה דגני הסכימו עם איצקוביץ. את ליברמן ייצגו עוה"ד אפרת דויטש והדס לנקרי-אלין, את הרכבת ייצגה עו"ד כרמית לוי-זמיר, ואת רטסקו - עו"ד מרדכי לוין.