בתאריך 2.2.2006 השתתף התובע בהפגנת פלשתינים ושמאלנים ישראלים שהתקיימה בכפר בית סירא כמחאה על הקמת גדר ההפרדה באיזור.

לדברי התובע, ההפגנה התקיימה בשקט יחסי, עד שהגיעו כוחות משמר הגבול, שלאחר חיכוך עם המפגינים, החלו לירות לא פחות מאשר אש חיה לעבר המפגינים שהחלו בורחים לכיוון הכפר.

התובע, לדבריו, עמד עם חבריו בצד, בריחוק משאר המפגינים שברחו כשכוחות מג"ב ירו עליהם. לפתע, הוא ראה מולו שוטר מג"ב שכורע על ברכו, מצמצם את עינו, ולוחץ על ההדק. היריה נשמעה, והתובע חש כאב בעינו השמאלית.

בגין הנזק שנגרם לו עקב פגיעת הקליע בעינו תבע כהן פיצויים ממדינת ישראל.

לדברי התובע, שוטר מג"ב שירה בו עשה כן ללא הצדקה, שכן לא נשקפה לו כל סכנה; וזאת, בניגוד להוראות הפתיחה באש הנוהגות בצה"ל. מאחר שהירי לא היה חוקי, כנטען, אין הנזק שנגרם בעטיו חוסה תחת הגנה מפני תביעת נזיקין לה זוכה מי שביצע ירי כדין. משכך תבע כהן את הנזק שנגרם לעינו.

לדברי המדינה, התובע כלל לא נפגע כתוצאה מירי אלא מאבן שפגעה בעינו, אבן שיידו חבריו הפלשתינים שהפגינו במקום.

לטענת הצבא, התובע בכלל עמד מצודד לחיילי צה"ל בעת ירי כדורי הגומי. כך שזה פשוט בלתי אפשרי לטעון, גם אם הוא נפגע מהירי, שהוא נפגע חזיתית כתוצאה מירי מכוון וממוקד.

לחלופין, טענה המדינה, שגם לו יקבע שהתובע נפגע כתוצאה מירי חיילי צה"ל, זכאית המדינה ליהנות מחסינות "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1982.

גנות קבעה כעובדה כי כהן נפגע בעינו. מאידך-גיסא, הסתייגה מאוד, וזה בלשון המעטה, מטענת כהן כי לוחם מג"ב ירה בעינו. לטענה, כהן, הוא... פשוט מאוד - שקרן.

"ממה נפגע התובע", שואלת השופטת כהן. שואלת - ומשיבה: התובע טען בתוכניתו של רפי רשף בערוץ עשר כי חייל צה"ל ניסה לרצוח אותו. כן טען בבית המשפט, אלא שהדברים שקריים. כך היא כותבת:

"...בראיון שנתן לרפי רשף בערוץ 10 - מדבריו התקבל הרושם, כי חייל צה"ל ניסה לרצוח אותו (!!). אלא מאי? לאחר סקירת העדויות שנשמעו, המוצגים שהוצגו, וצפייה בקלטות שהוגשו, אין מנוס מהמסקנה כי התובע הינו אדם אשר האמת איננה נר לרגליו, ובמסגרת מאבקו האידיאולוגי, אינו מהסס להבאיש את ריחם של כוחות הביטחון, ואף להאשימם בניסיון לרוצחו..."

את העובדה לה טוענת השופטת גנות - שהתובע הוא שקרן, ביססה על סתירות בין עדותו של כהן לבין עדויות חבריו ועל שקרים שקופים שנחשפו במהלך עדותו. להלן מגילת השקרים, והפרכתם.

שקר ראשון- צה"ל ירה במפגינים נינוחים ושלווים

בחקירתו במשטרה טען כהן כי בעת ההפגנה, לפני שהתחיל העימות, ניגשו הוא ועוד בחור (שאת זהותו לא מסר התובע לחוקרים) לשוחח עם מפקד כוח צה"ל באיזור. לדבריו, הם הבהירו לאותו רב סרן כי ההפגנה מתעתדת להיות שקטה ונטולת אלימות. לפתע, עת נוהלה השיחה הרגועה עם רב הסרן, יצא שוטר מג'יפ מג"ב והחל לדחוף את המפגינים. התפתח עימות, ושוטרי מג"ב התחילו לירות אש חיה. תוך כדי הירי, טען כהן, החלו חיילי מג"ב לפלס דרך בין המפגינים. זאת על-ידי הכאת המפגינים באלות.

טענה זו הוכחה כשקרית שכן ידידתו של כהן מארגון האנרכיסטים, שאינה "חשודה" על כוונות לטהר את שמו של צה"ל, סהר ורדי, שהייתה עימו בהפגנה, סיפרה בחקירתה במשטרה כי בשלב זה לא ארע כל ירי. כל שעשו שוטרי מג"ב, לדבריה, זה שהם העמידו את כלי הרכב שלהם כחיץ בין המפגינים לבין כוח צה"ל שנכח באיזור. לטענתה, שהושמעה באופן "אובר דרמטי", כהגדרת השופטת, הפגם היחידי, שנפל בהתנהגות שוטרי משמר הגבול בשלב זה, היה שהם התחילו, ללא סיבה, להכות את המפגינים השלווים.

אפילו המפגין אחמד סובחי אבו חסאן סופייה, שלדברי השופטת אינו חשוד, לפחות ככהן עצמו וכידידתו ורדי, על טיהור שמו של צה"ל, סיפר בעדותו כי הצבא לא החל לירות אלא מרגע בו החלו המפגינים לתקוף את כוחות הצבא ומשמר הגבול ולנסות לחטוף חייל.

מה כן קרה שם? חיילים רבים, מיחידות שונות של צה"ל, העידו בבית המשפט כי המפגינים התחילו לתקוף אותם באלות, בברזלים ובאבנים. הם טיפסו על רכבי צה"ל ומשמר הגבול וניסו לחטוף חיילים. על-מנת להגן על עצמם התחילו הכוחות לירות באוויר. לדברי אחד הקצינים, מדובר באחת מההפגנות הקשות ביותר, ובעלת כוונות הזדון המרביות ביותר (הכוונה לחטוף חיילים) שנכח בה אי פעם.

כך סיכמה השופטת גנות את התרשמותה מהעדויות הסותרות:

"...הנה-כי-כן, דומני כי כבר בשלב זה ניתן לקבוע, כי אין כל ממש בתיאור הפסטורלי של ההתרחשויות כפי שנשמע מפי התובע וסהר, וכי ההפגנה שהחלה כהפגנה שקטה, הסלימה מאוד כאשר המפגינים החלו לתקוף את רכבי הלוחמים, ואת הלוחמים עצמם, שנאלצו לירות באוויר כדי להרחיק מעליהם את ההמון המאיים".

שקר שני - בניגוד להוראות, צה"ל ירה כדורי גומי לפני שניסה לפזר את ההפגנה באמצעות שימוש בגז מדמיע וברימוני הלם


בחקירתו במשטרה סיפר כהן כי הלוחמים החלו לירות קליעי גומי, בניגוד לפקודות המחייבות שאלה יירו רק אם שימוש בגז מדמיע וברימוני הלם לא יועיל לעצירת התפרעות. לאחר מכן הוא שכח שכך סיפר, וטען, כי ראשית לכל דבר – צה"ל ירה כדורי גומי. משנשאל לפשר הסתירה "תיקן" עצמו ואמר: "בהתחלה, ביחד עם הגומי, נזרקו רימוני הלם". ידידתו, סהר, סיפרה בחקירתה במשטרה כי כוחות צה"ל "לפתע פתאום התחילו להשתמש בקליעי גומי".

הטענה כי צה"ל פעל בניגוד להוראות, נדחתה, כמובן.


שקר שלישי - לוחם מג"ב ניסה לחסל את כהן וירה בו חזיתית

התובע טען בחקירתו במשטרה שעמד במרחק של כ-25 מטרים משוטרי מג"ב, עם פניו לחיילים ולשוטרים וצעק לעבר השוטרים "אל תירו". לדבריו, השוטרים המשיכו לירות קליעי-גומי, ושוטר אחד "מסתובב טיפה ויורה כדור גומי לכיוון שלי". התובע טען, כי קליע הגומי שנורה לעברו פגע באזור עין שמאל, ולפני כן פגע במשקפיו וריסק את הזרוע השמאלית של משקפיו.

בתוכניתו של רפי רשף טען התובע כי עמד מול החייל שירה בו. בחקירה הנגדית בבית המשפט התבלבל והעיד שעמד לצד החיילים. כמו-כן, אצל רשף טען כי ראה את החייל דורך את נשקו, ובבית המשפט טען אחרת.

מציטוטי שקריו הסותרים אלה את אלה:

כהן מעיד בחקירה המשטרתית - "עמדתי עם הפנים שלי מול החיילים וראיתי את החייל דורך את הנשק ומכוון אותו לכיווני"


כהן בראיון אצל רפי רשף - "ראיתי אותו דורך את הנשק מול הפנים, הוא פשוט יורה לי בראש... ...חוץ מזה שאני פשוט עמדתי מולו. הסתכלתי לו בעיניים כשראיתי אותו יורה"

בחקירה נגדית בבית המשפט:

בא כוח המדינה עו"ד אררט (שואל את כהן): ראית את החייל דורך הנשק, כך אמרת?

כהן: הם רצו עם הרובים. הוא הפנה את הרובה לכיווני, כיוון את הרובה וירה לכיוון הפנים שלי.

בא כוח המדינה: ראית את החייל דורך את הנשק?

כהן: לא ראיתי אותו דורך את הנשק. ראיתי אותו מכוון ויורה (מסמן בידיו תנועת דריכת רובה).

לאחר שנשאל, שנית, אם ראה את החייל דורך את הנשק, השיב כהן:"לא ראיתי אותו דורך את הנשק, ראיתי אותו מכוון ויורה"

כניכר : סתירות גמורות!

מעל לכל אלה נדחתה טענתו של כהן כי הוא נורה חזיתית מהסיבה הפשוטה שהפגיעה היא בצד שמאל של ראשו ולא בקידמתו...


לנוכח השקרים והסתירות קבעה השופטת גנות כי לא הוכח כלל שכהן נורה ומשכך, דחתה את התביעה.

התביעה נדחתה. כהן חויב בשכ"ט עו"ד המדינה בסך 50,000 ש"ח.

- ת"א 1605/07 מתן כהן נ' מדינת ישראל
- בבית המשפט המחוזי בתל אביב
- בפני השופטת דליה גנות
- בא-כוח התובע מתן כהן: עו"ד דן אסן ואחרים
- בא-כוח הנתבעת מדינת ישראל/משטרת ישראל: עו"ד אררט
- ניתן: 17.11.2009