בשעה טובה ומוצלחת נבחר עורך הדין הוותיק והמכובד יהודה וינשטין לכהונה החשובה של יועץ משפטי לממשלה.
בניגוד לעמדתו של שר המשפטים
יעקב נאמן, אשר ביקש לפצל את כתר היועץ המשפטי לממשלה לשני כתרים נפרדים: יועץ משפטי לממשלה ותובע כללי (ולקיים דברי רש"י ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד", ובשינוי מה: "אין מלך אחד נושא בשני כתרים"), הנה הוחלט להותיר את שני הכתרים על אותו ראש, הגם שקיימת סתירה מובנית ביניהם, ברגע שהדבר נוגע להעמדת נשיא, ראש ממשלה, שר או בכיר אחר לדין פלילי.
למעשה - ברגע שהיועץ ממליץ על דרך מסוימת, והשר-מקבל-העצה מחליט ללכת בדרך אחרת, עולה האפשרות שהיועץ שעצתו לא התקבלה יעמיד, במקרים מסוימים, את אותו שר לדין... ממש סדרי שלטון הראויים לחלם.
אצלנו מקוננים על "החקיקה השיפוטית" ועל התערבות בית המשפט העליון בענייני שלטון מובהקים, השמורים לשתי הרשויות האחרות - הרשות המבצעת והרשות המחוקקת - (וראה דברי שר האוצר, ד"ר שטייניץ לאחרונה) אך השיפוטיות היתרה, במצב הנוכחי, מתחילה כבר בתוך הרשות המבצעת עצמה, בדמות היועץ המשפטי עטור שני הכתרים. (אגב - במצרים הפרעונית פרעה היה חובש כובע כפול, לסימון שלטונו הן במצרים העליונה והן במצרים התחתונה, כפי שמלכת אנגליה הייתה בה בעת גם קיסרית הודו.)
רבים חששו שהפרדת הסמכויות בתפקיד היועץ תביא להיחלשות הזרוע הפלילית, זו המעמידה בכירים לדין. ובכן - אלו באו על סיפוקם המלא. מבחינתם, בחירתו של עו"ד וינשטיין, בוגר הפרקליטות ובעל ניסיון עשיר מאוד בפלילים, היא התגשמות חלום: מעתה עומדים בראש מוסד היועץ המשפטי שני מומחי-פלילים מהשורה הראשונה: הן היועץ עצמו והן פרקליט המדינה. יפה.
אולם עולה שאלה: מי ייעץ לממשלה בענייני משפט מינהלי ומשפט אזרחי? הדעת נותנת שאף שיש די מומחים בפרקליטות המדינה, ברור שהייעוץ יינתן על-ידי "הדרג השני". אומנם חזקה על היועץ החדש שדי במהרה ילמד גם תחומים אלו, ויתמחה בהם, בעיקר אם ייפסקו חשיפות השחיתות שזעזעו אותנו חדשות לבקרים, אבל בינתיים רק אותו דרג המשני ימלא את הפונקציה העיקרית של תפקיד היועץ. האומנם לכך פיללו כל אלו שנזעקו ללחום בהצעת הפיצול של השר נאמן?!
הבעיה במדינתנו, היא שכאשר אדם מעלה פה רעיון חדש, מיד כל השמרנים וכל הקופאים על שמריהם בתפקידיהם המדושנים, נזעקים להילחם ב...איש. כמעט אף אחד אינו טורח לבחון את ההצעה החדשה לגופה לעומק, לשקול בראש קר ומחושב את התועלת שבהצעה אל מול חסרונותיה.
הרבה יותר נוח לתקוף את המציע מאשר לבחון עניינית את ההצעה. כך קרה להצעותיו של השר הקודם, פרופ'
דניאל פרידמן, וכך אירע להצעת הפיצול של פרופ' יעקב נאמן. חמור מזה - בפעם הקודמת שנאמן התמנה לשר משפטים והעלה רעיונות לשינוי ולשיפור - גם מיד "תפרו לו תיק" בפרקליטות. מזלו של פרופ' פרידמן שפר עליו: הוא סיים כהונתו מבלי שהועמד לדין... (ולא נזכיר כאן את פרשת השר
חיים רמון, שגם לו היו רעיונות לשינוי, והא היה מסוכן בהרבה - כי בהסתדרות השינויים עלו בידו). חבל מאוד שזו הגישה בצמרת המשפטית שלנו, מפוארת ככל שהיא.
למרבה הצער, השר נאמן, שגם כך היה חשוד על-ידי החונטה המשפטית השלטת ותומכיה, עלה על שרטון בדבריו לגבי תקוותו ל
החלת הדין העברי במדינה, כך שהסיכוי שהצעותיו תיבדקנה לגופן, לפחות עכשיו, כאשר לפנינו קדנציה שלמה של יועץ משפטי חדש, מועט ביותר. אצלנו: משנפגע המציע נפסלה אוטומטית הצעתו. עם נפילת נושא נס הדגל נפל גם הדגל. חבל.
לא נותר אלא לאחל ליועץ הנכבד החדש הצלחה בכל מעשי ידיו. הלוואי שישכיל לייעץ לממשלתנו, (היא נראית כזקוקה מאוד לכמה עצות טובות...) והלוואי שיצליח גם בטיהור האורוות...
