|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
התקבלה טענת הגנה מן הצדק חרף היעדר זדון
|
השופטת רות לביא קבעה כי גם בהיעדר זדון מצד התביעה, הצטברות מחדלי החקירה, הגם שנעשו ברשלנות, מצדיקים את קבלת הטענה המקדמית ואת ביטול כתב האישום ● שיקולי זכויות הנאשמים גברו, לטענת השופטת, על שיקולי העמדה לדין של מי שגרמו למוות ברשלנות
|
|
הגנה מן הצדק. הפעם הפרקליטות לא התנהלה בזדון, ובכל זאת הטענה התקבלה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
אכיפה סלקטיבית
|
|
ד"ר מיכל טמיר
|
|
נדמה כי הגיעה העת לצמצם את השימוש במקרים של אכיפה פסולה בדוקטרינה האמריקנית של "הגנה מן הצדק", שלא נועדה לטפל ב"אכיפה סלקטיבית"
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
רשלנות במשפט
|
|
ענבל בר-און
|
|
רשלנות הינה סטייה מסטנרט התנהגות סביר * בית המשפט יקבע את סטנדרט ההתנהגות הסביר * ניתן לתבוע ברשלנות רופאים, עורכי דין, רשויות שלטון ובמקרים נדירים אף שופטים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אין ספק כי מחדלים אלו לא נעשו בזדון, או מתוך כוונה חלילה להפליל את הנאשמים ולטפול עליהם אשמת שווא. מדובר במחדל רשלני ולא בהתנהגות מחושבת ומתוכננת של הרשות החוקרת והתובעת ולא היה כל ניסיון להסתירם או להתחמק מהם. אך עדיין, מחדלים אלו מצדיקים את קיומה של ההגנה מן הצדק, שכן הצטברות כל המחדלים יחדיו, השיהוי הרב בהגשת כתב האישום על-ידי הפרקליטות, וזאת ללא כל הצדקה הנראית לעין, מחדלי החקירה הרבים, אי חקירת חלק מהחשודים, וצירוף חשודים אחרים כעדי תביעה, יש בהם להוות 'מסה קריטית' - הגורמת לפגיעה ממשית ביכולת הנאשמים להתגונן ובזכותם הבסיסית לניהול משפט ראוי והוגן. יש במחדלים אלה פגיעה ממשית בחוש הצדק וההגינות ויש בהם לגרום לעיוות דין לנאשמים. באיזון הראוי מצאתי כי למרות שחיי אדם קופחו ברשלנותם של גורמים כה רבים - יש להעדיף זכויותיהם היסודיות של הנאשמים לניהול הליך משפטי ראוי והוגן, על פני האנטרס הציבורי בניהול ההליך. בשלב זה גם לא מצאתי כל אפשרות לתיקון המחדלים בשל האיחור הרב והקשיים המובנים לעשות כן בשלב זה. לאור כל האמור, אף שבלב כבד, אני מקבלת הטענה המקדמית ומורה על ביטול כתב האישום". כך קבעה (יום ב', 21.12.09) שופטת בית משפט השלום באשדוד, רות לביא, בבקשה שהגישו פרקליטי הנאשמים - חברה ומנהל עבודה - אשר יוחסה להם גרימת מוות ברשלנות של עובד, לביטול כתב האישום בטענת 'הגנה מן הצדק'.
באותה פרשה נחקרו הנאשמים, חברה קבלנית ואחד ממנהלי העבודה שלה, בהקשר של גרימת מוות ברשלנות. הגם שנמצא כי בנסיבות העניין אשמים הנאשמים במיוחס להם, וכי מותו של המנוח נגרם עקב רשלנותם, בוטל כתב האישום מן הטעם של 'הגנה מן הצדק'. אמנם, בניגוד למקרים אחרים שבהם בוטל כתב אישום בטענה זו, לא נהגה הפרקליטות בזדון, אולם מספר מחדלים רשלניים של הפרקליטות, לרבות הגשת כתב האישום בחלוף זמן ניכר ממועד ביצוע המעשים, אי-הגשת כתב אישום נגד נחקרים אחרים אשר אחריותם למות המנוח הייתה זהה לפי מבחני הרשלנות, כמו גם מחדלי חקירה נוספים, הובילו את השופטת רות לביא לבטל את כתב האישום מן הטעם של הגנה מן הצדק, וזאת חרף החשיבות הציבורית בניהול ההליך. בנוגע לטענת השיהוי, קבעה השופטת לביא, לא ניתן לקבוע גבול עליון של שיהוי, שאז תקוצר תקופת ההתיישנות הקבועה בדין הפלילי באופן מלאכותי, אולם ניתן לבדוק אם בכל מקרה לגופו התקיים שיהוי, ובמקרה הנדון התקיים שיהוי.
|
|
בתאריך 7.12.03 נפטר ערפאת כוארע, בן 37 (להלן:"המנוח"), עובד באתר בנייה של י.ח. דימרי בע"מ (להלן:"היזם"), בסיטי באשדוד. סיבת המוות הייתה התחשמלות, שאירעה בעת שהמנוח הפעיל משאבה חשמלית לשאיבת מים שהצטברו במרתף שבבנייה.
נגד שניים הוגש כתב אישום: נגד חברת י.ב. ניר בנייה והשקעות ("הנאשמת"), שביצעה את עבודות הבנייה באתר עבור היזם י.ח. דימרי בע"מ; ונגד וגדמילוב גדמיל ("הנאשם"), עובד ותיק בחברת רם אור בע"מ (להלן:"קבלנית המשנה"), שהועסקה על-ידי היזם, לביצוע עבודות החשמל באתר. הנאשם עבד בה כעוזר חשמלאי, ולא הוסמך כחשמלאי. בהיעדר חיבור לאספקת חשמל קבועה, הוצב באתר על-ידי היזם גנרטור לאספקת 100 קוו"א חשמל. הגנרטור חובר ללוח, לעגורן צריח ולעגורן נייד.
העגורן הנייד חובר באמצעות כבל מאריך ובו חיבור פרוביזורי, מבודד על-ידי איזולירבנד. ביום התאונה, המנוח עבד עם משאבת מים חשמלית ואחז בחוט שזור אשר שימש כידית במשאבה. המשאבה הופעלה על-ידי כבל, שחובר לכבל מאריך, שחובר לקופסא. קצר חשמלי שאירע בתקע המשאבה, יצר מתח חשמלי בגוף המשאבה, וכך התחשמל המנוח.
|
|
טענות המדינה (המאשימה) לטענת המאשימה, רשלנות הנאשמת נובעת מכך שכמבצעת הבנייה לא בדקה הציוד החשמלי, לא מינתה עובדים מקצועיים שהוכשרו לכך ולא פעלה על-פי תקנות 163(א) ו-(ב) לתקנות בטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח – 1988, להבטיח שהציוד, האביזרים והמתקנים החשמליים שמוקמו באתר הבנייה (להלן "הציוד החשמלי") יתאימו לחוק החשמל התשי"ד – 1964, ותקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התשמ"ו - 1986, ולתקנים הישראלים שעניינם חשמל כמשמעותם בחוק התקנים, התשי"ג – 1953 ולא הורתה על הפסקת העבודות בשל אי-הימצאות מנהל עבודה מוסמך, כדרישת תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח – 1988. באשר לרשלנות הנאשם, נטען על-ידי המאשימה כי זו התבטאה בכך שחיבר את העגורן ללוח ולגנרטור וזאת מבלי שהיה מורשה וללא פיקוח, ולא דאג להקים אמצעי בטיחות דרושים כדי להבטיח את שלום המשתמשים ברשת החשמל באתר הבנייה: לא צייד את הקופסא בהגנת זרם מתאימה או במפסק זרם ולא חיבר הארקה. השניים מואשמים בגרימת מוות המנוח ברשלנות, ולנאשם מיוחסת גם עבירה של התקנת מתקן חשמלי ללא רישיון. טענת סניגורי הנאשמים - החקירה הייתה רשלנית ובכל מקרה הסתיימה שנים לפני הגשת כתב האישום ובכך התקיים שיהוי בלתי-סביר.
- נעשתה אכיפה סלקטיבית, שכן לא כל האחראים הועמדו לדין.
- לאור זאת יש להורות על ביטול כתב האישום בטענה ולפיה אופן הגשת כתב האישום וניהול ההליך עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, וזאת לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982.
|
|
גרם מוות ברשלנות - המסגרת הנורמטיבית – גרם מוות ברשלנות - שורה ארוכה של חיקוקים עוסקים בהבטחת הבטיחות בעבודה, הן באתרי בנייה והן בעבודה עם חשמל. סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 קובע, כי "הגורם ברשלנותו למותו של אדם – דינו מאסר 3 שנים". בדברי ההסבר לחוק נכתב כי לצורכי התקיימות היסוד הנפשי של עבירת גרם המוות ברשלנות, אין צורך במודעות לאפשרות גרימת הנזק אלא די בכך שאדם סביר מן היישוב היה יכול להיות מודע לאפשרות גרימת הנזק.
- רשלנות בדין הפלילי - סעיף 21(א) לחוק העונשין מגדיר רשלנות:
"(א) רשלנות - אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד-
(1) שלעניין הפרטים הנותרים הייתה לפחות רשלנות כאמור;
(2) שאפשרות גרימת התוצאות לא הייתה בגדר הסיכון הסביר.
(ב) רשלנות יכול שתיקבע כיסוד נפשי מספיק רק לעבירה שאיננה מסוג פשע." - עבירת גרימת מוות ברשלנות – יבוא מבחנים מן הדין האזרחי: ככלל, העבירה של גרימת מוות ברשלנות נבחנת לפי מבחני העוולה האזרחית, שהם, כידוע, קיומן של חובות זהירות, מושגית וקונקרטית, הפרתן וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה של חובת הזהירות ובין הנזק שנגרם.
- חובת זהירות מושגית - עניינה של חובה זו בשאלה האם הסוג הכללי שאליו משתייכים המזיק, הניזוק, הפעולה/המחדל והנזק יכול להקים חובת זהירות, כשקיומה של חובה זו נקבע על-פי מבחן הציפיות הכפול - האם יכול היה אדם מן היישוב, בנסיבות העניין, לצפות להתרחשות הנזק בשל סטייה מרמת הזהירות הנדרשת ממנו, ואם צריך היה לצפות להתרחשות הנזק בשל כך (המבחן האובייקטיבי). בהפעילו את מבחן האדם הסביר משתמש בית המשפט בערכי היסוד של השיטה, לקביעת התנהגות ראויה. ההלכה הפסוקה קובעת כי מעביד חב חובת זהירות לעובדיו, אשר ממנה נגזרת החובה לקיים סביבת עבודה בטוחה.
- בע"א 320/90 מפעלי לוקי לבנייה בע"מ נ' גוברין, תק-על 92(3) 340 נפסק כי: "חובה זו מתבטאת בנקיטת אמצעי זהירות סבירים שימנעו בנסיבות העניין הפגעות מכל אותן סכנות הכרוכות מטבע הדברים בעבודה ושהמעביד צריך היה להיות ער להן... המעביד צריך היה לצפות סכנה זו, להעיר את תשומת ליבו של העובד באשר לקיומה של סכנה זו ולהנחותו כיצד לבצע את העבודה כך שיצומצם ככל האפשר הסיכון הנ"ל".
- האם חובת הזהירות המושגית חלה גם על קבלנית משנה? - הפסיקה הנוגעת לרשלנות הבהירה כי חיקוק הקובע נורמת התנהגות או אמצעי זהירות שיש לנקוט, ישמש ראיה – אף אם לא מוחלטת - בשאלה כיצד צריך אדם סביר, שאינו רשלן, לנהוג, וזאת גם כאשר אותו חיקוק אינו חל בנסיבות המקרה, הכל כפי שנפסק בע"א 4591/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן, פ"ד נ(2) 111: כב' השופט אור ב, עמ' 125-124 קבע: "עצם העובדה כי דבר חיקוק פלוני, המטיל חובה לנקוט באמצעי זהירות אינו חל על מזיק אלמוני, אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מזיק אלמוני פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים באותו חיקוק. בית המשפט יכול לקבוע במסגרת הדיון בעוולת הרשלנות, כי היה על המזיק כאדם סביר לנקוט אותם אמצעי זהירות המנויים בחיקוק. יתרה מזו, נקבע בפסיקה כי דווקא קיומה של חובה סטטוטורית יכול ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך עוולת הרשלנות. החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקאציה לסטנדרט הזהירות שחייב בו האדם הסביר". על כן, קבלנית המשנה אחראית ברשלנות למותו של המנוח.
- חובת הזהירות הקונקרטית - חובת הזהירות הקונקרטית עניינה המזיק המסוים, הניזוק המסוים, והעובדות המסוימות של המקרה. אם אדם סביר היה יכול לצפות, בנסיבות המקרה וכעניין שבמדיניות שיפוטית, את התרחשותו של הנזק - תחול עליו חובת הזהירות הקונקרטית.
- האם הופרה חובת הזהירות במקרה הנדון? - קיימת הבחנה בין רשלנותו של אדם רגיל לרשלנותו של בעל מקצוע, וזאת מהטעם הפשוט כי ציפיית החברה היא שבעל מקצוע העוסק במלאכה מסוימת, יגלה רמת בקיאות גבוהה הנובעת מניסיונו או מלימודיו את התחום אשר ימנעו ממנו להתרשל. בפועל, העבודה בשטח נוהלה על-ידי מי שלא הוסמכו כחוק כמנהלי עבודה. עם זאת, גם על הממונה על ביצוע העבודה מוטלת החובה לדאוג לבטיחותם של עובדיו המבצעים אותה, במקרה זה החובה חלה על החברה הקבלנית, הנאשמת.
- האם יכולים היו הנאשמים לצפות את התרחשות התאונה ותוצאותיה? - הבסיס הרעיוני והתכלית החקיקתית של עבירת גרם המוות ברשלנות הם למנוע התנהגויות רשלניות העלולות להביא למותו של אדם. כיוון שהמטרה בקביעת ההתנהגות כעבירה היא למנוע התנהגות כזו מראש, יש לבחון האם התוצאה של גרימת מותו של אדם, היא אחת התוצאות הנכנסות בגדר מתחם הסיכון שיצרו הנאשמים והחשודים אחרים. קבלן, מנהל עבודה וחשמלאי סבירים היו יכולים בנסיבות הספציפיות של המקרה למנוע את מותו של המנוח תוך נקיטת אמצעי בטיחות שונים. הצפיות צריכה להתקיים בקווים כלליים, ולאו-דווקא לפרטיה.
- האם הפרו הנאשמים את חובת הזהירות המוטלת עליהם? - ההפרה הראשונה של חובת הזהירות נוגעת להיקף הסכנה הנובעת מעצם ביצוע העבודה הרשלנית על-ידי מי שלא הוסמך לכך ובאופן שלא הותקנו אמצעי הגנה בסיסיים למניעת התחשמלות בניגוד לדרישות החוק ומכאן שחובת הזהירות שהייתה מוטלת על כתפיהם הייתה חובה מוגברת. "חוסר תשומת הלב והרשלנות מצד הנאשמת, מנהליה, ומנהלי העבודה שלה, וכן של קבלנית המשנה ומנהלה יעקב כהן, וכמובן של הנאשם - מלמד על הפרת חובות הזהירות, שעניינן החובה להבטיח כי העבודות תבוצענה על-ידי מי שהוסמך לכך, וכן להשגיח על צוות העובדים ולדאוג לביטחונם, וחובה כלפי כל מי שבמסגרת עבודתו נאלץ לעשות שימוש בכלים חשמליים המקבלים אספקת חשמל מחיבור מסוכן זה".
- על אופייה של עוולת הרשלנות - "...לב ליבה של הרשלנות אינה במחשבה "רעה" (המצטרפת למעשה "רע"), אלא דווקא חוסר המחשבה מקום בו החוק מצפה לקיומה של זו. הנה כי כן - העבירה היא בכך שלא עברה במוחו של הנאשם מחשבה כאשר במוחו של האדם הסביר הייתה עוברת המחשבה, והיא צפיית נזק העשוי להיגרם לאחר עקב מעשהו או מחדלו".
- קיומה של רשלנות במקרה הנדון - אופן החיבור בית התקע לקופסא, היה מסוכן ומנוגד לכל היגיון מקצועי ולתקנות הבטיחות ולא עמד ברמת זהירות ראויה, ועל כן ניתן לקבוע כי הסכנה שהתממשה כתוצאה מכך הייתה ניתנת על נקל לצפייה על-ידי אדם מן היישוב, קל וחומר על-ידי איש מקצוע מנוסה. הואיל ויש ראיות לכך שעבודה זו בוצעה על-ידי הנאשם שהועסק על-ידי קבלנית המשנה ומנהלה כחשמלאי ואף כאחראי צוות באתר, וזאת מבלי שהוסמך כחשמלאי, והואיל והוזמן למקום לצורך ביצוע עבודות החשמל על-ידי הנאשמת ומנהליה, באמצעות מי שהועסק על-ידם בניגוד לחוק כמנהלי עבודה, ומנהל עבודה מוסמך שהועסק על-ידם בניגוד לחוק ומבלי שביכולתו לפקח - כולם לכאורה התרשלו. הם הפרו חובות הזהירות המוטלות עליהם, והיה עליהם לצפות, כפי שאדם מן היישוב יכול היה, את אפשרות גרימת המוות של המנוח כתוצאה ממעשיהם, ומשלא צפו זאת, ולא עשו את המצופה מהם לשם מניעת התוצאה – יש לראותם לכאורה כמי שהתרשלו.
- הקשר הסיבתי בין רשלנותם לבין מותו של המנוח - על-מנת לבדוק קיומו של קשר סיבתי כאמור, דורש המשפט שני תנאים מצטברים: קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי. עניינו של הקשר הסיבתי העובדתי הוא קיומה של זיקה עובדתית בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם, אשר יוכרע ברוב המקרים בעזרת מבחן הסיבתיות העובדתית. הקשר הסיבתי-המשפטי בא להגביל ולצמצם את הקשר הסיבתי-העובדתי, שכן גורמים רבים יכולים "להיתפס" במסגרתו. שאלת הקשר הסיבתי המשפטי נקבעת על-פי מבחן הציפיות הסביר, השאלה אם אדם סביר, בנעלי הנאשם, יכול היה, וצריך היה, לצפות בקווים כלליים את עצם התרחשות התוצאה ואת הדרך בה התרחשה. מבחני עזר נוספים לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי הם מבחן השכל הישר ומבחן הסיכון. במקרה הנדון כל שלושת המבחנים מובילים למסקנה כי ההתרשלות הובילה למותו של המנוח, שכן התנהגותם של הנאשמים יצרה את הסיכון.
- במה התבטאה התרשלותו של הנאשם - "העסקתו בניגוד לחוק ולהגיון הסביר של מי שלא הוסמך לכך, לביצוע עבודות חשמל, הכוללות עבודה ספציפית זו, שיש בה סיכון ממשי לחיי אדם - יש בה לכאורה מחדל המקים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. העסקה של מי שלא הוסמכו לכך, כמנהלי עבודה, או העסקה במעשה רמייה ולמען בצע כסף של מנהל עבודה שעל-פי דבריו שלו אינו מסוגל לפקח על העובדים- התנהגות שהובילה להעסקת הנאשם כחשמלאי ללא בדיקה וביקורת, למרות שאינו מוסמך לכך, ואשר לכן מבצע עבודה באופן רשלני תוך סיכון חיי אדם - רשלנית ומגלה לכאורה קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. כפי שהעידו העדים, הנאשם היה החשמלאי בשטח, אשר היה אחראי לביצוע העבודה בתנאי בטיחות נאותים. האחרים, היו בתפקידי ניהול, תכנון או פיקוח. גם אם בפועל היו אחרים להם אחריות על העבודה ועל הבטיחות, אין הדבר פוטר אותו מחובתו לנסות ולאתר בעצמו את הסיכונים לתדרך כיצד להימנע מהם, ולנקוט אמצעי בטיחות שימנעו סיכונים אלה. מהרגע שהחליט לבצע את העבודה חרף הסיכון הכרוך בה, הרי שהאחריות מוטלת עליו, והאחרים, הממונים עליו, אינם מהווים גורם זר מתערב".
האם מן הראוי במקרה דנן לבטל את כתב האישום מן הטעם של הגנה מן הצדק? - משמעותה של טענת 'הגנה מן הצדק' - לבית המשפט שיקול דעת להפסיק ההליכים, כשאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן, או משיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות, ולצורך מניעת עיוות דין.
- בהלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מ"י נ' איתמר בורוביץ, תק-על 2005(1) 4756) נפסק כי בשלב הראשון, על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שהתקבלו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני, על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה נדרש בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי, תוך שהוא נותן דעתו על נסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שהתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מביטולו של כתב האישום, כמו למשל מתן משקל לטובתו בקביעת עונשו, אם יורשע (רע"פ 1498/07 יוחאי הרשברג נגד מדינת ישראל, תק-על 200(1) 3737).
- האם שיהוי בהגשת כתב האישום מצדיק טענת הגנה מן הצדק? במספר מקרים בפסיקה נקבע כי שיהוי בהגשת כתב האישום מצדיק קבלת טענת הגנה מן הצדק, שכן שיהוי בהגשת כתב אישום מסב עינוי דין לנאשם, ופוגם ביכולתו להתגונן. עם זאת, כל מקרה ייבחן לגופו, ולא יקבע כי ככלל, מקום בו השתהתה התביעה בהגשת כתב האישום, יצדיק הדבר את קיומה של הגנה מן הצדק.
- הגנה מן הצדק והזכות להליך הוגן: הגנה מן הצדק הינה חלק אינטגרלי מן הזכות להליך הוגן, אשר עלתה לרמה חוקתית. חשיבותה של הזכות להליך הוגן מתעצמת בהליך הפלילי אשר מעצם טבעו כרוך בפגיעה קשה וחמורה בזכויות חשודים ונאשמים. הזכות להליך פלילי הוגן מהווה זכות מסגרת, שעשויה לשמש בסיס לגזירתן של זכויות דיוניות רבות של הנחקר, החשוד והנאשם בפלילים.
- הזכות להליך הוגן נגזרת מן הזכות לכבוד - רבים סבורים כי עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הזכות להליך פלילי הוגן זכתה למעמד חוקתי על-חוקי. בעמדה זו יש טעם רב. פגיעה שלא כדין בזכות להליך הוגן בפלילים עלולה לפגוע בזכותו החוקתית של הנאשם לחירות לפי סעיף 5 לחוק היסוד. כן עלולה היא לפגום בהערכתו העצמית של הנאשם וליצור אצלו תחושה של ביזוי וחוסר אונים כאילו היה כלי משחק בידיהם של אחרים, עד כדי פגיעה בזכותו החוקתית לכבוד לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק היסוד.
- הזכות להליך הוגן ומהיר - כיום העיקרון שתופס תאוצה הוא כי הליך משפטי ראוי אינו יכול להיות בלתי מוגבל בזמן [סעיף 6I של האמנה האירופאית לזכויות האדם (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 67 (1999)]. בית הדין האירופאי לזכויות האדם, היושב בשטרסבורג, דן בתביעות של אזרחים במדינות חברות שעניינן לא התברר כלל או תוך פרק זמן סביר ובמקרים המתאימים הוא קונס את המדינה. בדיקת פסקי דין עדכניים של בית הדין מלמדת כי על-פני הדברים אין מדובר ב"עינוי דין קיצוני", במונחים מקומיים שלנו.
- האם התקיים שיהוי במקרה דנן? - "אציין כבר עתה כי מצאתי שהשיהוי גורם לפגיעה ממשית בזכויות הנאשמים להליך ראוי וביכולתם להתגונן – וכי יש בו להוות גורם, שנלקח בחשבון על-ידי כמפורט להלן, עם יתר השיקולים, בקביעה כי ראוי אכן להורות על ביטול האישום בשלב מקדמי זה מבלי לאפשר לתביעה להשלים החקירה ולתקן הפגמים".
אכיפה בררנית - האם נעשתה אכיפה בררנית? - רבים אשר היו צריכים להיחקר בפרשה, לא נחקרו. עם זאת, לא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני פרטים, יהא עניינם דומה ככל שיהיה, מהווה אכיפה בררנית. אמנם, על החלטתה של התביעה להעמיד אדם לדין לעמוד במבחנים המקובלים של כל החלטה מנהלית כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים עניינים, סבירות ועוד, אך יחד עם זאת, יש לזכור כי על התביעה להעריך גם את יכולתה להוכיח אישומים נגד חשוד, ואת העניין הציבורי שבהעמדתו לדין, ומשכך, עליה לשקול שיקולים רבים, וייתכן כי בסופו של יום, שקילה עניינית של שני חשודים שענייניהם דומים, לא תניב החלטה זהה. אין בכך כדי לקבוע שהייתה אכיפה בררנית במקרה של אחד מהם.
- אימתי תיחשב אכיפה בררנית ככזו? - בע"פ 3215/07 פלוני נ' מ"י, מיום 4.8.08, הבהיר בית המשפט העליון את שלבי הוכחת הטענה לאכיפה בררנית, וקבע כי על הנאשם יהיה להראות, בראש ובראשונה, כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהא על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מטבע הדברים, מדובר בשני שלבים השלובים זה בזה, ואשר רב המשותף להם. הנטל להוכיחם מוטל על כתפו של הנאשם, כאשר התביעה, ככל רשות מינהלית נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין.
- האם התקיימה במקרה הנדון אכיפה בררנית? - גורמים נוספים במקום העבודה אשר להם חובות זהירות כלפי המנוח, לא נחקרו ולא הועמדו לדין. אך האם השיקולים לאי-העמדתם לדין היו פסולים? - "אף בהנחה שלגורמים אחרים ישנה אחריות במידה זו או אחרת להתרחשות התאונה, לא ניתן לומר כי המשיבה פעלה מנימוקים זרים ופסולים, או כי כתב האישום הוגש בצורה מקוממת כנגד מי שנושא בחלק זעום באחריות למותו של המנוח, שכן המערער הוא האחראי העיקרי לתוצאה הקשה".
- האכיפה הסלקטיבית נבעה מרשלנות, לא משיקולים פסולים - "גם לא הובאה ראיה לפיה הופטרו אחרים מאחריות בשל שיקולים זרים, או בשל טעמים בלתי ענייניים אלא התמונה העולה מלמדת על רשלנות, חוסר מקצועיות וחוסר יסודיות הן בביצוע החקירה והן בהגשת כתב האישום אך לא בשיקול דעת הנגוע בחוסר תום לב או בשיקולים פסולים. על כן לא אוכל לקבוע כי מדובר באכיפה בררנית פסולה, העומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ואשר יש בה כשלעצמה כדי להצדיק זיכויו של הנאשם".
- הגם שלא נעשתה אכיפה סלקטיבית, לפחות לא במתכוון, יש לבטל את כתב האישום - וזאת בשל הצטרפות ה'אכיפה הבררנית' ברשלנות על מחדל השיהוי שבחקירת הנאשמים.
- האם מחדלי חקירה ברשלנות, להבדיל מבזדון, מצדיקים את קיומה של ההגנה מן הצדק? - "אין ספק כי מחדלים אלו לא נעשו בזדון, או מתוך כוונה חלילה להפליל את הנאשמים ולטפול עליהם אשמת שווא. מדובר במחדל רשלני ולא בהתנהגות מחושבת ומתוכננת של הרשות החוקרת והתובעת ולא היה כל ניסיון להסתירם או להתחמק מהם. אך עדיין, מחדלים אלו מצדיקים את קיומה של ההגנה מן הצדק, שכן הצטברות כל המחדלים יחדיו, השיהוי הרב בהגשת כתב האישום על-ידי הפרקליטות, וזאת ללא כל הצדקה הנראית לעין, מחדלי החקירה הרבים, אי חקירת חלק מהחשודים, וצירוף חשודים אחרים כעדי תביעה, יש בהם להוות "מסה קריטית" – הגורמת לפגיעה ממשית ביכולת הנאשמים להתגונן ובזכותם הבסיסית לניהול משפט ראוי והוגן. יש במחדלים אלה פגיעה ממשית בחוש הצדק וההגינות ויש בהם לגרום לעיוות דין לנאשמים. באיזון הראוי מצאתי כי למרות שחיי אדם קופחו ברשלנותם של גורמים כה רבים - יש להעדיף זכויותיהם היסודיות של הנאשמים לניהול הליך משפטי ראוי והוגן, על פני האנטרס הציבורי בניהול ההליך. בשלב זה גם לא מצאתי כל אפשרות לתיקון המחדלים בשל האיחור הרב והקשיים המובנים לעשות כן בשלב זה. לאור כל האמור, אף שבלב כבד, אני מקבלת הטענה המקדמית ומורה על ביטול כתב האישום".
|
|
כתב האישום בוטל מטעמים של הגנה מן הצדק.
|
|
- בבית משפט השלום באשדוד
- בפני השופטת רות לביא
- בשם המדינה: עו"ד חן עסיס לביא
- בשם הנאשמים: עו"ד אדי אבינועם, עו"ד שרית זמיר
|
|
|
פ 1050/09 פרקליטות מחוז דרום, שלוחת אשקלון, נ' חברת י.ב. ניר בניה והשקעות בע"מ וגדמילוב גדמיל (ניתן ביום 21.12.09)
|
|
| תאריך:
|
12/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/01/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
התקבלה טענת הגנה מן הצדק חרף היעדר זדון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ע.ג3
|
14/02/10 09:15
|
|
|
בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב חייב את בעל המניות העיקרי בחברת רויאל קונקשיין לשלם חוב של החברה מאחר שחוב זה נוצר במרמה, בידיעתו וביוזמתו. השופט רחמים כהן: אין לאפשר לנתבע להסתתר מאחורי המושג "בעירבון מוגבל".
|
|
|
|
|
לאחר שניאות ביהמ"ש המחוזי בתל אביב לגזור על האחים אוחנה מספר עונשי מאסר מצטרפים בשל עבירות שונות שביצעו, חזר בו ביהמ"ש מהחלטתו וקבע כי העונשים יחפפו זה לזה. הסיבה: המשטרה חקרה שלא כדין, ויש מקום להקל עם עונשו של מי שהראיות שנאספו כנגדו, נאספו בפסלות.
|
|
|
|
|
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 23 שנות מאסר על הנאשם שירה לעבר אשתו וזוג ידידיה, מה שהוביל למותו של הידיד( ב', 30.11.2009). לדברי השופטים, אברהם טל, ד"ר אחיקם סטולר ורות לורך, למרות שמדובר בהריגה, ולא ברצח, יש להחמיר עם הנאשם. "צריך להעביר מסר מרתיע".
|
|
|
|
|
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר (30.11.2009)על הנאשם שירה לעבר אשתו וזוג ידידיה, מה שהוביל למותו של הידיד, 23 שנות מאסר. לדברי השופטים, אברהם טל, ד"ר אחיקם סטולר ורות לורך, למרות שמדובר בהריגה יש להחמיר. "צריך להעביר מסר מרתיע".
|
|
|
|
|
הנאשם, ששמו נאסר לפרסום, התגורר ועבד בישיבה במרכז הארץ. בסמוך לישיבה התגוררו שני אחים, האחד בן אחת עשרה. השני בן חמש עשרה.
|
|
|
|
|
