תגמול סוכני ויועצים ביטוחים פנסיוניים הוא נושא שנדון זה מכבר בענף הפיננסי. בעוד שתשלומי עמלות מגופים מוסדיים הם הנורמה בענף, תשלומים כאלה עלולים לגרום להטיות מכירות שעלולות להזיק ללקוחות. כתוצאה מכך, נשמעו קריאות לשינוי מודל הפיצויים כדי לצמצם הטיות מסוג זה.
בארץ, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, קובע כי בעלי רישיון (יועצים פנסיוניים וסוכני ביטוח פנסיוניים) רשאים לקבל עמלת הפצה רק מגופים מוסדיים בשל שירותי הייעוץ או השיווק שהם מספקים. כמו-כן, השר מוסמך לקבוע תנאים והגבלות לתשלום עמלת ההפצה. עם זאת, מודל התגמול של סוכני הביטוח הפנסיוני עדיין מבוסס ברובו על תשלומי עמלות מגופים מוסדיים שונים עקב מכירת מוצריהם.
במוצרים פנסיונים יש בדרך כלל שני סוגי עמלות עיקריים: עמלה שוטפת ועמלה חד-פעמית. העמלה השוטפת משולמת מעת לעת לאורך כל חיי המוצר, ואילו העמלה החד-פעמית היא תשלום חד-פעמי בעת מכירת המוצר הפנסיוני או בעת הגעה ליעד מכירות מסוים. העמלה החד-פעמית המשולמת בעת מכירת הפוליסה מהווה תמריץ מכירה לסוכן הביטוח הפנסיוני. תמריץ זה מביא להעברות תכופות בין מוצרים וחברות באופן שעלול לפגוע בעמית, שכן ניוד עודף של מוצרי חיסכון מביא לניהול לא יעיל של כספי החיסכון ולפגיעה אפשרית בתשואות העמית.
עם זאת, על בעל רישיון פנסיוני חלות חובות אמון וזהירות במילוי תפקידו, כקבוע בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיונית מרכזית), התשס"ה-2005. על היועץ המורשה לבחור את המוצר הפנסיוני המתאים ביותר עבור הלקוח, תוך התחשבות ביעדי החיסכון של הלקוח, מצבו הפיננסי, החיסכון הקיים באמצעות מוצרים פנסיוניים ונסיבות רלוונטיות נוספות.
