בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
|
|
הקשר המשולש: הארץ, ישראל היום ושלדון אדלסון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מי שמאפשר לעיתון הארץ להתקיים מבחינה כלכלית ולהמשיך להטיף את עמדותיו ה"אנטי-ציוניות" בציבור הרחב, הוא החינמון "ישראל היום" של המיליארדר שלדון אדלסון, שדעותיו והעמדות שהוא מייצג רחוקות כמזרח ממערב מאלה של הארץ
פרשת ענת קם, אשר בהיותה חיילת בשירות סדיר גנבה מסמכים סודיים מלשכת האלוף יאיר נוה ומסרה אותם, למטרות פרסום, לעיתונאי הארץ אורי בלאו, עוררה בציבור רוגז וסערת רגשות, המעורבים בסיסמאות חלולות של מילים רמות כ"חופש העיתונות" ו"זכות הציבור לדעת"; הפרשה עוררה גם זעם כבד על עיתון הארץ והעומדים בראשו, החל מהמו"ל עמוס שוקן וכלה בכפופים לו. למי ששכח, ראוי להזכיר כי אין זו פעם ראשונה שהארץ משמש סלע מחלוקת בגלל מה שמקובל לכנות דעותיו ה"אנטי-ציוניות" המציגות את ישראל כמקור של רוע אנטי-פלשתיני, וכאשמה תמיד ואוטומטית ליחסים המעורערים בינינו לבין הפלשתינים. הפעם הקודמת התרחשה לפני מספר שנים, כאשר הסופרת והעיתונאית עירית לינור פרסמה ברבים מכתב זועם שכתבה לעמוס שוקן, ובו הודיעה על ביטול המינוי על העיתון. וכך כתבה לינור: - "אחרי עשרות שנים של קריאה יומית ב'הארץ' אני מגיעה למסקנה שאתם ואני לא גרים באותו מקום. חלק גדל והולך מהכתבות והמאמרים בעיתון שלכם מדיף ריח של עיתונות זרה, המתייחסת לישראל כאל טריטוריה אחרת, מרוחקת ודוחה. אני מרגישה שמדינת ישראל, באופן בסיסי, מגעילה אתכם. אז זהו, שאותי דווקא לא. אני לא רוצה להיות מנויה על עיתון שמנסה בכל דרך אפשרית לגרום לי להתבייש בציונות שלי, בפטריוטיות שלי ובאינטליגנציה שלי".
אני מניח שלא מעטים מקוראי הארץ הזועמים על התנהגות המערכת בפרשת ענת קם, היו חותמים היום על המכתב של עירית לינור ואולי אף היו מוסיפים לו "אימרות שפר" משלהם. אבל דבר אחד אי-אפשר לקחת מעיתון הארץ - הוא נלחם בעוז רוח על דעותיו ואפילו אם פרסומן עלול לגרום לו נזק. יחד עם זאת, המצב שנוצר בקיבוע תדמיתו הנגטיבית של עיתון הארץ והדעות הפוליטיות שהוא מייצג, יצר מצב מעניין בשוק התקשורת הישראלי, מצב שאותו ניתן להגדיר רק בצמד המילים "צחוק הגורל". ולמה צחוק? כי מי שמאפשר להארץ להתקיים מבחינה כלכלית ולהמשיך להטיף את עמדותיו בציבור הרחב, הוא החינמון " ישראל היום" של המיליארדר שלדון אדלסון, שדעותיו והעמדות שהוא מייצג רחוקות כמזרח ממערב מאלה של הארץ. בנקודה זו ראוי להציג הסבר היסטורי:
|
|
שוקן. הכיס של אדלסון חשוב לו [לע"מ]
|
|
|
שתי בעיות עיקריות עמדו בפני " ישראל היום" מאז החל את חייו. האחת - מערך ההפצה. והשנייה - הדפוס. לראשי העיתון היה ברור כי ידיעות אחרונות ו מעריב לא יסכימו לספק את השירותים האלה, גם לא כנגד תשלום נאות. הגורם היחיד שיכול היה לספק את השירות וברמה נאותה, היה עיתון הארץ שהוא הבעלים של בית דפוס ומערך הפצה ארצי, עצמאי ויעיל. ואכן, נכרת הסכם בין הצדדים והארץ מדפיס את "ישראל היום" ואף דואג להפצתו. כמובן שהשירות הזה לא ניתן בחינם. ממונו הטוב והרב של שלדון ממשיך לזרום לחינמון שלו, כולל לצרכים המתרחבים כתוצאה מההחלטה של "ישראל היום" להדפיס גם מהדורה רחבה ביום שישי ואף להגדיל את התפוצה להיקף של יותר מרבע מיליון עותקים בסופי שבוע. עמוס שוקן, המו"ל של הארץ, הינו בעל תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת הרווארד שבארה"ב. מן הטעם הזה, סביר להניח כי הוא יודע היטב את תורת הכדאיות הכלכלית של עסקה מן הסוג הזה ועל כן, צריך להיות ברור כי הוא מרוויח היטב ממקור ההכנסות הנובע מכיס ההימורים של שלדון אדלסון.
|
מ"ישראלי" של בן-צבי ל"ישראל היום" של אדלסון
|
|
|
החינמון "ישראלי" של בן-צבי
|
|
|
בראשית 2006, כאשר בנימין נתניהו תכנן לחזור אל המערכת הפוליטית ואולי אף לשוב אל השלטון, הייתה עמדתם של יועציו הקרובים, כי מול תקשורת עוינת ורודפת, תקשורת שבה המובילים בגיבוש דעת הקהל הם מושכי-עט שתפיסת עולמם שמאלית, יש לגבש מערך תקשורתי חדש שייצג גם את עמדות הימין. לכל היה ברור כי ללא מקורות מימון נאותים, לא ניתן יהיה להקים עיתון מודפס שיוכל להחזיר מלחמה שערה ולהציג באופן נאות ורב-תפוצה את העמדות של הציבור הגדול של תומכי הימין. במסגרת מסע החיפושים אחר האופציה הנאותה, התחברו עמיתיו של נתניהו אל עיתון חדש בשם "ישראלי", שהיה אז בבעלותו של איש העסקים הדתי שלמה בן-צבי, שהיה גם הבעלים של העיתון "מקור ראשון". אולם, כיוון שבמקורות הכספיים של בן-צבי לא היה די כדי לממן הקמתו והפעלתו של יומון רב-תפוצה, יעצו יועציו של נתניהו להכניס לעסק שותף רב-הון. נתניהו, שהכיר את שלדון אדלסון מתקופת כהונתו כשגריר ישראל באו"ם, החליט לנסות לגייס למשימה את המיליארדר היהודי טוב-הלב. וכך, לאחר מספר מפגשים ושיחות, לקראת סוף 2006, רכש אדלסון, באמצעות חברת "ניוזקו" שבבעלותו, חצי מהבעלות על החינמון "ישראלי" והחל להזרים כספים לפיתוח העיתון. מסיבות שלא זה המקום לפרטן, אך הגדרתן הטובה הייתה "חילוקי-דעות" בינו לבין שותפו שלמה בן-צבי, פרש אדלסון מהמיזם בנובמבר 2006, כשבליבו הוא נושא את ההחלטה ללכת בנתיב עצמאי. ואכן, בסוף יולי 2007 החל לצאת לאור החינמון " ישראל היום", במימונו ה"כבד" וה"מאסיבי" של אדלסון. אם אכן הפך העיתון להצלחה עיתונאית קשה לדעת, כיוון שהחלוקה חינם ייתרה את הצורך לעמוד במבחן הקנייה על-ידי הציבור הרחב. יחד עם זאת, דבר אחד ברור: ככל ששלדון הזרים יותר ויותר ממון לממן את החינמון, התאפשר ל"ישראל היום" לשכור עוד ועוד עיתונאים מנוסים ולהדפיס עוד ועוד עותקים, עד שהגיע למעמד של מספר שניים בשוק התקשורת המודפסת בישראל.
|
רבות נכתב בתקשורת על הקשיים הכלכליים שניצבו בפני הארץ, שנאלץ למכור כרבע ממניותיו לשותף עסקי מחו"ל, ואף קיבל בעבר הלוואה בהיקף של מיליוני דולרים מ ידיעות אחרונות כדי שלא יחבור לעסקים עם מעריב. כיום, לאחר שזרחה לו שמש הכסף מהקופה המוזהבת של שלדון אדלסון, לא נראה שהארץ נתון בקשיים כלכליים כלשהם. אבל כאן בדיוק אנו חוזרים אל צחוק הגורל המתעתע. עיתון הארץ, כותביו ועורכיו הבכירים, מרבים לתקוף את שלטונו של בנימין נתניהו ומביאים לידי ביטוי עמדה פוליטית-ציבורית הנוגדת באורח קיצוני את העמדה שלמטרתה קיים " ישראל היום". ומי המממן החשוב ביותר של פעילות עיתון הארץ, שאינו רב-תפוצה? המערכת הפיננסית של שלדון אדלסון ו"ישראל היום". קשה להעריך מה היקף הנזקים הציבוריים שגורם הארץ לשלטונו של בנימין נתניהו, ואם יהיה בנזקים אלה די כדי להביא להפלת ממשלתו. אבל שאלה כלכלית אחת בהקשר זה עדיין לא נשאלה. מה יקרה אם "ישראל היום" יפסיק את קשריו העסקיים עם הארץ. האם העיתון לאנשים החושבים ייקלע למצוקה כלכלית חמורה? מה יקרה אם שלדון אדלסון יציע ל עמוס שוקן הצעה שאי-אפשר לסרב לה: תמכרו לנו את הדפוס שלכם, במחיר "מכובד", ואנו נמכור לכם שירותים להדפסת כמה עשרות אלפי העותקים שאתם מפיקים מדי יום. אם תעמוד על הפרק הצעה כזו, האם ייעתר לה עמוס שוקן, מחוסר-ברירה, או שיסרב ויעמיד את הארץ לגורלו העצמאי? את התשובה לתעלומה הזו יוכל לספק רק צחוק הגורל.
|
|
תאריך:
|
18/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
18/04/2010
|
|
עמי דור-און
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ירון זכאי
|
18/04/10 13:28
|
|
2
|
|
מקס פאואר
|
18/04/10 19:11
|
|
פורום: פרשת קם-בלאו
|
כתוב הודעה
|
|
בילדותי, בשנות החמישים, עוד שמעתי את הדי הויכוח, מלפני קום המדינה, בין תנועת העבודה לימין הציוני. אנשי תנועת העבודה ביקרו את הימין הציוני על הכרזותיו בדבר כוונות התנועה הציונית לרשת את הארץ. לטענתם, הכרזות אלו עלולות היו לעורר את התנגדות הערבים למפעל הציוני, וצריך היה לבנות בשקט את המדינה שבדרך, לאור הסיסמא "עוד דונם ועוד עז".
|
|
|
באחרונה פורסמו ראיונות של מלך ירדן, עבדאללה השני, עם העיתנות האמריקנית והירדנית. בראיונות אלו הוא מציג את דעותיו שכביכול אינן רלוונטיות כל כך. בכל זאת, מדובר בירדן, שנמצאת ביחסי שלום עם ישראל. מדינה שכנה זו אינה מהווה איום צבאי עלינו, אך אוכלוסייתה הפלשתינית מהווה גורם שיש להתחשב בו. החלום הערבי הוא להקים את 'פלשתינה הגדולה', מדינה שתכלול בתוכה את הגדה המערבית ואת ירדן. משום מה, המלך הירדני שולל את ארצו בפתרון זה.
|
|
|
לא תהיה זו הפתעה מרעישה עבור חוקרי המשטרה כשהם יווכחו - שוב - לדעת שמולם ניצב קליינט לא קל שאינו מתכוון להניח את ראשו על שולחנם.
|
|
|
"מעולם לא הוצע לי שוחד ומעולם לא קיבלתי שוחד מאדם, בשום עניין, בשום דרך בין במישרין ובין בעקיפין" [מתוך נאום מצולם בתקשורת של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, 15.04.10].
|
|
|
ליזי שגיא משמשת בתפקיד מנהלת אגף המידע בארגון בצלם. בתוקף תפקידה המרכזי בארגון בצלם היא אחראית על איסוף וריכוז המידע במסגרת עבודת המחקר שמנהל הארגון, הבאה לידי ביטוי בין היתר במסמכי מחקר, הודעות רשמיות וניירות עמדה.
|
|
|
|