העליון זיכה את מורגנשטיין בפרשת קרקעות הכנסייה היוונית

הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית היא הבעלים של שטחי מקרקעין נרחבים בשכונות רחביה וטלביה בירושלים. המקרקעין מוחכרים לקרן הקיימת לישראל והחכירה אמורה להסתיים באמצע מאה זו. מצב דברים זה עורר משך זמן רב, ואף עודנו מעורר, דאגה רבה בקרב רשויות המדינה וקק"ל, כיוון שעל קרקעות ירושלים נבנו בתים שבהם מתגוררים אנשים רבים. נוכח המצב שנוצר המדינה הייתה מוכנה לשלם סכומים נכבדים ביותר עבור רכישת הזכויות בקרקעות אלו, והיא אכן השקיעה בעניין, באמצעות קק"ל, סך של 20 מיליון דולר.

היה חשש לגבי קשיים שעלולים להיווצר בבוא העת לחידוש החכירה, וזאת בשל לחצים פוליטיים שהופעלו על מי שהיה אז הפטריארך, הפטריארך דיאודורוס קריבליס, מצד גורמים פרו פלשתיניים. הפטריארך היה אז קשיש וחולני והוא נפטר עוד לפני תחילת ההליכים בתיק זה.

ואולם, על-פי קביעתו של בית המשפט המחוזי, יעקוב רבינוביץ ודוד מורגנשטרן, ואדם נוסף בשם בנו זיסמן, שהתיימרו לתווך בין קק"ל לבין מי שהיה אז הפטריארך, ואף הציגו מצג כאילו הפטריארך חתם בנוכחות נוטריון, על מסמכי עסקה בה הועברה לידי קק"ל חכירה ארוכת טווח במקרקעין – למעשה, נטלו לכיסם חלק נכבד מהסכום האמור.

בית המשפט המחוזי קבע כי הייתה זו פרשת הונאה מתוחכמת ביותר של ביצוע מדומה של עסקת ענק במקרקעין. באותה הזדמנות בה חתם, כביכול, הפטריארך על העסקה בעניין קרקעות ירושלים, נעשו שתי עסקות מדומות נוספות, בהן היה לשני המערערים אינטרס כספי. האחת נוגעת לקרקעות שליד העיר בית שמש, אשר למערער/נאשם הראשון, יעקב רבינוביץ, כבר היו זכויות מסוימות בהן. העסקה השנייה נוגעת לשטח של חמישה דונמים, אף הוא בבעלות הפטריארכיה, אשר מצוי במתחם שליד תחנת הרכבת הישנה בירושלים. במעמד החתימה הלכאורית על ייפוי הכוח לטובת רבינוביץ לגבי העסקה בקרקעות ירושלים, נחתמו, שוב לכאורה, גם המסמכים הנוגעים לשתי העסקות המדומות הנוספות – בקרקעות בית שמש ובקרקעות הרכבת. מדובר בתיקון להסכם שנחתם קודם לכן בעניין קרקעות בית שמש ובשני ייפויי כוח בעניין קרקעות בית שמש ובעניין קרקעות הרכבת, אשר גם לגביהם נטען כי חתימת ידו של הפטריארך זויפה.


בתחילת שנת 2000, פנה עו"ד יעקב וינרוט לשרי האוצר והתשתיות דאז. עו"ד וינרוט מסר לשרים כי ללקוח שהוא מייצג (כשכוונתו לרבינוביץ), יש קשרים עם הפטריארכיה וכי ללקוח יש אפשרות להביא לפתרון בעיית הקרקעות בירושלים. ההצעה הייתה שבתמורה לתשלום אחד שישולם מראש, תחכיר הפטריארכיה את הקרקעות לתאגיד זר אשר בשליטת הלקוח, לפרק זמן של 999 שנים. תאגיד זה והלקוח יפעלו כנאמנים של חברת הימנותא בע"מ, שהיא חברת בת של קק"ל. התאגיד הזר, אשר הוקם במיוחד לצורך העסקה על-ידי עו"ד וינרוט ונשלט על-ידי רבינוביץ, נועד להתגבר על הרגישות הפוליטית הכרוכה בביצוע עסקת הנדל"ן במישרין עם רשויות המדינה, ותוך מטרה לטשטש את הזיקה אל רשויות המדינה ואל קק"ל. אכן, מלכתחילה נטען כי עסקינן בעסקה יוצאת דופן: העסקה אופיינה בצורך לשמור על חשאיות רבה ובדרכי תשלום בלתי מקובלות – תשלום במזומנים וללא קבלות. אחרי שהמדינה הסכימה לעסקה, על-פי החלטה שהתקבלה בדרגים גבוהים, הלוותה המדינה לקק"ל 20 מיליון דולר, אשר הועברו להימנותא לשם ביצוע העסקה. ביום 29.3.2000, נחתם הסכם נאמנות בין הימנותא לבין רבינוביץ והתאגיד הזר שבשליטתו. הוסכם כי הימנותא תשלם 20 מיליון דולר בתמורה להמצאת ייפוי כוח החתום על-ידי הפטריארך, לשם ביצוע ההחכרה האמורה, ובכפוף לקבלת כל הסמכויות נשוא ייפוי הכוח.

מאחר שרבינוביץ טען כי הפטריארך דורש שהתשלום יתבצע במזומן, סכום של 20 מיליון דולר, הועבר בהעברה בנקאית לחשבונו של עו"ד וינרוט, אשר טיפל בעסקה ופעל כנאמן לעניין העברת הכספים. עו"ד וינרוט סירב לשאת סכום כה גדול במזומן, כדי למוסרו לפטריארך במעמד החתימה הצפוי, ועל כן הוסכם כי התשלום לפטריארך ייעשה בשיקים בנקאיים שיהיו משוכים לפקודת עו"ד וינרוט ומוסבים על החלק. אלה, כך תוכנן, יימסרו לפטריארך על-ידי עו"ד וינרוט, לאחר שהלה יקבל את מסמכי העסקה כשהם חתומים על-ידי הפטריארך. מתוך הסכום האמור, 16 מיליון דולר היו אמורים לעבור לידי הפטריארך והפטריארכיה, והשאר, 4 מיליון דולר, היו שכר טירחת עורכי דין, מתווכים ועוד.

ההסכם הנוגע לעסקה זו הוכן על-ידי עו"ד וינרוט. מעת לעת הוא הכניס בהסכם שינויים על-פי הדרישות שהעביר אליו רבינוביץ. מקור הדרישה לשינויים האמורים, כך אמר רבינוביץ לעו"ד וינרוט, היה בפטריארך. מול עו"ד וינרוט לא עמד עו"ד מטעם הפטריארך וגם השינויים הנדרשים הועברו אליו בעל פה על-ידי רבינוביץ. ההסכם נערך, שינויים שונים הוכנסו, נקבע מועד לחתימת הפטריארך בתחילת חודש אפריל 2000, אך מועד זה נדחה. עו"ד וינרוט, שהחזיק כאמור בחשבון הנאמנות סכום נכבד של 20 מיליון דולר, דרש אסמכתא בכתב במטרה לוודא שאכן בכוונתו של הפטריארך לחתום על מסמכי העסקה. מעדותו של עו"ד וינרוט בבית המשפט קמא עלה כי כל העת דובר על תשלום בשיקים וכי דחיית החתימה הסבה לו חוסר נוחות, שכן השיקים כבר היו מוכנים במשרדו. עו"ד וינרוט הבהיר כי אם לא יימסר לו האישור האמור, הוא יחזיר את השיקים להימנותא. בעקבות דרישתו, הועבר למשרדו בפקס "מסמך הרצינות". המסמך לא היה כתוב על גבי נייר פירמה של הפטריארכיה וגם החתימה שעליו, הייתה חתימה בלתי מזוהה. מכתב זה התיימר להיות אישור מטעם הפטריארכיה על כך שהמועד הסופי לחתימה יהיה יום ה-13.4.2000, וייעשה אף מאמץ להקדימו.

הלך הנוטריון אצל ה"פטריאך"

ביום 13.4.2000, התכנסו במלון המלך דוד בירושלים מי שהיו אמורים לנכוח במעמד החתימה: שני המערערים; עו"ד אבי וינרוט (אחיו, עו"ד יעקוב וינרוט שהה באותה העת בחו"ל); עו"ד הללי מטעם קק"ל. קק"ל דרשה כי במעמד החתימה יהיו גם רופא שיבדוק את כשירותו של הפטריארך לחתום על המסמכים וגם נוטריון אשר יאמת את חתימותיו. על כן, בין הקרואים היה גם ד"ר ברונו אוסטפלד, רופא המשפחה של בני משפחת וינרוט, אשר אמור היה לבדוק את כשירות הפטריארך להתקשר בעסקה. הנוטריון שנבחר למשימה היה עו"ד אברהם פרי. תפקידו של עו"ד פרי היה לאשר כנוטריון את חתימת הפטריארך והוא המתין במשרדו הנמצא בסמוך למלון המלך דוד, עד אשר ייקרא להצטרף אל האחרים. החבורה הייתה אמורה לבוא אל הפטריארך בפטריארכיה הנמצאת בעיר העתיקה. לא נאריך בפרטי האירוע. במהלך ההמתנה, התקשר לרבינוביץ מאן דהוא, שלטענת רבינוביץ הוא כומר, ומסר לו כי לא ניתן יהיה לבצע את החתימה באותו היום. לפיכך, מועד החתימה נדחה כביכול בשם הפטריארך ליום המחרת, ה-14.4.2000, שהיה יום ו' בשבוע, בשעה 16:00. המועד הנדחה לא היה נוח לחלק מן המעורבים, בעיקר עקב כניסת השבת הסמוכה לשעה שנקבעה. עו"ד אבי וינרוט הביע מחאה, ואולם, נמסר בשם הפטריארך (כביכול) כי לא ניתן לשנות את המועד. הדובר מן הצד השני, שזהותו אינה ידועה עד היום, הבהיר כי "הפטריארך הוא הפטריארך" והוא הקובע.

המקרה המוזר של השיירות הנפרדות אל הפטריאך

ביום 14.4.2000, המועד שנועד לחתימת המסמכים, הגיעו רבים לפטריארכיה. הגיעו שני המערערים וזיסמן, שהיה אף הוא כאמור מעורב בעסקה והיה מקורב לפטריארך. כמו-כן, הגיעו עו"ד וינרוט, ששב בינתיים מחו"ל; אחיו, עו"ד אבי וינרוט; הנוטריון, עו"ד פרי, והרופא, ד"ר אוסטפלד. כנציג קק"ל, התייצב מר תנורי שאיננו עו"ד, במקומו של עו"ד הללי, שלא יכול היה להגיע במועד זה. האנשים הנזכרים נסעו בשתי מוניות לשער יפו. אל הפטריארכיה הגיעו בשתי קבוצות, כדי לא לעורר חשד. בדרך נתקל רבינוביץ במטרופוליטן טימותי, שהיה יד ימינו של הפטריארך. רבינוביץ אמר לו כי הם בדרכם לבקר את הפטריארך, לקראת החגים. דברים דומים אמר לו גם זיסמן. המטרופוליטן לא קישר בין זיסמן לבין רבינוביץ, והוא המשיך בדרכו. זיסמן הסדיר את כניסת הקבוצות לפטריארכיה.

על-פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי, רבינוביץ היה זה ששלט בשאלה מי יראה את הפטריארך ומתי. יום ו' בשבוע היה אחד הימים בהם עבר הפטריארך דיאליזה, ובדרך כלל, נוכח מצבו הפיזי של הפטריארך לאחר טיפולי הדיאליזה, לא נקבעו ביום זה פגישות. כשכל המתכנסים הגיעו לבית הפטריארך, ביקש רבינוביץ מעורכי הדין יעקב ואבי וינרוט וממר תנורי, להמתין בחדר ההסבה. הוא הסביר כי נוכח מצבו של הפטריארך אי-אפשר שכולם יחד יעלו לחדר המגורים של הפטריארך. בין הגרסאות שעלו בבית המשפט קמא, עלו סתירות בעניין השאלה כמה פעמים ביקרו המעורבים או חלקם בחדרו של הפטריארך, אשר היה מצוי בקומה גבוהה יותר. לפרטים אין חשיבות רבה, אלא חשובה התמונה הכוללת: תחילה, הציג רבינוביץ לנוכחים את מסמכי העסקות כשיש עליהם כבר שתי חותמות, אך עדיין לא הייתה חתימת הפטריארך. מורגנשטרן רשם במקום המתאים, בנוכחות האחרים, את תמורת העסקה – 16 מיליון דולר ואת תאריך ביצועה. אחר כך, עלו לחדרו של הפטריארך רבינוביץ עצמו עם ד"ר אוסטפלד, ובהמשך עלה גם עו"ד פרי. הפטריארך היה במיטתו. אחר כך, מבלי להיכנס לפרטי הדברים, ירדו השלושה, והפעם היו בידיהם מסמכים עליהם שתי החותמות וגם חתימה הנחזית להיות חתימתו של הפטריארך. ד"ר אוסטפלד אישר כי הפטריארך כשיר לביצוע עסקת המקרקעין. עו"ד פרי הודיע באופן חגיגי כי המסמכים נחתמו (כביכול) בנוכחותו ואז מסר רבינוביץ לעו"ד וינרוט את מסמכי העסקה, שכביכול נחתמו זמן קצר קודם לכן, כשהם חתומים בחותמות הפטריארכיה ובחותמו האישי של הפטריארך. על המסמכים התנוססו החתימות לגביהן אישר עו"ד פרי בפני עו"ד וינרוט כי זוהי חתימה של הפטריארך וכי הפטריארך חתם על המסמכים בפניו. בשלב זה, עלה גם עו"ד וינרוט אל הפטריארך, הוא הודה לו באנגלית על העסקה ללא פירוט אודות תוכנה, והפטריארך מצידו אמר (באנגלית) "כן, כן תבוא שוב".

עו"ד וינרוט מסר לרבינוביץ את השיקים בסכום של 16 מיליון דולר. השיקים היו בשתי מעטפות (בהתאם לבקשתו של רבינוביץ מעו"ד אבי וינרוט במלון המלך דוד, יום קודם לכן). במעטפה האחת, היו שבעה שיקים על-סך מיליון דולר כל אחד. במעטפה השנייה, היו שישה שיקים על-סך מיליון וחצי דולר כל אחד. על-פי תוכנית העסקה, רבינוביץ אמור היה למסור את השיקים לפטריארך לאחר ה"חתימה". עו"ד וינרוט מצידו היה משוכנע בשעתו שכך אכן נעשה באותו מעמד, אך בעדותו הסביר עו"ד וינרוט כי סבר שמה שאמור היה לקרות אכן קרה, ואין הוא יכול לאשר כי השיקים אכן נמסרו לפטריארך.

כספי המדינה מופצים בחשבונות בנקים ברחבי תבל

הוכח במשפט כי שלושה-עשר השיקים שנמסרו לרבינוביץ, כאמור בשתי מעטפות, ביום ו' ה-14.4.2000, היו ביום א' ה-16.4.2000, חלקם בידי זיסמן וחלקם בידי רבינוביץ. עוד הוכח שזיסמן פדה שיקים על-סך שבעה מיליון דולר, כאשר חלק מן הסכום הוא פדה במזומן וחלק הועבר לחשבונו של זיסמן בבנק בשוויצריה. מתוך הסכום שהועבר לשוויצריה, כשניים וחצי מיליון דולר, הועברו לחשבון בנק ברומניה, שם שהה זיסמן לאחר שנמלט מישראל, עם התפוצצות הפרשה. כ-450 אלף דולר הועברו משוויצריה לחשבון בנק בפיליפינים (ארץ אזרחותה של רעייתו של זיסמן). סכום של 3,100,000 דולר, הוקפא בחשבון הבנק בעקבות בקשה של המדינה. כאמור, זיסמן לא היה נאשם בכתב האישום שלפנינו, לאחר שבקשה שהופנתה לרומניה להסגרתו – נדחתה. ואולם, על-פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי הוא והמערערים היו שותפים לעבירה. לכך עוד נשוב.

העסקה המדומה מתנפצת

בהמשך הדברים, ועל סמך ייפוי הכוח שנמסר לעו"ד וינרוט מאת רבינוביץ במועד החתימה, ייפוי כוח שנחתם כביכול על-ידי הפטריארך בפני נוטריון, רשם עו"ד וינרוט בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת הימנותא על קרקעות ירושלים. ואולם, העסקה המדומה בקרקעות ירושלים דלפה לתקשורת. למעשה, עוד לפני מעמד החתימה היה עיתונאי שהתעניין בנושא. בעקבות הפרסום שנעשה בתקשורת, הגישה הפטריארכיה תביעה אזרחית ובמסגרתה ביקשה צו מניעה זמני האוסר על עשיית דיספוזיציה בקרקעות. טענת הפטריארכיה הייתה כי מדובר במסמכים מזויפים, וכי לא נעשתה כל עסקה לגבי קרקעות ירושלים. במסגרת תביעה זו, הוגשו תצהירים החתומים על-ידי ד"ר אוסטפלד, עו"ד פרי ומסמך חתום על-ידי עו"ד וינרוט. בתצהירים אלה נטען כי הפטריארך חתם על המסמכים בנוכחות הנוטריון עו"ד פרי, ד"ר אוסטפלד ומר רבינוביץ וכי החתימה הייתה לאחר שעו"ד פרי הסביר לפטריארך על מה הוא חותם. רבינוביץ, שהוא תושב זר, היה בחו"ל בעת הגשת התצהירים, אך הוא הגיע ארצה לאחר שעו"ד וינרוט קרא לו לבוא. בנוסף להגשת התביעה האזרחית, הגישה הפטריארכיה תלונה למשטרה. בעקבות התלונה והחקירה שנוהלה לשם בירורה, הוגש כתב האישום נשוא הערעורים שבפנינו.

רבינוביץ הורשע בקבלת דבר במרמה

בהכרעת דין מפורטת, מפורטת עד למאוד, קבע בית המשפט המחוזי כי רבינוביץ, בסיועו של דוד מורגנשטרן, ובשיתוף פעולה עם זיסמן – יצרו מצג כאילו הפטריארכיה מעוניינת לבצע את העסקה בקרקעות ירושלים וכאילו יש להם קשרים מספיקים, במיוחד דרך זיסמן שהיה מקורב לפטריארכיה, להוציא אפשרות זו מן הכוח אל הפועל. כך גרמו השלושה לקק"ל להשקיע בעסקה המדומה סך של 20 מיליון דולר, אותם קיבלה, כזכור, מן המדינה לשם הסדרת הרכישה של הזכויות בקרקעות ירושלים. רבינוביץ הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; שימוש במסמכים מזויפים, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; וניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיפים 25 ו-415 סיפא לחוק העונשין. מורגנשטרן הורשע בכך שסייע לרבינוביץ לבצע את העבירות הנזכרות. השניים, רבינוביץ ומורגנשטרן, הורשעו גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, בעניין תיאום עדויות שבוצע לאחר פתיחת החקירה בתיק זה, וזוכו מן העבירה של הדחה בחקירה. זיסמן, שלפי הממצאים שנקבעו היה אף הוא שותף לביצוע העבירות, נמלט לרומניה. שלטונות רומניה סירבו להסגירו לישראל.

על רבינוביץ הוטלו העונשים הבאים: עונש מאסר של שבע שנים, מתוכן ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל ושנתיים וחצי לריצוי על תנאי. התנאי הוא שרבינוביץ לא יעבור במשך שלוש שנים לאחר שחרורו, עבירות מסוג דומה. כמו-כן, הוטל עליו קנס בסך של 20 מיליון ש"ח או שלוש שנות מאסר תמורתו ונגזר עליו לפצות את קק"ל בסך של 800,000 ש"ח.

על מורגנשטרן הוטלו העונשים הבאים: עונש מאסר של שנתיים, מתוכן שנה וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. התנאי הוא שמורגנשטרן לא יעבור בפרק זמן של שלוש שנים לאחר שחרורו, עבירה מסוג פשע לפי סימן ו' לפרק י"א בחלק ב' לחוק העונשין או עבירה מסוג פשע לפי סימן א' לפרק ט' בחלק ב' לחוק העונשין, לרבות סיוע לעבירות כאמור. כמו-כן הוטל עליו קנס בסך של 2 מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו ופיצוי קק"ל בסך של 300,000 ש"ח.

ערעורו של רבינוביץ

רבינוביץ מלין על כך שהרשעתו נסמכת על אדני ראיות נסיבתיות, וכי בית המשפט מאן לקבל את ההסבר הסביר שסיפק ולפיו הפטריאך נתקשר עימו בעסקה אך התכחש לה מטעמים פוליטיים. רבינוביץ' מבקש את ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים אשר הושתתו על ראיות נסיבתיות, ואשר בשכמותם ערכאת הערעור מוסמכת להתערב (וזאת להבדיל ממצאים עובדתיים אשר מושתתים על מהימנות/אי מהימנות העדים).

ערעורו של מורגנשטיין

מורגנשטיין גרס כי רבינוביץ טרח ליצור בפניו – כמו גם בפני יתר המעורבים בפרשה – מצג לפיו מדובר בעסקה אותנטית, שבמסגרתה קיים צורך בהגמשת הליכים ונקיטת אמצעים מיוחדים בשל רגישות הנובעת מלחצים פוליטיים אשר בעטיים עלול הפטריארך לחזור בו מהסכמתו. נוסף על כך, טוען מורגנשטרן כי לרבינוביץ היה מניע ברור להסתיר את מעשי התרמית והזיוף ממנו שכן הוא לא רצה לחלוק את השלל עם שותפים נוספים, למעט זיסמן משום שבלעדי קשריו הטובים עם הפטריארכיה לא יכול היה רבינוביץ לקדם את העסקה הנטענת. מורגשנטיין גורס כי לא הוא נמנה עם השחקנים בעסקה אשר נכנסו לחדרו של הפטריאך, והוא שמע על המתרחש רק מפי מי שנכנסו לחדרו. באשר לסכום שקיבל גורס מורגנשטיין כי זו עמלה צנועה ומקובלת מעסקה בהיקף כזה – כ 1.5% משווי העסקה.

ערעור המדינה

המדינה מערערת על כך שמורגנשטיין הורשע רק כמסייע לעבירות שביצע רבינוביץ, ולא כמבצע עיקרי, כפי שהיה צריך להיות, חרף העובדה שחלקו של מורגנשטיין היה קטן מחלקו של רבינוביץ.

טעות זאת נבעה לדידה של המשיבה משום שבית המשפט המחוזי התבסס על מבחן השליטה בלבד, אולם לטענת המשיבה הפסיקה הדגישה כי אין מבחן השליטה מהווה את המבחן הבלעדי, וכי קיימים מספר מבחנים אפשריים חלופיים. לטענת המדינה מורגנשטרן היה שותף פעיל בעסקת המרמה בעיקר שלביה, החל במצג שווא של ניהול משא-ומתן (אל מול עו"ד וינרוט), דרך תרומה ליצירת מעמד החתימה ועד להברחת הכספים, ולפיכך מתקיים היסוד העובדתי במסגרת ביצוע בצוותא של העבירות האמורות, כל שכן כאשר מורגנשטרן קיבל לפחות רבע מיליון דולר כתוצאה מביצוע העבירות האמורות. בנוסף לכך מתקיים במורגנשטרן גם היסוד הנפשי הדרוש לביצוע בצוותא של העבירות האמורות, אותו ניתן ללמוד ממסכת הראיות הנסיבתיות ומקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, ובהן: יחסי השותפות והאמון המלא בין רבינוביץ לבין מורגנשטרן והיותו של האחרון נציגו של רבינוביץ בישראל; נטילת חלק פעיל ביצירת מצג שווא של משא-ומתן אל מול עו"ד וינרוט; ניסיונו של מורגנשטרן כשלושה שבועות לפני מעמד החתימה לשכנע את עו"ד פרי לוותר על חתימתו של הפטריארך בכתב ידו ואף הפניית תשומת ליבו לכך שבסיטואציה שתהיה ייתכן שיהיו מסמכים רק עם צילום של החותמות; מגעיו של מורגנשטרן עם חלפנים עובר למעמד החתימה המלמדים על כך שמורגנשטרן ידע מבעוד מועד כי יהיה צורך בפריטת ההמחאות למזומנים. לטענת המדינה מערכת הראיות הנסיבתיות שעומדות לחובתו של מורגנשטרן, כפי שעמד עליהן בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, חזקה דיה הן כדי לבסס את חלקו של מורגנשטרן במעשי המרמה והן כדי לבסס את מודעותו לכוונת המרמה. כן מבקשת המדינה להחמירה בעונשם של השניים.

לעניין ערעורו של רבינוביץ

• הראיות הנסיבתיות אינן מוליכות בהכרח למסקנה אליה הגיע בית המשפט - רבינוביץ גורס בפני בית המשפט כי עליו להתערב במסקנותיה העובדתיות של ערכאה דלמטה, מקום בו אלו הושתתו לא על ממצאי מהימנות אלא על ראיות נסיבתיות. בית המשפט העליון דוחה טענה זו היות ומסקנותיה העובדתיות של ערכאה דלמטה הושתתו על ממצאים המערבים סוגיות מהימנות עם ראיות נסיבתיות. בית המשפט העליון מציין כי "שוב ושוב רבינוביץ מבקש כי נקבל את גרסאותיו אשר נדחו בעסקות קודמות".

• רבינוביץ גורס כי הפטריאך מתכחש לעסקה מטעמים פוליטיים - כאמור, עסקה זו אשר דורכת על יבלות פוליטיות לא מעטות, נרקמה דרך מתווכים, הכל בכדי שגורמים פרו-פלשתינים בכנסייה היוונית אורתודוכסית לא ייחסו, חלילה, לראשי הכנסייה ולפטריאך רצון למכור קרקעות למדינת ישראל. הוסכם כי הקרקעות לא יוחכרו למדינת ישראל אלא לתאגיד בשליטתו של רבינוביץ', אשר לדבריו מצוי בקשרים טובים עם הפטריאכיה. התאגיד יחכיר את הקרקעות לחברת בת של קק"ל, כאשר גורמי הקישור והתיווך הרבים נועדו למנוע סיטואציה פוליטית מביכה לפטריאך, ולפיה הוא מעביר קרקעות ליהודים ולמדינת ישראל. ברם, יש לדחות גרסה זו בהיותה גרסה כבושה שכן גרסתו הראשונה של רבינוביץ' הייתה כי הפטריאך חתם על המסמכים ורק כאשר נתגלה במהלך הדיונים במשפט כי המסמכים מזויפים ניסה רבינוביץ' את מזלו בגרסה ולפיה הפטריאך ביקש ממאן דהו מטעמו לחתום על המסמכים במקומו וזאת בכדי שיוכל להתכחש לחתימתו בבוא היום.

• את הגרסה שהציג רבינוביץ כאילו מורשה חתימה מטעם הפטריאך חתם בהסכמתו, יש לדחות בשל הראיות הנסיבתיות אשר אופפות את המקרה - עצם העובדה שרבינוביץ' ביקש לקבל את הכסף בשתי מעטפות נפרדות, הגם שכל הכסף כולו יועד לפטריאך, עצם העובדה כי רבינוביץ' ארגן את הפגישה ביום שישי אחר-הצהריים, מועד בו כל הנוכחים מן הצד הישראלי של העסקה ממהרים לשוב לביתם עקב כניסת השבת הצפויה ומועד שבו הפטריאך מצוי תחת דיאליזה ואינו במיטבו, הנשכרות של הנאשמים מן העסקות הקודמות – כל אלו מובילים לשלילת גרסתו של רבינוביץ ולפיה הפטריאך החתים מורשה חתימה וזאת בכדי שיוכל להתנער מן העסקה במדה וזו תדלוף לתקשורת. אכן, העיתוי החריג – בסמוך לכניסת השבת ולאחר טיפול הדיאליזה, כשהוכח שהפטריארך לא נהג לקיים פגישות לאחר טיפול כזה – מצביע על בחירת שעת כושר מתאימה. עוד שם בית המשפט את הדגש על שליטתו של רבינוביץ בשאלה מי יעלה אל הפטריארך ומתי; על העדר ייצוג משפטי לפטריארכיה בעסקה בסדר גודל כזה ובניגוד למקובל אצל הפטריארכיה; ועל העדר תיעוד לשינויים שנעשו בהסכם לבקשת רבינוביץ, כביכול לפי דרישת הפטריארך. שני עניינים אחרונים אלה מצביעים, כפי שקבע בית המשפט, על כך שלא היה משא-ומתן אמיתי קודם לעסקה ועל כך שיש לדחות את הטענה כי השיקים נמסרו לפטריארך ביום 14.4.2000. בהתייחס לעצם שינוי הגרסה קבע בית המשפט כי "קשה לדעת את האמת ממי שבחירת גרסאותיו היא אצלו כחומר ביד היוצר, לפי צרכי המקום והשעה". גם עצם העובדה כי בסופו של יום הכסף מצא דרכו אל רבינוביץ ואל זיסמן, מערערים את גרסתו של רבינוביץ ומחזקים את גרסתה של המדינה. בית המשפט הסיק, על סמך אי-מהימנותו של רבינוביץ', כי הפטריאך שהיה תשוש וחולה לאחר טיפול דיאליזה לא הבין את מטרת ביקורה של המשלחת, ניהל עימה שיחת נימוסין, וכי עו"ד פרי, הנוטריון אשר "אימת" את החתימה לא נכח במו עיניו במעמד ה"חתימה". מה שבעיני הפטריאך נתפס כשיחת נימוסין עם משלחת אשר עימה נמצא רופא אשר טיפל ברגלו, הוצג על-ידי הנאשמים כעסקת רכישת מקרקעין בהיקף נכבד.

• מסלולו הפתלתל של הכסף - גם לעניין מסלולו הפתלתל של הכסף היה שינוי גרסאות – רבינוביץ' הסביר את המצאות הצ'קים אצלו בחלוף יומיים מתום העסקה, כאשר לכאורה היו אמורים להיות אצל הפטריאך, בכך ש"שני כמרים" באו אליו בכדי לבקשו כי ימיר את הצ'קים למטבעות. ביני לביני חלק מן הסכום, כתשעה מיליון דולר, אשר נמסר לידיו של זסמן פוזר בכמה חשבונות בנק ברחבי העולם. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של רבינוביץ ולפיה "שני הכמרים" באו לקבל מזומן תמורת הצ'קים וכסף מזומן זה "הועבר" לפטריאך.

• "שני הכמרים" שלא היו ולא נבראו - את גרסתו של רבינוביץ בדבר קיומם של "שני כמרים" אשר הגיעו ביום א' בבוקר לפרוט את הצ'קים "עבור הפטריאך" דחה בית המשפט מכל וכל. בית המשפט ציין כי רבינוביץ' ובנו מסרו גרסאות סותרות, כי אם הפטריאך ביקש כסף במזומן ניתן היה ליתן לו כסף זה ביום שישי, וכי רבינוביץ' נדרש לאישורו של עו"ד וינרוט לפריטת הכסף עבור עצמו, כאשר הוא ספר בזמן אמת לוינרוט על "שני הכמרים" רק בכדי לסבר את אוזנו. לא יתכן, קבע בית המשפט, כי עסקה שהייתה אפופה בסודיות , תדווח כך סתם לשני כמרים זרים, לא הגיוני ולא סביר כי רבינוביץ' יסכים למסור לשני כמרים בלתי מזוהים סכום של שלושה וחצי מיליון שקלים, ולא ניתן להאמין לגרסתו כי לא הכיר כמרים אלו כאשר הוא העיד על עצמו כי הוא מקורב ב'חצר' הפטריאך. גרסת ה"כמרים" נשללה מכל וכל בידי בית המשפט.


• מה באשר לגרסתו של וינרוט כי נעשתה פרובוקציה על-ידי הפטריאכיה? - בית המשפט לא ראה עצמו פטור מלבחון את האפשרות לה טענו הנאשמים כי מדובר בעסקות אמיתיות, אך הפטריארך דאג מראש שלא לחתום על המסמכים בעצמו כדי שיוכל לטעון לזיוף אם דבר העסקה יתגלה, ובכך הותיר לכאורה בידיו פתח מילוט מן העסקה. אך הוא דחה תרחיש זה שכן גם אם תרחיש זה היה נכון, הרי שתשעת מיליון הדולרים היו אמורים להמצא בידי הפטריאך ולא בידי רבינוביץ.

• בהתייחס לטענת הסניגורים ולפיה ישנם חללים רבים בגרסת התביעה - קבע בית המשפט כי "אמנם ישנם "חללים" מסוימים בסיפור המעשה כפי שאירע. ואולם, בהכרעת הדין אין חובה לספק הסבר לכל מה שהיה או לא היה ואין חובה לפתור את כל "החידות" העולות. מלאכת הרכבת התמונה הכוללת המצטיירת מן הראיות, איננה מחייבת שכל אבני תמונת ההרכבה "יימצאו" ויונחו במקומן". בית המשפט ציין כי חרף העובדה שלתביעה אין הסברים לשאלות כגון מי זייף את חתימתו של הפטריאך, וכי חלק מן העדים אינם בארץ (המטפלת האישית של הפטריאך אשר שבה לרומניה, הפטריאך אשר נפטר וזיסמן אשר נסע לחו"ל), ככל שהראיות הנסיבתיות לרעת הנאשם נערמות ומצטברות – כך מתרחקת אפשרות חפותו.

• בהתייחס לערעור המדינה על קולת עונשו של רבינוביץ' - בערעורה של המדינה על קולת עונשו של רבינוביץ נטען כי במעשיהם פגעו רבינוביץ ומורגנשטרן במרקם היחסים הרגיש שבין מדינת ישראל לבין הפטריארכיה, הכרוך גם במערכת היחסים עם הרשות הפלשתינית. המדינה טוענת כי המשקל שיש ליתן למצבו הבריאותי של רבינוביץ וגילו המתקדם, צריך להיקבע בהתחשב בחומרת העבירות ובעובדה שגם בעת ביצוע המעשים היה רבינוביץ מבוגר וחולה, ויש להתחשב באינטרס הציבורי להרתיע בפני עבירות "צווארון לבן" אשר חלק ניכר מהן מבוצעות על-ידי אנשים מבוגרים. בנוסף, נטען כי מצבו הבריאותי של רבינוביץ נבחן על-ידי שלטונות בתי הסוהר ונמצא כי אין מניעה להטיל עליו מאסר בפועל. דין ערעור המדינה בעניין זה להתקבל. אכן בחינת מכלול הנסיבות מלמדת כי העונש שנגזר על רבינוביץ אינו משקף את חומרת המעשים בהם הוא הורשע: "מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה מעשיו של רבינוביץ פגעו באינטרס הציבורי בעבור בצע כסף וללא שהובעה עליהם חרטה מצידו וללא שהכסף שנגזל הושב. על כן יש להחמיר בעונשו של רבינוביץ' ולהשית עליו שש שנות מאסר בפועל. עם זאת, יש להקטין את הקנס אשר הושת עליו לכדי עשרה מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו".

לעניין ערעורו של רבינוביץ

• קביעתו של בית המשפט המחוזי - בית המשפט המחוזי הרשיע את מורגנשטרן בסיוע לעבירות בהן הורשע רבינוביץ, על סמך תשתית של ראיות נסיבתיות, תוך שהוא מדגיש כי לא ניתן להרשיע את מורגנשטרן בביצוען בצוותא יחד עם רבינוביץ, שכן מורגנשטרן "לא היה אדון של הפעילות העבריינית", משום שגם אם היה מושך את ידו מהתוכנית, עדיין יכלו רבינוביץ וזיסמן להגשימה. כמו-כן קבע בית המשפט המחוזי כי השליטה בביצוע עבירות המרמה והזיוף לא הייתה בידו של מורגנשטרן, גם אם היה לעזר רב לרבינוביץ. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מורגנשטרן היה מודע לטיב התנהגותו של רבינוביץ ורצה לסייע לו, ולפיכך יש להרשיעו בסיוע לעבירות האמורות.
• שורה ארוכה של ראיות נסיבתיות למעורבותו של מורגשנטיין - בין היתר השעתו הושתתה על כך שהוא היה שותף מלא לעסקיו של רבינוביץ, יצא נשכר מן העסקות המדומות עם הפטריאכיה, נטל חלק פעיל במשא-ומתן לקראת עסקת הקרקעות בירושלים, היווה חלק בלתי נפרד מן המשלחת, בא בדברים עם חלפנים לגבי המרת השיקים למזומן עוד לפני מועד החתימה הנטען; הוא שניסה לשכנע את עו"ד פרי לוותר על החתימה בכתב יד של הפטריארך והזהיר אותו כי יתכן שבמעמד החתימה יופיעו העתקי החותמות בלבד ואף גייס את עו"ד פרי לתפקיד, הגם שהייתה היכרות מוקדמת בין האחרון לבין עו"ד וינרוט; הוא שניסה לשכנע את עו"ד פרי להסתפק בהעתק מצולם של תעודת הזהות של הפטריארך; לאחר שהפרשה נחשפה אך עובר להגשת כתב האישום, התקיימו שיחות רבות בין מורגנשטרן לבין רבינוביץ, בין היתר בנוגע לתיאום התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך האזרחי שפתחה בו הפטריארכיה, ולכן קשה להניח שרבינוביץ לא דיווח למורגנשטרן על אשר התרחש לגבי חתימותיו הנטענות של הפטריארך, ולכן אין זה מתקבל על הדעת כי מורגנשטרן נחשף לזיוף חתימותיו של הפטריארך רק עם הגשת כתב האישום. לאחר שנחשפה הפרשה נערך תיאום גסאות בין פרי, מורגנשטיין ורבינוביץ.

• בית המשפט העליון מאמץ את טענתו של מורגנשטיין - בית המשפט העליון קובע כי אין בתשתית הראיות הנסיבתיות שהציגה המשיבה כדי לבסס את רף ההוכחה הדרוש במשפט הפלילי מעבר לכל ספק סביר, לשם הוכחת סיועו של מורגנשטרן לביצוע עבירות המרמה והזיוף על-ידי רבינוביץ, לא כל שכן לשם הרשעתו בביצוע בצוותא של העבירות האמורות. בית המשפט מציין כי הגם שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאה דלמטה, היא יכולה להתערב במסקנות המוסקות מן העובדות.

• הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות - בית משפט זה הדגיש לא אחת כי ניתן להרשיע נאשם על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד. ואולם, נקבע כי בטרם יעשה כן בית המשפט, יבחן הוא את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסברי הנאשם במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ולא נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר.


• ראיות נסיבתיות יש לבחון בהליך תלת שלבי - בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשית עליה ממצא עובדתי; בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בביצוע העברה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אומנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך. בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית המשפט מניח את התיזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תיזה של ההגנה, ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם".

• ההסבר אשר מציע הנאשם יבחן במבחן הספק הסביר - יודגש כי במסגרת השלב השלישי של בחינת הראיות הנסיבתיות, יש לבחון את ההסבר שמציע הנאשם לנסיבות המפלילות בראי מבחן הספק הסביר. הסברו של הנאשם יוכל להוביל לזיכויו מחמת הספק, אם בהסבר החלופי המוצע על ידו יש כדי להטיל ספק בעוצמת הראיות המפלילות שהציגה המאשימה.


• הראיות הנסיבתיות אשר הציגה המדינה כנגד מורגנשטיין אינן עוברות את סף המבחן השני - ולכן אין להדרש למבחן השלישי – היינו להסבריו של הנאשם – וגם אם הוא העלה אותם לראשונה אך ורק בשלב הערעור אין זה רלוונטי, כי השלב הקודם לא נעבר. בעוד שאין מחלוקת כי היסוד העובדתי של העבירות התקיים במעשיו של מורגנשטיין, לא כן באשר ליסוד הנפשי;

• היסוד הנפשי אשר נדרש ממסייע - הלכה היא כי היסוד הנפשי הנדרש ממסייע מורכב משלושה רכיבים: מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת; מודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע את העבירה העיקרית; ומטרה לסייע למבצע העיקרי. יודגש כי על-פי פסיקתו של בית משפט זה רכיבי המודעות שביסוד הנפשי האמור, עשויים להיות מוחלפים בעצימת עיניים. כלומר, גם אם הנאשם לא היה מודע לכך שהתנהגותו מסייעת לביצוע העבירה העיקרית, ניתן להרשיעו בסיוע – וזאת אם יוכח שנתעורר אצלו, באופן סובייקטיבי, חשד ממשי באפשרות זו, אך הוא נמנע מלבררו. לעניין המטרה לסייע, נקבע כי כאשר המסייע צפה ברמה קרובה לוודאות שהתנהגותו תתרום לביצוע העבירה העיקרית, הרי שהדבר יכול להוות תחליף למטרה לסייע, במסגרת כלל הצפיות. קרי, גם אם המסייע לא רצה בהתרחשות העבירה העיקרית, מספיק שהיה מודע ברמה קרובה לוודאות לכך שפעולותיו מסייעות להגשמתה, על-מנת שניתן יהיה להרשיעו כמסייע.


• האם מורגנשטיין התכוון לסייע לרבינוביץ? - האם אומנם ניתן לגזור מהשותפות העסקית-מקצועית שבין מורגנשטרן לבין רבינוביץ גם שותפות פלילית? בית המשפט העליון סבור כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. לא ניתן לגזור מעצם קיומה של הרשאה, שליחות או שותפות עסקית כשלעצמן גם שותפות למחשבה פלילית, שכן מדובר בשני מישורי פעילות נפרדים שהזיקה ביניהם אפשרית אך כלל אינה הכרחית או טבעית. כך למשל, בסיטואציה שבה יש שותפות בין מספר רואי חשבון, לא ניתן לגזור מאחריותו הפלילית של שותף אחד שמעל בכספים שטופלו על-ידי השותפות ובמהלך עיסוקה הרגיל את קיומה של מחשבה פלילית לסיוע אצל השותפים האחרים ו/או את מודעותם לביצוע המעילה, שכן בהחלט מתקבל על הדעת כי השותף שביצע את המעילה, לא הכניס את יתר השותפים בסוד העניינים, אם מתוך רצון שלא לחלוק איתם בשלל ואם מתוך רצון למדר אותם מפעולותיו על-מנת למנוע את דליפתן של ראיות שעשויות להביא להרשעתו בהמשך. בית המשפט קבע כי "לא מן הנמנע שהעובדה שמורגנשטרן נתן אמון מלא ברבינוביץ אפשרה לאחרון לרתום את מורגנשטרן לצרכיו מבלי לעורר אצלו חשד בדבר אותנטיות העסקה".

• האם ניתן לספק הסבר אפשרי לפעולות הסיוע אשר העניק מורגנשטיין לרבינוביץ? - אכן, בפעולותיו של מורגנשטרן היו מעשים המסבכים אותו באקטוס ראוס של סיוע, וביניהן העובדה כי מורגנשטרן העביר טיוטות ושינויים מבוקשים בנוסח החוזה לעו"ד וינרוט; יצר מגעים עם חלפנים לפריטת השיקים למזומן בטרם חתימת ההסכם, גייס את עו"ד פרי למשימה ואף הזהירו לפני מעמד החתימה כי ייתכן שייאלץ להסתפק בצילום החותמות ובצילום תעודת הזהות של הפטריארך. ניתן להניח כי מורגנשטיין ביצע את בקשותיו של רבינוביץ היות והיה שליחו ונציגו בארץ בעסקות קודמות רבות, באופן כזה ולפיו לא היה מודע כי עסקה זו מזויפת הינה.

• גם אם מורגנשטיין לא סיע במתכוון, האם עצם את עיניו? - בית המשפט ציין כי לא ניתן להשיב על שאלה זו בחיוב בדרגת הודאות הנדרשת במשפט פלילי. לכל הנוגעים בדבר, לרבות ובעיקר עו"ד וינרוט, הקק"ל וממשלת ישראל, היה ברור שמדובר בעסקה חשאית ורגישה הדורשת נקיטת אמצעים מיוחדים בשל האינטרסים הפוליטיים המעורבים בעניין והלחצים שהופעלו על-ידי גורמים פרו-פלשתינים על הפטריארך, אשר בעטיים עלה החשש כי הפטריארך יחזור בו מהסכמתו לעסקה, ולפיכך נדרשה בנסיבות העניין שיטת פעולה ייחודית ושונה מהנהוג בעסקות כגון דא. החשש האמור אף הוביל את ממשלת ישראל והקק"ל להבין כי הפטריארכיה לא תוכל להתקשר עם חברה בעלת זיקה יהודית-ישראלית ובדיוק בשל כך הסכימו ממשלת ישראל והקק"ל להעביר 20 מיליון דולר לחברה זרה – שיטת פעולה בלתי שגרתית בהתחשב בעובדה שמדובר ברכישת זכויות בקרקעות על-ידי המדינה באמצעות קק"ל בקנה מידה כה נרחב. מה לנו לדרוש ממורגנשטרן לחשוד ולפשפש בהוראות שקיבל מרבינוביץ אם אף ממשלת ישראל, אשר חבה בנטלי בדיקה מוגברים עובר לשימוש בכספי הקופה הציבורית, הולכה שולל על-ידי רבינוביץ ונפלה אף היא בפח שהטמין לה. אכן אין כל הצדקה לעשות כן לאחר שנוכחנו לדעת בדיעבד כי המדינה עצמה והגורמים מטעמה הולכו שולל אחר מקסמי השווא שהציג בפניהם רבינוביץ. אין לשלול את האפשרות שמורגנשטרן אף הוא האמין למצג השווא של רבינוביץ אשר גרם לו לפעול במהלך שלביה השונים של העסקה לשם קידומה, תוך מתן אמון כי מדובר בעסקה אותנטית שתשיא את רווחיהם של המערערים ותיטיב עם כולם.

• גם בעמלה שקיבל מורגנשטיין אין להעיד על היותו מסיע - ראיה נסיבתית נוספת שבעטיה קבע בית המשפט כי יחסי האמון בין המערערים נסובו על שיתוף פעולה למימוש המרמה והזיוף, היא רבע מיליון דולר שקיבל מורגנשטרן. ואולם, יש להשקיף על סכום כספי זה בפרופורציה הנכונה ובהתחשב בממדיה הנרחבים של העסקה, אשר בעטיים זכה מורגנשטרן לסכום צנוע יחסית של רבע מיליון דולר מתוך 16 מיליון דולר. התבוננות מאוזנת על סכומי העסקה תוביל למסקנה כי בהחלט ניתן לראות באותם כספים שנטל מורגנשטרן כעמלה סבירה ולגיטימית שגבה בתמורה לשירותיו בקידום העסקה. האם יש לצפות מאדם שמקדיש מזמנו וממשאביו לקידום עסקת מקרקעין במימדים כה נרחבים לעבוד ללא תמורה כלשהי. דומה כי התשובה לשאלה זו הינה מובנת מאליה ואין צריך להרחיב בנדון. אין די בחשדות בעלמא ללא ביסוס ראייתי להראות כי מורגנשטרן נטל חלק ממשי בשלל. יש לזכור כי בסופו של יום מסלול הכסף מוביל לשתי דמויות מפתח בפרשה בלבד והן רבינוביץ וזיסמן, אשר חלקו ביניהם את השלל, כאשר לידיו של מורגנשטרן הגיע סכום של רבע מיליון דולר בלבד. הדעת נותנת כי אם מורגנשטרן היה שותף למעשי המרמה והזיוף, לא היה מסתפק בסכום צנוע יחסית של רבע מיליון דולר, בהתחשב בסיכון הכרוך בחשיפתו כצד לפעולות מרמה וזיוף כלפי גופים ציבוריים ובקשר לקרקעות בעלות חשיבות לאומית. בנסיבות העניין מבחן השכל הישר נותן כי מורגנשטרן היה דורש סכומים גבוהים בהרבה אשר משקפים את דרגת הסיכון האמורה. יתרה מזאת, קיומו של אינטרס כלכלי בעסקה, כשלעצמו אינו יכול להעיד על קיומה של מחשבה פלילית הממלאת אחר דרישת התכליתיות. אך טבעי הוא שאדם יפעל לקידום עסקה שצפויה להניב לו בעתיד יתרונות כלכליים, ולפיכך מעצם קיומו של יתרון כלכלי והשקעת מאמצים למימושו עדיין אין כדי להשליך באופן ישיר על קיומו של יסוד נפשי כאמור.

• האם עצם השתתפות מורגנשטיין בשיבוש מהלכי החקירה מעידה על אשמתו? - אכן, בהתנהלות זו של מורגנשטרן יש כדי לעורר חשד משמעותי באשר לנסיבות פעילותו בשלביה הקודמים של העסקה. ואולם, אין די בחשדות, משמעותיים ככל שיהיו, אלא יש צורך בראיות של ממש. בנסיבות העניין לא ניתן לומר בוודאות הדרושה במשפט הפלילי כי מעורבותו של מורגנשטרן בפעולות שיבוש מהלכי חקירה הינה המשך ישיר לסיוע שהעניק האחרון לרבינוביץ במימוש פעולות המרמה והזיוף לאורך כל הפרשה. יש מרחק רב בין שני שלבים שונים אלה לאורך סרגל הזמנים, ועל-מנת לגשר על פער זה יש צורך ביותר מחששות וחשדות. הפער האמור הוא אותו רכיב ראייתי שהמשיבה לא צלחה להוכיחו והוא החוליה החסרה לשם הוכחת היסוד הנפשי של מורגנשטרן כמסייע.

• גם אם ממכלול הראיות הנסיבתיות כנגד מורגנשטיין ניתן להצביע, כאחת האפשרויות, על אשמתו, אין די בכך - אכן ממסכת הראיות הנסיבתיות במקרה דנן אומנם ניתן להסיק את המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי ואולם אין זו המסקנה היחידה האפשרית. כאשר מסכת הראיות הנסיבתיות בעניינו של המערער מעלה חשדות ותהיות באשר להתנהגותו, אך בו בזמן אינה מגיעה כדי הסף הראייתי הדרוש במשפט הפלילי – מעל לכל ספק סביר – אין לנו אלא לזכות את המערער מחמת הספק. בית המשפט אינו רשאי להסתפק בראיות נסיבתיות שמעלות אך חששות, תמיהות או שאלות באשר להתנהלותו של הנאשם אלא עליו להיות משוכנע מעל לכל ספק סביר כי הוא ביצע את המיוחס לו. "בהתחשב ברמת הוודאות הנחוצה במשפט הפלילי, איננו משוכנעים כי למורגנשטרן היה היסוד הנפשי הנדרש ויש לזכותו מחמת הספק בכל הקשור לסיוע לעבירות המרמה והזיוף שביצע רבינוביץ. לא ניתן להרשיעו בסיוע לעבירתו של רבינוביץ, ולבטח לא בביצוע בצוותא".

• עם זאת, יש להותיר על-כנה את הרשעתו של מורגנשטיין בשיבוש מהלכי חקירה - לא יתכן כי מורגנשטיין השתתף בסימולציה שהתרחשה, אך ורק משום שביקש "לעורר" את זכרונו של עו"ד פרי לגבי אירוע שלא נכח בו, ולא יכול היה "להזכיר" לעו"ד פרי מה נתרחש שם. השתתפותו בסימולציה אשר הוכחה בבית המשפט המחוזי באמצעות עדותו של עו"ד פרי מקימה את יסודותיה העובדתיים של עבירת שיבוש מהלכי חקירה.

השופט גרוניס בדעת מיעוט: מורגנשטיין הוא מסיע

• על הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות - כאשר מדובר בהרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות, יש להעמיד את התרחיש המרשיע אל מול התרחישים האלטרנטיביים ולבחון את ייתכנותו של כל אחד מהם על-פי המארג הראייתי הנסיבתי. רק אם מגיע בית המשפט למסקנה חד-משמעית, כי התרחיש המרשיע הוא התרחיש היחיד המתיישב עם חומר הראיות הנסיבתי, פתוחה הדרך להרשעה. יודגש, עם זאת, כי על-מנת ליצור ספק סביר אין די בהעלאת תזה עובדתית מזכה קלושה ודמיונית. נדרש, כי התזה העובדתית החלופית תהא סבירה ותהיה לה אחיזה בחומר הראיות. ייתכן מצב בו לגבי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות יהיה בפי הנאשם הסבר בלתי מפליל סביר, אולם הצטברותן של הראיות הנסיבתיות יחדיו תביא למסקנה כי התרחיש המרשיע הוא האפשרות הסבירה היחידה הבאה בחשבון.

• במקרה דנא, קיימות ראיות נסיבתיות הקושרות את מורגנשטרן באופן ספציפי למעשה המרמה - נסיבה מחשידה אחת היא פנייתו של מורגנשטרן לחלפן הכספים יצחק טויב לשם פריטת השיקים ששולמו כביכול לפטריארך. בית המשפט המחוזי קבע, כי מורגנשטרן בירר אצל טויב האם ביכולתו של האחרון לפרוט שיקים בסך 9 מיליון דולר לפני מעמד החתימה המדומה. ההסבר שניסה לספק לכך כאילו עסקינן ב"גישושים כלליים" נדחה. נסיבה נוספת היא הכחשת קבלת העמלה – אם 250 אלף הדולרים שקיבל מורגנשטיין אכן היוו "עמלה" סבירה ולגיטימית ולא שלל-ביצוע-פשע, מדוע הכחיש זאת לאורך כל חקירתו במשטרה וההליך בבית משפט המחוזי והעלה טענה זו אך ורק בערעור לראשונה? שלישית, מדוע הניא מורגנשטיין את עו"ד פרי מלאמת את חתימתו של הפטריאך? אף אם אין בדברים משום ראיה חותכת למודעותו של מורגנשטרן לכך שמדובר בעסקת מרמה, הרי יש בהם כדי לעבות בצורה משמעותית את החשדות נגדו.

• הראיות המרשיעות בהצטברותן יש בהן כדי להרשיע את מורגנשטיין - אף שכל אחת מן האינדיקציות אותן מנינו לא היה בה, אילו עמדה בפני עצמה, כדי להביא להרשעתו של מורגנשטין, הרי הצטברות הראיות חוצה לדעתי את המסה הקריטית הנחוצה לצורך הרשעה. מורגנשטרן פעל, הן באופן כללי והן ביחס לעסקות נשוא האישומים, בשיתוף פעולה מלא עם רבינוביץ. המרמה אמורה הייתה להניב לו ריווח כספי גדול. פנייתו של מורגנשטרן לטויב בנוגע לפריטת השיקים; טענתו (שנסתרה) כי לא קיבל תמורה כלשהי עבור מעורבותו בעסקות; והעלאת הדרישות הבלתי שגרתיות והבלתי מוסברות (גם בהתחשב בנסיבות החריגות של העסקה) בשיחות עם פרי - כל אלו יש בהן לטעמי כדי לבסס מעבר לכל ספק סביר את המסקנה כי מורגנשטרן היה מודע לכך שמדובר בתרמית. עם זאת, מעשיו של מורגנשטיין נשארים בגדר ה'סיוע' ואינם עולים די ביצוע בצוותא.

הוחלט, פה אחד, לדחות את ערעורו של רבינוביץ על הרשעתו ולקבל את ערעור המדינה על קולת עונשו. עונש המאסר בפועל הועמד על שש שנות מאסר. המאסר על תנאי יעמוד בעינו וכך גם הפיצוי לטובת הקרן הקיימת לישראל. ערעורו של רבינוביץ על חומרת עונשו התקבל במובן זה שהקנס הוקטן ל-10 מליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו.

הוחלט, פה אחד, לדחות את ערעורו של מורגנשטרן בנוגע להרשעתו בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. התקבל, ברוב דעות מחמת הספק (השופטים נאור ודנציגר) כנגד דעתו החולקת של השופט גרוניס, ערעורו של מורגנשטרן על הרשעתו בסיוע לעבירות המרמה והזיוף. בעקבות ביטול ההרשעה בסיוע לעבירות המרמה והזיוף בוטלו רכיבי הקנס והפיצוי שהושתו על מורגנשטרן בבית המשפט המחוזי. לעניין הרשעתו של מורגנשטרן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט שנותרה בעינה נקבע כי הממונה על עבודות שירות יודיע בתוך 30 ימים אם מורגנשטרן מתאים לשאת בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. לאחר קבלת חוות דעת הממונה ואם הממונה ימליץ על כך ולאחר שתינתן הסכמתו של מורגנשטרן כאמור בסעיף 51ב(ב)(2) לחוק העונשין, יינתן פסק דין משלים בעניינו.

- ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' יעקוב רבינוביץ