|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
אחרי 37 שנה: ביהמ"ש עשה צדק עם נכה צה"ל
|
המערער, אשר לקה במלחמת יום הכיפורים בתסמונת פוסט טראומטית קשה ביותר, לא יכל - מפאת מצבו הנפשי - להתמודד עם רשויות הצבא במשך 25 שנה ● רק שכבגר בנו הבכור, הוא עודד אותו לתבוע הכרה בנכותו ככזו שנגרמה עקב המלחמה ● ביהמ"ש קבע שיש לשלם לו תגמולים רטרואקטיבים החל מתום מלחמת יום הכיפורים
|
|
בגלל המלחמה ההיא. יש כאלו שאיבדו שם את שפיותם [לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
|
נשים, ערבים ודתיים סבלו יותר מפוסט טראומה
|
|
איציק וולף
|
|
מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם מספר אוניברסיטאות בארצות הברית מגלה כי נשים, ערבים, דתיים, בעלי השכלה נמוכה ובעלי הכנסה נמוכה סבלו מפוסט טראומה בעקבות מלחמת לבנון בשיעורים גבוהים יותר משאר האוכלוסיה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"גם העובדה שלמערער היה עסק קטן לתריסים שהתנהל ממבנה שכור, ונוהל על-פי עדויות הבן והמערער ככשלון כלכלי מוחלט , אינה מצביעה על יכולת תפקוד וכוחות נפש לצאת שוב למאבק מול קצין התגמולים על-מנת לקבל הכרה בנכותו הנפשית". כך קבעה (יום א', 18.04.10) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, עינת רביד, בתביעה שהוגשה על-ידי נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור, אשר הגיש תביעתו אך ורק בשנת 1998, לקבל תגמולים רטרואקטיבית, החל ממלחמת יום הכיפורים ואילך, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 18(ו) ל חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"יט - 1959. סעיף 18(ו) לחוק הנכים, מאפשר למי שמחמת "מחלת נפש או ליקוי שכלי" לא הגיש תביעה בזמן, אלא רק באיחור ניכר, לקבל את תגמוליו רטרואקטיבית מיום שחרורו מן השירות, אם הצליח להוכיח שאי-הגשת התביעה נבעה ממצב נפשי אשר לא אפשר לו להגיש את תביעתו. בניגוד לדין ה'אזרחי', אשר לו כללים נוקשים החוסמים הגשת תובענה מעבר לחלוף תקופת ההתיישנות, בחוק הנכים עומדות בפני נכה שתי אפשרויות להגיש תביעה באיחור - האחת היא, לפי סעיף 32 לחוק, המאפשר לנכה להגיש תביעה לתגמולים חרף חלוף ההתיישנות באם נתקיימה בעניינו "חבלה רשומה", היינו תיעוד מזמן אמת כי נפגע/נפצע במהלך שירותו בצה"ל. האפשרות השניה להגשת תובענה לקצין תגמולים באיחור מנויה בסעיף 35 לחוק הנכים, ולפיה, מקום בו בידי הנכה ראיה חדשה "אשר לא יכול היה להשיגה קודם בשקידה סבירה", הוא יכול לפתוח את תיקו מחדש אצל קצין התגמולים ולבקש עיון מחדש בתביעתו. אם נמצא כי תביעתו מוצדקת ניתן לשלם לו תגמולים מיום הגשת הבקשה ל'עיון מחדש' או כשנה אחורנית, מטעמים מיוחדים שירשמו. עם זאת, מקום בו לאורך כל השנים לא הוגשה תביעה משום שלנכה לא עמדו כוחות הנפש להגיש תביעה זו, מחמת 'מצב נפשי' או 'ליקוי שכלי', ורק בסופו של יום הוא הגיש תובענה מאוחרת באחת משתי הדרכים המנויות לעיל, ניתן לשלם לו תגמולים אחורנית מיום שחרורו משירותו הצבאי. המחוקק מתייחס למצב שבו הנכה נזקק לאופוטרופוס וזה לא מונה לו אלא באיחור, אך הפסיקה פירשה את סעיף 18(ו) באופן כזה שגם מצב נפשי אשר לא הצדיק מינוי אופוטרופוס לא יחסום מנכה לחסות בצל סעיף זה. באותה פרשה הגיש המערער, אשר לקה בתסמונת בתר-חבלתית במלחמת יום הכיפורים, תובענה לקבלת תגמולים רטרואקטיביים, וזאת לאחר שהוכר באיחור ניכר של קרוב ל 30 שנה, כנכה צה"ל עקב התסמונת הפוסט-טראומטית בה לקה. קצין התגמולים הצביע על הפסיקה הקובעת כי "חולה נפש" לעניין סעיף 18(ו) לחוק הנכים יוגדר אך ורק מי ש"היה במצב פסיכוטי עד לאיבוד קשר עם המציאות ונזקק לאופוטרופוס", והמערער לא היה כזה. לשיטתו של קצין התגמולים, המערער תפקד כל השנים, ידע להתנהל אל מול הרשויות ולנהל את ענייניו, ניהל עסק לתריסים ולאלומיניום, ביקש הקלות ממס הכנסה בשל היותו פגוע ממלחמת יום הכיפורים, ואף הגיש תביעה לקצין התגמולים בשנת 1977, תביעה שנדחתה והוא ערער עליה. ועדת הערר פסלה אחת לאחת את ה"עדויות" ל"תפקודו" של המערער. היא ציינה כי המערער לא היה "בעל עסק" אשר הביא לו פרנסה אלא בעל עסק כושל, אשר עקב חרדותיו ופחדיו ממלחמת יום הכיפורים בקושי הצליח לנהלו, ונושים התדפקו על דלתו. הוועדה מביאה מדבריה של עובדת סוציאלית אשר טיפלה בו בשנות השבעים ואשר ציינה כי עקב פחד הגבהים שלו, הוא אינו מצליח להתקין תריסים אצל לקוחות, לעיתים אינו מגיע ללקוחות שקבע עימם, אינו גובה כספים המגיעים לו מלקוחות, אינו גובה חובות מגורמים שונים, רעש כביש גורם לו לחזרה לאירועים הטראומטים, והוא מחזיק את העסק אך ורק בכדי לא להודות במצבו כפגוע-מלחמת-יום הכיפורים ולא ליפול למעמסה על אחרים. לעניין טענת קצין התגמולים ולפיה "עצם פניתו של המערער למס הכנסה בעבר בכדי שיתחשבו במצבו מעידה כי יכול היה לפנות באות מידה גם לקצין התגמולים", קבעה הוועדה כי פניה זו למס הכנסה אינה מלמדת על "התנהלות אל מול הרשויות" אלא לכל היותר על יכולת "כיבוי שרפות" שכן המערער עשה כן אך ורק לאחר שנציגי מס הכנסה התדפקו על דלתו, אך הוא בשום פנים ואופן לא יכול היה ליזום הליך ארוך טווח אל מול קצין התגמולים. גם את טענת קצין התגמולים ולפיה המערער יכל לפנות כל השנים אל קצין התגמולים ולראיה, הוא פנה אליו בשנת 1977, שוללת הוועדה מכל וכל בציינה כי הפניה אל קצין התגמולים בשנה זו נעשתה בעזרת ובעידוד הפסיכיאטרית שלו ואנשים אחרים, ומשנדחתה תביעתו בטענת התיישנות הוא נכנס לדיכאון ולא עמדו לו הכוחות להתעמת עם טענה זו. הוועדה הצביעה על כך כי רק כי רק משבגר בנו הבכור של המערער, וסייע בידו להגיש תובענה לקצין התגמולים, עלה בידו לראשונה להתמודד עם הליך מסוג זה. לסיכום, מציינת הוועדה, לאורך כל השנים מצבו הנפשי של המערער לא אפשר לו לפתוח בהליכים כנגד קצין התגמולים ועל כן יש להכיר בו כמי שנכנס לגדרי סעיף 18(ו) לעניין קבלת תגמולים רטרואקטיביים. עוד קבעה ועדת הערר כי ההלכה הפסוקה העדכנית ביותר אינה קובעת מבחן כה מחמיר לישומו של סעיף 18(ו) לחוק הנכים ואינה דורשת כי המבקש יוכיח כי היה חולה-נפשית במידה כזו שנזקק לאופוטורופוס, שהיה פסיכוטי או שהיה מנותק מן המציאות, ודי להראות כי עקב מצבו הנפשי לא יכול היה להתמודד עם הגשת תביעה לקצין התגמולים. הערעור התקבל כאמור, והמערער זכה לתגמולים רטרואקטיבים החל משנת 1973 ואילך. |
|
המערער יליד 1942 שירת בשירות חובה מיום 06.11.1960 ועד ליום 25.05.1963, בתפקיד נהג זחל"מ ומשאית, ולאחר מכן שירת במילואים, בין היתר בשנת 1973. במלחמת יום הכיפורים סופח כנהג זחל ליחידת שריון בסיני. המערער שהה במוצב שהופגז במידה ניכרת והחיילים ששהו עמו במוצב נפגעו. הוא היה עד למראות קשים של הרוגים ופצועים, למראות של מטוסים נופלים, והיה באיום מתמיד על חייו. מאותה המלחמה, החל לחוש תחושות חרדה קשות, הפרעות בשינה, שינוי בהתנהגות, התקפי חרדה קשים וליקוי בתפקוד התעסוקתי, הבינאישי והחברתי. תסמינים אלה הוגדרו כתסמונת בתר חבלתית (P.T.S.D) בעקבות חוויותיו במלחמת יום הכיפורים, התסמונת אשר בה לקה תוך כדי המלחמה, נמשכת ללא הפוגה עד היום. קצין התגמולים הכיר בו כנכה צה"ל רק בינואר 2000 (כ-27 שנה לאחר המלחמה) כאשר אחוזי הנכות שנקבעו לו על-ידי הוועדה הרפואית העליונה, לאחר שקצין התגמולים הכיר בו כנכה צה"ל, הם 50%.
המערער הגיש בקשה מוקדמת יותר להכרה כנכה. עוד ביום 26.12.1977 הגיש המערער, תביעה למשיב להכיר בו כנכה על-פי החוק בגין מצבו הנפשי בשל שירותו במלחמת יום הכיפורים, וזאת בסיוע הפסיכיאטרית שלו, ד"ר רונת. התביעה דאז נדחתה מחמת התיישנות שכן באותם ימים ניתן היה להגיש תביעה אך ורק כשנתיים מים השחרור מהשירות.
ביום 12.02.1999 פנה שוב המערער לקצין התגמולים, הפעם ביוזמת בנו של המערער, להכיר בו כנכה על-פי החוק. קצין התגמולים בהחלטתו מיום 30.01.00 החליט כי המערער סובל מתסמונת פוסט טראומתית אשר החלה תוך ועקב השירות הצבאי, כאשר נכותו נקבעה ל-30%, ונקבע כי ההכרה תחל שנה רטרואקטיבית ליום הגשת התביעה, דהיינו מיום 12.02.1998. המערער הגיש ערעור על אחוזי הנכות שנקבעו לו, וועדה רפואית עליונה קבעה לו 50% נכות.
לאחר ההכרה במערער פנתה באת-כוחו למשיב בתביעה לקבלת תגמולים באופן רטרואקטיבי החל מתום מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. קצין התגמולים בהחלטתו מיום 11.08.05 דחה את בקשת המערער מהנימוק כי הדיון בתביעתו של המערער נעשה בהתאם לסעיף 35(ב) לחוק ולא במסגרת תביעה חדשה על כן אין מקום לדון בסעיף 18(ו) לחוק העוסק בתשלום תגמולים באופן רטרואקטיבי. על החלטה זו הוגש ערעור לוועדה (ו"ע 734/05) [פורסם בנבו] אשר קיבלה את הערעור וקבעה בהחלטתה מיום 30.01.07 כי קצין התגמולים יבחן במסגרת תביעתו של המערער לתגמולים רטרואקטיביים את מצבו הנפשי של המערער לפי סעיף 18(ו) לחוק, אף כי ההכרה בו נעשתה במסגרת סעיף 35 לחוק. קצין התגמולים מצא כי מצבו הנפשי של המערער כל אותן שנים שטרם הגשת התביעה לא היה כזה אשר מנע ממנו לפתוח בהליכים ועל כן דחה את בקשתו לשלם לו תגמולים רטרואקטיביים.
|
|
טענות המערער
• המערער לא תפקד כל השנים ולא היה בידו להגיש תביעה לקצין התגמולים - לטענת המערער מאז מלחמת יום הכיפורים בעקבותיה לקה בפוסט טראומה, נפגע תפקודו באופן חמור והוא אינו מצליח לדאוג לענייניו. לטענתו משנת 1973 הוא מטופל על-ידי המרכז הקהילתי לבריאות הנפש ברמת חן ועל-ידי גורמים רפואיים שונים, וכי במהלך השנים מאז המלחמה לא תפקד בעבודתו שקע בחובות כבדים נתגלעו סכסוכים קשים בחיי הנישואין שלו הוא התקשה לתפקד כאב לילדיו.
• קצין התגמולים ידע אודות מצבו הנפשי הקשה של המערער אך בכל זאת בחר להתעלם מפניות גורמים שונים אשר פנו בשמו של המערער אליו - לטענת המערער המשיב ידע במשך שנים רבות על מצבו של המערער ועל חוסר יכולתו לטפל בענייניו אך בחר להתעלם מפניותיהם של צדדים שלישיים ומבקשות שהופנו אליו על-ידי גורמים שונים בעניינו של המערער ורק כאשר בגר בנו של המערער ופנה למשיב הוכר המערער כנכה צה"ל.
• אין לפרש את סעיף 18(ו) לחוק הנכים באופן נוקשה - לטענת המערער אין לפרש את סעיף 18(ו) באופן דווקני, ומגמת הפסיקה היא להנמכת הרף הנדרש לתשלום תגמולים רטרואקטיביים.
• לטענת המערער, עקב מצבו הנפשי לא יכל לנהל את ענייניו ואין נפקא מינה כי "ניהל עסק לתריסים" - לטענת המערער גם אם עבד במשך השנים, הרי שהסתייע רבות בבנו וכי אופן התנהלות העסק מעידה על כך כי המערער לא ידע להתנהל וכי כשל בניהול ספרים ובדיווחים על הכנסותיו. לטענת המערער המסמכים אשר הוגשו על-ידי המשיב מאששים את טענתו בדבר חוסר תפקוד, וכי המערער עשה מאמץ עילאי לפרנס את משפחתו, אך לא היה מסוגל לנהל את עסקו כיאות לא סיים עבודות ולא גבה כספי חוב מלקוחות, וכי רווחיו היו נמוכים ביותר דבר שגרם לצבירת חובות.
• האופן בו מצבו הנפשי מנע ממנו הגשת תביעה לקצין התגמולים מתואר בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעמו - "ההשלכות התפקודיות הקשות התבטאו ביכולתו לעבוד, להתמודד עם מחויבויות ולקוחות גם כשזה היה קשור בצורך לדאוג לענייניו כמו גביית שכר בעבור עבודתו. כך גם ביכולתו להתמודד עם המטלות כבעל וכהורה. קשיים אלה מנעו ממנו לפנות למשרד הביטחון בתביעה שיכירו בנכותו. תחילה לא הבין שהוא סובל מבעייה נפשית, לא הבין שהיא קשורה לפעילותו הצבאית בזמן המלחמה.
כאשר הבין זאת חש בושה ולכן נמנע מלהגיש תביעה. את התביעה הראשונה הגיש ביוזמתה של הפסיכיאטרית שטיפלה בו. כאשר תביעתו נדחתה בטענה של התיישנות, היה במצב של התדרדרות תפקודית קשה בכל המישורים, מוצף חרדה ודיכאון, לכן לא יכול היה לגייס את הכוחות הנפשיים שנדרשו לצורך העימות המתבקש. הוא חש חסר כוחות, חסר ביטחון ומושפל, כך שרק לאחר שבנו, בכורו, גדל והיה מסוגל ליזום בעצמו את הפניה בשם אביו, רק אז הם פנו שוב בתביעה למשרד הביטחון שבמהלכה הוכרה נכותו בשיעור של 50%."
טענות קצין התגמולים
• המערער אינו זכאי לחסות בצל סעיף 18(ו) שכן הוא תפקד כל השנים - המערער דאג למשפחתו, ניהל עסק של תריסים, לא אושפז בבית חחולם לחולי נפש, 14 שנים מתוך השנים הללו כלל לא פנה לטיפול ועל כן אין בנמצא מסמכים מבזמן אמת המעידים על היעדר מסוגלות לפנות לקצין התגמולים. המערער ידע לדאוג לענייניו לאורך השנים ולראיה – הגיש תביעה לקצין התגמולים בשנת 1977, וכשנדחתה תביעתו ערער על כך, המערער ניהל עסק עצמאי במשך 23 שנים (במסגרתו שילם לספקים שונים, קנה חומרים והכין את המוצר, הציע הצעות מחיר וניהל משא-ומתן עם ספקים ולקוחות, הכין את המוצר והרכיב אותו בבית הלקוח, ניהל ספרי קבלות וחשבונות, גבה כספים, שילם חשבונות ושכירות וכן היה בעל רישיון נהגיה ובעליו של רכב ועוד), וכן הגיש מסמכים לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי. לטענת קצין התגמולים המערער פנה לרופאה המטפלת שלו, ד"ר רונת, לצורך קבלת אישורים רפואיים לצורכי מס הכנסה, וכן ציין בפני גורמים אלו כי הוא נפגע במלחמת יום הכיפורים וכי הוא סובל בשל כך וביקש את התחשבותם. לטענת המשיב מכל המסמכים הללו שהונחו בפני הוועדה עולה כי המערער ידע להתנהל היטב ועשה שימוש בתיעוד לגבי מצבו הנפשי לצורך קבלת הטבות שונות מהרשויות.
• התנאים לחסות בצל החריגים הקבועים בסעיף 18(ו) לחוק אינם מתיימים אצל המערער - שכן החוק קובע כי אי הגשת התביעה צריכה לנבוע ממחלת נפש או ליקוי והפסיקה קבעה כי תנאי להתקיימות פרמטר זה הינו מצב נפשי כה קשה עד שעולה צורך במינוי אופוטרופוס. לטענת קצין התגמולים יש לפרש את הוראות סעיף 18(ו) על דרך הצמצום וזאת בשל חריגות ההטבה ובשל הקושי היישומי לבדוק את מצב הדברים ואת מצבו הנפשי של נכה בשנים עברו, וזאת לאחר חלוף זמן כה רב. המערער לא הציג לוועדה כל תיעוד רפואי אוביקטיבי ממנו ניתן לסיק על היעדר כשירות המערער להגיש תביעה, ואין בכך כי המערער הוכר כסובל מפוסט טראומה כדי הכרזה עליו כחולה נפש ופסול דין. למערער לא מונה אפוטרופוס וגם לא הוגשה חוות דעת רפואית לפיה הוא זקוק לאפוטרופוס והוא לא הוכרז כפסול דין, ועל כן חזקה כי יכול היה לנהל ענייניו כראוי והיה בעל כשירות לבצע פעולות משפטיות. כן גורס קצין תגמולים כי יש להתעלם מחוות דעתו של ד"ר כץ אשר אינה נשענת על מלוא התשתית הראייתית בתיק והסתמכה ברורבה על דבריו של המערער וללא כל אסמכתה.
|
|
• המסגרת הנורמטיבית - סעיף 18(ו) קובע חריג להסדר שבו תגמולים ישולמו מיום הגשת התביעה ולפיו: "לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא בעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס - ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור".
• מהו המצב הנפשי הנדרש לצורך כניסה לגדרהו של סעיף 18(ו)? - פרופ' קוטלר מטעם המשיב ציין כי ""לית מאן דפליג שהנבדק סובל מהפרעה פוסט טראומתית קשה מאז מלחמת יום הכיפורים ובעקבות אירועים שחלו במהלכה, סובל ממצוקה מתמדת זה למעלה משלושה עשורים, ושילם מחיר נפשי ותפקודי כבד, כמו גם בני משפחתו." עם זאת, פרופ' קוטלר קבע כי המערער אינו זכאי לחסות בצילו של סעיף 18(ו) בהסתמך על הפסיקה ולפיה, בכדי שאדם יוגדר כ'חולה נפש' לצורכי סעיף זה, עליו להיות במצב פסיכוטי המוביל לאובדן קשר עם המציאות. אך לא זה המבחן שקבע בית המשפט העליון. הסעיף פורש זה מכבר ונקבע רף נמוך מכך. לעניין זה קבע בית המשפט העליון כבר בשנת 1978 כי אין צורך במחלת נפש אשר עולה כדי צורך במינוי אופוטרופוס ודי בכך שבעקבות מחלת הנפש ממנה סובל הנכה נבצר ממנו להגיש התביעה להכרה בנכותו. פרשנות תכליתית של החיקוק מובילה למסקנה זו – בעוד שלעניין חוק הכשרות המשפטית והאופוטרופסות נדרש מבחן סף מחמיר יותר להגדרת 'חולה נפש', הרי שלעניין חוק ההתיישנות או המקבילה לו שבסעיף 18(ו) לחוק הנכים המאפשרת תשלום תגמולים רטרואקטיבי למי שמפאת מחלת נפש לא יכל לדאוג לענייניו – הפרשנות צריכה להיות מקלה יותר ולהתמקד באי היכולת להגיש תביעה או למנות עו"ד לצורך כך, גם אם התובע/מערער לא היה ברמת אי-כשירות-נפשית אשר מצדיקה מינוי אופוטרופוס.
• האם מצבו הנפשי של המערער נכנס לגדרי ההגדרה שבסעיף 18(ו)? - מעדויות שונות ורבות עולה כי הגם שהמערער החזיק עסק לתריסים כל השנים, היה זה עסק כושל אשר הוא לא הצליח להתנהל במסגרתו ולנהלו – מעדות המערער – אשר נתמכת בחוות הדעת של עובדים סוציאלים ולפסיכיאטרים לאורך כל השנים עולה כי הוא חש חרדה טרם ביקש מלקוח את שכרו, לעיתים נמנע מלהגיע ללקוח שקבע עימו מתוך חרדה, בין היתר פחד גבהים, פחד של נסיעה בכביש סואן, ואפילו ממסמכי מס הכנסה עולה כי עסקו היה כושל כל השנים. כך לדוגמה חוקרי מס הכנסה אשר בקרו אצל המערער בשנת 1992 רשמו כי המערער ""עובד בהיקף מצומצם עקב בעיות רפואיות. נפגע במלחמת יום הכיפורים. מבוסס על אישורים. הטיפולים נמשכים עד היום. יש לציין כי מספר פעמים ביקרו בעסקו והעסק היה סגור", ובמסמך אחר של מס הכנסה נכתב כי ""המבקרים שאלו שוב את הנישום את אותה שאלה ואז הנישום החל לבכות ואמר שנמאס לו...." וכי במהלך הביקורת הנישום בכה ואמר כי הוא סובל מדכאונות. גם המסמכים הרפואיים מצה"ל בזמן אמת מתארים את אי-תפקודו ואת מצבו הנפשי הלקוי לאורך השנים – כבר בשנת 1973 הורד הפרופיל של המערער ל-56, וכבר בשנת 1982 הוא שוחרר משירות צבאי על-רקע נפשי תוך שנכתב בדוח הוועדה ששחררה אותו כי הוא "נפגע במלחמת יום הכיפורים" וכי הוא עובד "שלא ברציפות". ממכלול המסמכים האלו – שנכתבו על-ידי גורמים שונים שאינם בעלי עניין לאורך שנים רבות, ואשר עולים בקנה אחד עם עדותו של המערער ושל בנו – עולה כי מצבו הנפשי של המערער לא אפשר לו הגשת תביעה לאורך כל השנים.
• טענותיו של קצין התגמולים לפיו המערער היה מסוגל, לאורך כל השנים, לעמוד על זכויותיו, אינן יכולות לעמוד - טענת קצין התגמולים ולפיה המערער ניהל עסק וידע להתנהל אל מול הרשויות, לרבות רשויות המס נסתרת מניה וביה בדברים שתוארו לעיל. עצם העובדה שהמערער ניהל עסק כושל ממבנה שכור אינה מצביעה על יכולת תפקוד וכוחות נפש לצאת שוב למאבק מול קצין התגמולים על-מנת לקבל הכרה בנכותו הנפשית. גם עצם העובדה ולפיה המערער פנה לרשויות המס בבקשה כי אלו יתחשבו במצבו הנפשי אינה מעידה על יכולת תפקוד אלא לכל היותר על יכולת "כיבוי שרפות" ולא ב"התנהלות" תקינה אל מול הרשויות. העובדה שפנה למס הכנסה היא בעקבות כך שלא הייתה לו ברירה אלא להתמודד עם הרשויות שהתדפקו על דלתו, ואילו היוזמה לפנות שוב לקצין התגמולים, שכבר דחה אותו פעם אחת, לא עלתה בקנה אחד עם מחלתו שגרמה לו לדיכאון, חרדה, חוסר יוזמה ופסיביות, כאשר על-מנת להתמודד עם קצין התגמולים צריך היה כוחות שלא היו לו עד שבא בנו הבכור ונתן לו את הכוחות להתמודד עם המאבק הצפוי לו.
|
|
הערעור מתקבל והועדה קובעת כי המערער יקבל תגמולים רטרואקטיביים החל מתום מלחמת יום הכיפורים ועד 20.12.98 מועד תחילת תשלום התגמולים למערער. קצין התגמולים ישלם למערער הוצאות בסך של 7500 ש"ח.
|
|
- בבית משפט השלום בתל-אביב יפו - בפני השופטת עינת רביד ובפני החברים עמנואל כץ ויהודית ארבל - בשם המערער: עו"ד יעל סמואל - בשם אגף השיקום: עו"ד אורנה רזניק
|
|
|
ענ (ת"א) 409/08 מ. א נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים (ניתן: 18.04.10.)
|
|
| תאריך:
|
08/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
08/05/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
אחרי 37 שנה: ביהמ"ש עשה צדק עם נכה צה"ל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עטרה קלימי שגב
|
9/05/10 06:37
|
|
|
|
|
|
יש מיש
|
9/05/10 09:32
|
|
|
|
2
|
|
יש מיש
|
9/05/10 09:27
|
|
|
"הפרשה שבפנינו עגומה ומטרידה. מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות שדבק בהחלטת הפיטורים לא היה נעוץ בעצם הצורך לפטר מורים בשל צמצומים או בנקיטת ההליכים הפורמליים הכרוכים במעשה הפיטורים. אלה ואלה היו לכאורה תקינים או נראים כתקינים כלפי חוץ. אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש"נתפרה" למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הביורוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על-ידי הדרגים הממונים במשרד". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית הדין הארצי לעבודה, שמואל צור, בערעור שהגיש המורה יצחק רוזנברג על גובה הפיצוי שנפסק לו בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בגין פיטורין שלא כדין. מדובר בפסק דין יוצא דופן בחריפותו, אשר מבקר, צעד אחר צעד, הליך פיטורין שרירותי וקפקאי אשר ננקט כנגד המערער.
|
|
|
|
|
"אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. דומה, כי המשיב עשה כנדרש בעבור המערערים, אשר לא היו לקוחות קלים; ואכן, עבודתו הניבה להם פיצויים, שהוגדרו בבית משפט זה כנדיבים. יש להצר על תביעה זו, שהטילה דופי מקצועי במשיב ללא הצדקה". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בערעור שהגישו שני אחים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיו עורך דינם, אשר ייצגם בתביעת פיצויים בגין הפקעה, לא התרשל.
|
|
|
|
|
"בהתייחס לסוגייה הספציפית נשוא דיוננו, ההיבט המרכזי של עיקרון טובת הילד, עניינו בזכותם של הקטינים לדעת את זהות אביהם. מתן אסמכתא חוקית לקשר הדם בין הקטינים לבין המערערים (בהנחה שקשר כזה קיים אומנם במציאות), כמו גם האפשרות לחיים משותפים יחד, הן יסוד מוסד בחייהם של קטינים, וחלק אינטגראלי מגיבוש זהותם העצמית. אין תחליף לקשר הדם בין הורה לבין בנו. אין תחליף למשמורת הורית הבנויה על קשר הדם". כך קבעה (יום ה', 6.05.10) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה בן עמי, בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בו נדחו בקשותיהם של שלושה גברים למתן צו לעריכת בדיקת רקמות, ולבדיקת אבהותם, בהתייחס לקטינים שנולדו מתרומת ביציות ובמסגרת הסכמי פונדקאות, בהם נקשרו המערערים הנ"ל.
|
|
|
|
|
"דומה, כי לא אטעה אם אקבע, כי במקרה זה, לקתה משטרת ישראל בליקוי מאורות, והחליטה מראש, כי התובע הינו הפושע המבוקש. מרגע זה ואילך, פעלה ללא לאות, כמכונה משומנת היטב, על-מנת לחלץ מפיו הודאה, בין היתר בהציגה בפניו דוח דנ"א כוזב, הכאתו והשפלתו". כך קבעה (יום א', 2.05.10), שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דליה גרנות, בתביעה אשר הוגשה בידי רגב שוובר כנגד מדינת ישראל, בגין התרשלות בחקירת אונס קטינה.
|
|
|
|
|
"על סבל ההינתקות באופן כללי אין צורך להכביר במילים. לעותרים באופן מיוחד נגרמו קשיים רבים. אני סבור כי על-מנת להשיב לעותרים את רכושם שאבד, ראוי היה לנהוג בהם לפנים משורת הדין, באשר נסיבות עניינם כנ"ל הן מיוחדות וחריגות". כך קבע (יום א', 25.04.10), שופט בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, נועם סולברג, בעתירה אשר הגישו הזוג שלום ורוית מעודד, מפוני ההינתקות, כנגד מנהלת סל"ע, לפצותם בגין שורה של נזקים רכושיים אשר נגרמו להם עקב ההינתקות.
|
|
|
|
|
