|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
עכשיו גם לילדים השוהים כחוק יש הזדמנות. השופטת גדות [פלאש 90/בוצ'צ'ו]
|
|
|
|
ביהמ"ש: גם שוהים כחוק יקבלו הזדמנות בישראל
|
ילדיהם של עובדים זרים השוהים בישראל הלינו על משרד הפנים: הכיצד זה שילדי עובדים זרים שלא כחוק מקבלים מכוח החלטת ממשלה 156 הזדמנות למעמד קבע בישראל, ואנו לא? ● ביהמ"ש - תוך הסתייגות רבה - נתן את ההזדמנות
|
שיקול דעת מנהלי
|
|
ענבל בר-און
|
|
את שיקול הדעת המנהלי יש להפעיל בסמכות, בעקביות, בשוויוניות, בסבירות, במידתיות, בתום לב, בלא שיקולים זרים, לאחר מתן זכות שמיעה לאזרח * מקום בו אזרח מערער על החלטת הרשות לא יתערב בית המשפט בתוכן ההחלטה, אלא בדרך קבלתה * עם זאת, מבחן הסבירות טשטש את הגבולות בין תוכן ההחלטה לבין דרך קבלתה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
על עובדים זרים וצביעות
|
|
אילן פרץ
|
|
מי שיוצא נגד העסקת עובדים זרים בחקלאות חייב גם להחליט האם הוא מציע להכחיד את החקלאות בישראל * מי שמתנגד לייבא עובדי כפיים מנפאל ומתאילנד חייב לומר אם יהיה מוכן להעלות על שולחנו עגבניות ומלפפונים מיובאים במחירים מפולפלים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"עתירות אלה עוסקות בגורלן של משפחות העותרים. אין זה ראוי ואף אין זה תקין להודיע לעותרים כי נמצאו טעמים הומניטאריים אשר בגינם מועבר עניינם לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, כאשר החלטתה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים לא מפרטת ולא מתייחסת כלל לשיקולים הומניטאריים". כך קבעה (יום א', 9.05.10) שופטת בית המשפט המחוזי, שרה גדות, בעתירה שהגישו ילדי עובדים זרים אשר נולדו בישראל והיא להם המדינה היחידה אותה הם מכירים, ואשר להוריהם אשרת עבודה כדין, להעניק להם מעמד בישראל, וזאת מכוח החלטת ממשלה מיוני 2006. בעתירה, אשר הוגשה על-ידי עובדים זרים וילדיהם אשר שוהים בישראל כדין מלינים העותרים על אבסורד בהחלטת הממשלה 156 ולפיו, ילדי עובדים זרים אשר שוהים בישראל שלא כדין, יקבלו מעמד של קבע משיקולים הומניטריים לפי החלטת השר בהתקיים תנאים מסוימים (כגון שהות הילד בארץ כשש שנים, היותו מעל לגיל 14 ועוד), ואילו הם, עובדים זרים השוהים כדין בישראל וילדיהם, לא יזכו לחסות בצל וליהנות מפירותה של החלטה זו - העותרים טוענים כי החלטה זו מעניקה 'פרס' למי ששהה בישראל שלא כדין, הם גורסים כי אם שוהים שלא כחוק זכאים למעמד בישראל, הם, כשוהים כחוק, זכאים לו מקל וחומר, הם תוקפים את הרציונל שבהחלטה 156, ומצרפים לכל אלו גם שיקולים הומניטריים - בדבר היות מדינת ישראל והתרבות העברית, המדינה היחידה, והתרבות היחידה, שעותרים אלו מכירים. חרף נגיעתם ללב של הטיעונים, השופטת שרה גדות מתמודדת עימם בקור רוח - היא מציינת כי טענת ה"קל וחומר", ולפיה, אם לשוהים שלא כחוק מגיע מעמד בישראל, הרי שמקל וחומר לשוהים כחוק מגיע מעמד בישראל, אינה יכולה לעמוד שכן ישנו שוני רלוונטי בין אלו לבין אלו - השופטת מציינת כי בעוד ההחלטה להעניק מעמד של קבע לילדי שוהים שלא כחוק מטעמים הומניטריים באה לפצותם על שנים של רדיפה ותחושת חוסר ביטחון אשר הייתה מנת חלקם עקב רדיפה זו, השוהים כחוק חשו כל חייהם בישראל תחושת ביטחון, לא נרדפו, יכלו לצאת ולבוא את ישראל כפי שרצו - ועל כן גם לשמור על קשר וזיקה לארצות מוצאם - הם יכלו לארח את קרובי משפחתם מחו"ל בישראל ועוד. כך שטעם ה'שיפוי האיזון והפיצוי' שיפה לשוהים שלא כחוק שקיבלו מעמד, אינו יפה לשוהים כחוק. קור רוחה של השופטת גדות עומד לה, גם למקרה מכתבים מרגשים מטעם ילדי השוהים כחוק, אשר נכתבו בידי חבריהם ללימודים, מוריהם ושכיניהם, מכתבים נרגשים שבהם מבקשים החברים והמכרים שלא לשלוח את הילדים הזרים שכה-התערו בארץ אל מעבר לים לארצות מוצאם. עינה של השופטת גדות נותרת יבשה למקרא מכתבים אלו, והיא כותבת, תוך ציטוט ממקרים דומים שבהם כך נפסק, כי חרף נגיעתם-ללב של המכתבים, וחרף הטעם ההומני, החלטה 156 של ממשלת ישראל מדברת בעד עצמה. כמו בסיפור 'דירה להשכיר', בו המתח בסיפור נבנה כך שהקורא משוכנע כי היונה, אשר פוסלת מכל וכל את הדירה, תחליט שלא לשכור את הדירה בקומה החמישית שבמגדל ובכך תותיר את בעל הדירה המתוסכל חסר תשואה, כך גם בסיפורנו אנו - למקרא ביטולן של הטענות ההומניטריות שהעלו העותרים אחת לאחת, תוך העלאה על נס של "לשונה של החלטת הממשלה 156" סבור הקורא כי העתירה עומדת להדחות בצליל "גונג", ובא לציון גואל (אך לא עובדים זרים). עם זאת, לקראת סוף העלילה אנו רואים תפנית, והשופטת, כמו מאתרי-הסינדרלה בסיפור סינדרלה, מאתרת ברגע האחרון (ממש כמו שבסיפור הסינדרלה נמצאה ברגע האחרון האנורקטית שהתאימה למידת הנעל הכה-קטנה) עילה לטובת העותרים, והכל בלשון סגי-נהור של משפט מנהלי - השופטת מוצאת כי הואיל ועניינם של העותרים הועבר לוועדה הבינמשרדית כדי שתשקול שיקולים הומניטריים, וזו לא שקלה כלל שיקולים אלו, על עניינם של העותרים להיות מושב לוועדה הבינמשרדית, על-מנת שזו תשקול שיקולים הומניטריים, מה שאומר שכל המכתבים המרגשים ימצאו להם דרכם, עתה, אל הוועדה הבינמשרדית, ובא לציון גואל (וגם כמה שוהים כחוק שיתאזרחו בציון, כעת, רשמית). |
|
חלק מהעותרים הם הורים לילדים, הם הגיעו לישראל באופן חוקי וקיבלו אשרה כדין לעבוד בישראל. העותרים האחרים הם ילדיהם של הורים אלה הזכאים, לטענת העותרים, לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל.
לטענת העותרים, הילדים נולדו בישראל ו/או עלו לישראל בגיל רך, וחלקם שוהים בישראל שנים רבות. הם למדו ולומדים במוסדות חינוך בישראל, הם דוברי השפה העברית, חבריהם נמצאים בישראל ומרכז חייהם הוא בישראל.
הילדים רואים עצמם כישראלים לכל דבר, הם השתלבו בישראל מבחינה חברתית ותרבותית, חלקם אינו יודע את שפת ארץ מוצאם ואין להם קשר עם ארץ מוצאם.
העותרים פנו למשרד הפנים בבקשה למתן מעמד לילדיהם. משרד הפנים דחה את בקשותיהם והם, כולם או חלקם, הגישו ערעור על ההחלטות.
עניינם של העותרים הגיע לועדה הבין-משרדית אשר דחתה את בקשתם מן הטעם ולפיו, בהיותם שוהים חוקיים, החלטה 156 אינה חלה עליהם.
|
|
לטענת העותרים, אם החלטת הממשלה חלה על ילדי שוהים זרים שלא כחוק – הרי שמשום כך יש להחילה, מקל וחומר, על ילדי שוהים זרים כחוק. לא יעלה על הדעת כי מצב ילדיהם של שוהים שלא כחוק יהיה טוב יותר ממצבם של ילדי שוהים כחוק. העותרים גורסים כי היות שמרכז חייהם הוא בישראל הם זכאים למעמד של קבע בישראל. לטענתם: "רבים מהילדים נולדו בישראל, גדלו והתחנכו בה, עיצבו את אישיותם בישראל והפכו לישראלים לכל דבר ועניין", וכי "הרחקת הילדים מישראל היא תוצאה קשה, נטולת חמלה והומאניות כלפי הילדים". עוד גורסים העותרים, ביחס לעובדה כי דווקא השוהים שלא כחוק קיבלו מעמד כי "החלטה שלא להעניק לעותרים מעמד בשל סיבות טכניות, שאינן תלויות בהם, מעוותת לחלוטין את מטרת החלטת הממשלה", וכי "פירוש זה של ההחלטה הוא מתן פרס למי שבחר לעבור על החוק בישראל, וענישתם של אלו אשר נמנעו מלפגוע בחוקי ההגירה של מדינת ישראל".
לעומת זאת, המדינה גורסת כי היות והעותרים אינם עומדים בתנאי החלטת ממשלה 156, דין העתירות להידחות.
|
|
• מהי החלטה 156? - החלטה 156 מקנה לשר הפנים שיקול דעת לאשר את שהיית הקבע של ילד של עובד זר אשר הגיע לישראל טרם הגיעו לגיל 14, שוהה בה מעל 6 שנים, הוריו הגיעו כדין לארץ, והוא לומד בכיתה א' ומעלה או סיים לימודיו, דובר את השפה העברית ותרבותו היא תרבות ישראל. • החלטה 156 אינה חלה על העותרים - היות שהם ילדיהם של נציגי שגרירויות זרות, או ילדי עובדים של עובדי שגרירויות זרות. • האם פרשנות תכליתית של החלטה 156 יכולה להוביל למתן מעמד לעותרים? - העותרים טוענים כי גם אם אין ההורים עומדים בתנאי הסף שנקבעו לצורך מתן מעמד, לאור תכלית החלטת הממשלה, יש מקום להעניק משקל מכריע לכך שהעותרים עומדים בכל התנאים האחרים. בעניינו, כותרת החלטת הממשלה מתייחסת באופן ברור ומפורש "לילדי שוהים בלתי-חוקיים" ומשום כך אין מקום לפרש את ההחלטה אחרת, ולייחס אותה גם לילדי שוהים כחוק. • מה דין טענת העותרים כי החלטה 156 צריכה לחול גם על עובדים זרים כחוק? - טענה מסוג זה אינה בסמכות בית דין לעניינים מנהליים והנה בסמכותו של בג"צ. זאת ועוד, אם טענת העותרים תתקבל – הרי יש עוד כ-300 שוהים כחוק בישראל ועולה חשש כי ההחלטה תורחב גם כלפי קבוצה זו. • אין נפקא מינה שבארה"ב כל מי שנולד בה מקבל אוטומטית אזרחות - שכן ישראל אינה 'מדינת הגירה' אלא 'מדינת שבות'. • האם יש להעניק לילדי העותרים מעמד בישראל 'מקל וחומר'? - קרי, משום שהחלטה 156 מעניקה לילדי שוהים שלא כחוק מעמד, מקל וחומר עליה להעניק מעמד לשוהים כחוק? בקריאה ראשונה, טענה זו היא טענה שובת לב. יחד עם זה, מעמדם של העותרים היה והינו שונה לחלוטין ממעמדם של שוהים בלתי חוקיים, כאשר העותרים נהנו וממשיכים ליהנות מתנאים אשר אינם ניתנים לעובד זר "רגיל". לבני משפחות העותרים ניתנה האפשרות להזמין לישראל את שאר בני המשפחה, אפשרות אשר איננה קיימת למשפחות זרים בלתי חוקיים. העותרים רשאים לצאת ולהיכנס לישראל כרצונם, בעוד על השוהים שלא כחוק חלות מגבלות רבות. היתר העסקה של עובדי קונסוליות ניתן למשך שנים רבות, כמעט ללא הגבלה, בעוד השוהה הזר רשאי להישאר בישראל, ככלל, עד 63 חודשים. בשל כך ילדי השוהים החוקיים לא חוו "הגליה תרבותית" שכן הם רשאים לצאת מישראל לביקור במדינות מוצאם הן בחגים והן לביקורי משפחות. • בניגוד לילדי השוהים שלא כחוק, ילדי השוהים כחוק חשו ביטחון - הבדל חשוב ומהותי נוסף בין ילדי שוהים זרים כחוק לבין ילדי שוהים זרים שלא כחוק נעוץ בתחושת הביטחון. ילדי השוהים הזרים שלא כחוק לא חשו מעולם ביטחון בישראל, הוריהם היו נרדפים ומצבם הכלכלי והחברתי, בדרך-כלל, לא היה בטוח. מאידך-גיסא, ילדי השוהים הזרים כחוק יכלו לחיות ולגדול בישראל בתחושת ביטחון, הן מכוח שהות הוריהם כדין בישראל והן מכוח העובדה כי הוריהם עבדו כדין בישראל, בשגרירויות ובבתי שגרירים. מכאן גם נגזר ביטחון חברתי, כלכלי ונפשי לילדי השוהים הזרים כחוק. • האם יש להיעתר לעתירה מטעמים הומניטריים? - העותרים טוענים לנזק נפשי שיגרם לילדים, אשר מרכז חייהם בישראל, אם יאלצו לעזוב את ישראל. ישראל היא מדינתם, השפה העברית היא שפתם, אין להם קשר לארץ מוצאם והם גדלו והתערו במדינת ישראל. לטענתם, העותרים "רובם ככולם, למדו בגנים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון בישראל, הם מרגישים עצמם כישראלים לכל דבר, חיו בישראל מילדותם וכל חבריהם בישראל, כשחלקם גם מבקשים להתגייס לצה"ל. חלקם של הילדים הם תלמידים מצטיינים, פעילים בחוגים ובמסגרות חברתיות אחרות, חלקם מצטיינים בספורט ובפעילויות אחרות. העותרים טוענים כי עיצבו כאן את ערכיהם, אין להם בית אחר מלבד ישראל ואין להם תרבות אחרת מלבד התרבות הישראלית. חלק מהעותרים צירפו מכתבים נרגשים של חבריהם לכיתה, לחוגים, לפעילויות החברתיות האחרות, חלק צירפו מכתבים של שכנים, מורים ומנהלי בתי ספר, וכל אלה מציינים לשבח את הילדים, את אופיים, את השתלבותם הטובה בישראל, ומבקשים ליתן להם אפשרות להמשיך ולחיות בישראל". בתי המשפט היו ערים לפניות הנרגשות של ילדים והוריהם להישאר בישראל, לאחר שחיו בישראל שנים רבות וראו בה את מרכז חייהם. עם זה, ולמרות הפן ההומאני והרגשי של בקשות אלה, סברו בתי המשפט כי יש לפסוק על-פי הדין ויש ליתן לשר הפנים את שיקול הדעת בגדרי סמכותו. • עם זאת, הוועדה הבינמשרדית נמנעה מלשקול שיקולים הומניטרים כפי שהייתה צריכה לשקול - עניינם של העותרים הועבר לוועדה הבימשרדית, במטרה שזו האחרונה תשקול שיקולים הומניטריים – אך זו נמנעה מלעשות כן. עתירות אלה עוסקות בגורלן של משפחות העותרים. אין זה ראוי ואף אין זה תקין להודיע לעותרים כי נמצאו טעמים הומניטאריים אשר בגינם מועבר עניינם לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, כאשר החלטתה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים לא מפרטת ולא מתייחסת כלל לשיקולים הומניטאריים. אין באמור לעיל, לחלוטין, כדי לקבוע כי השיקולים ההומניטאריים בעתירות שבפנינו מהווים נימוק לקבלת בקשותיהם של העותרים לקבלת מעמד. יחד עם זה, משמצאו המשיבים כי קיימות נסיבות הומניטאריות, בגינן נמצא כי יש להעביר את הבקשות לבחינת הוועדה הבין-משרדית, היה על הוועדה הבין-משרדית להתייחס לנסיבות אלה ולנמק מדוע נדחו העררים. מבחינה זו נפל פגם בהחלטת הוועדה הבינמשרדית, ויש מקום להשיב את הדיון בעתירות אלו לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, כדי שתפרט ותנמק את ההחלטה.
|
|
העתירה מתקבלת בחלקה. עניינם של העותרים יושב לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים בכדי לבחון, לפרט, ולנמק את החלטתה.
|
|
- בבית המשפט המחוזי תל אביב יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים - בפני השופטת שרה גדות - בשם העותרים: עו"ד יעל כך-מסטבאום, ניר רוטנברג, נטלי צרף רביב, מקסים ליפקין - בשם משרד הפנים: פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
|
|
|
עת"מ 2211/08 קרלה מריצה אולגין ראינוס ו-39 אחרים נ' שר הפנים (ניתן: יום ד', 5.05.10).
|
|
| תאריך:
|
09/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
10/05/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
ביהמ"ש: גם שוהים כחוק יקבלו הזדמנות בישראל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בשיטת הסלאמי
|
10/05/10 01:04
|
|
|
|
2
|
|
דני.י
|
10/05/10 02:38
|
|
|
|
3
|
|
למחברת על הרשימה
|
10/05/10 03:22
|
|
|
|
4
|
|
ורשבסקי
|
10/05/10 03:46
|
|
|
|
|
|
לורשבסקי
|
11/05/10 02:40
|
|
|
|
5
|
|
הלך עלינו
|
10/05/10 08:12
|
|
|
|
6
|
|
באשר לכבוד השופטת
|
11/05/10 13:01
|
|
|
|
7
|
|
אל שר המשפטים.
|
11/05/10 13:32
|
|
|
"ההליך הפלילי לא נועד לשמש ככלי משחק במסע הוונדטה של הקובל, וראוי כי הקובל ואחרים כמותו, גם אם לתחושתם האישית נגרם להם עוול, יתנו דעתם לכך וימנעו מעשיית שימוש בלתי ראוי בהליכי הקובלנה". כך קבע (22.4.10) שופט בית משפט השלום בנתניה, חגי טרסי, בהכרעת דין אשר זיכתה את הנאשמים, אבי לוי וגיא זקס, מהרשעה פלילית בגין הוצאת לשון הרע, במסגרת קובלנה שהגיש נגדם דב הירש.
|
|
|
|
|
"גם העובדה שלמערער היה עסק קטן לתריסים שהתנהל ממבנה שכור, ונוהל על-פי עדויות הבן והמערער ככשלון כלכלי מוחלט , אינה מצביעה על יכולת תפקוד וכוחות נפש לצאת שוב למאבק מול קצין התגמולים על-מנת לקבל הכרה בנכותו הנפשית". כך קבעה (יום א', 18.04.10) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, עינת רביד, בתביעה שהוגשה על-ידי נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור, אשר הגיש תביעתו אך ורק בשנת 1998, לקבל תגמולים רטרואקטיבית, החל ממלחמת יום הכיפורים ואילך, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 18(ו) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"יט - 1959.
|
|
|
|
|
"הפרשה שבפנינו עגומה ומטרידה. מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות שדבק בהחלטת הפיטורים לא היה נעוץ בעצם הצורך לפטר מורים בשל צמצומים או בנקיטת ההליכים הפורמליים הכרוכים במעשה הפיטורים. אלה ואלה היו לכאורה תקינים או נראים כתקינים כלפי חוץ. אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש"נתפרה" למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הביורוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על-ידי הדרגים הממונים במשרד". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית הדין הארצי לעבודה, שמואל צור, בערעור שהגיש המורה יצחק רוזנברג על גובה הפיצוי שנפסק לו בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בגין פיטורין שלא כדין. מדובר בפסק דין יוצא דופן בחריפותו, אשר מבקר, צעד אחר צעד, הליך פיטורין שרירותי וקפקאי אשר ננקט כנגד המערער.
|
|
|
|
|
"אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. דומה, כי המשיב עשה כנדרש בעבור המערערים, אשר לא היו לקוחות קלים; ואכן, עבודתו הניבה להם פיצויים, שהוגדרו בבית משפט זה כנדיבים. יש להצר על תביעה זו, שהטילה דופי מקצועי במשיב ללא הצדקה". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בערעור שהגישו שני אחים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיו עורך דינם, אשר ייצגם בתביעת פיצויים בגין הפקעה, לא התרשל.
|
|
|
|
|
"בהתייחס לסוגייה הספציפית נשוא דיוננו, ההיבט המרכזי של עיקרון טובת הילד, עניינו בזכותם של הקטינים לדעת את זהות אביהם. מתן אסמכתא חוקית לקשר הדם בין הקטינים לבין המערערים (בהנחה שקשר כזה קיים אומנם במציאות), כמו גם האפשרות לחיים משותפים יחד, הן יסוד מוסד בחייהם של קטינים, וחלק אינטגראלי מגיבוש זהותם העצמית. אין תחליף לקשר הדם בין הורה לבין בנו. אין תחליף למשמורת הורית הבנויה על קשר הדם". כך קבעה (יום ה', 6.05.10) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה בן עמי, בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בו נדחו בקשותיהם של שלושה גברים למתן צו לעריכת בדיקת רקמות, ולבדיקת אבהותם, בהתייחס לקטינים שנולדו מתרומת ביציות ובמסגרת הסכמי פונדקאות, בהם נקשרו המערערים הנ"ל.
|
|
|
|
|
