|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
טיפול בתא לחץ: להתחזק בנשימה
קבוצת ירדן
תמר פטרוליום: חברה עסקית או בית חרושת לג׳ובים?

גנבו חמשיר וישלמו 100 אלף שקלים ליוצרת

קרן אפריים רק ביקשה לכתוב שיר אשר יתנוסס על ההזמנה לחתונה של חברתה הטובה, מעין אלא שבית הדפוס החליט להפיץ את השיר על עוד הזמנות חתונה זה הסתיים בפיצוי של 100 אלף שקלים
14/05/2010  |   ענבל בר-און   |   פסיקה   |   תגובות
"כשלפתע פוגשים את האדם הנכון.... (אך את בית הדפוס הלא נכון)" [יח"צ]

פיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים ולשון הרע
אלי דורון, עו"ד - יפעת גוטמן, משפטנית
השופט יוסף שפירא קבע: תביעה לפיצוי בגין פגיעה בקניין הרוחני של האדם בכלל ובגין הפרת זכות יוצרים בפרט, שואבת את כוחה מפקודת הנזיקין על-פי סעיף 6(1) לחוק זכויות יוצרים, אולם לאור ייחוד העילות הוכחת הנזק היא קשה. לפיכך, על אף שבית המשפט יקל על התובע פיצוי בעילות אלו, על התובע להניח לכל הפחות נתונים סבירים לביסוס טענותיו
לרשימה המלאה

הורשע בהפרת זכויות יוצרים ונדון לעבודות שירות
איריס פרחי
המדינה, שחתמה עם הנאשם על הסדר טיעון, ערערה על קולת העונש לבית משפט מחוזי וטענה שהוא חורג מרמת הענישה שאישר בית המשפט העליון * הערעור נדחה ונפסק שאין מקום להתערבות
לרשימה המלאה

תקדים: גוגל תחשוף IP של גולש מפר זכויות יוצרים
רותי אברהם
לראשונה, הורה בית משפט לגוגל לחשוף מידע על בעל כתובת ב-GMAIL לצורך תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים * השופטת: מסך האנונימיות באינטרנט אינו מיועד לעזור ל"מעוולים" למיניהם
לרשימה המלאה

פופאיי המלח פטור באירופה מזכויות יוצרים
משה ריינפלד
זכויות יוצרים באיחוד האירופי פגות 70 שנה אחרי מות היוצר * הסימן המסחרי של פופאיי נותר רכושה של חברה אמריקנית עוד 15 שנה
לרשימה המלאה

"אי מתן קרדיט מהווה הפרת זכויות יוצרים"
אסף דוד-מרגלית
סוכנות צילום טענה כי הטלוויזיה החינוכית הפרה את זכויותיה כאשר הציגה את צילום "היד של מרדכי וענונו" בתוכנית תיק תקשורת * "ערוץ טלוויזיה אינו יכול להיחשב כמי שטיפל ביצירה טיפול הוגן אם לא ציין מי בעל זכויות היוצרים"
לרשימה המלאה

"מורידים מלידה" - סרטון חדש בנושא זכויות יוצרים
מחלקה ראשונה
זאת במסגרת יום האינטרנט הבטוח שיתקיים מחר
לרשימה המלאה

"התובעת הביאה ראיות לכאורה לכך שהיא זו שחיברה את השיר. הנתבעים טענו להגנתם כי השיר חובר עוד קודם לכן. לפיכך, עליהם היה מוטל הנטל להוכיח טענה זו, והם כשלו בהרמתו של נטל זה". כך קבע (יום ה', 6.05.10) שופט בית משפט השלום בתל אביב יפו, חגי ברנר, בתביעה שהגישה קרן אפריים, אשר חיברה חמשיר לכבוד חתונת חברתה, כנגד "דפוס יעיל בע"מ" בגין הפרת זכויות היוצרים שלה בשיר, באמצעות הדפסת החמשיר על הזמנות חתונה נוספות.

מדובר בפרשה אשר החלה בשרבוט חמשיר לחתונה, ונסתימה רחוק מידי, ועמוק מידי, כאשר כל אחד מן הצדדים מפריז בתביעותיו ובהתנהלותו במשפט, הכל כפי שיתואר בהמשך.

אומרים שמה שמתחיל בחתונה, מסתיים באולם בית המשפט, ומתכוונים לרוב להליך גירושין מכאיב וקשה, בו שני בני הזוג הופכים לצ'ילבות אחד של השני ומטילים אחד בשני רפש בכתבי הטענות, אשר למזלם של שני בני הזוג, הם יופיעו בהם כ"פלוני" וכ"פלונית" וכך שמעו של הרפש אשר ניסו להטיל זב"ז בבית הדין הרבני/בית המשפט לא יצא למרחקים. ישנם בני זוג אשר מודעותם לאפשרות שסוף מעשה גירושין במחשבה על הסכם ממון תחילה, טורחים ומתקשרים בהסכם ממון. אך מי דמיין שהחתונה תסתיים, בסופו של יום, לא בצ'לבאות הדדית של בני הזוג אלא דווקא בצ'לבאות הדדית של חברתה של הכלה ובית הדפוס שהדפיס את ההזמנות ל"יום המיוחל?"

הפרשה החלה כאמור, בבקשה שביקשה מעין, הכלה המאושרת, מחברתה, קרן אפריים, לשרבט לה חמשיר להזמנה לחתונה. זו נעתרה בשמחה, שרבטה משהו, מבלי לדמיין כי יגיע היום ובו היא תעמוד בבית המשפט ותתבע - מבית הדפוס - למעלה ממיליון שקלים בגין הפרת זכויות יוצרים בגין השרבוט:

"זה קורה אחד למליון,
כשלפתע פוגשים את האדם הנכון.
חלק אומרים שזה כתוב בגורל, וחלק אומרים שזה רק מזל.
למזלנו הגורל הזה היה כתוב לשנינו,
ואת ברית הנישואים אנו חולקים בינינו.
ולכן כאן ביום של אושרינו,
נשמח אם תהיו חלק ביום המיוחד של שנינו."



הזמנות מפוברקות ותביעות מופרזות

שיר החתונה הענוג הזה, אשר רק גורם לך (אם אתה נוצרי) לשמוע צלילי פעמונים, או (אם אתה יהודי) לשמוע את רחש הכוס הנשברת, או (אם אתה מוסלמי) לשמוע בדמיונך את צלילי היריות באוויר, הוביל למאבק משפטי גרוטסקי וממושך שבו הועלו מצד אחד טענות סרק מגוכחות (בית הדפוס הכחיש כי התובעת כתבה את השיר והסתבך במסכת שקרים מביכה), ומצד שני סכומי תביעה מופרזים - אם חשבתם לרגע כי כדי לזכות במיליון צריך להתבזות במשימות מביכות בבית האח הגדול, ולהסכים כי כל חיטוט באף שלך או אף גישה לשירותים תצולם, טעית. ישנה דרך יותר קצרה, לפחות כך חשבה קרן אפריים - לכתוב חמשיר, ואם בית הדפוס מפיץ אותו, לתבוע למעלה ממיליון שקלים, סכום שבית המשפט קבע שהוא מופרז. תוכניות ריאליטי, או הפרשה לקרן חסכון במשך חמישים שנות עבודה, עד לפנסיה המיוחלת, עדיפות, במקרה זה.

שקרים על דוכן העדים


זה קורה המון
כשמתעסקים עם האדם הלא נכון

חלק אומרים שזה כתוב בחוק, וחלק אומרים שזאת רק הפסיקה,
לרוע מזלו של "דפוס יעיל",
חוק זכויות יוצרים אותו בפח הפיל

ולכן ביום שבו אולץ לתת את הדין
שילם גם שילם, ולא עזרו דמעות תנין


משגילה בית הדפוס, אשר נטל את החמשיר של קרן אפריים והמשיך להדפיס אותו על הזמנות חתונה נוספות, כי הוא נתבע, הוא טיפס על עץ אשר התקשה לרדת ממנו. הוא הדפיס הזמנות עם שירה של קרן אפריים, ותיארך אותן בתאריכים המוקדמים לתאריך שבו בוצעה ההזמנה בידי חברתה של קרן. התובעת הבינה כי הזמנות 'רטרואקטיביות' נתנות לפברוק בקלות, ולו מן הטעם כי בית הדפוס יכול להדפיס כל הזמנה עם איזה תאריך שהוא רוצה, אפילו שנת 1203, נניח, טרם המצאת הדפוס.

האם הוספת התאריך 8.08.1203 הייתה מלמדת כי בתאריך זה נדפסה ההזמנה? סביר להניח שלא. בית הדפוס אשר הבין שטיפס על העץ הלא נכון, ניסה להיאחז בענפיו ואף לבנות 'בית עץ' במקום לרדת ממנו - וזימן לעדות את איילת, אשר נישאה לבחיר ליבה בשנת 2002, ואשר בית הדפוס טען לגביה כי "הזמינה הזמנה עם השיר המדובר". איילת הכחישה מעל לגבי דוכן העדים כל קשר עם השיר, ובכך נחשפה ערוות טיעונו של בית הדפוס. השופט חגי ברנר קבע כי אם בית הדפוס מציג הזמנות עם השיר המדובר אשר מיוחס להן תאריך הקודם לתאריך שבו ביצעה חברתה של התובעת את ההזמנה, הנטל עליו להביא עדים אשר "הזמינו" שיר זה או לשלוח את ה"הזמנות" למעבדה, להוכיח כי הן אותנטיות. עדים כאלו לא היו ולא נבראו, והמעבדה אשר הייתה אמורה לבדוק את ה"הזמנות" נותרה יתומה מהזמנות.

עילות תביעה רבות כחול אשר על שפת הים

השופט ברנר קבע כממצא עובדתי כי התובעת חיברה את החמשיר, כי הנתבעים נטלו את החמשיר והמשיכו להפיצו בלא רשותה, אולם הוא סירב לקבוע כי זכותה המוסרית של התובעת בשיר הופרה, חרף העובדה כי שמה לא התנוסס שם, וכי בוצעו כמה 'הגהות' בשיר, בנימוק ולפיו "מדובר בהזמנת חתונה, שהדגש בה מוסב על החתן והכלה ולא על מחבר אלמוני של חמשיר פשטני", והשית על הנתבעים פיצוי בסך של כ 3000 שקלים לכל הפרה שבוצעה טרם קיבלו הנתבעים את מכתב ההתראה מעורך דינה של התובעת, ופיצוי בסך של כ 20 אלף שקלים על כל הפרה שנערכה לאחר שהנתבעים למדו כי זכויות היוצרים שייכות לתובעת, וזאת באמצעות מכתב ההתראה שקיבלו מעורך דינה.

עם זאת, באשר לתביעתה "לשלש ולרבע", כדברי השופט ברנר, את סכום הפיצוי בגין עילות כגון התרשלות, עשיית עושר ולא במשפט וכו', קבע השופט ברנר כי התובעת "נסחפה", או במילותיו:

  • "לטעמי, יש טעם רב לפגם בריבוי ראשי הנזק שנתבעים כולם בגין אותו מעשה עוולתי ממש. הגם שמעשה אחד יכול להצמיח מספר עילות תביעה, ברור שאין מקום לפסוק פיצויים באופן מצטבר בגין כל עילה ועילה, מעל ומעבר לנזק המוכח בפועל......לא היה מקום להכפיל, לשלש ולרבע את סכום הפיצויים מעבר למה שנפסק בגין העילה של פגיעה בזכות היוצרים".


לתובעת- המשוררת נפסקו בסופו של יום כ 87 אלף שקלים, והוצאות משפט נכבדות בסכום של 14,000 ש"ח.

עובדות המקרה

בקיץ 2003 נטלה התובעת, אשר חברתה התחתנה, דף נייר, ושרבטה לכבודה חמשיר, אותו מסרה לה לצורך הדפסת החמשיר על הזמנת החתונה:

"זה קורה אחד למליון,
כשלפתע פוגשים את האדם הנכון.
חלק אומרים שזה כתוב בגורל, וחלק אומרים שזה רק מזל.
למזלנו הגורל הזה היה כתוב לשנינו,
ואת ברית הנישואים אנו חולקים בינינו.
ולכן כאן ביום של אושרינו,
נשמח אם תהיו חלק ביום המיוחד של שנינו."


לאחר חתונתה של מעיין, נודע לה כי בחתונה נוספת נעשה שימוש בנוסח השיר. כשלוש שנים מאוחר יותר, בחודש פברואר 2006, היא שוב נתקלה בהזמנה לחתונה שעל גביה מודפס השיר. לאחר מכן התברר לתובעת כי הנתבעים העתיקו את השיר לצורך הפקת הזמנות לחתונות אחרות לא פחות משתים עשרה פעמים, ובכך הפרו את זכות היוצרים שלה, מתוכן כשלוש פעמים לאחר שכבר קיבלו התראה מעורך דין.

טענות הצדדים

הנתבעים טענו להגנתם כי מדובר בתביעה חמדנית. לטענתם, התובעת כלל איננה הבעלים של היצירה, שכן שירים דומים הודפסו בבית הדפוס שלהם על גבי הזמנות חתונה שנערכו לפני שנת 2003. כמו כן, התביעה נגועה בשיהוי רב, שכן כבר בחודש אוגוסט 2003 ידעה התובעת על כך שהנתבעים מדפיסים את השיר על גבי הזמנות חתונה, אך התביעה הוגשה רק ארבע שנים מאוחר יותר, בגין פרסומים שנעשו לאחר שהתובעת כבר ידעה על ההפרה הנטענת. עוד טוענים הנתבעים כי הם אינם מפיקים רווח כלשהו מן הטקסט המופיע על גבי ההזמנות. כמו כן, הרווח שהם מפיקים מכל הזמנה הוא זעום ביותר, ובגין כל שתים עשרה ההזמנות המפירות הפיקו רווח כולל של לא יותר מ- 3,600 ₪.

קביעות בית המשפט

על מי רובץ נטל השכנוע בשאלה – האם התובעת חיברה את השיר? - בתגובה לטענתה של התובעת ולפיה היא חיברה את השיר, הציגו הנתבעים "הוכחה", בדמות "הזמנות לחתונה משנת 2002" (כשנה טרם חובר 'שיר החתונה' מאת התובעת) -שעליהן מתונסס השיר שחיברה התובעת, בטענתם – כי השיר חובר עוד קודם לכן ולראיה – הוא שימש בחתונות כבר בשנת 2002. נטל ההוכחה להוכחת טענה זו רובץ על כתפי הטוענים אותה, והתובעת אינה צריכה להוכיח כי ה"הזמנות" שהם הציגו ככאלו שנוצרו בשנת 2002, מזויפות. למותר לציין כי מקום בו הנתבעים הם אשר שולטים בבית הדפוס, אין כל מניעה כי ידפיסו הזמנות עם שירה של התובעת ויצרפו לו תאריך כלשהו משנת 2002. בכל מקרה, במהלך שלב ההוכחות, הוכח כי ההזמנה ובה שירה של התובעת המיוחסת לשנת 2002 היא מפוברקת, שכן הלקוחה אשר "הזמינה" כביכול הזמנה זו, העידה כי אינה מכירה כלל נוסח זה של הזמנה. אבל גם בהנחה שמפוברקותה של ההזמנה לא הייתה מתגלית בהליך ההוכחות, הנטל לשלוח את ההזמנות למעבדה ולהוכיח כי הן אותנטיות – משנת 2002, היה מוטל על הנתבעים אשר גרסו כי הזמנות אלו הינן משנת 2002. הנתבעים הציגו הזמנות נוספות עם שיר זה – מתאריכים שקדמו לחתונת חברתה של התובעת- אך גם כאן הנטל לזמן את אותם אנשים אשר עבורם נוצרו ההזמנות לכאורה, היה מוטל על הנתבעים ולא על התובעת, מה גם שחזקה כי בבית הדפוס שמורים פרטיהם של אותם "מזמינים".

האם העובדה שאין בידי התובעת טיוטות של ההזמנה מאיינת את טענתה כאילו היא חיברה את השיר? - לא, משום שהתובעת עצמה העידה כי השיר נכתב כלאחר יד, תוך מספר דקות, ונמסר למעיין כדי שתדפיס אותו על גבי ההזמנות. בנסיבות אלה אין לתמוה על כך שלא נותרו בידיה טיוטות או העתקים של השיר.

האם הזמן הקצר אשר הושקע בשיר שולל את זכויות היוצרים מן התובעת? - עובדה שהושקע זמן קצר ביותר בחיבור השיר, היא כשלעצמה אינה שוללת את זכותה של התובעת להגנת זכות יוצרים. הכלל הוא שדי במידה מינימלית של השקעה ויצירתיות על מנת שיצירה תזכה להגנה בתור יצירה ספרותית: "השקעה מתבטאת בהשקעת משאב אנושי כלשהו: זמן, מאמץ, כישרון, כסף, ידע, שיפוט, פיתוח, כאב או טעם אישי... נדרש שהשקעת היוצר תעבור מינימום מסוים, אם כי מינימום זה נמוך מאוד. נדרש 'שניתן יהיה להבחין בתרומתו העצמאית של היוצר', או ש'המוצר ניתן להבחנה מאבני הבניין שלו'". גם עצם העובדה שהשיר אינו יצירת מופת ספרותית, בלשון המעטה, אינה שוללת את זכותה של התובעת ליהנות מזכות היוצרים בו.

מהו שיעור הפיצויים המגיע לתובעת? האם יש לפסוק לה פיצוי גלובלי או שמא פיצוי נפרד בעבור כל הזמנה מפרה? - לא ניתן לראות בהפרות הרבות 'אקט אחד' שכן הן לא בוצעו אחת אחרי השניה אלא בפרקי זמן שונים ובהזדמנויות נפרדות, ועל כן יש להשית על הנתבעים פיצוי בגין כל הפרה בנפרד. סעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לזכות התובע פיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל הפרה בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪.

האם נגרם לתובעת נזק כלשהו? - הנתבעים טוענים כי לבית המשפט נתון שיקול דעת להפחית מן הפיצוי הסטטוטורי ואף לבטלו כליל מקום שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו, כמו במקרה דנן, כאשר ברור שאיש לא היה קונה מהתובעת את הזכויות בשיר, לו הועמדו למכירה, ולמעשה, התובעת מעולם לא פרסמה יצירה כלשהי. יש לקבל טענה זו – ולבית המשפט מסור שיקול הדעת להפחית משיעור הפיצוי הסטטוטורי. לענין גובה הפיצוי הראוי בנסיבות הענין, יש מקום להבחין בין ההפרות שבוצעו שעה שהנתבעים לא ידעו כי התובעת היא בעלת זכות היוצרים בשיר, לבין ההפרות שבוצעו לאחר שכבר נשלח לנתבעים מכתב התראה מטעמה. תשע מבין ההפרות בוצעו לפני משלוח מכתב ההתראה ביום 26.2.2006, ורק שלוש הפרות בוצעו לאחר מכן. בגין שלוש ההפרות האחרונות יש הצדקה לפסוק את מלוא הפיצוי הסטטוטורי בסך של 20,000 ₪ לכל הפרה, שכן הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובעת ביודעין, למרות שכבר הוזהרו קודם לכן על ידי בא כוחה של התובעת כי מדובר בהפרה של זכות יוצרים.

הטעמים להפחתת שיעור הפיצוי הסטטוטורי באשר לתשע ההפרות אשר בוצעו טרם מתן ההתראה - באשר לתשע ההפרות שקדמו למכתב ההתראה, יש להעמיד את הפיצוי על סכום נמוך הרבה יותר, מחמת משקלם המצטבר של מספר טעמים. הטעם הראשון הוא שבאותה עת הנתבעים לא ידעו שהתובעת היא בעלת זכות היוצרים בשיר; הטעם השני הוא שמדובר בשיר שחובר כלאחר יד במשך דקות ספורות בלא שהושקע בכתיבתו מאמץ של ממש; הטעם השלישי הוא שאין ליצירה ערך כלכלי כלשהו, שהרי כפי שצויין קודם, לא מדובר ביצירת מופת, לשון המעטה, ולכן סביר מאוד להניח כי לא היה עולה בידי התובעת למכור את הזכויות בשיר, לו ביקשה לעשות כן. התובעת הודתה כי מעולם לא מכרה איזה מיצירותיה וכי אף הוצאה לאור לא הסכימה עד היום לפרסם דבר מה שחיברה. ממילא ברור כי לא נגרם לה כל נזק כלכלי, והתכלית היחידה שהפיצוי משרת היא למעשה תכלית עונשית וחינוכית; הטעם הרביעי הוא שהתובעת ידעה על ההפרה עוד בשנת 2003, עת נתקלה לראשונה בהזמנה נוספת עליה הודפס השיר, אך לא מצאה לנכון להזהיר את הנתבעים ולהעמידם על העובדה שהיא בעלת זכות היוצרים בשיר; טעם נוסף להפחתת הפיצוי הוא שהנתבעים אינם מפיקים רווח כלשהו ממכירת התוכן של השיר, שכן עסקינן בבית דפוס המפיק הזמנות לחתונות. הכנסתם של הנתבעים היא בגין עבודת ההדפסה, יהא תוכנו של הטקסט כאשר יהא.

האם התובעת זכאית לפיצוי בגין פגיעה בזכותה המוסרית בשיר? - התובעת עותרת לפיצוי בגין הפגיעה בזכותה המוסרית בשיר. הפרה זו באה לביטוי הן בכך שהשיר עבר שינויים בחלק מן ההזמנות המפירות, והן בכך ששמה של התובעת לא נזכר בתור מחברת השיר. יש לציין כי בשבע מתוך 12 מקרי הפרה, כלל לא שונו מילות השיר. בכל מקרה, השינויים אשר בוצעו בחמש מתוך 12 ההזמנות אינם פוגעים בכבודה ובשמה של התובעת ולו מן הטעם ששמה לא נתפרסם על שירים אלו, אך גם מן הטעם כי התיקונים הקלים שנערכו, לא היו אלא תיקוני שפה אשר הייטבו עם השיר. כך לדוגמא במקום המילים המקוריות "נשמח אם תהיו חלק בשמחתנו נכתב "נשמח אם תקחו חלק בשמחתנו", מה שבלא ספק מהווה שדרוג לשוני. המבחן לענין זה הוא מבחן אובייקטיבי, ולא תחושתו הסובייקטיבית של המחבר היא שקובעת. מי שטוען לפגיעה ביצירה צריך להוכיח כי השינוי שנעשה פגע במאפייניה היצירתיים, מה שלא ארע כאן. זאת ועוד, אף אם ניתן להגיע למסקנה שהשינויים שבוצעו ביצירה מהווים סילוף או פגימה כלשהי בה, הרי שבשים לב לטיבו ואיכותו של השיר, מדובר בפגיעה של מה בכך, שלפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אינה מצמיחה עילת תביעה.

ומה באשר לטענת התובעת כי שמה כלל לא אוזכר בהזמנות? - "זכות ההורות" (הזכות של המחבר כי היצירה תיקרא על שמו), אינה זכות מוחלטת, אלא היא מותנית בנסיבות הענין ובענף הספציפי שבגדרו פורסמה היצירה. זו גם הסיבה שלפי סעיף 4א(1) לפקודה, נקבע כי "מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים". אכן, ברוב המכריע של המקרים, מוטלת על המפרסם החובה לציין את שמו של המחבר, אך המקרה שבפנינו נמנה על אותם חריגים, בהם אין לדרוש מן המפרסם לציין את שמו של המחבר, שכן פרסום שמו של המחבר יהיה מעשה תמוה. מדובר בהזמנת חתונה, שהדגש בה מוסב על החתן והכלה ולא על מחבר אלמוני של חמשיר פשטני. איש אינו מצפה באמת ובתמים כי יצירה מעין זו תישא את שמו של מחברה. בנוסף, הואיל וזכותו של המחבר היא ששמו ייקרא על יצירתו "בהיקף ובמידה המקובלים", עליו נטל הראיה להוכיח באיזה היקף ומידה, אם בכלל, נהוג לציין את שמו של המחבר בפרסומים מסוג זה. התובעת לא הרימה נטל זה ולא הוכיחה כי מקובל לציין את שמו של מי שחיבר חמשיר המתנוסס על גבי הזמנת חתונה.

מה באשר לעילות התביעה הנוספות שבגין ביקשה התובעת לחיב את הנתבעים כגון רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט? - "התובעת עותרת לפיצויים בגין עילות נוספות, והן רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיית הצרכן והפרת חובה חקוקה. בגין כל עילה נתבעים פיצויים באופן מצטבר, כך שהפיצוי הכולל הנדרש תפח שלא כדרך הטבע כדי סכום עתק של 1,130,000 ש"ח. יש טעם רב לפגם בריבוי ראשי הנזק שנתבעים כולם בגין אותו מעשה עוולתי ממש. הגם שמעשה אחד יכול להצמיח מספר עילות תביעה, ברור שאין מקום לפסוק פיצויים באופן מצטבר בגין כל עילה ועילה, מעל ומעבר לנזק המוכח בפועל. במקרה דנן הפיצוי הכולל שנפסק לפי הפקודה, בלא צורך בהוכחת נזק, מהווה פיצוי הולם בהחלט בגין מעשיהם של הנתבעים, במיוחד כאשר התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו בעין. לפיכך, אין כלל צורך לדון בשאלה האם עומדות לתובעת עילות התביעה הנוספות שפורטו לעיל, שכן גם אם התשובה לכך היתה חיובית, לא היה מקום להכפיל, לשלש ולרבע את סכום הפיצויים מעבר למה שנפסק בגין העילה של פגיעה בזכות היוצרים".

תוצאת ההליך

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 87,000 ₪. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

פרטי ההליך

- בבית משפט השלום בתל-אביב
- בפני השופט חגי ברנר

לא רק שירי חתונות. גם ריקודים
תא (ת"א) 18254-07 קרן אפרים נ' דפוס יעיל בע"מ (ניתן: 6.05.10).
תאריך:  14/05/2010   |   עודכן:  15/05/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
גנבו חמשיר וישלמו 100 אלף שקלים ליוצרת
תגובות  [ 10 ] מוצגות   [ 10 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
עו"ד סדום והמורה
15/05/10 07:43
2
בייאליק
15/05/10 08:18
3
דודיך מיין
15/05/10 08:23
4
אוסטי
15/05/10 08:28
5
שרברב
15/05/10 10:33
6
לא שילמה כשגנבה
15/05/10 13:20
7
גנאל
15/05/10 13:45
8
עסק מצוין
15/05/10 19:21
9
לוגדון
15/05/10 23:03
10
יש מיש
16/05/10 09:08
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"אין כל ספק שמעשים כגון: "איחור לעבודה", "חריגה מסמכות", "שימוש שלא כדין ברכוש החברה", פוגעים בצרכי החברה ובפעילותה התקינה. אולם, מאחר שקיימת מערכת הסכמים בין הצדדים הקובעת את דרכי הטיפול, במקרים הללו, הפררוגטיבה הניהולית של החברה, מוגבלת וכפופה להסכמים ולנהלים שהחברה התחייבה להם, שאם לא כן, הרי שהיא מרוקנת מכל תוכן, את "הנוהל טיפול בעבירות משמעת". כך קבע (יום ה', 22.04.10) שופט בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, נוהאד חסן, בתובענה שהגיש ארגון עובדי חברת החשמל - מרחב צפון, כנגד חברת החשמל, במטרה לעצור את ה"בירור המנהלי" אשר ערכה חברת החשמל בעניינו של רפאל נגר, ובמטרה לעצור את הסנקציות שהטילה חברת החשמל כנגדו, ובכללן, שלילת זכות החתימה שלו.
12/05/2010  |  ענבל בר-און  |   פסיקה
"בנסיבות אלו ובהינתן כי אך כחודש וכמחצה לפני פיטוריה (באמצע חודש נובמבר) הודיעה התובעת לנתבעת כי בהריון, נוטה הכף לעבר המסקנה כי פיטורי התובעת באותו מועד היו קשורים להריונה". כך קבעה (יום א', 25.04.10) שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אביטל רימון-קפלן, בתביעה שהגישה יסמין דהאן נגד חברת אמנון מסילות בע"מ, לתשלום פיצויים בשל פיטוריה, לטענתה שלא כדין, בהיותה בהריון, וזאת בניגוד לחוק עבודת נשים, התש"יד - 1954 ולחלופין בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.
12/05/2010  |  ענבל בר-און  |   פסיקה
"עתירות אלה עוסקות בגורלן של משפחות העותרים. אין זה ראוי ואף אין זה תקין להודיע לעותרים כי נמצאו טעמים הומניטאריים אשר בגינם מועבר עניינם לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, כאשר החלטתה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים לא מפרטת ולא מתייחסת כלל לשיקולים הומניטאריים". כך קבעה (יום א', 9.05.10) שופטת בית המשפט המחוזי, שרה גדות, בעתירה שהגישו ילדי עובדים זרים אשר נולדו בישראל והיא להם המדינה היחידה אותה הם מכירים, ואשר להוריהם אשרת עבודה כדין, להעניק להם מעמד בישראל, וזאת מכוח החלטת ממשלה מיוני 2006.
09/05/2010  |  ענבל בר-און  |   פסיקה
"ההליך הפלילי לא נועד לשמש ככלי משחק במסע הוונדטה של הקובל, וראוי כי הקובל ואחרים כמותו, גם אם לתחושתם האישית נגרם להם עוול, יתנו דעתם לכך וימנעו מעשיית שימוש בלתי ראוי בהליכי הקובלנה". כך קבע (22.4.10) שופט בית משפט השלום בנתניה, חגי טרסי, בהכרעת דין אשר זיכתה את הנאשמים, אבי לוי וגיא זקס, מהרשעה פלילית בגין הוצאת לשון הרע, במסגרת קובלנה שהגיש נגדם דב הירש.
09/05/2010  |  ענבל בר-און  |   פסיקה
"גם העובדה שלמערער היה עסק קטן לתריסים שהתנהל ממבנה שכור, ונוהל על-פי עדויות הבן והמערער ככשלון כלכלי מוחלט , אינה מצביעה על יכולת תפקוד וכוחות נפש לצאת שוב למאבק מול קצין התגמולים על-מנת לקבל הכרה בנכותו הנפשית". כך קבעה (יום א', 18.04.10) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, עינת רביד, בתביעה שהוגשה על-ידי נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור, אשר הגיש תביעתו אך ורק בשנת 1998, לקבל תגמולים רטרואקטיבית, החל ממלחמת יום הכיפורים ואילך, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 18(ו) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"יט - 1959.
08/05/2010  |  ענבל בר-און  |   פסיקה
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דרור אידר
דרור אידר
גרורותיה של אירן מעסיקות אותנו, בעוד שהמשטר בטהרן מחכך ידיו בהנאה, כמעט ללא פגע, ועל הדרך ממשיך את תוכנית הגרעין בחסות המהומה
מנחם רהט
מנחם רהט
נס הצלת עם ישראל משואה זוטא, תחת נחילי הכטב"מים והטילים שנשאו מטעני מוות נוראים, אינו פחות מנסי הקמת המדינה וששת הימים, ויש אומרים שמדובר בנס בסדר גודל תנכ"י
איתמר לוין
איתמר לוין
המתקפה האירנית מהווה הזדמנות פז לישראל, אך מותר להניח שהממשלה תבזבז אותה    ובינתיים: האנטישמיות בארה"ב שוברת שיאים, הקבינט ממשיך לדלוף ויריב לוין מפגין צביעות
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il