היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן-יאיר, מאשים את פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל (כיום שופטת), במסירת מידע כוזב לוועדה לבחירת שופטים; ואת שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד מאשים בן-יאיר בהסתמכות על ארבל, בניסיון לטייח את הפרשה ובמסירת דיווח שגוי ופוגעני, וכל זאת מבלי לבדוק עימו את הפרשה.

במכתב ששיגר בן-יאיר אל לפיד ואל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מבקש בן-יאיר לערוך בדיקה מדוקדקת בנושא זה, שתוכיח, לטענתו, כי ארבל היא שקיבלה את ההחלטה להגיש כתב אישום נגד יעקב נאמן, ולכן הדיווח שמסרה לוועדה לבחירת שופטים אינו נכון.

[המכתב המלא, ראו קישור]

מכתבו של בן-יאיר הועבר בעקבות התגלגלות החשיפה ב-Nfc [ראו קישור] ובמעריב, לפיה ארבל מסרה דיווח שיקרי אל הוועדה לבחירת שופטים. במכתבה מיום 5.5.04 אל הוועדה - אותו שיגרה נוכח רצונה להרחיק עצמה ממה שנתפס כיום כ"תפירת תיק" לנאמן - טענה ארבל, כי בן-יאיר הוא שקיבל את ההחלטה להגיש כתב אישום נגד נאמן. במהלך הישיבה בוועדה לבחירת שופטים אמר השר לפיד, בהסתמכו כאמור על ארבל, כי בדק ומצא כי אכן "נתפר תיק" לנאמן, אך מי שעשה זאת הוא בן-יאיר ולא ארבל.

בן-יאיר טוען עתה במיוחד כנגד דבריו של לפיד ששודרו ברשת ב' (יום ב'). לפיד טען כי אין זה נכון לטעון שבן-יאיר לא נמנה עם האישים שקיבלו את ההחלטה בעניין נאמן [טענה זו, אגב, כלל לא נטענה, י.י.]. לפיד אמר במקביל, כי הדברים שכתבה ארבל במכתבה לוועדה, נכונים הם, וכי בן-יאיר הוא שקיבל את ההחלטה.

"אני תמה, מדוע שר המשפטים מצא לנכון לומר את דבריו מבלי לברר עימי את פרטי העניין", כותב בן-יאיר. "הדעת נותנת, שלאחר שאמרתי דברים הנוגעים לדיוק הדיווח של פרקליטת המדינה לשעבר במכתבה אל שר המשפטים ואל נשיא בית המשפט העליון, מיום 5.5.2004, היה ראוי שהפרטים יבוררו עימי".

במכתבו אל לפיד ואל מזוז, שעותקים ממנו נשלחו לשורה של אישים, ובראשם הנשיא אהרן ברק, כותב בן-יאיר (ציטוט):

2.1 תחילתה של חקירת המשטרה כנגד פרופ' נאמן נגעה לחשד בדבר הדחת עד תביעה בפרשת דרעי. בהמשכה, היתה תפנית שנגעה לפרטים כוזבים הכלולים בתצהיר שהגיש פרופ' נאמן בעתירה שהוגשה נגד מינויו כשר משפטים. חקירת המשטרה ארכה מספר שבועות ולוותה על-ידי פרקליטות המדינה, בביקורת שלי כיועץ המשפטי לממשלה.

2.2 הדיונים בדבר העמדתו של פרופ' נאמן לדין התקיימו בלשכתי, בנוכחות פרקליטים בראשותה של פרקליטת המדינה דאז.

2.3 לאורך כל הדיונים נחלקו דעותיהם של הפרקליטים כך: הרוב המכריע, בהובלתה הנמרצת של פרקליטת המדינה דאז, תמך בהגשת כתב אישום; מיעוט, שעליו נמנו, למיטב זכרוני, שני פרקליטים, סבר, שיקשה על התביעה להוכיח את הכוונה הפלילית של פרופ' נאמן, ועל כן בית המשפט עשוי לקבוע שהפרטים הכוזבים נכללו בתצהירו בתום לב. לכן, שני פרקליטים אלה סברו, שיש להימנע מהגשת כתב אישום. זו היתה גם דעתו של אחד מחוקרי המשטרה.

2.4 במשך כל הדיונים, שהיו רבים מאד, היו לי ספיקות בקשר להגשת כתב האישום, מטעמיהם של הפרקליטים שבמיעוט. ספיקותי לא היו נסתרים, והנוכחים בדיונים ידעו זאת היטב.

2.5 באחת מן הישיבות שהתקיימו בלשכתי, בסוף חודש אוקטובר 1996, הוחלט על הכנת טיוטת כתב אישום ועל הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע. טיוטה כזו הועברה אלי, ויתכן שאף הערתי את הערותי לתוכנה (דבר הטעון בדיקה).

אני לא הייתי שלם עם ההחלטה, ובקשתי, מיוזמתי, לכנס דיון נוסף של צוות הפרקליטים, בראשותה של פרקליטת המדינה דאז, על-מנת להציג שוב את ספיקותי ועל-מנת לדון מחדש במסקנה בדבר העמדתו של פרופ' נאמן לדין (אני סברתי, שיהיה די במסירת הודעה נוספת מטעם היועץ המשפטי לממשלה בעתירה שהיתה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון כנגד מינויו של פרופ' נאמן לשר המשפטים, ובה להציג את העובדות שהתגלו בחקירת המשטרה).

2.6 בפתח הישיבה, ביקשה ממני פרקליטת המדינה דאז לתת את רשות הדיבור למר משה לדור, מי שהיה פרקליט מחוז ירושלים. הוא אמר, שלדעתו תהליך קבלת ההחלטה הקודמת, בדבר העמדתו של פרופ' נאמן לדין, היה פגום. הנימוק לכך היה, שמאחר שפרופ' נאמן מייחס את תהליך החקירה כנגדו ליחסי האישי כלפיו, ומאחר שאני השתתפתי בקבלת ההחלטה, ההחלטה פגומה. הוא ביקש, שאני אוציא את עצמי ממעגל מקבלי ההחלטה, וכי ההחלטה תתקבל מחדש. זו היתה גם עמדתה של פרקליטת המדינה דאז ודעתם של פרקליטים נוספים.

בקשתו של מר משה לדור הפתיעה אותי וקוממה אותי. לא נפגעתי מן הבקשה לצאת ממעגל מקבלי ההחלטה (בקשה מוזרה, כשלעצמה, הבאה מן הכפופים ליועץ המשפטי לממשלה), אלא מן הנימוק שעמד ביסוד הבקשה – התנכלות אישית שלי כלפי פרופ' נאמן. כמובן, שאין כל שחר לנימוק זה, וראיתי בהיענות לבקשה משום הסכמה לקיומו של הנימוק.

2.7 למרות שהבקשה קוממה אותי, הסכמתי לצאת ממעגל מקבלי ההחלטה בדבר העמדתו של פרופ' נאמן לדין. היה ברור לחלוטין, שעם צאתי ממעגל מקבלי ההחלטה, ההחלטה הקודמת, הנגועה בפגם שבעטיו יצאתי ממעגל מקבלי ההחלטה – בטלה.

שכן, אין ניתן לקבל טענה והיפוכה: שתהליך קבלת ההחלטה פגום, ולכן עלי לצאת ממעגל מקבלי ההחלטה, ויחד עם זאת תוצאתו של התהליך הפגום – ההחלטה הקודמת – תקפה. גם לא ניתן לקבל מצב, שבו אני יוצא ממעגל מקבלי ההחלטה, ובכך איני מציג את ספיקותי שוב על-מנת לערוך רביזיה בהחלטה הקודמת, ולמרות זאת ההחלטה תעמוד בתוקפה ותחייב אותי. עוד היה ברור, גם לי, שבעקבות יציאתי ממעגל מקבלי ההחלטה, ההחלטה תתקבל מחדש – בדיונים בראשותה של פרקליטת המדינה דאז.

ואכן, לאחר זאת, קבלה פרקליטת המדינה דאז את ההחלטה מחדש, ובעקבות החלטתה – הוגש כתב האישום כנגד פרופ' נאמן.

2.8 כמי שנושא באחריות-העל לפעילותה של הפרקליטות, הסכמתי שבהודעה לבית המשפט העליון, מיום 12.11.1996 ובהודעה לעיתונות יצוין, כי החלטתה של פרקליטת המדינה דאז התקבלה על דעתי. אכן, כך נעשה, ובהודעה לבית המשפט העליון נאמר:

"בעקבות הממצאים שעלו מחומר החקירה, ולאחר שקיימה התייעצויות בדבר עם בכירים בפרקליטות, הגיעה פרקליטת המדינה למסקנה, על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי יש מקום, לכאורה, להגשת כתב אישום נגד יעקב נאמן". (ההדגשות הוספו).

אציין עוד, כי בכל המקרים האחרים, בהם אני קבלתי החלטה בדבר העמדה לדין, ניתנה לחשוד זכות שימוע בפני. במקרה זה, ניתנה לפרופ' נאמן זכות שימוע, שלא נוצלה, בפני פרקליטת המדינה דאז. היא גם חתמה על כתב האישום.

עד כאן הציטוט ממכתבו של בן-יאיר [המכתב המלא, ראו קישור].

בן-יאיר דורש עתה מלפיד ומבקש ממזוז לערוך בדיקה בנושא, וזאת בעקבות הפגישה הקשה בו. "לצערי הרב", הוא כותב, "מבלי ששר המשפטים ערך כל בדיקה עימי, הוא הסתמך בדבריו אתמול על שני מסמכים, הטעונים עיון ובדיקה, שקדמו ליציאתי ממעגל מקבלי ההחלטה בעניינו של פרופ' נאמן. בכך, שר המשפטים פגע בי באופן חמור. פגיעה זו מצטרפת לפגיעתה של פרקליטת המדינה דאז, במכתבה אליך ואל נשיא בית המשפט העליון, מיום 5.5.2004, בו היא ייחסה לי את ההחלטה בדבר העמדתו של פרופ' נאמן לדין".

בן-יאיר מציע לשר וליועמ"ש מזוז לבדוק זאת עם כל הנוגעים בדבר, לרבות האישים "מפרקליטות המדינה (פרקליטת המדינה דאז, מר עוזי פוגלמן, מר יהושע רזניק, מר משה לדור, מר דורי פינטו, גב' נאוה בן-אור, גב' אפרת ברזילי, גב' יסכה ליבוביץ, גב' רות דוד) וכן עם עוזרי לשעבר (מר נעם סולברג, מר אמיר זולטי, מר גדעון סער) ועם מנהלת לשכתי לשעבר (גב' אתי כהן), היודעים, גם-הם, את פרטי העניין".

בן-יאיר מבקש בנוסף מהשר לפיד להעביר לידיו העתקים מדוייקים של שני המסמכים עליהם הסתמך בדבריו – מכתבה של פרקליטת המדינה לשעבר, מיום 30.10.1996, וטיוטת כתב האישום כנגד פרופ' נאמן, הנושאת, לכאורה, תיקונים בכתב ידי, ומועדה של טיוטה זו.