מינויו של חבר הכנסת ניצב בדימוס
יצחק אהרונוביץ ממחנה הפליטים "ישראל ביתנו" לפני שנה ורבע לתפקיד השר לביטחון פנים בממשלה הנוכחית נולד בחטא פוליטי והפך להיות בעיה לאומית.
בשבועות האחרונים התפתח עימות חריף בין אהרונוביץ לצמרת המשטרה. השר לביטחון פנים טען כי רק כמחצית מהעבירות הפליליות מדווחות למשטרה והדבר מעיד על חוסר אמון של הציבור ביכולתה של המשטרה להתמודד עם הפשיעה הגואה.
קצינים בכירים במשטרה לחשו בתגובה כי אהרונוביץ העדיף לתלות את הכביסה המלוכלכת בחוץ ולהשתלח במשטרה בתגובה להתרחבות החקירות הפליליות נגד ה"בוס" שלו, שר החוץ
אביגדור ליברמן, שבעבר תקף באורח חריף את ראשי אגף החקירות במשטרה ואיים עליהם בטרנספר אישי. כאשר החל אהרונוביץ את תפקידו הכריז אומנם שלא יתעניין או יתערב בחקירותיהם של אישי ציבור לרבות החקירות נגד ליברמן עצמו.
מי שעושה את המלאכה מאחורי הקלעים הוא מנכ"ל משרדו, חגי פלג, קצין בכיר לשעבר בצה"ל, אדם כוחני הנחשב לאיש אמונו של ליברמן שהכתיב לאהרונוביץ המיתמם את המינוי. על-פיו של פלג יישק דבר במשרד לביטחון פנים ושלוחות המשרד מודעים היטב מאין נושבת רוח הפרצים ומי יחליט על זהותו של המפכ"ל הבא שיכנס לתפקידו בראשית השנה הבאה.
דוגמה בולטת למעורבותו הבוטה של פלג בענייני המשרד היה המאבק שניהל בחודשים האחרונים נגד ראש הרשות להגנת עדים אריה (לייבו) לבנה שהודיע בימים אלה על פרישתו מתפקידו.
למען הגילוי הנאות אקדים ואומר שלייבו הפך לחבר אישי שלי מאז שהחל לכהן כיו"ר מזכירות תנועת אומ"ץ ונתגלה כאדם אמיץ, אמין, ישר.
בעבר הוא כיהן כראש אגף החקירות בשב"כ וכאחראי על מחוז הדרום ואחרי שפרש החליט לתרום את חלקו לביעור השחיתות השלטונית. בשיחות הרבות שהיו לנו אמר לי עד לפעילותו באומ"ץ לא העלה על דעתו את ההיקף המפלצתי של השחיתות.
כאשר פורסם המכרז לבחירת ראש הרשות להגנת עדים בתקופת כהונתו של השר לביטחון פנים לשעבר אברהם דיכטר האמנתי שאם אומנם לייבו יבחר הוא עשוי להיות האיש הנכון במקום הנכון והרשות תקרום עור וגידים ותהיה גוף ביצועי יעיל ותהווה זרוע חשובה בביעור הפשע המאורגן.
ואמנם, לייבו נבחר לתפקיד ראש הרשות ופרש מאומ"ץ. יצאנו נפסדים מפרישתו אבל המדינה אמורה הייתה להיות נשכרת.
הרשות להגנת עדים לא קמה קודם לכן בגלל קשיים ביורוקרטים חרף התחייבויות חוזרות לאורך השנים בשל התגברות פעילותן של משפחות הפשע שהחלו לבצע פעולות הרג של אזרחים תמימים בחוצות הערים במהלך חיסול חשבונות.
לייבו הקים את הרשות יש מאין, קושש תקציבים אחרי מאמצים בלתי נלאים, יצק את דפוסי הפעולה, גייס עובדים בעלי נחישות ויכולת מבצעית והחל לפעול בשטח תחילה בהילוך נמוך.
לייבו לא לקח בחשבון שהתעקשותו למען עצמאותה של הרשות וחוסר רצונו לקבל את מרותו של מנכ"ל המשרד לביטחון פנים חגי פלג עלולים להיות בעוכריו.
כבר לפני כמה חודשים אמר לי לייבו שבנסיבות החדשות שנוצרו במשרד לביטחון הפנים ספק אם יוכל להשלים את מלאכת הקודש שנטל על עצמו.
פלג עשה הכול כדי להצר את צעדיו של לייבו ולגמדו. שיחותיו של לייבו עם השר אהרונוביץ נתקלו בקיר אטום. השר התחמק מלדון בעניין ולא הגיב כאשכר לייבו איים בהתפטרות.
האמת צריכה להיאמר: השר לביטחון פנים אהרונוביץ נפל בשבי של המנכ"ל פלג המגובה על-ידי שר החוץ ליברמן ומחויב רק לו.
אהרונוביץ כיהן בעבר כסמפכ"ל משטרה חסר אמביציות להפוך לקודקוד ולא נחשב במערכת לקצין מוערך במיוחד. עתידו הלא מזהיר היה כבר מאחוריו.
אחרי שאהרונוביץ פרש מן המשטרה הפך לגמלאי בעל פנסיה שמנה שבילה את זמנו בחיק משפחתו וחבריו בהעלאת זיכרונות.
ערב הבחירות הקודמות לכנסת החליט אביגדור ליברמן מנהיג מפלגת העולים "ישראל ביתנו" לשבץ ברשימה כמה מועמדים ישראלים ותיקים בעלי רקעים שונים במטרה לקשט אותה ולהעניק לה גוון פלורליסטי.
ליברמן האנטי דמוקרטי נוהג למנות באורח אישי את המועמדים גם בהתאם לצרכיו האישיים ומשום כך חיפש גם מועמד בעל-רקע משטרתי שיעניק לגיטימציה נורמטיבית כביכול בתקופה שבה היו בשיאן חקירות משטרה בחשד שהוא ביצע עבירות פליליות חמורות.
אהרונוביץ נענה מיד לפנייתו של ליברמן. למרבה התדהמה לא הפריעה לו כלל העובדה שבראש המפלגה עומד חשוד סדרתי המעורב בפרשות שחיתות בינלאומיות שחלקן עדיין נחקרות ע"י המשטרה.
לחובתו של אהרונוביץ יאמר שהוא נמנע מלבדוק במשטרה את מהות החשדות נגד ה"בוס" והצטרף למפלגת עולים שהייתה רחוקה מדעותיו הפוליטיות והעניק לה, כביכול, לגיטימציה של מפלגה שומרת חוק.
בכנסת הקודמת נתגלה אהרונוביץ כצייתן וכנוע ו"יס מן" של ליברמן שאינו אוהב אופוזיציונרים ומותחי ביקורת מסוגו של חבר הכנסת
ישראל חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ שאולץ לפרוש. כפרס על נאמנותו ללא סייג התמנה בשעתו אהרונוביץ לשר התיירות תפקיד שהלם דווקא את מידותיו הצרות עד שהגיע שעתו הגדולה והוא שודרג בכנסת הנוכחית לתפקיד השר לביטחון פנים.
כבר בליל הבחירות הייתה צריכה להידלק מעל ראשו של אהרונוביץ סירנה אדומה כאשר הוא ראה במטה הבחירות של "ישראל ביתנו", בין קהל החוגגים את האוליגרך מיכאל צ'רנוי חברו הטוב של ליברמן החשוד בשיחודו אבל אהרונוביץ לא ראה לא שמע ולא דיבר.
במהלך המו"מ הקואליציוני ההזוי נטל ליברמן למרבה הבושה והחרפה מראש הממשלה המיועד
בנימין נתניהו את הסמכויות למנות ולאייש תפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק. אחד התפקידים הללו היה השר לביטחון פנים. אהרונוביץ לא ראה בכך פסול ודבר זה מעיד לא רק על אופיו אלא גם על רגישותו של השר לביטחון פנים לשלטון החוק.
אפילוג קצר לסיום המעיד על אופיו של אהרונוביץ: לפני כמה שבועות ערך יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, ניצב בדימוס יעקוב בורובסקי, באולם בצפון הארץ, אירוע חגיגי לרגל הולדת נכדו. אחד הקרואים היה אהרונוביץ חברו של בורובסקי מתקופת שירותם במשטרה. החלטתי לנצל את ההזדמנות ניגשתי אל אהרונוביץ שאותו אני מכיר אישית מזה שנים ושוחחנו בכמה נושאים אקטואליים שקשורים לתפקידו.
בין השאר שאלתי את אהרונוביץ מדוע אינו מתערב בהתנהלות הנפסדת והנקמנית של מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב
דודי כהן כלפי קצין המשטרה המוערך, סגן ניצב אפרים ארליך (קרמשניט), כפי שנהג בשעתו בעניינו של ניצב אורי בר-לב אף הוא מנרדפי המפכ"ל.
אהרונוביץ אמר לי שהוא ממתין לחילופי המפכ"ל ואז בכוונתו לפעול בנדון. בגלל החשיבות הציבורית של התחייבות זו מצאתי לנכון לפרסם את תוכן השיחה ברבים.
כאשר נתבקש אהרונוביץ לתת תגובה אמר באמצעות דוברו שלא ראה אותי כלל באותו אירוע וגם לא החליף אתי מילה. אלא שדבריו בלתי מדויקים. לעצם קיומה של השיחה (להבדיל מפרטיה) היו כמה עדי ראיה: מבקר המדינה השופט בדימוס
מיכה לינדנשטראוס, שר התקשורת
משה כחלון והעיתונאי יואב יצחק.
מי יודע, אולי השר לביטחון פנים לא קיבל עדיין אישור ממנכ"ל משרדו לטפל בעניינו של קרמשניט כל עוד לא ניתנה ברכתו המוקדמת של ליברמן.
ואפילו המבין כבר לא מבין.
