"אין ספק כי רצונו של ואנונו לחשוף מידע סודי על אודות הקמ"ג נותר איתן ונחוש כשהיה". כך קבע הבוקר (יום ב', 26.7.04) בג"צ כשדחה את העתירה שהגיש מרגל האטום מרדכי ואנונו, באמצעות עורכי הדין דן יקיר ועודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, נגד ההגבלות שהוטלו עליו עם שחרורו.

את ההחלטה קיבל ההרכב הבכיר ביותר של בג"צ, בראשות הנשיא אהרן ברק, המשנה לנשיא אליהו מצא והשופט מישאל חשין, שקיים דיון יחיד בעתירה בתחילת החודש, רובו בדלתיים סגורות והיום תפורסם ההחלטה. השופטים קבעו, כי נוכח החומר שהוצג בפניהם, הגבלות אלה הינן מידתיות ואינן פוגעות במידה העולה על הנדרש בזכויותיו החוקתיות של ואנונו.

יסוד ממשי לחשוש שאם ייצא מישראל, יפרסם ואנונו מידע חדש

השופט מצא, שכתב את ההחלטה, ציין כי "לא מצאנו יסוד לפקפק בצדקת הערכתם של המשיבים, כי תקופת מאסרו הארוכה של העותר לא הפיגה ולא שיככה את רצונו ואת כוונתו לחשוף ולפרסם מידע סודי על אודות הקמ"ג, שנרכש או נאגר על-ידיו בתקופת העסקתו שם. ביטוי גלוי לרצונו הנחוש לעשות כן נתן העותר בהזדמנויות רבות. משקל מיוחד הננו מייחסים לדברים שצוטטו, בתגובת המשיבים לעתירה, מתוך מכתבים ששיגר העותר לגורמים שונים מתא-כלאו".

מאחד המכתבים מסיק השופט מצא, כי "ואנונו אף מתכוון להפיק טובת הנאה כספית מחיבור ספר, בו יחשוף את הסודות השמורים עימו. בין היתר הוא מציין, כי 'אם מישהו יבקש ראיון בלעדי או עסקה הנוגעת לספר, הוא ישלם על-כך מיליון דולר'" [על-כך, ראו בהמשך].

השופטים קיבלו את טענות המדינה וקבעו כי "די להתבונן במחברות [שנתפסו בתאו של המרגל טרם שחרורו] כדי להיווכח שבעריכת עשרות התרשימים ועשרות דפי הטקסט הושקעה עבודת נמלים שקדנית ומדויקת... מחברותיו של העותר מעידות בעליל על כוונתו להביא, לאחר שחרורו מן המאסר, לפרסומו של החומר". מצא דחה את טענת העותרים, כאילו ואנונו תיעד את החומר מזכרונו רק במטרה "להפעיל את מוחו ולתרגל את זכרונו", לבל יתנוונו בתנאי הבידוד שבהם ריצה חלק משמעותי מתקופת מאסרו.

"ההגבלות אכן קשות ומכבידות", קבעו השופטים. "עם זאת, איננו רואים עילה מוצדקת להתערב בצווים המגבילים... ממה שהוכח לפנינו אכן עולה, כי יש יסוד ממשי לחשוש, שאם ייצא מישראל יפרסם העותר מידע סודי המצוי ברשותו ושפרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה. הצו שהוצא על-ידי שר הפנים הוא מידתי".

על ואנונו להודות לאלוף נוה שלא מיצה עימו את ההגבלות

"ההגבלות שהוטלו על העותר נועדו לשפר במידת-מה את יכולתם של משטרת ישראל ושל גורמי הביטחון לפקח על העותר, לבל ינצל את חירותו להתהלך חופשי, אם להפרת הצו האוסר עליו לצאת מישראל ואם להעברת מידע סודי המצוי ברשותו לגורמים שאינם מוסמכים לקבלו".

"בצדק, לכאורה, טענו באי-כוח העותרים, כי ההגבלות שהוטלו על העותר על-ידי אלוף פיקוד העורף אינן כה יעילות ואינן מבטיחות את השגת המטרות שלשמן הוטלו. אלא ש'חיסרון' זה (שמבחינת הרשויות הוא אכן חיסרון) יש לייחס להחלטתו של האלוף להקל ככל האפשר במהות והיקף ההגבלות שתוטלנה על העותר. ועל הקלה זו עימו בוודאי שאין לעותר יסוד להלין".

מצא דחה את טענת העותרים, לפיה תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, מכוחן הוצא צו ההגבלה, אינן חלק מהמשפט הישראלי וגם אם כן, הרי שדינן להתבטל נוכח חקיקת חוקי היסוד. מצא ציין, כי גם אם התקנות הן רק בגדר חקיקת משנה, הרי שסעיף שמירת הדינים מונע ביטולן וגם אם לאו, אין מקום לבטלן.

ואנונו: ישראל אינה הארץ שלי

בתגובה להחלטה, אמר מרגל האטום (באנגלית, כמובן): "כל העולם יכול לראות את הפרצוף האמיתי של הצדק והדמוקרטיה הישראלים. ההחלטה הזו נותנת כוח לממשלה שלא לכבד את זכויות האדם הבסיסיות - חופש הביטוי וחופש התנועה. אנחנו אומרים כל הזמן שישראל אינה באמת דמוקרטיה והיום אנו רואים זאת בבג"צ. הארץ שלי היא לא ישראל. הארץ שלי היא מחוץ לישראל".

היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דן יקיר, אמר: "אנחנו כמובן מצטערים שהעתירה נדחתה. ההגבלות הקשות שהוטלו על ואנונו מהוות פגיעה קשה בזכויות יסוד בסיסיות וחבל כי המדינה פוגעת גם בדמוקרטיה הישראלית. האיש כבר שילם את חובו לחברה בתנאים מאוד קשים וראוי היה שעם תום מאסרו, יאפשרו לו לצאת לחופשי ולבנות חיים חדשים".

נציין, כי על ואנונו נאסר לשוחח עם נתינים זרים, למעט הוריו המאמצים, אולם בסוף השבוע שוב פורסם ראיון עימו בעיתון המסונף ל"אל-חיאת" הלונדוני. מערכת הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יבחנו האם היה בראיון זה משום הפרה את המגבלות. בראיון הזהיר ואנונו מפני רעידת אדמה אזורית העלולה, לדבריו, לסדוק את הכור הגרעיני בדימונה ולהוביל לדליפה רדיו-אקטיבית, "אשר תסכן מיליונים במדינות ערב השכנות" [ראו קישור].

ואנונו משתחרר עם מגבלות

כזכור, ב-21 לאפריל השנה השתחרר ואנונו מכלא השיקמה באשקלון לאחר 17 שנים וחצי בהן היה כלוא, אולם הוא יצא לחופשי בערבון מוגבל: לואנונו נמסר "צו צמצום, הגבלה והשגחה" עליו חתם אלוף פיקוד העורף, יאיר נוה, מתוקף סמכותו לפי תקנות ההגנה לשעת חירום 1945, המונה את ההגבלות השונות על חופש התנועה והעיסוק שלו, שהוטלו עליו למשך חצי שנה.

בנוסף, נמסר לו צו עיכוב יציאה מהארץ למשך שנה עליו חתם שר הפנים, אברהם פורז. כן נמסר לו בנוסף מכתב אזהרות מהמלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון), יחיאל חורב, בו הוא מוזהר שבהיותו אזרח ישראלי, חלים עליו דיני העונשין של מדינת ישראל. במכתב מוזכרות 4 התחייבויות לשמירת סודיות עליהן חתם ואנונו במהלך השנים בהן עבד בכור.

כך למשל, נאסר על ואנונו להחליף כתובת מגורים ללא הודעה של 48 שעות מראש; הוא מחוייב להודיע 24 שעות מראש על כל כוונה לצאת מתחומי היישוב בו הוא מתגורר, תוך פירוט מדוייק של היעדים ושל משך השהיה הצפוי בכל אחד מהם; נאסר עליו לקיים קשרים עם אזרחים או תושבים זרים; הוא מחוייב להודיע יממה מראש בכל פעם, שהוא מתכוון ללון מחוץ לביתו; אסור לו להימצא בטווח של 500 מטרים ממעברי היציאה מישראל, באוויר, בים או ביבשה; אסור לו להיכנס או לנסות ולהיכנס לנציגויות דיפלומטיות זרות ולהשתתף בצ'טים באינטרנט [לפירוט ההגבלות, ראו ידיעות קודמות].

ואנונו: איני יכול לקיים חיי חברה

בעתירה שהגיש טען מרגל האטום, כי ההגבלות כופות עליו נידוי חברתי, ונוטלות ממנו יכולות בסיסיות של גמישות, ניידות והסתגלות לסביבה. עוד נטען, כי בתנאי הגבלות אלו הוא אינו יכול לקיים חיי חברה, לאור הניכור שמפגינה החברה כלפיו.

האגודה לזכויות האזרח טענה עוד, כי ואנונו הודיע שאין בכוונתו למסור מידע נוסף על עבודתו בקמ"ג בדימונה, משום שאין לו ידע נוסף מעבר למידע שגילה לעיתון "סאנדיי טיימס" לפני כ-20 שנה, ולכן יכולתו לפגוע בביטחון המדינה מוטלת בספק.

העותרים טוענים, כי טענה זו נשענת על חוות דעת של שני מדעני גרעין בינלאומיים ידועי-שם, אשר הוגשו לאחרונה לבג"צ, וכן על התבטאויות של בכירים לשעבר בממסד הביטחוני, שצוטטו בעתירה.

המדינה: ואנונו אוצר בתוכו מידע סודי רב שטרם פורסם

בתשובת המדינה לעתירה, שהוגשה על-ידי המשנה לפרקליטת המדינה לתפקידים מיוחדים, עו"ד שי ניצן, נטען כי "קיימת סכנה ממשית ברמת הסתברות גבוהה, שאם ייצא ואנונו את ישראל לאחר שחרורו - הוא עלול למסור סודות מדינה, סודות שלא נמסרו ולא פורסמו קודם לכן".

עו"ד ניצן מסביר בתגובה, כי זמן קצר לפני שחרורו, נתפסו בתאו של ואנונו בכלא מחברות שנכתבו בשנים 88'-92', "אשר בהן העלה על הכתב ידיעות סודיות שונות הנוגעות לעבודתו בקמ"ג. חוות דעת מומחה, אשר בחנה את החומר המצוי במחברות, קובעת באופן חד-משמעי, כי החומר המצוי במחברות, מכיל בתוכו ידיעות סודיות רבות אשר טרם פורסמו בעבר, בנוגע לתחומים חסויים שונים. כן קובעת חוות הדעת, כי המחברות מכילות שרטוטים, בהם תועדו בדקדקנות ידיעות חסויות אליהן נחשף העותר בתקופת עבודתו בקמ"ג, וכי חלק ניכר מהמידע לא פורסם בעבר".

בשל סודיות החומר, הוא הוצג לשופטים במעמד צד אחד. ואנונו, אגב, הסביר בעתירתו כי החומר נכתב על-מנת "לתרגל את מוחו". על-כך אומרת המדינה, כי זו "טענה חסרת שחר ומתחכמת וטוב היה לה שלא נטענה משנטענה".

עוד נאמר בתגובת המדינה, כי "ממידע חסוי שהגיע לגורמי הביטחון עולה, כי מאז שחרורו מפר העותר באופן שיטתי את הוראת סעיף 7 לצו הצמצום וההשגחה שהוציא אלוף הפיקוד, שעניינה באיסור על קיום קשרים או החלפת ידיעות עם אזרחים ותושבים זרים, ללא קבלת היתר לכך מראש".

את כוונתו של ואנונו לפרסם את המידע שטרם פורסם, מסיקה המדינה מאלפי מכתבים שכתב לאנשים שונים במהלך ריצוי עונשו בכלא. כך למשל כתב: "ברגע שאשתחרר או תינתן לי אפשרות, אני אפרסם את כל הסודות והידיעות שיש לי על הנשק הגרעיני של ישראל וכל הפעילות בקמ"ג דימונה. הפעם אני אלך לאמריקה, לקונגרס, לסינט, לבית הלבן, לאנגליה, אירופה, אמסור עדות בשבועה, לדווח להם על כל הפשעים של המדינה הגזענית, הציונית, היהודית" [לתגובת המדינה במלואה, ראו קישור].

בג"צ 5211/04 מרדכי ואנונו ואח' נ' אלוף פיקוד העורף ואח'