|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא אובחנה בזמן ותפוצה ב-630,000 ש"ח
|
ילדה שנולדה עם תסמונת CDH לא אובחנה בזמן אמת, ושוחררה מבית היולדות בלא כל הנחיות לטיפול ● כשהתסמונת אובחנה - זה היה מאוחר מידי ● היא אבדה את סיכוייה להחלים ממנה, עברה שלושה ניתוחים קשים, שבקושי סייעו ● היא צולעת, וסובלת מלעג הילדים ● הפיצוי 630,000 ש"ח
|
|
אינה יכולה להשתתף בפעילויות עם שאר הילדות [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
שופט בית משפט השלום בירושלים, ארנון דראל, פסק (יום ג', 3.08.10) פיצוי בסך של 630,000 ש"ח לילדה בת 10 אשר עקב אי אבחון במועד של תסמונת CHD, נותרה נכה וצולעת לשארית חייה. הילדה, אשר נולדה בבית חולים ליולדות דג'אני במזרח ירושלים, שוחררה מבית החולים מבלי שעברה שתי בדיקות חיוניות (אורטולני וברלו) אשר נועדו לאבחן תסמונת זו, והמשיכה במעקב ב'טיפת חלב' ברשות אונר"א, גם שם לא בוצעו בדיקות לאיתור התסמונת. רק משהגיעה הילדה לגיל שנה וחצי, הוריה שתו ליבם לכך שהיא צולעת בהליכתה, ואז אובחנה התסמונת. היא נותחה שלוש פעמים, אך בשל האבחון המאוחר, לא היה בכך כדי לשפר את מצבה אלא במעט, ועד עצם היום הזה היא צולעת, הילדים לועגים לה, היא מתעייפת מהר מפעילות פיזית מינורית כגון הליכה או עליה במדרגות וסובלת כאב אחרי זמן קצר של פעילות מסוג זה, ובנוסף, קיים סיכון של החמרה במצבה ויתכן שתזדקק לניתוחים לעתיד. בית המשפט קבע כי בית החולים, אשר ביצע בדיקה אחת לגילוי התסמונת, אך לא בדיקה נוספת כמתבקש, אחראי למלוא אובדן סיכויי החלמתה של התובעת וזאת בלא קשר לעובדה שגם 'טיפת חלב' ברשות אונר"א התרשלה, שכן אין נפקא מינה שהיה מתרשל נוסף, כל עוד התרשלותו של אחד המתרשלים עומדת על 100%. בנסיבות חסינותה של אורנ"א חויב בית החולים במלוא הנזק. עם זאת - נפסק כי לא ניתן להטיל אחריות על קופת החולים אשר לא ביצעה בדיקות אלו: השופט ארנון דראל קבע כי רופאי קופת החולים לא היו אמורים להניח כי 'טיפת חלב' ברשות אונר"א אינה מבצעת את עבודתה כראוי, וגם אם התובעת הובאה לקופת החולים בשל בעיות רפואיות שונות, לא חלה על קופת החולים חובה לבצע בדיקה כוללת בכל פעם שהתובעת הובאה עם טענה קונקרטית. אומצה טענת קופת החולים כי חיוב לבצע בדיקה מקיפה בכל פעם שחולה מגיע עם טענה קונקרטית יטיל נטל בלתי סביר על קופות החולים. נכותה של התובעת הוערכה ב 28%, אולם נפסקה לה נכות תפקודית בשיעור של 15% וזאת משום שנפסק כי היא מוגבלת אך ורק בהליכה ויכולה לבחור לעצמה סוגי עיסוקים אשר מתבצעים בישיבה. לתובעת נפסק נזק לא ממוני בשיעור של 225 אלף ש"ח. כן נפסקו לה כ 30,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, וסך הפיצוי שנפסק לה עמד על 630,000 ש"ח, פיצוי אשר אמור להיות מופקד בחשבונה עד להגיעה לגיל 18, אז תוכל לעשות בו שימוש. |
|
התובעת נולדה ביום 12.01.2000 בבית החולים ליולדות דג'אני במזרח ירושלים. באותו יום נבדקה על-ידי רופא ילדים אשר בדק גם את הירכיים ומצא את הבדיקה תקינה. היא שוחררה מבית החולים ביום שלאחר מכן, אך אין תיעוד על כך שבעת השחרור נערכה בדיקה נוספת. מעקב ההתפתחות של התובעת נעשה במרפאת אונר"א ושם אף נתנו לה החיסונים. התובעת הגיעה שלוש פעמים למרפאת קופת חולים עם בעיות רפואיות שונות, אך לא נערכה לה בדיקת ירכיים. בהגיעה התובעת לגיל שנה וחצי שמו הוריה לב כי הליכתה משונה, הם פנו לאורטופד, היא אובחנה כסובלת מ-CDH, והיא עברה שלושה ניתוחים. מצבה השתפר אך במעט והיא סובלת מצליעה, מתקשה בהליכה, הילדים בכיתה לועגים לה, היא אינה יכולה להשתתף בפעילות הבית ספרית ולאחר זמן קצר של פעילות פיזית היא חשה כאבים.
|
|
טענות הנתבעים לטענת קופת החולים, מקום בו מובאת פעוטה לבדיקה בגין בעיות מסוימות, לא חלה עליה חובה לערוך לה בדיקות כלליות ומקיפות. בדיקות התפתחות הנין מתפקידה של 'טיפת חלב'. ברם, היות שמרפאות 'טיפת חלב' במזרח ירושלים הינן באחריות אונר"א, אשר זוכה לחסינות, שאלת אחריותה של קופת החולים נותרה רלוונטית. עוד גורסים הנתבעים כי מקום בו התובעת הייתה בטיפולה של 'טיפת חלב' של אונר"א, הייתה להם הזכות להניח כי היא מקבלת שם את כל הטיפולים והבדיקות הנדרשות ואין להחיל על רופא ילדים של הקופה לבדוק את הפעוטה מא'- ועד ת' בכל פעם שהיא מגיעה לקופת החולים. לטענת בית החולים בוצעה בבדיקה אחת אשר תוצאתה הייתה תקינה ולא היה צורך בקיום בדיקה נוספת וזאת היות והפעוטה לא נמצאה בקבוצת סיכון לחלות במחלה. טענות התובעת - ניתן היה לאבחן את המחלה במועד ולטפל בה - לשיטת האורתופד, ד"ר הרולד קלצ'קו, "פריקה מולדת של פרקי הירכיים היא אחת המחלות המוכרות בתינוקות וליקוי כזה ניתן לאבחן מייד לאחר הלידה או במהלך חודשי החיים הראשונים במסגרת בדיקה קלינית פשוטה, שאמורה להתבצע על-ידי רופא ילדים בחדר לידה, במרפאה מקומית ומרפאת טיפת חלב. בדיקה כזו הייתה יכולה להצביע מייד על חשד להפרעה בתפקוד פרקי הירכיים ולהביא לקביעת האבחנה. במקביל, כך הוא מציין, קיימים אמצעי הדמייה שניתן לאבחן באמצעותם במדויק". כן הוא מציין כי הבעיה שכיחה בעיקר בילדות (פי 6 – 4 מאשר בילדים) וכי אבחון מוקדם – טרם גיל שישה חודשים, עשוי להוביל – באמצועת טיפול שמרני – ל-98-95 אחוזי החלמה. לשיטת המומחה, "ככל שהאבחון נעשה לאחר שישה חודשים קיים קושי בתיקון הליקוי ואז יש צורך בביצוע ניתוחים והסיכוי להירפא נמוך יותר. במקרה ההנדון האבחון המאוחר גרם לליקוי אצל התובעת שלאחר הניתוחים שעברה – הביא לכך שנותרה נכות.
|
|
- בית החולים התרשל בכך שלא ביצע בדיקה חוזרת של הירכיים בטרם שוחררה התובעת מבית החולים - אומנם בית החולים לא התרשל באופן בו בוצעה הבדיקה הראשונה או בהנחיות שנתן לתובעת עובר לשחרורה מבית החולים אך התרשל בכך שלא ערך בדיקה חוזרת של הירכיים בטרם שחרור התובעת מבית החולים. הבדיקה הנוספת טרם השחרור מבית החולים נדרשת, ובהיעדר רשומה שבדיקה שכזו נעשתה, ניתן להניח כי בדיקה שכזו לא בוצעה.
- קופת החולים לא התרשלה - שכן רופאי קופת החולים פועלים בידיעה שנעשה מעקב מקביל להתפתחות התינוקת במסגרת 'טיפל חלב' של אונר"א ואין לדרוש מהם להניח כי התינוקת אינה מטופלת/נבדקת כהלכה שם, ואין לדרוש מרופא קופת-חולים כי יצא מתוך הנחה שכזו ויבדוק פעוטות הבאים אליו מא' ועד ת' בכל ביקור שלהם.
- הקשר הסיבתי ואובדן סיכויי החלמה - יש לקבוע קשר סיבתי מלא בין התרשלות בית החולים לבין הנזק שנגרם. היות ובית החולים נמנע מעריכת בדיקה חיונית אותה היה צריך לערוך בעת השחרור, הרי עליו הנטל להראות שאם הייתה נעשית הבדיקה לא הייתה המחלה מאותרת. בנסיבות אלו משאי עריכת הבדיקה בעת השחרור מבית החולים גרמה לנזק ראייתי, שמנע מהתובעת את הוכחת הקשר, הרי שיש לראות את הנתבעים כמי שעליהם להוכיח כי אינו מתקיים והם לא עמדו בו. במילים אחרות: בשל התרשלות בית החולים נמנעה האפשרות לברר את הקשר הסיבתי בין אי עריכת הבדיקה לבין אי גילוי המחלה במועד מוקדם והמסקנה מכך שיש להניח קיום קשר סיבתי.
- התרשלות אונר"א אינה מנתקת את הקשר הסיבתי - לא ניתן לראות בהתרשלות אונר"א בטיפול בתובעת ככזו המנתקת את הקשר הסיבתי ואין לראות באשמה של אונר"א את הסיבה המכרעת לנזק או כמי שפעלה במתכוון לגרימתו אלא מדובר בשני מזיקים שהתרשלו וגרמו לנזק. במצב דברים זה, שני גורמים הביאו לאבדן סיכויי ההחלמה אך אין משמעות הדבר כי כל אחד מהם אחראי רק לחלק מהאובדן. שניהם אחראים למלוא האובדן של סיכויי ההחלמה. אין נפקא מינה כי אונר"א חסינה שכן האינטרס הציבורי מחייב תשלום מלוא הפיצוי לניזק.
- הנזק שנגרם לתובעת - האב מתאר כי התובעת הולכת בצליעה, מתקשה בעמידה ובהליכה ממושכות ואינה יכולה להשתתף בפעילויות שונות בבית הספר ובמסגרת חברתית. עוד הוא טוען כי היא סופגת עלבונות מילדים אחרים שלועגים לה על צורת ההליכה.
- הנכות שנגרמה לתובעת - יש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' פורת מטעם התובעת, ולפיה לתובעת נכות של 28% המורכבת מצלקת וקשיים בהליכה, וכי מצבה עלול להחמיר עקב שינויים ניווניים כתוצאה מתהליך פרוגרסיבי שיגרום לשפשוף של הסחוס, וכי משמעות הדבר כי נגרם כאב מפעולות נוספות להליכה והחמרה של המוגבלות. לשיטתו, ניתן לטפל במצב זה בניתוח ולעצור את תהליך הניוון, אולם הניתוח בו מדובר כרוך ביסכון 'מעבר לשגרה' של פגיעה בעצבים, בכלי דם וסיבוכים.
- נזק לא ממוני - בהתחשב בנכות שנקבעה, החשש מהחמרה עתידית והשלכותיה האפשריות על התובעת, ובשים לב לריבית שנצברה מאז האירועים יש להעמיד את הפיצוי בגין הנכות על סך של 225,000 ש"ח.
- פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות- הגם שהתובעת ביקשה לקבל פיצוי בגין 27% עד 37% גריעה מכושר השתכרותה, יש לפצותה בגין גריעה של 15% מכושר השתכרותה שכן יש באפשרותה לבחור בעיסוקים אשר אינם מחיבים עמדה או הליכה ומתאפשרים בישיבה, ודווקא בשל גילה הצעיר היא יכולה להתאים את עצמה כבר מעתה לעיסוקים מסוג זה.
- פיצוי בגין עזרה וסיעוד - התובעת תזקק בעתיד לעזרה במטלות בית קשות, ונזקקה עד כה לעזרה מהוריה ועל כן יש להעמיד את הפיצוי – לעבר ולעתיד, על סך של 50,000 ש"ח.
- פיצוי בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות - עקב נכותה של התובעת, היא תזקק רבות לנסיעה במונית מקום בו אלמלא הפגיעה יכלה ללכת ברגל. על כן יש לפסוק הוצאות נסיעה וטיפולים רפואיים (אשר יש להניח שחלקם לא יכוסו בידי קופות החולים) לעבר ולעתיד בסך של 30,000 ש"ח.
|
|
ד"ר רגאי דג'אני יחויב לשלם לתובעת סך של 630,000 ש"ח פיצוי בגין נזק לא ממוני (225 אלף ש"ח), גריעה מכושר ההשתכרות (325,000 ש"ח), עזרת הזולת (50,0000 ש"ח), הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה (30,000 ש"ח), סכום אשר יופקד בחשבון התובעת ותיאסר משיכה ממנו עד הגיעה לגיל 18. התביעה כנגד שירותי בריאות כללית נדחית.
|
|
- בבית משפט השלום בירושלים - בפני השופט ארנון דראל - בשם התובעת: עו"ד מירון קיין - בשם ד"ר רגאי דג'אני ושירותי בריאות כללית: עו"ד איתן האזרחי
|
|
|
ת"א 10386 חלא מאהר עיד נ' ד"ר רגאי דג'אני ואח' (ניתן ביום 3.08.10)
|
|
| תאריך:
|
09/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
10/08/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
לא אובחנה בזמן ותפוצה ב-630,000 ש"ח
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אחראי
|
10/08/10 06:55
|
|
|
"יש לזכור כי המשמעות של ההכרה בעותר כנכה צה"ל היא כי העותר שילם בגופו על הגנת המדינה. גם אם מדובר בתשלומים סוציאליים, אין לשלול אותם ממנו גם אם לקח תשע שנים עד שהוכר כנכה צה"ל". כך קבעה (יום ד', 4.08.10) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון גונן, בפסק-דין חריף המבקר בסכין שיפוטית חדה כתער, לא רק את מדיניות אגף השיקום לשלם לנכים שהוכרו באיחור עקב התמשכות ההליכים בעניינם תגמולים מעתה ואילך - ולא רטרואקטיבית, אלא גם את אופן הטיעון המזגזג וה'צולע' של נציגי המדינה בערעור.
|
|
|
|
|
"בית המשפט המחוזי קבע בענייננו כי משהתגלה למערער דבר מחלתו בשנת 1991, הוא יכול וצריך היה, כאדם סביר, לברר את הנסיבות שהביאו לפרוץ המחלה, ובאופן זה, גם לעמוד על אפשרות קיומה של הזיקה הסיבתית בין עבודתו לבין גילוי מחלתו. במיוחד כך, בהתחשב בכך שהמערער עבד אצל המשיבה שנים רבות בטרם התגלתה מחלתו, וחזקה עליו כי יכול היה בנקל לבצע את הבירור הנדרש לבחינת השפעת עיסוקו על גורמי מחלתו". כך קבעה (יום ב', 12.7.10) שופטת בית המשפט העליון, אילה פרו'צקיה, בערעורו של רפאל יפרח, נהג משאית לשעבר אשר לקה במחלת הפרקינסון, על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתו על הסף בשל התיישנותה. חרף מקרהו הקשה של המערער, נאלץ בית המשפט לדחות את התביעה מחמת התיישנות, או כדברי השופט אליקים רובינשטיין באותו עניין:
|
|
|
|
|
האם טיפולים מתחום הרפואה המשלימה לנפגע עבודה ייחשבו כ"טיפול רפואי" ו"ריפוי" כמשמעותם בסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1968? זו השאלה אשר עמדה ביסוד ערעור שהגיש נכה תאונת העבודה, אבנר עורקבי, נגד המוסד לביטוח לאומי אשר מיאן לממן עבורו טיפולי רפואה משלימה. "האם מכוח פרשנות תכליתית למונחים "ריפוי" ו"טיפול רפואי" ניתן לכלול טיפולים מתחום הרפואה המשלימה בהוראות ההסכם שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת החולים בה מבוטח המערער וישומו?" מעלה השופטת נילי ארד את השאלה? סאגה פסיקתית בת 43 עמודים (כן, גם בעידן שבו נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מאיצה בשופטים "הזדרזו" - "אנו לא כותבים דיסרטציות, יש לנו עומס תיקים לתקתק", מצא בית הדין לעבודה לנכון לכתוב פסק דין שהוא מודל ומופת לדקדקנות, למילוי חובת ההנמקה על צידה הטוב ביותר, ולהעמקה משפטית בסוגיות אשר העלו בית הדין) - תפתור את הסוגיה.
|
|
|
|
|
"המבקש, מחנך בישראל, לקח את החוק לידיו והחזיק ברשותו אקדח עם תחמושת שלא כדין. אין צורך להכביר במילים על הסכנה הרבה הגלומה במעשה מעין זה". כך קבע (יום ג', 25.05.10) שופט בית המשפט העליון, סאלים ג'ובראן, בבקשת רשות ערעור שהגיש מוראד עמאש, מנהל בית ספר וסטודנט למשפטים, על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיעו באחזקת נשק שלא כדין.
|
|
|
|
|
"חובת האמון של הבנק כלפי לקוחו, הינה חובה מסוג 'אדם לאדם מלאך'". כך קבעה (יום ב', 24.05.10) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל בתביעה נזיקית אשר הגישו לקוחותיו של בנק נגד הבנק וכנגד כונס הנכסים של הבנק, עו"ד אמציה אטלס, בגין גביה שלא כדין של צ'קים, וזאת לאחר שהבנק התקשר עם הלקוחות בהסכם ולפיו - יסולקו חובות הלקוחות לבנקים ויסתיימו כל המחלוקות בין הצדדים אם הלקוחות ישלמו לבנק את הסך של כתשעים אלף דולר. בית המשפט קבע, כי במהלך המשא-ומתן עם התובעים - נציגי הבנק לא העמידו את הלקוחות על עצם העובדה כי מבחינתם סיום הסכסוכים והמחלוקות מתייחס אך ורק לשטר המשכנתה ולא רק לחובות האחרים. בית המשפט קבע כי חובת האמון של הבנק כלפי הלקוח הינה חובה מוגברת, אשר צריכה לעלות כדי מידת החסידות, בבחינת 'אדם לאדם מלאך', וזאת מפאת האמון הרב אשר רוכשים לקוחות כלפי הבנקים. בנסיבות שכאלו, קבע בית המשפט, על הבנק- אשר ברשותו הידע באשר למכלול חובותיו של הלקוח - מקל וחומר כאשר נפתח הליך של כינוס נכסים - לידע את הלקוח בעת המשא-ומתן לקראת הפשרה, מה פשרה זו כולת; חובה זו - כך קבעה השופטת פלפל, חלה גם כאשר הלקוחות מיוצגים - שכן פירושה של חובת הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח הינה להעמיד את טובת הלקוח בראש מעיניו.
|
|
|
|
|
