|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השופט לא נפסל, אך נרמז לו שלא לדון בתיק
|
בבקשת פסלות שהוגשה לשופטת ביניש, עקב מערכת יחסים היסטורית עכורה בין עורך הדין לשופט, היא שבה וחזרה על כל הקלישאות המשפטיות הנבובות, ולפיהן "אין חשש למשוא פנים" ● אולם, היא הושיטה לשופט סולם וקבעה כי "לאור האוויר העכורה, ראוי שיפסול את עצמו" ● על סולמות, חבלים, עורכי דין, שופטים, וטענת הפסלות
|
|
השופט מארץ עוץ (ובלי רגשות ממש כמו איש הפח, ולצדו דורותי כמליצת יושר של האובייקטיביות שלו ) [עכבר העיר]
|
|
|
|
|
השופט (האובייקטיבי) מארץ עוץ
|
|
ענבל בר-און
|
|
כשמתבקשת טענת פסלות שופט, הוא מכונה בפסק הדין "בית המשפט" * הוא חוסה בחזקת האובייקטיביות * הפרוטוקול (שהכתיב לקלדנית) משקף את האמת (כפי שהיא הקלידה אותה)
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
איסור ניגוד עניינים
|
|
ענבל בר-און
|
|
בכדי להגן על האזרח מפני פקידי רשות אשר מנצלים את סמכותם לרעה לצורך האינטרסים האישיים שלהם נוצר במשפט המנהלי כלל איסור ניגוד העניינים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מתח מסוים בין שופט ועורך דין, הגם שאינו רצוי, אין בו כדי לבסס טענה של דעה קדומה או עוינות מצד בית המשפט באופן המקים עילה לפסילתו". כך קבעה (יום א', 8.8.10), נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בבקשת פסלות שהוגשה בפניה, ולמעשה, כך היא קבעה בעשרות בקשות פסלות שהוגשו בפניה, ואשר חלקן סוקרו באתר 'חדשות מחלקה ראשונה'. "טענת הפסלות הנטענת נותרה כשהיא נשענת רק על תחושותיו של עורך הדין כי המתח, ככל שהיה קיים בינו ובין השופט טרם מינויו, וממשיך גם כעת לדעתו, אינן אלא תחושותיו בלבד, שכן בית המשפט הכחישן מכל וכל, והן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן", היא ממשיכה, במניפולציה הרטורית הידועה של בית המשפט בו שופט, בשר ודם, מכונה "בית המשפט" בכדי שאנו, האנשים הרגילים שצריכים לאכול וללכת לשירותים ויש לנו רגשות, נסבור, בטעות, כי "בית המשפט" הוא אובייקטיבי (להבדיל מאיתנו, בני אדם, צדדים לדיון, ואף עורכי דין, חיות רגשניות חסרות מעטה תרבותי-מאופק שכמותנו), ובקביעה ש"תחושותיו של עורך הדין הן סובייקטיביות". הגם שביניש שבה וחוזרת על כל המנטרות הרגילות, היא מכינה לנו הפתעה בתוך הביצה. הביצה הרגילה ולפיה "בית המשפט" (כך מכונה השופט, מן תרגיל כזה בכדי שנסבור שהוא אינו בשר ודם, עם היסטוריה, מטענים אישיים וקשרים אישיים מן העבר ומן ההווה לטוב ולרע) הינו אובייקטיבי, ואם "בית המשפט" מכחיש קשרים מן העבר (לטוב או לרע) אז הצדק עם בית המשפט ותחושותיו של עורך הדין או של צד לדיון הינן תמיד "סובייקטיביות" (משל מדובר בפציינט בעייתי בקליניקה לויסות רגשות אשר המטפלים שלו יודעים שטרם הגיע לבגרות רגשית וצריך לווסת את הרגשות שלו ולא להתרגש מהם יותר מידי שכן הם אינם משקפים אמת אובייקטיבית אלא אך ורק את האמת ה"אישית" של עורך הדין שטרם התבגר). עם זאת, בתוך הביצה יש לנו הפתעה - אנו מבינים שכך אתה מרגיש, ואם כך אתה מרגיש, אז נלך לקראתך: - "ואולם, יתכנו מקרים נדירים ומיוחדים בהם אוירה עכורה ועוינות בין עורך-דין לשופט מצדיקה הימנעות של השופט מלדון בתיקים בהם מייצג אותו עורך-דין לקוחות בפני אותו שופט. הימנעות כזו עשויה להיות מוצדקת אף אם לא התגבשה עילה לפסילת השופט בשל חשש ממשי למשוא פנים. מדובר בנסיבות מאוד יוצאות דופן ויש להן משמעות רבה יותר בבית משפט בעיר שדה בו מכהן מספר קטן של שופטים, כאשר רוב עבודתו של עורך-הדין קשורה לאותה עיר. לפיכך, ולמרות כל האמור לעיל, נוכח תחושותיו הקשות של בא-כח המערערת כי מדובר בבעיה כללית ומקיפה של חוסר יכולת לטעון בפני השופט עקב משקעי העבר, לא ייחשב בעיני כסטייה מהאמור בפסק דיני אם יחליט השופט, מיזמתו, להעביר את הטיפול בתיקים בהם מייצג בא-כח המערערת לידי שופט אחר, כפי שאכן החליט לפי הודעתו של בא-כח המערערת בעניינו".
האמיתות היסודיות של ביניש נותרות על כנן. בית המשפט הוא אובייקטיבי, כל מילה (או הכחשה) שלו היא אמת, עורכי הדין והמתדיינים הינם סובייקטיביים, להם יש רגשות, משקעים, תחושות, והרמז לשופט, שטוב יעשה אם יעביר את התיק לשופט אחר, לא נועד לערער על האמיתות האלו, ולפיהן "בית המשפט" (כלומר השופט היושב בדין) הוא אובייקטיבי, חסר רגשות, חסר הקשרים, חסר קשרים, חסר הקשר, אלא חרף העובדה שבית המשפט תמיד צודק ועורכי הדין והצדדים המתדיינים אינם אלא מאותגרים-רגשית שטרם התבגרו, ניתן לעורכי הדין והצדדים להתדיין אל מול שופט אחר, ממש כמו שנותנים לתינוק בכיין את ה'מוצצי' שלו בכדי שירגע. עד כאן הרטוריקה של בית המשפט. רטוריקה שמבהירה מי הוא המאופק והאובייקטיבי, ומי הבכיין וההיסטרי, וקובעת לא מן הדין אלא לפנים משורת הדין, כי "הבכיין וההיסטרי" יקבל את שלו, בכדי שיחדל לבכות. למעשה, במקום להתבוסס בקלישאות ואשליות על "אובייקטיביות" בית המשפט ו"סובייקטיביות" מי שאינו בית משפט, מן הראוי היה לנקוט ברטוריקה מכובדת יותר, ופחות יומרנית, רטוריקה של אתיקה ולא של פסיכולוגיה בגרוש. לא 'לאבחן' את עורך הדין כ"סובייקטיבי" ולא לספר לילדים הקטנים כי סנטה קלאוס הביא להם מתנה, התינוקות באו מהחסידה (והורים שלהם בכלל לא...), והשופט הוא "אובייקטיבי". במקום רטוריקה המושתת על פסיכולוגיה בגרוש ועל חלוקה קטיגורית של "אובייקטיבים" (השופטים) ו"סובייקטיבים" (עורכי דין ומתדיינים), מוטב היה לנקוט רטוריקה אתית, כמו זו שנקט השופט מנחם קליין אשר פסל את עצמו בשל דם רע בינו לבין עורך דין אשר הופיע בפניו: " - קיימים מצבים שלא הוכרו בדיני פסלות השופט כמקיימים אחר התנאי של חשש ממשי למשוא פנים, אך עדיין נוצר בהם ניגוד עניינים אתי. מצבים אלו שייכים לחלק שמהרף ומעלה, בהיותם משקפים את אידאל האתיקה השיפוטית. במצבים אלו אין החוק מחייב פסילת השופט, אך האתיקה המקצועית מטילה חובה על השופט להיות קשוב לאידיאל המקצועי שלו ולפעול לפי חובותיו האתיות".
מן הראוי שבמקום לעסוק בפסיכולוגיה בגרוש, ביניש תעיין במאמרה של לימור זר גוטמן, אשר בהשראתה כתב השופט מנחם קליין את אשר כתב, ותפסיק לספר לנו שתינוקות באים מן החסידה וששופטים הינם אובייקטיבים. |
|
המערערת, שהגישה תביעה נגד המשיב, מיוצגת על ידי משרד עו"ד מאיר זנטי. בפתח דיון קדם משפט מיום 6.4.2010 העלה עורך הדין טענה מקדמית לפיה על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בכל התיקים המתנהלים בפניו ושבטיפול משרדו בטענות לחשש למשוא פנים או של חוסר אובייקטיביות או של מגמתיות מסוימת בדיון לגופו בתיקים אלה. המשיב הותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. מדובר במשרד אשר העסיק את השופט שדן בתיק, ואשר פיטר אותו לפני כעשור.
השופט אשר ישב בדין דחה את הבקשה לפסלו וציין כי אין בדין ואף לא בכללי האתיקה התייחסות ישירה למקרה בו עבד השופט בעבר כשכיר עבור משרד עור דין המייצג בעל דין המופיע לפניו. לגופן של טענות גורס השופט כי אין לו כל כוונה להתווכח על נסיבות עזיבתו את משרד עור הדין לאחר עבודה של פחות משנתיים, שכן נושא זה אינו רלוונטי להיום.
עם זאת, הוא מצא לנכון להעיר כי מערכת היחסים שלו עם עורך הדין היתה תקינה לחלוטין, עם יחס של כבוד הדדי ודרך ארץ, ואף אם היחסים המשיכו להיות מתוחים לאחר עזיבתו את המשרד, לא די בהם כדי לעורר טענת פסלות. השופט הסביר כי סירב להפגש עם עורך הדין בארבע עיניים שכן הוא לא נוהג לעשות זאת מאז הגיע לכס השיפוט, וכן כי אם עורך הדין סיבה לחשוש כי מערכת היחסים שלו עם השופט הינה כה בעייתית ורווית מתחים, מוטב היה לו להמנע מלייצג בתיק.
|
|
עורך הדין טוען כי בתקופה בה עבד השופט במשרדו, בין השנים 1998 ל- 2000, נוצרו חיכוכים לא מעטים ביניהם על רקע של חוסר שביעות רצון מעבודתו והתנהלותו של האחרון. לאור משבר האמון שפרץ ביניהם הופסקה עבודת השופט במשרד. לטענת עורך הדין, מאז סיום העבודה במשרד, המשיכו היחסים בין הצדדים להיות מתוחים. עם תחילת כהונתו בבית המשפט, סבר עורך הדין כי השופט יפסול עצמו, מיזמתו, מלדון בתיקים בהם הוא מייצג, אך משלא עשה כן, סבר עורך הדין כי יש בכך אות לזניחת משקעי העבר, ואולם התבדה. עורך- הדין מפנה להחלטות שנתן בית המשפט בתיקים אחרים בהם הוא מייצג, למשל, הנוגעות לצווים זמניים במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג אשר הוכרעה לאחר זמן וגם אז הותנתה בתנאים חריגים, לדעתו. כן מפנה הוא להחלטות בית המשפט בבקשה למתן צו מכח החוק למניעת הטרדה מאיימת ולהחלטות הנוגעות לחיוב במזונות זמניים, או לאי הכרעה בבקשה זו בתיק אחר. התנהלות זו של בית השופט נובעת, לדעת עורך הדין, ממשקעים שנוצרו בליבו כלפיו עקב נסיבות עזיבתו את המשרד ולכן הוא נוהג במשוא פנים כלפי לקוחותיו. עורך- הדין משיג גם על התעלמות השופט מההחלטות שהזכיר עורך הדין ומאי מתן החלטות במקרים אחרים. אשר לעיתוי הגשת בקשת הפסלות, טוען עורך הדין כי הגישה כאשר חש כי התנהלות השופט נגועה במשוא פנים ובנסיבות בהן כל התיקים המנוהלים בפני השופט מצויים בשלבים ראשוניים. עורך הדין מוסיף כי אם יידרש לוותר על ייצוג בתיקים שנקבעים לפני בית המשפט עלול הדבר לפגוע בו משמעותית מבחינה כלכלית.
|
|
- כללי איסור משוא פנים מכוונים לבעלי הדין ולא לעורכי הדין - השופטת ביניש קובעת כי דין הערעור להדחות: "ברי, כי הזכות להליך הוגן, צודק, יעיל מהיר וזול היא, בראש ובראשונה, זכותו של בעל הדין. לפיכך, רק בנסיבות בהן היחסים בין עורך הדין לשופט מקימות חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של בעל הדין יהיה מקום לפסול את השופט. ככלל, מתח מסוים בין שופט ועורך דין, הגם שאינו רצוי, אין בו כדי לבסס טענה של דעה קדומה או עוינות מצד בית המשפט באופן המקים עילה לפסילתו. בנסיבות העניין נראה כי טענת עורך הדין של המערערת לפיה על בית המשפט לפסול עצמו בכל התיקים בהם הוא מייצג נוכח משקעי העבר שביניהם, מרחיקת לכת: כבר נקבע כי עצם העובדה שהשופט הועסק בעבר במשרד המייצג כעת בעל דין המופיע בפניו אינה מקימה כשלעצמה, עילת פסלות ויש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים".
- ככל שטענת הפסלות חריפה יותר כך יש לגבות אותה בראיות משמעותיות - טענות עורך הדין כי יש בנסיבות עזיבתו את המשרד כדי להשליך על אופן התנהלות בית המשפט בתיקים בהם הוא מייצג, הן טענות רציניות, המטילות צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה בכלל, ולפיכך הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות.
- אם עורך הדין אינו שבע רצון מהחלטות השופט, עליו להשיג עליהן בהליכי ערעור - ההחלטות אשר מנה עורך הדין שהוא אינו שבע רצון מהן - ומבלי להידרש לתוכנן - אין בהן כדי להצדיק את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתיקים אלו, והדרך להשיג עליהן היא על ידי תקיפתן באמצעות הליכי ערעור. לפיכך, אין בהחלטות אלה (או באי מתן החלטות) כדי לשמש בסיס לטענת פסלות.
- אין לבסס טענת פסלות על תחושותיו הסובייקטיביות של עורך הדין -"טענת הפסלות הנטענת נותרה כשהיא נשענת רק על תחושותיו של עורך הדין כי המתח, ככל שהיה קיים בינו ובין השופט טרם מינויו, וממשיך גם כעת לדעתו, אינן אלא תחושותיו בלבד, שכן בית המשפט הכחישן מכל וכל, והן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן. אדרבה, לדעת בית המשפט אין עוד רלוונטיות לנסיבות עזיבתו את המשרד ואין כל בעייתיות כיום במערכת היחסים בין עורך הדין ומשרדו לבין בית המשפט. לפיכך, תחושותיו של עורך הדין אף הן אינן יכולות לשמש בסיס לעילת פסלות".
- עורך הדין לא טען בזמן אמת טענת פסלות - השופט ציין כבר בדיון הראשון כי עבד בעבר אצל עורך הדין אך האחרון לא העלה טענת פסלות באופן מיידי.
- בקשה לפסילה גורפת אינה הגיונית - לא ניתן לבקש פסלות שופט באופן גורף בעיר קטנה, שבה מכהנים מעט שופטים – בקשה זו אינה מעשית.
- חרף העובדה שלא התגבשה עילה לפסלות שופט, אווירה עכורה היא עילה מספקת להעביר שופט מדיון בתיק - "ואולם, יתכנו מקרים נדירים ומיוחדים בהם אוירה עכורה ועוינות בין עורך-דין לשופט מצדיקה הימנעות של השופט מלדון בתיקים בהם מייצג אותו עורך-דין לקוחות בפני אותו שופט. הימנעות כזו עשויה להיות מוצדקת אף אם לא התגבשה עילה לפסילת השופט בשל חשש ממשי למשוא פנים. מדובר בנסיבות מאוד יוצאות דופן ויש להן משמעות רבה יותר בבית משפט בעיר שדה בו מכהן מספר קטן של שופטים, כאשר רוב עבודתו של עורך-הדין קשורה לאותה עיר. לפיכך, ולמרות כל האמור לעיל, נוכח תחושותיו הקשות של בא-כח המערערת כי מדובר בבעיה כללית ומקיפה של חוסר יכולת לטעון בפני השופט עקב משקעי העבר, לא ייחשב בעיני כסטייה מהאמור בפסק דיני אם יחליט השופט, מיזמתו, להעביר את הטיפול בתיקים בהם מייצג בא-כח המערערת לידי שופט אחר, כפי שאכן החליט לפי הודעתו של בא-כח המערערת בעניינו".
|
|
השופט לא יפסל אולם הומלץ לו להעביר את התיק לשופט אחר.
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - בפני נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש - בשם המערערת: עו"ד עמי זנטי
|
|
|
ע"א 4567/10 פלונית נ' פלוני (ניתן: 8.8.10)
|
|
| תאריך:
|
11/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/08/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
השופט לא נפסל, אך נרמז לו שלא לדון בתיק
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
לייבלה
|
12/08/10 01:52
|
|
|
|
2
|
|
נחי
|
12/08/10 08:13
|
|
|
|
3
|
|
תייר מזדמן
|
12/08/10 12:16
|
|
|
|
4
|
|
החייל שוויק
|
12/08/10 17:15
|
|
|
|
5
|
|
היא יצאה לחל"ת.
|
13/08/10 06:54
|
|
|
שופט בית משפט השלום בירושלים, ארנון דראל, פסק (יום ג', 3.08.10) פיצוי בסך של 630,000 ש"ח לילדה בת 10 אשר עקב אי אבחון במועד של תסמונת CHD, נותרה נכה וצולעת לשארית חייה.
|
|
|
|
|
"יש לזכור כי המשמעות של ההכרה בעותר כנכה צה"ל היא כי העותר שילם בגופו על הגנת המדינה. גם אם מדובר בתשלומים סוציאליים, אין לשלול אותם ממנו גם אם לקח תשע שנים עד שהוכר כנכה צה"ל". כך קבעה (יום ד', 4.08.10) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון גונן, בפסק-דין חריף המבקר בסכין שיפוטית חדה כתער, לא רק את מדיניות אגף השיקום לשלם לנכים שהוכרו באיחור עקב התמשכות ההליכים בעניינם תגמולים מעתה ואילך - ולא רטרואקטיבית, אלא גם את אופן הטיעון המזגזג וה'צולע' של נציגי המדינה בערעור.
|
|
|
|
|
"בית המשפט המחוזי קבע בענייננו כי משהתגלה למערער דבר מחלתו בשנת 1991, הוא יכול וצריך היה, כאדם סביר, לברר את הנסיבות שהביאו לפרוץ המחלה, ובאופן זה, גם לעמוד על אפשרות קיומה של הזיקה הסיבתית בין עבודתו לבין גילוי מחלתו. במיוחד כך, בהתחשב בכך שהמערער עבד אצל המשיבה שנים רבות בטרם התגלתה מחלתו, וחזקה עליו כי יכול היה בנקל לבצע את הבירור הנדרש לבחינת השפעת עיסוקו על גורמי מחלתו". כך קבעה (יום ב', 12.7.10) שופטת בית המשפט העליון, אילה פרו'צקיה, בערעורו של רפאל יפרח, נהג משאית לשעבר אשר לקה במחלת הפרקינסון, על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתו על הסף בשל התיישנותה. חרף מקרהו הקשה של המערער, נאלץ בית המשפט לדחות את התביעה מחמת התיישנות, או כדברי השופט אליקים רובינשטיין באותו עניין:
|
|
|
|
|
האם טיפולים מתחום הרפואה המשלימה לנפגע עבודה ייחשבו כ"טיפול רפואי" ו"ריפוי" כמשמעותם בסעיף 86 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1968? זו השאלה אשר עמדה ביסוד ערעור שהגיש נכה תאונת העבודה, אבנר עורקבי, נגד המוסד לביטוח לאומי אשר מיאן לממן עבורו טיפולי רפואה משלימה. "האם מכוח פרשנות תכליתית למונחים "ריפוי" ו"טיפול רפואי" ניתן לכלול טיפולים מתחום הרפואה המשלימה בהוראות ההסכם שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת החולים בה מבוטח המערער וישומו?" מעלה השופטת נילי ארד את השאלה? סאגה פסיקתית בת 43 עמודים (כן, גם בעידן שבו נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מאיצה בשופטים "הזדרזו" - "אנו לא כותבים דיסרטציות, יש לנו עומס תיקים לתקתק", מצא בית הדין לעבודה לנכון לכתוב פסק דין שהוא מודל ומופת לדקדקנות, למילוי חובת ההנמקה על צידה הטוב ביותר, ולהעמקה משפטית בסוגיות אשר העלו בית הדין) - תפתור את הסוגיה.
|
|
|
|
|
"המבקש, מחנך בישראל, לקח את החוק לידיו והחזיק ברשותו אקדח עם תחמושת שלא כדין. אין צורך להכביר במילים על הסכנה הרבה הגלומה במעשה מעין זה". כך קבע (יום ג', 25.05.10) שופט בית המשפט העליון, סאלים ג'ובראן, בבקשת רשות ערעור שהגיש מוראד עמאש, מנהל בית ספר וסטודנט למשפטים, על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיעו באחזקת נשק שלא כדין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
השופט קפלן שחרר את השכל לאחר שהבין שהמשטרה מתאנה להשכל, ובכלל הוא נעצר באזור שהמשטרה ממילא חסמה ולא הייתה בו תנועה
|
|
|
|
|
ציפי לידר
למרבה האירוניה, בתו של פרעה היא שהצילה אותו ובסופו של דבר פרעה בכבודו ובעצמו גידל את משה בארמונו, וסלל את הדרך לגאולה  האדם חושב, והאלוקים צוחק
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
