|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דברי פרידה מהשופט שמואל ברוך ז"ל
|
שמוליק איננו;
עצוב - עצוב למשפחה, עצוב לחברים, עצוב לכולנו.
שמוליק נאבק מאבק הרואי לחיים ועם קבלת הבשורה המרה בדבר מחלתו התמודד בגבורה, נלחם על חייו וניסה לשדר לנו עסקים כרגיל, כולנו נפגשנו בתערוכה המופלאה של הצילומים שצילם במסעותיו בעולם, והתערוכה הזו שצפינו בה בעין דומעת שיקפה חלק מאישיותו יוצאת הדופן.
שמוליק היה אדם אוהב חיים, אדם אוהב ספרות, אדם בעל חוש ליופי ובעיקר אדם, אוהב אדם ושופט שאינו הולך בתלם, לא בחייו המקצועיים ולא בחייו הפרטיים; הוא היה החלטי מאוד, עמד על כך שעליו ללכת בדרכו שלו עם רצון לחדש ולשנות, גם אם לא תמיד קיבלנו את גישתו.
פגשתי את שמוליק לראשונה בוועדת ההיגוי לדוברות, שקיימנו לפני מספר שנים, ועדה שהייתה נפגשת באופן עיתי. היו בה נציגי בתי המשפט השונים ושמוליק היה בה חבר פעיל במיוחד. בעל רעיונות מקוריים. דרכו הייחודית והצבעונית משכה תשומת לב.
מדי פעם, לא לעתים קרובות, כשהיה לו עניין מיוחד, בעיקר בקשר לעלון השופטים המקוון, שהוא קידם כפרויקט של איש אחד, היה מתקשר ומבקש שנמריץ את העוזרים המשפטיים לתת לו חומרים ועידכונים, מבקש ממני לפרסם ברכה לחג - רק כשנדם קולו נדם העלון.
נדהמתי כששמעתי ששמוליק יצא למסע רגלי ממושך, ארוך ותובעני בהרים בספרד, אבל לא התפלאתי כיוון שזה היה הוא. לאחר מכן נחתה המחלה. בתחילה היה מטלפן, מעדכן ודיבר בעת ובעונה אחת בפיקחון ובלי אשליות, אבל כאילו לא מדובר בו. באותן הזדמנויות ניסיתי לעודד את רוח הלחימה שגילה.
שיחתנו האחרונה הייתה לפני שבוע, שמוליק התקשר וחזרתי אליו. ניכר בקולו שהוא מתאמץ לדבר ומשתדל להישמע כרגיל. ניסיתי באופן לא משכנע לעודד אותו, אמרתי לו: "תמשיך להילחם" והוא אמר לי: "נותרו לי ימים ספורים". ביקש את הסכמתי להגיע לכינוס השופטים שיתקיים בשבוע הבא ולדבר שם. הבנתי שביקש להיפרד במעמד זה. לא יכולתי לסרב - הסכמתי, אבל פקפקתי אם יעמוד לו כוחו.
מרגשת ביותר הייתה השיחה כשסיפר לי בכמה מסירות ואהבה המשפחה מטפלת בו ועוזרת, וכמה הוא שמח לגלות שיש לו הרבה ידידים דואגים. הוא חזר ואמר שהדבר הטוב בתקופה הזו היה לגלות את כל זאת, את אשתו ואת בניו הנפלאים.
נפרדנו בכך שעוד נשוב ונדבר לפני הכינוס ואולי הוא בכלל יגיע לבקר אותי בעזרת הבנים - במובן מסוים הידיעה על מותו הייתה מפתיעה - מוות בטרם עת.
אין לי מילות תנחומים למשפחה. חני והבנים, ההורים והאחים, תנצרו בלבכם רק את הזיכרונות היפים, אלה יתנו לכם כוח.
יהי זכרו ברוך.
|
| תאריך:
|
24/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
24/08/2010
|
|
דורית ביניש
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גם פתאטי
|
24/08/10 23:39
|
|
|
|
|
|
שאול א.
|
25/08/10 07:52
|
|
|
|
2
|
|
שפת כהן
|
25/08/10 03:41
|
|
|
|
3
|
|
עוד סתם אזרח
|
25/08/10 05:32
|
|
|
|
|
|
את שופט בית המשפט
|
25/08/10 08:16
|
|
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
25/08/10 06:58
|
|
|
|
5
|
|
המשיכי לפתוח לב
|
25/08/10 08:08
|
|
|
|
6
|
|
דני.י
|
25/08/10 08:36
|
|
|
|
7
|
|
אלישמע
|
25/08/10 09:05
|
|
|
|
8
|
|
יוסיפוס
|
25/08/10 09:31
|
|
|
|
9
|
|
רפאל1
|
25/08/10 10:50
|
|
|
|
10
|
|
מונוקובסקי
|
23/09/10 14:05
|
|
אישי נשיא המדינה, אדוני שר המשפטים, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, חבריי נשיאי בתי המשפט, חבריי השופטים, חברי מנהל בתי המשפט, חברי ועדת הבחירה, השופטים המתמנים היום לכהונתם החדשה ובני משפחותיהם, אורחים נכבדים.
|
|
|
|
|
לפני עשרים שנה עמדתי בראש המרחב הצפוני של שב"כ, שכלל את רצועת הביטחון בלבנון. הנחיות הדרג המדיני היו חדות וברורות: החזירו את רון ארד ואת נעדרי קרב סולטן יעקב, או לפחות הביאו מידע מבוסס על גורלם. ימים ולילות הפכנו כל אבן, אך ללא תוצאות. לא הרמנו ידיים, אבל גם לא השכלנו לחזור לדרג המדיני ולומר לא הצלחנו - חפשו חלופות אחרות כל עוד יש סיכוי להחזירם הביתה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני ישראלי. ישראלי "רגיל". אב. בן זוג. ילדותי בכפר ובגרותי בעיר. עורך דין. ראש לשכת עורכי הדין בישראל. לי ולרעייתי 4 בנות. בת בכורה, הנחשבת במימדים של החברה שלנו למוצלחת, מצטיינת, עומדת לפני גיוס לצה"ל. בת זקונים, שהיא "מלכת הגן", חדת תנועה ומהירת מחשבה. ושתי בנות בגילאי ביניים. יפות, רגישות וחכמות. בתי השנייה, לי, שהיא כבת 16 היום, אובחנה כילדת PDD NOS. במונחים שלנו, החברה "הרגילה", לי ילדה מיוחדת. היא אינה מדברת, אולם כותבת בתמיכה. מזה כ-10 שנים שהיא משולבת במערכת החינוך "הרגילה", בה היא נחשבת כיום למרות היותה שונה, לתלמידה מצטיינת. מצטיינת אפילו במונחים רגילים. בכלל, המונחים האלה - "רגיל", "מיוחד", "שונה" - הן הגדרות יחסיות שלנו, של אנשים שמחשיבים עצמם ל"רגילים", תפיסה שמעוררת כשלעצמה מחשבה נפרדת.
|
|
|
|
|
בנימין זאב הרצל כתב את פרק הבראשית של ישראל החדשה. כזכור, לבראשית קדם תוהו ובוהו. ככתוב, "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם". ואז ניתנה הפקודה הקצרה והחדה, "יהי אור".
|
|
|
|
|
