בג"צ 8214/07 פלונית נגד פלוני (22.7.10)

בית המשפט הכריז על בטלות החלטת ממשלה אשר אישרה מינויו של מועמד לתפקיד מנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה לתקופת ניסיון בת 6 חודשים, בניגוד לעמדת ועדת המינויים בעניין. נקבע כי ככלל, מינוי מנכ"ל משרד ממשלתי מחייב קבלת חוות דעתה של ועדת מינויים, הפועלת בהתאם לאמות המידה המוכתבות לה על-ידי הממשלה, ולפיהן, למעט במקרים חריגים, נדרש מועמד לעמוד בכשירויות סף הכוללות תואר אקדמי וניסיון ניהולי בכיר. ועדת המינויים במקרה זה עמדה על כך שנוכח זיקתו הפוליטית של המועמד, יש לבחון בזהירות את התאמתו לתפקיד, ובסיכומו של דבר, הוועדה מצאה כי המועמד נעדר ניסיון ניהולי מספק לצורך ביצוע התפקיד. חרף עמדתה של הוועדה, אימצה הממשלה את הצעת השר למנות את המועמד למנכ"ל משרדו. בית המשפט (השופטת א' פרוקצ'יה), קבע כי בסטייתה מהמלצת הוועדה המקצועית בלא טעם המצדיק זאת, נהגה הממשלה בחוסר סבירות קיצוני. נפסק, כי תקופת ניסיון זמנית אינה יכולה לרפא פגם של היעדר ניסיון ניהולי. כן הובהר, כי קיומה של זיקה פוליטית בולטת בין המועמד לשר מחייבת הקפדת-יתר בבדיקת תנאי כשירותו המקצועית, כדי להבטיח שהזיקה הפוליטית אינה מאפילה על חוסר התאמה תפקודית. בית המשפט הדגיש, כי רמתו ותפקודו של השירות הציבורי הינם אבני יסוד בחיי הפרט והכלל במדינה, וכי אלה מותנים לא רק באיכותם המוסרית והערכית של עובדי הציבור, אלא גם ברמתם המקצועית. (הרכב: פרוקצ'יה, ג'ובראן, עמית)

בפרשה זו דן בית המשפט בעתירה לאפשר לפלשתינים תנועה חופשית בכביש 443, אשר שימש את תושבי האזור הפלשתיניים כציר תנועה מרכזי עד שנסגר לתנועת פלשתינים בשנת 2002, עקב אירועים ביטחוניים שאירעו לאורכו במהלך האינתיפאדה השנייה. השאלה הראשונה שנבחנה על-ידי בית המשפט (השופט ע' פוגלמן) היא שאלת סמכותו של המפקד הצבאי להתקין את הצו האוסר על תנועת הפלשתינים בכביש. בית המשפט מצא כי עם סגירת הכביש לכלי רכב של פלשתינים, והפיכתו ל"דרך שירות" פנימית לשימוש תושבי ישראל, אין מדובר עוד בכביש המשרת את טובתה של האוכלוסיה המקומית, ולכן מדובר בהסדר החורג מסמכותו של המפקד הצבאי לפי דיני התפיסה הלוחמתית, ודינו להתבטל. גם במישור שיקול הדעת שבו נקט המפקד הצבאי בהפעלת סמכות, נמצא כי ההסדר שננקט על-ידי המפקד הצבאי אינו יכול לעמוד משום שהוא אינו מידתי. הנשיאה ד' ביניש הצטרפה לחוות דעתו של השופט פוגלמן. בדעת מיעוט, חלק השופט א' א' לוי על הקביעה כי המפקד הצבאי חרג מסמכותו כשקבע את הסדר התנועה בכביש והכיר בסמכותו העקרונית של המפקד הצבאי לסגור לתנועה צירים מטעמי ביטחון. במישור הפעלת שיקול הדעת, הסכים השופט לוי עם עמדתו של השופט פוגלמן כי המפקד הצבאי יכול היה לבחון אמצעי פוגעני פחות. עם זאת, השופט לוי לא מצא להצטרף לדעת הרוב כי דין ההסדר להתבטל, והעדיף לאפשר למערכת הביטחון לגבש הסדר מקל לפי שיקול דעתה. (הרכב: ביניש, לוי, פוגלמן)

איסור על קיומה של הפליה עדתית בהפעלתו של בית-הספר לבנות בעמנואל. בית המשפט (השופט א' א' לוי) קבע כי ההפרדה בבית הספר אינה מבוססת, כטענת המשיבים, על בסיס הבדלים בהשתייכות הדתית, כי אם על בסיס עדתי פסול. משלא קוים פסק הדין המרכזי, ובמסגרת הליכי ביזיון בית משפט, בית המשפט העליון הורה - לאחר מספר ניסיונות להחיל את פסק הדין - על מאסרם של ההורים שיסרבו לשלוח את בנותיהם לבית הספר. (הרכב: לוי, ארבל, מלצר)

פסק דין הדן בסוגיה העקרונית מיהו "יהודי" לצורך חוק השבות. על-פי החוק "יהודי" אינו יהודי "בן דת אחרת". במסגרת עתירה זו התעוררו שתי שאלות לוויין: האחת, מי ייחשב ל"בן דת אחרת". השאלה השנייה - שטרם נדונה עד עתה בפסיקה - היא האם יכול יהודי לחזור בו מהיותו יהודי "בן דת אחרת". פסק הדין (השופט נ' הנדל) סוקר ובוחן את המבחנים השונים שהוצגו בפסיקה ומציע גישה פרשנית בדבר המבחנים הראויים שיש לערוך בכגון דא. נפסק כי לצורך חוק השבות יהודי יכול לחזור בו מהיותו בן דת אחרת. זאת, בהתבסס על המשפט העברי. (הרכב: רובינשטיין, מלצר, הנדל)

בפסק דין שניתן בהרכב מורחב, קבעה הנשיאה ביניש כי סעיף תקציבי הקבוע בחוקי התקציב השנתיים, ואשר מכוחו משולמת גמלת הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים פוגע פגיעה שאינה מידתית בעיקרון השוויון הקבוע, בין היתר, בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ועומד בניגוד לחובה לחלק את תמיכות המדינה בשוויון. כן נקבע כי הסעיף התקציבי מנוגד לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, והתקנות שהותקנו מכוחו, אשר שללו באופן מפורש גמלת הבטחת הכנסה מסטודנטים במוסדות שונים. הנשיאה ביניש ניתחה בהרחבה את היחס שבין חוק יסודות התקציב וחוק התקציב השנתי, וקבעה כי חוק יסודות התקציב מהווה "חוק מסגרת" לחוקי תקציב עתידיים, ומתווה את היסודות החיוניים לכל חוק תקציב שנתי. לפיכך, ובהתחשב בטיבו הייחודי של חוק התקציב השנתי כחוק שנותן הרשאה לממשלה לפעולה, נקבע כי הוראה בחוק התקציב השנתי העומדת בסתירה להוראה מהותית בחוק יסודות התקציב אינה יכולה לעמוד. עם זאת, בית המשפט שב וחזר על ההלכה לפיה הביקורת השיפוטית, שנועדה לבחון את חוק התקציב השנתי במישור החוקתי אל מול חוקי היסוד ובמסגרת כפיפותו לחוק יסודות התקציב תהיה, על-פי טיבה, מרוסנת ומצומצמת. דעת מיעוט של השופט לוי קובעת שאין לבטל את הוראת החוק המקנה גמלת הבטחת הכנסה לאברכים תלמידי כוללים. (הרכב:ביניש, פרוקצ'יה, לוי, גרוניס, נאור, ג'ובראן, חיות)