חרקירי בשישי בבוקר
במערכות כל העיתונים עמלו קשה במשך סוף-השבוע כדי להוציא הבוקר לאור גליונות מיוחדים הסוקרים בהרחבה את השריפה הגדולה ביערות הכרמל. בעתות חירום כאלה, לגודל המערכת ולאמצעיה התקציביים (כמו גם לאתוס העיתונאי) השפעה מכרעת על איכות הסיקור. מי שרוצה להתחיל את השבוע עם סיכום מקיף ומפורט, בפורמט מודפס, עדיף לו שישקיע 5 שקלים וירכוש גיליון של
ידיעות אחרונות מאשר יסתפק במתנת החינם של "ישראל היום", וזאת בלי קשר למגבלה של האחרון בכל הנוגע לביקורת על העומד בראש ממשלת ישראל.
ארבעת שעריהם של עיתוני הבוקר משמיעים ארבעה קולות שונים. ב
הארץ מדברות העובדות, עם כותרת אינפורמטיבית המודפסת בגופן גדול במיוחד ("האש ממשיכה לבעור בכרמל; שני נערים חשודים בגרימת השריפה"); בידיעות אחרונות מביעים אבל ("שחור בעיניים"), וזאת באמצעות שער
עיתון מעוצב להפליא, שימצא בנקל את מקומו על קירות מערכת העיתון לצד שלל השערים ההיסטוריים; ב
מעריב זועמים ומחפשים אשמים ("מחדל בוער"); ואילו בשער "ישראל היום" מתגייסים עוד יותר מאשר ביום רגיל לטובת מערך יחסי-הציבור של לשכת ראש ה
ממשלה, מזריקים מנה כפולה של פטריוטיות לוורידי הקוראים ומכתירים את השער בהבטחה שנתונה בין מרכאות, "המטוסים ינצחו", כאילו אזרחי מדינת
ישראל שוב נמצאים ערב מלחמת ששת-הימים וחיילינו מתגלים במלוא תושייתם. לא מצוין בשער מי אחראי לציטוט מפיח התקווה שהופך לכותרת הראשית של העיתון, אך אפשר לנחש שלא מדובר ביושבת-ראש האופוזיציה
ציפי לבני.
בגליון יום שישי של ידיעות אחרונות בילבלה שעת החירום את היוצרות. ניתן היה למצוא בו את התיאור ההירואי ביותר של ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו. ליאור אל-חי ואיתמר אייכנר סיקרו את תגובתו לפריצת השריפה והביאו שלל ציטוטים דרמטיים מפיו: "הטלפון הראשון שעשה [נתניהו] היה לשר הביטחון
אהוד ברק: 'מעתה השריפה בכרמל היא טופ-פריוריטי לצבא'. הטלפון הבא היה לשר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ'. 'איציק, אתה המפקד בשטח', אמר לו נתניהו. 'אתה אחראי על האירוע, מבחינתי'. אחר-כך התקשר לנציב כבאות והצלה, שמעון רומח. הבשורות ששמע היו קשות [...] נתניהו הרגיע אותו: 'אתה תקבל סיוע מבחוץ. הטלפונים הבאים שלי הם לראשי ממשלות. נגייס את כל החברים והידידים של ישראל'. [...] 'יש לנו שריפה ענקית במאונטס כרמל. זו השריפה הגדולה ביותר בתולדות המדינה', אמר נתניהו לראש ממשלת יוון" וכו'.
הבוקר הסדר שב, לפחות בחלקו. "ומלה על נתניהו", כותב
נחום ברנע בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות. "ההחלטה החשובה ביותר שהתקבלה נוכח השריפה הייתה ההחלטה לפנות למדינות זרות בבקשת סיוע. ההחלטה הייתה שלו. הוא הגיע אליה מהר מאוד, לאחר שהתגבר על מסורת רבת שנים של 'סמוך' ו'יהיה בסדר' ואף אחד לא יילחם בשבילנו, גם לא באיתני הטבע. זאת הייתה החלטה חכמה ביותר, החלטה שוברת-שוויון. הוא ראוי עליה לכל שבח. שאר הדברים שעשה היו קמפיין חסר בושה לקידום עצמי [...] המבחן האמיתי שלו כראש ממשלה יתחיל כשתיעלם האש. כדי להכין את המערכת לאסונות גדולים יותר צריך חזון, נכונות להתעמת עם שותפים קואליציוניים ובעיקר התמדה. התמדה היא מה שחסר כל-כך לראשי ממשלה בישראל. עיסוקם העיקרי הוא כיבוי שריפות: אפשר לומר עליהם שהם הכבאים היחידים בישראל שזוכים לכבוד שמגיע להם".
ביקורת דומה עולה מטורו של
שמעון שיפר, שתמציתו מודפסת בשער העיתון: "המבחן של נתניהו הוא אם יוכיח לציבור בארץ שהוא טוב לא רק בפרסום הודעות על פעלתנותו וצילומים אחרי כל שיחה עם פצוע. מנהיגות נבחנת בקבלת אחריות ובנטילת יוזמה". הביקורת על הקמפיין התקשורתי של ראש הממשלה צצה בשלל טורי פרשנות בעיתונים, למעט "ישראל היום". נתניהו היה לאורך כל סוף-השבוע בשיאו, נראה לפתע צעיר בעשרים שנה, ומתנגדיו הפוליטיים מתקשים להחמיא לו בלי להוסיף סייג או ביקורת אישית נוקבת.
ראש ממשלת ישראל אינו המבוקר היחיד.
בן כספית כותב במעריב על האובדן ("שווייצריה הקטנה נשרפה, נשארנו עם חלם הגדולה"), ומיד ניגש לעשות סדר באשמים. האשם הראשון הוא משרד האוצר, "שם נזרעו זרעי הפורענות [...] יושבת שם חבורת אנשים יהירים, מתנשאים, חלק מהם צעירים מאוד שעוד לא נטעו או שתלו משהו בארץ הזאת, אבל הם עם היד על השיבר". כספית מלין על כך שבאוצר עיכבו תקציבים למכבי האש ודרשו קודם לכן רפורמה.
האשם השני, על-פי כספית, הוא ראש ממשלת ישראל. "הצגת המנהיגות של בנימין נתניהו מיום חמישי ואילך הייתה תצוגת מנהיגות חלולה", קובע כספית, וטוען כי "גם קלח תירס יודע להצטלם במסוק עם המזכיר הצבאי". רק בהמשך טורו מכוון כספית אצבע מאשימה לעבר הנאשם הבולט ביותר בסיקור השריפה - שר הפנים אלי ישי: "ביפן, הוא היה מבצע חרקירי כבר בשישי בבוקר, כדי לא לחלל את השבת". לסיום מוסיף כספית לרשימת האשמים גם את
אריאל שרון ("הזנחת שירותי הכיבוי היא עניין של דורות").
כמו ברנע, גם כספית זוכה שטורו יתפרסם בכפולה הפותחת בעיתון. בשונה מברנע, שסייר רגלית באזורי האסון ומביא בהרחבה את רשמיו, כספית מתאר בטורו סיור אווירי בלבד, ורוב הטקסט שלו מוקדש לביקורת פוליטית. לזכותו של כספית ייאמר כי את השנינה על המדינה, שבה כולם עסוקים בכיבוי שריפות ולכן לא יכולים לכבות שריפה אמיתית שפורצת, השחיל כבר בגליון יום שישי של מעריב. שנינה זו מהדהדת הבוקר לא רק בטור של ברנע, המצוטט לעיל, גם בטורים של פרשנים אחרים בעיתונים אחרים, ואף בקריקטורה היומית של "כלכליסט".
עוד במעריב, מינוף של שני הפרסומים שהופיעו בעיתון בעבר וחזו את גודל האסון המתקרב.
אביב לביא משוחח בעמ' 4 של קונטרס החדשות עם אורי יפה, שהתריע מפני האסון הקרב לפני חודשים אחדים. במדור הדעות, המתפרסם במוסף "המגזין", רשימה מאת בועז רקיע, שהתריע אף הוא במאמר שפירסם לפני כשנה מאמר באתר nrg.
הסיקור של הארץ נפתח עם מה שמוגדר על-ידי העיתון "תיעוד נדיר", תצלום של תושב בית-אורן דן אמיר, שלכד במצלמתו את האוטובוס שבו נסעו צוערי הקצינים של השב"ס כמה שניות לפני שתפסה אותו האש. תצלום נוסף, שצולם שניות אחר-כך, מתפרסם בעמודי הפנים של העיתון. הכפולה הפותחת של הארץ חריגה בהשוואה לעיתונים האחרים. במקום מאמר דעה של פובליציסט מוביל, מתפרסמת ידיעה חדשותית המסכמת את מצב העניינים נכון לרגע ירידת העיתון לדפוס. ידיעה נפרדת בעמ' 2, מאת אלי אשכנזי וניר חסון, נושאת את הכותרת "גל שריפות ברחבי הארץ: חשד להצתות". רק בהארץ מובלטת כך ידיעה על החשד כי "גורמים עוינים מבקשים לנצל את המאורעות כדי לגרום למוקדי שריפה נוספים".
בהחלטה ראויה לציון מוקדש עמ' 3 של העיתון לסיפוריהם של תושבי האזור. כתבי הארץ מתפרשים בשטח ומביאים את קולות אנשי בית-אורן, עין-הוד ועוספייה. אחר-כך מתפרסם רצף של ידיעות חדשותיות המוכיחות כי גם עתות משבר ניתן לסקר כגוף חדשות ולא רק כמכונה להעצמת רגשות (למשל,
ברק רביד מדווח על ההשלכות האפשריות של הסיוע הטורקי ליחסי ישראל-טורקיה, וצבי בראל מוסיף את פרשנותו).
בעמ' 8 נפתח שלב הצבע והפרשנויות של העיתון עם טור נרחב מאת
גדעון לוי, שסייר יחד עם הצלם אלכס ליבק בכפר האמנים עין-הוד. באופן חריג לכותב, אולי מפאת שעת החירום הלאומית, נמנע לוי מלהזכיר את ההיסטוריה הפלשתינית של הכפר וכלל אינו מתייחס לכפר השכן עין-חוד, שגם תושביו פונו. הטורים הפובליציסטיים והפרשנויות, שתופסים בעיתונים האחרים את העמודים הראשונים, ממלאים בהארץ גם את עמודים 10-12 בקונטרס החדשות.
אלוף בן, למשל, כותב כך: "נתניהו זיהה את ההזדמנות להפגין שליטה, סמכות ואחריות, ומיהר להצטלם בשטח, לתדרך ולתת הנחיות. [...] נתניהו, שמבין שמנהיגות פוליטית נשענת על תדמית, לא רצה להיראות כמו בוש באסון ההוריקן קתרינה בניו-אורלינס, או כמו
ברק אובמה באסון כתם הנפט במפרץ מקסיקו. לכן מיהר לפשוט את העניבה, להחליף לחולצת לקוסט ולעלות על המסוק לצפון. [...] לשכת ראש הממשלה הוציאה בימים האחרונים עשרות הודעות לתקשורת, בקצב של שתיים-שלוש בשעה, שתיעדו את שיחות הטלפון של נתניהו עם עמיתיו הזרים ואת הודעותיו על גיוס תקציבים והקמת טייסת כיבוי חדשה בחיל האוויר. נתניהו אוהב להתנסח כקופירייטר, ואתמול בבוקר הוא עלה על כותרת האירוע: 'הקרב האווירי'".
הו בית-אורן, חזרנו אלייך שנית
כאמור, הכותרת הראשית של "ישראל היום" קוראת הבוקר "המטוסים ינצחו". הכותרת לידיעה המופיעה בעמ' 2 קוראת "קרבות אוויר". על-פי הכותרות האלה ניתן היה לחשוב שלמרות פניות חוזרות ונשנות מצד ממשלות ישראל אל איתני הטבע בדבר הצורך להגיע סוף-סוף לשלום כולל ולסיים את הסכסוך, הטבע המרושע, תוצר תרבות של מוות, החליט לפצוח במתקפה רב-חזיתית נגד ישראל בלא כל התרעה מוקדמת, וכעת טייסינו האמיצים נלחמים, מעטים מול רבים, ונדרשים בפעם המי יודע כמה להפגין את "עליונותם המוסרית", כהגדרת משה דיין, כדי לנצח במערכה.
האמת, כמובן, הפוכה: התרעות מוקדמות היו בשפע, השריפה העצומה הייתה עניין של זמן, אי-היכולת להשתלט על אירוע בסדר גודל כזה הייתה ברורה לכל מי שבחן ברצינות את מערך כיבוי האש של המדינה, המטוסים והטייסים שמכבים אותה כעת אינם ישראלים.
בראש שער "ישראל היום" תמצית של מאמר דעה מאת העורך הראשי של העיתון,
עמוס רגב. "נתניהו עמד במבחן האש", קוראת כותרת הטור, שמתפרסם במלואו בעמ' 3. רגב מאמץ את הטענה שהשמיע אמש נתניהו במסיבת עיתונאים שערך בחדר הפיקוד הקדמי ליד אוניברסיטת חיפה: לא מחדל הכבאות הפך את השריפה לאסון בקנה מידה בינלאומי, האסון מעצם טבעו הוא בעל ממדים שכאלה. "הראשון שהבין את קפיצת המדרגה הזו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו", כותב רגב.
בהמשך הטור מוסיף העורך הראשי של "ישראל היום": "באשר לניהול המשבר מרגע שפרץ, לפעמים גם האמת היא אופציה, גם אם חלק מכלי התקשורת לא יאהבו אותה. [...] ראש הממשלה נתניהו צדק כאשר עלה למסוק וטס היישר למוצב הפיקוד באוניברסיטת חיפה. באסון הטבע החמור ביותר שאירע במדינת ישראל, דווקא על משמרתו, הוא נטל את הפיקוד, ועמד במבחן האש האמיתי הראשון שלו - בכבוד". עוד בטור של רגב, חזרה על כמה נקודות נוספות שציינו אתמול בלשכת ראש הממשלה, בין היתר כי אין בושה לבקש עזרה בעת חירום וכי בעצם האסון הזה אינו שונה משריפות הפוקדות את קליפורניה, למשל.
כותרת המשנה של "ישראל היום" מסתיימת במשפט "על האסון, ההרוגים, הפצועים, האבל וגבורת הכבאים". האשמה והאחריות נדחקות אל תחתית שער העיתון, שם מפנה הכותרת "מלחמת ההאשמות: מי אשם במחדל שירותי הכיבוי" אל ידיעה בעמ' 18. עדנה אדטו, שלמה צזנה ויהודה שלזינגר מדווחים על חילופי האשמות בין משרד האוצר למשרד הפנים. ראש ממשלת ישראל נותר מחוץ לתמונה. בטור פרשנות נלווה כותב
דן מרגלית: "שר הפנים אלי ישי אינו אחראי יחיד ליום הכיפורים של שירותי הכיבוי. זו אחריות נצברת של הממשלות ב־62 שנותיה של המדינה. אך הוא האחראי העכשווי, ויותר מכל קודמיו".
מרגלית מציין כי "הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו לא פתרה את הבעיה האסטרטגית שבסכנת השריפות", אך בהמשך הטור מוסיף: "נתניהו היטיב לתפוס פיקוד על מה שעם הלהבה הראשונה נראה בעיניו כאסון לאומי. [...] הוא שלט במצב וגם המשטרה תיפקדה היטב, והמפכ"ל דוד (דודי) כהן יכול היה להרגיע כי ההצתה לא הייתה בכוונת זדון. אך תפקוד נכון במצבי משבר ולחץ אינו תחליף לצורך לפעול מראש כך שהם לא ייווצרו, וזה טרם נעשה, כפי שיעיד דוח המעקב של
מבקר המדינה".
יש אלוהים, ויש די-ניינים
"נס האמהות", קוראת כותרת לידיעה מאת אבי אשכנזי המתפרסמת בעמ' 18 של מעריב. כותרת המשנה מסבירה: "רגעים לפני שעלו על האוטובוס שיילכד שעה אחר-כך בלהבות התופת, הודיע לפתע מפקד קורס הקצינים של השב"ס לשלוש צוערות: 'אמהות משוחררות מההקפצה לכלא דמון, אתן נשארות פה'". העובדה כי עשרות צוערים אחרים נהרגו בשריפת האוטובוס אינה מונעת מהעורך להתייחס לאירוע כאל "נס".
"הנס הכפול של 'יערות הכרמל'", קוראת כותרת לידיעה מאת ענת שיחור-אהרונסון המתפרסמת בעמ' 30 של מעריב. על-פי משפט הפתיחה בידיעה, מלון היוקרה יערות-הכרמל "ניצל פעמיים בדרך נס מהשריפה שהשתוללה מסביבו". כך, כאילו מדובר בדיווח עובדתי.
מהיכן המידע על ההתערבות האלוהית? ובכן, בידיעה עצמה מוזכר ומצוטט מנכ"ל רשת ישרוטל, ליאור רביב, שהגיע למקום כבר ביום חמישי אחר-הצהריים. "שניות לפני שהאש עברה את מפתן המלון, שינתה לפתע הרוח כיוון - והמלון ניצל", מדווחת לקוראים שיחור-אהרונסון. "מאוחר יותר [...] גץ פגע בשמשייה שהתחילה לבעור והדליקה חלק מהדק. רביב: 'למזלנו שוב קרה נס והרוח פתאום שינתה כיוון, וכך ניצל המלון בפעם השנייה'".
בידיעות אחרונות מדווח נחום ברנע, שביקר בעצמו במלון יערות-הכרמל ולא הסתמך על מנכ"ל החברה בעלת המלון. על-פי דיווחו של ברנע, בניגוד להוראות של איש שמורות הטבע באזור, "שני די-ניינים פינו [מסביבות המלון] את כל הצמחייה". ברנע כותב כי "הם חיללו שמורת טבע, אבל אולי הצילו את המלון".
תציל ממוות
מודעות הזדהות עם קורבנות האסון מטעם
בנק הפועלים וקבוצת IDB מתפרסמות הבוקר בעיתונים. מדור הרכילות של "כלכליסט" [רון גרנות] מוקדש לסיקור התרומות של חברות מרכזיות במשק לנפגעי השריפה. ב"דה-מרקר" מדווח יורם גביזון כי "כיל העבירה ללא תמורה לכוחות הכיבוי וההצלה 90 טונה של חומרים למניעת התפשטות שריפות ממחסניה בישראל ובצרפת". על-פי ידיעה זו, "כיל נהפכה לחברה המובילה בארה"ב ובקנדה לייצור חומרים מבוססי פוספט למניעת התפשטות שריפות ביערות ובשטחים פתוחים". נזכיר כי למרות היותה של חברה ישראלית מובילה עולמית בייצור חומרים לכיבוי שריפות, כיממה לאחר פרוץ השריפה בהרי הכרמל נודע כי לכבאים בישראל אזל מלאי החומר לכיבוי שריפות.
כתבה שלא קשורה לשריפה
הכותרת בשער האחורי של "דה-מרקר" קוראת: "אתם זוכרים את השקלים". היא מפנה לכתבה מאת עמי גינזבורג, המתפרסמת בעמודים 38-39 של העיתון, ועוסקת בניתוח מלות שירי פופ העוסקים בכסף.
"לרגל חג האורים, הידוע בקרב הילדים כחג דמי החנוכה, החלטנו לאסוף כמה להיטי עבר בתחום הפופ העברי שמתייחסים לכסף ולבחון מה ניתן ללמוד מהם על השקעות והתנהלות פיננסית", נכתב בכותרת המשנה.
דוגמה אופיינית: לאחר ציטוט כמה שורות מהשיר "אין לי כסף" מאת
אהוד מנור ("המצב גרוע, ואין שום פתרון. פתאום אני תקוע, עם שקל אחרון. גם אני כבר מוכן לוויתורים, אך בתנאי שלפני כן ההורים. ההורים רק אומרים, רק אומרים: אין לי כסף אין לי, אבא כך אומר. הלוואי והיה לי יותר, הוא אומר") נפתחת הפרשנות של כתב העיתון במלים הבאות: "מלותיו של אהוד מנור חושפות את אחת הסיבות המרכזיות להתנפחות מחירי הנדל"ן בישראל - כסף מההורים".
ענייני תקשורת
דיווחים מאת הכתבת הדס שטייף שבים הבוקר לעיתון "ישראל היום", לראשונה מאז גליון ה-19 בנובמבר.
מאמרים קשורים:
-
התקשורת הישראלית נגד בנימין נתניהו, ולהפך -
אין לקולונל מי שיכתוב עליו -
איש הזרקורים -
הוציאו דברים מהקשרם - המציאות עולה על כל טפשות
