הנשיא
ביל קלינטון רצה למנות את זואי באירד, במהלך כהונתו הראשונה כנשיא (1993), לתפקיד התובעת הכללית של ארה"ב. זואי באירד נאלצה לוותר על המינוי לאחר שהתברר כי העסיקה מהגרת לא חוקית ועקב כך לא תוכל לעבור בהצלחה את השימוע בסנאט האמריקני. מאז המקרה של זואי באירד נכנסה למילון הפוליטי האמריקני השאלה "האם יש לך בעיית זואי באירד", שאלה שהוצבה בפני מועמדים שונים לתפקידים בכירים בממשל האמריקני.
עיתון הארץ דיווח ביום שישי האחרון (24.12.10) כי היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, העסיק בביתו לפני מינויו ליועמ"ש עובד זר הודי לא חוקי. דובר משרד המשפטים אשר את העובדות. אלא שלמרות שמדובר בידיעה מוצקה ומאומתת היא לא תפסה את ראש הכותרות בכלי התקשורת ואף לא את תחתית הכותרות. למעט אתר News1, לא התכבד שום כלי תקשורת אחר ב"פולואפ" לחדשה המאד סנסציונית. הידיעה לא זכתה לאזכור באף תחנת רדיו או טלוויזיה, והארץ לא געשה. תחתוני ברלב וד"ר אינס מעניינים יותר, מן הסתם.
כל מי שקצת שכל בראשו אינו יכול להתעלם מהסיפור העיתונאי המדהים והאירוני שבפרשת וינשטיין והעובד ההודי הזר שבביתו, כאשר אותו וינשטיין סרב להיענות לבקשתה של נילי פריאל, אשתו של
אהוד ברק, שהעסיקה עובדת זרה בביתה, לפטור אותה בקנס מינהלי במקום להעמידה לדין פלילי.
היה זה היועמ"ש וינשטיין ששלח את חוקרי משטרת ההגירה למבצע איתור ה"וירגיניה", אחרי שאשתו של אהוד ברק לא שמרה את מספר הטלפון של מי שניקתה את ביתה. היה זה וינשטיין, שעוד טרם שלח את פקחי יחידת עוז האמיצים לפעולה נועזת לאיתור ה"וירגיניה", סגר את תיק החקירה נגד פריאל בטענה שהעובדת הזרה לא נמצאה (אף כי העובדת הזרה אותרה בקלות על-ידי
כרמלה מנשה) וזאת למרות הודאתה של פריאל כי העסיקה עובדת זרה ללא האישורים המתאימים. היה זה אותו וינשטיין שעוזרו, עו"ד רז נזרי, כתב לפריאל כי בהתאם להנחיות לפיהן פועלים גורמי התביעה ברשות ההגירה, נסיבות התיק בעניינה מצדיקות הגשת כתב אישום ולא הטלת קנס מנהלי ו"זאת מאחר שמדובר היה לכאורה בעובדת זרה שהייתה בעלת אשרת עבודה בענף הסיעוד, ואשר הועסקה במשך זמן ממושך יחסית בניהול משק בית".
האם ניסה בתחילה וינשטיין להיפטר מתיק פריאל הלוהט בטענה של חוסר ראיות בתקווה שכאשר יצוף סיפור העסקת העובד הזר אצלו ינהגו באותו אופן, סגירת תיק בשל אי איתור העובד? אין לדעת, אך סגירת התיק בתחילה על-ידי וינשטיין בגין אי איתור ה"וירגיניה" ולמרות הודאת גב' פריאל מעוררת תהיות קשות.
לדעת כותב שורות אלו פרשת העובד ההודי הזר של וינשטיין היא לא חמורה באופן המצדיק את התפטרותו של וינשטיין מתפקידו. כותב שורות אלו סבור כי בעבירות של העסקת עובד זר יש וצריך להסתפק בקנסות מינהליים ולא להטיל כתם פלילי על מעסיקי
עובדים זרים. מדינה שהביאה לכאן עובדים זרים במספרים גדולים אינה יכולה להתחמק מאחריותה לפרנסתם על-ידי הטלת כתם פלילי במעסיקיהם.
באופן אישי הח"מ היה שמח אם יהודה וינשטיין ימשיך בתפקידו כיועמ"ש לאור העובדה הברוכה כי אל תפקידו הגיע מעיסוקו כעורך דין פרטי ויש באפשרותו לשנות את התנהלות הפרקליטות. ואולם מי שמיישם את הכללים ביחס לחקלאי קטן בערבה ומי שמתיימר לכאורה ליישם את הכללים ביחס לפריאלים, לבוהדנים, ליצפאנים (לעיתים לאחר פשיטות מתוקשרות של אנשי המשטרה) שידאג ליישם את הכללים קודם כל כלפי עצמו. זואי באירד הבינה את זה לפני עשרות שנים, השאלה היא האם אתה הבנת את זה אדון רז נזרי?
הפרשה היותר חמורה העולה מפרשת העובד הזר של וינשטיין היא שתיקת העיתונות והימנעותה לתת פומבי לפרשה. איך מצליח משרד המשפטים להשתיק סיפור עיתונאי מדהים? איך קורה שכלי התקשורת הפופולריים, מתעלמים מהסיפור העיתונאי הכל כך אירוני? על השאלות האלו חייבים לתת את התשובה עורכי כלי התקשורת שהתעלמו מהידיעה, אך ספק רב אם נזכה לתשובה.
