משפט קצב: חסינות לעדים זוממים והרשעה ללא ראיות

טרור הוא טרור הוא טרור; הרי כבר החלטנו שלא תצא מכאן ללא קלון. כעת אם תודה תקבל עונש קל, אך אם תכביד עלינו אז קלון ועונש כבד!.

אוי מושי אתה לא לבד, הצרה היא שיש עוד מאה אלף אבות גרושים עם ילדים, כמוך שמכירים היטב את שיטות הטרור ואינקוויזיציה על בשרם. הרי אתה יודע שאף זכר לא יקבל משמורת ולו חלקית בבית ספרנו. כעת אם תמשוך את תביעתך למשמורת משותפת אזי נשאיר לך הסדרי ראיה לפחות על הנייר, אך אם תתעקש ותגרום לנו להזיע ולפברק חוות דעת קנויות ומשופצות, אז שכח ממשמורת ואת ילדיך כבר תראה רק בחלום.

יש לינץ' ביפו כי אין מחוקק בירושלים. רשימה לכנסת של ליאור קצב תשנה החוק, ותשים קץ - לא יודע איך - לעדויות שקריות ותלונות שווא.

אין מנוס מחקיקה מתקנת, משום שצמח זן חדש של שופטים שלא ידע את שמגר ולא שביל הזהב מהו. חברה אחת בהרכב לא יודעת זיכוי מהו, ואילו בעל השמחה לוקה בתסביך חשין-קרא לאמור שהזכר תמיד אשם, אם לא באונס אז בהטרדה ומעשה מגונה, ולא יועיל אף אם יסרס עצמו. ובכלל הדלתיים סגורות לא נועדו אלא להסתיר את מסכת הטרור והאש שיורק בעל השמחה על מושי, גם על הקולגה המתונה שלא תעיז לצייץ.

כדי לטעון אונס צריך להוכיח הפעלת כוח פיזי, וגם התנגדות פיזית של המתלוננ/ת כולל צעקות רמות. כך הפשט בתורה לאמור שאם לא צעקה הנערה בתוך העיר סימן שהיא לא נאנסה, אלא הובילה ונכנעה ברצון. ואילו הטיעונים של פחד והדחקה אינם קבילים אלא לגבי קטינים, אחרת מה ההבדל בין קטינ/ה לאישה מקצוענית מפותחת שסוחטת גבר נאיבי?. ואולי יועלה גיל הבגרות לגבי אונס והטרדה ל 25, אך חייב להיות גבול.

וניתן יהיה בחוק לטעון הפעלת סמכות כוחנית מבכיר נגד זוטר בעבודה לשם הטרדה כביכול, אך זאת רק בתנאי שהזוטר/ה הקפיד/ה על דיסטנס סביר כלפי כל שאר העובדים, קל וחומר שהקפיד/ה על לבוש וצניעות.

אחרת איך נדע שמא המתוחכמות מדגם אא לא מסמנות ספרדי חסר מגן מסוג מושי כטרף לתכסיסים, לפיתוי ומניפולציה, ומבצעות בו את זממן?. ותוך סימון וי ביומן, נחנקות מצחוק כמה זה קל להנדס את פינקס הקטן.

וסתם אמירת לא, ללא התנגדות פיזית וצעקות רמות, לא רק שלא תועיל לטענת האונס, אלא אף מחזקת את התיזה ההפוכה שמא המתלוננת היא זו שיזמה והתמסרה להנאתה ו/או ציפתה לטובת הנאה שבוששה להגיע. וזו האמת לדעתי בנושא קצב, שרבות פנו להציע לו מין בציפיה לקידום. לא נדע כיצד הוא נהג משום שהיה משפט ללא ראיות, אך אונס לא היה.

בפסק הדין נאמר שהאירוע במשרדו של קצב היה גם היה, אך לא הוצגה שום הוכחה לאונס; להיפך סביר שהיא הרימה שמלתה בציפייה לקידום. ייתכן שהוא עשה מעשה, ויתכן שהוא הופתע לכן חיכה להזדמנות אחרת.

ואז בפעם השנייה כשהוא סיפק לה תירוץ לבוא למלון, היא נענתה לו בתקווה שהאהבל מבין את הרמז וידאג לה לקידום. לכן המשיכה לשגר לו מכתבי התרפסות, לאמור שאין לה בעיה לתת לו ובלבד שידאג לה, אלא שהוא הפרימיטיווסקי מהפריפריה רצה ארוחות חינם ללא תמורה.

רק לאחר שנים רבות היא למדה מ א'-1 שלעולם לא מאוחר לגבות שכר על שירותי מין גם אם היו חד פעמיים, ואם לא במזומן אז נקמה רבתי!!!. ולא רק שהמתלוננות מתואמות אוטומטית דרך התקשורת, אלא שהספר עם כל העדויות סדורות לעתיד יצא כבר לאור בכריכה יפה טרם משפט.

כעת יש לאמץ את פסיקת הרמב"ם, משהוזם עד אחד הוזמו כל העדים! כי לפני עידן התקשורת, הבין הרמב"ם שאם עד אחד א-1 נתגלה כזומם, הרי זהו סימן שיש אינטרס מובהק כספי או אחר לטפול אשמת שווא על החף מפשע, לכן יש להניח אז כי שאר העדים מונעים על-ידי אותו מניע.

נשים מדגם אא מסמנות די מהר את מושי כטרף קל לפיתוי ומניפולציה. ומה פתאום להרשיע ללא ראיות, על סמך מילה אחת שלה? ובכן החוק יקבע שכחלוף שלושה חודשים או לכל היותר שישה כשמדובר על בעל שררה, אין לייחס משקל כביכול לרושם האמין של העד, משום שבעידן הוידיאו ידוע שהן מתאמנות בציניות על משחקן מול הראי, עד שמגיעות לשלמות כמו לשחקניות קולנוע, שנאמר Practice makes perfect.