המהומה במצרים מציירת אופק חדש

כששאלו אותי לפני עשור מיהו "איש המאה" שלך, מיד השבתי "האייתוללה סייד רוחאללה מוסאוי ח'ומייני". האיש היחיד שהצליח להניע תהליך תשובה לעולם "הרציו-קפיטליסטי", וזה שאף עיתון במערב לא בחר ל"איש המאה" כיוון שהמערב מפוחד, יהיר, ועל כן גם עיוור. "עיוורון השייכות", היהירות ורגשי העליונות, האמונה כי אנחנו "מתקדמים" יותר ו"נאורים" יותר - כל אלה מעוורים את עיני המערב.

התהליך שייצר לכולנו האיתוללה ח'ומייני, עשוי בהחלט להוביל למיטוט המערב, והדברים לא נאמרים מתוך מקום של דאגת ייתר למערב או למזרח. רק מהמקום הזה ניתן לראות רחוק ולראות שקוף. העתיד של המהפכה האירנית גם הולך ומסתבך, זאת בשל טעויות קשות של "צאצאי ח'ומייני".

אפרט בפניכם בקצרה, ובאופן גס, את שמה שלדעתי התחולל בעולמנו ועדין מתחולל. בשביל לצייר את התמונה המלאה, יש להתחיל בעבר הרחוק. במשך מאות שנים, ועד לאחרונה, עסקו אומות אירופה בהשמדת עמים, בכיבושם, עשיקתם והכפפתם לצרכיהן. באמצע המאה שעברה הגיע מעגל מסוים לסיומו. תאוות הבצע והכוח של אומות אירופה העבירה אותן על דעתן, והן קרסו פנימה ואיבדו חלקית את ההובלה (הישירה) לידיה של ארה"ב.

המאורעות האלה, שמתוארים בגסות ובקצרה, יצרו אנרגיות אדירות ותהליכים שחבויים מעיניו של העולם הרציונליסטי, המאמין רק במה שניתן לקלוט בחושים ובשכל המתעתע. האייתוללה ח'ומייני היה זה שההיסטוריה ייעדה לתפקיד "הרוכב על האנרגיות" האדירות שנוצרו בעבר. ישראל שלנו נכנסה "לעסק" לקראת השלב בו העולם הרציו-קפיטליסטי הגיע לשיאו, ונראה היה ששיחק לנו המזל ושהימרנו על "הסוס המנצח". זוכרים את ההכרזה ההזויה של פילוסופים מלפני עשור על "קץ ההיסטוריה"?, לכו בידקו איזה היסטוריון יעיז להיות כה יהיר עכשיו.

באותן שנים בהן הוכרז מעל פני השטח על "קץ ההיסטוריה", מתחת לפני השטח כבר התחולל תהליך אחר לגמרי. התיאוריות הרציו-קפיטליסטיות השולטות הובילו תהליכים בקרב העמים, תהליכים שהגיעו לשיא ולמיצוי בדיוק בנקודת הזמן הזו. ארה"ב ואירופה פלשו לאפגניסטן, אחר כך לעירק, ולנו כאן נדמה היה שנוצר "רצף ידידותי עד אירן". שוב אותו ליקוי מאורות.

לבינתיים, המעשים שעשו אומות המערב באפגניסטן ועירק רק הגבירו את עוצמת האנרגיות הנגדיות, ורוקנו בקצב מהיר יותר את מחסני האנרגיה שעדין מצויים בידי המערב. לפני שנתיים וחצי חווינו את התוצאה הישירה מכל ההתרחשויות - המפולת הכלכלית הראשונה. במקביל ניגפות מדינות המערב מאפגניסטן, עירק, טורקיה, לבנון, סוריה ועתה גם מצרים. הרצף שנוצר הוא דווקא אחר משחשבו אצלנו. הפצצות לא עוזרות, השוחד לרודנים אכזריים, שעזר שנים רבות, הולך ומאבד מכוחו ומציאות חדשה הולכת ונרקמת לנגד העיניים.

אם לא הבנתם עד כמה ליקוי המאורות הוא מוחלט ומסוכן, אגלה לכם את ניחושי שברגעים אלה ממש יושב שר הביטחון שלנו ועובד על התוכניות להפציץ את הכורים באירן... זו לדעתי הסיבה האמיתית לפרישתו ממפלגתו האבודה. מי בעד הפצצת הכורים אחרי ההסבר הזה, שירים את היד!

אז מה עושים?

ראשית, עיוורים שמסרבים לראות - לא יכולים להוביל את העדר. עלי לציין שגם "ימין" וגם "שמאל" עיוורים באותה המידה כמעט. את שני ה"הפמטי-דמטי" שלנו יש להותיר בעבר, אם חפצים אנו בעתיד. השאיפה האסטרטגית, לטווח הבינוני-קצר, חייבת להיות הגעה לפוזיציה שטורקיה נמצאת בה כרגע, גם אם זה נשמע לכם לא אפשרי. כמעט הכל אפשרי - ותמיד יש לזכור זאת.

אנחנו חייבים להגיע לנקודה בה אנו מסוגלים לתקשר הן עם מערב והן עם מזרח. מיקומנו הפיזי לא יכול לאפשר לנו כל פוזיציה אחרת. בשביל שנגיע לשם יהיה עלינו לשלם בדרכים רבות, כאלה שתהיינה שנואות הן "ימין" ההזוי והן על "שמאל" מסומם המערב.

גם לאירן יש נקודות תורפה. המרכזית שבהן היא נטישת ערכי הדמוקרטיה שיצר בעבורם ח'ומייני. כן, עד לפני שתי מערכות בחירות אירן הייתה דמוקרטיה מסוג שונה. עצם העובדה שאינכם מסוגלים להבין את זה מוכיחה לכם עד כמה אנו עיוורים. לפני שתי מערכות בחירות התחוללה באירן הפיכה מאחורי הקלעים. ההפיכה החלה לייצר תהליך שבטווח הארוך עתיד לרוקן את האנרגיות של המשטר, אם הוא לא יפקח את עיניו ויבין. בכל מקרה, אל תבנו על זה, לנו אין את הזמן לחכות למיצויו של התהליך.

אנחנו חייבים להוביל תהליך ניתוק יחסי מהמערב, תהליך שעיקרו הוא חיזוק היסודות הדמוקרטים של המדינה, אלה המבטיחים לנו כוח אדיר בהמשך, כוח שאיננו קיים עוד בדמו-קפיות המערביות כיוון שהאמונה בקפיטליזם הפכה בקרבן לדת השלטת, דת שסותרת ומרוקנת את כוחן הדמוקרטי של המדינות האלה.

לא רק ההנהגה במצרים נופלת השבוע, גם ההנהגה בישראל נמצאת בתהליך נפילה מואץ. אלה שהובילו אותנו בעיוורנם ובתאוותיהם אל פי פחת, לא יוכלו להוציאנו משם. אין בהם מי שמסוגל לבצע את הנדרש. אם לא נפריד אותם מהשלטון (באופן דמוקרטי), הם יובילו את כולנו לאסון. בואו נשאיר את ז'בוטינסקי, בן-גוריון, סוציאליזם, קומוניזם וקפיטליזם בעבר, לצד הכבוד הראוי להם. עתה יש להשתחרר מכל אלה ולצייר לנו אופקים חדשים.