"התקשורת בפרשת גלנט התנהלה כמזבלה"

דעתו הביקורתית על התקשורת, של העיתונאי הוותיק והמוערך איתן הבר, הושמעה בקול ישראל, רשת ב', ביום 14.2.11, בתוכניתו של ירון דקל, "הכל דיבורים".

התקשורת הישראלית חצתה את כל הקווים האדומים, זה פשוט בית המטבחיים. התקשורת ירדה לזנות בפרשה זו. העיתונות חטאה ואין מי שישפוט אותה. עיתונאים חסרי אחריות שאין עליהם שום מורא. נוצרו קְלִיקוֹת של עיתונאים שמראיינים אחד את השני, בעד ונגד מועמדים. אנשים עילגים ממנים רמטכ"לים. מי הם? מה הם יודעים? עיתונאים תפקידם לא לשחוט.

לכתב אשמה זה של איתן הבר נגד התקשורת, בפרשת גלנט, ראוי להוסיף האשמות חמורות ביותר של עיתונאים נגד עיתונאים, בנושאים אחרים ובזמנים אחרים. מועצת העיתונות ואנשי המוסר והרוח לא מצאו לחובתם להגיב ולעסוק בנדון.

גיא רולניק: "עיתונאים רבים נוהגים לקבל טובות הנאה מגורמים שונים שעליהם הם כותבים. זה מקובל כמעט בכל העיתונים" (MARKER WEEK, הארץ, 20.6.08).

טלי ליפקין-שחק: "יש במדינה שלנו אנשים מושחתים וחלקם עיתונאים" (בכינוס עיתונאים באילת. דה-מרקר, 28.11.07).

אבי בניהו: "מעמדת התצפית שלי, ראיתי כיצד ניתן לתת ביודעין כותרת המסלפת את האמת ולצאת זכאי אצל עורך דין טוב" (העין השביעית, יולי 1999).

אביב לביא: "לא מעט מציבור צרכני הגראס הישראלי, מתפרנסים מעיסוק כזה או אחר בתקשורת" (מוסף הארץ, 20.5.99).

שלי יחימוביץ': "נחום ברנע היה תמיד מגינם הקבוע של המושחתים" (מקור ראשון, 9.2.07). "ברנע הוא סמל להשחתה של התקשורת" (מקור ראשון, 13.6.08).

עופר שלח: "העיתון שאתם מחזיקים עשוי מאינטרסים. הכותרת הראשית, הידיעות המדיניות והכלכליות, מה שנכנס ומה שלא, מה מובלט ומה מוצנע, מאחורי כל דבר עומד אינטרס" (מעריב, 27.11.07).

יואב יצחק: "אני מכיר הרבה עיתונאים שאפשר לקנות את השתיקה שלהם בכסף" (זמן ת"א, 7.1.00).

נחום ברנע: "מה שלא הצליחו לעשות לעיתונאים שלושים שנות לחץ פוליטי בטלוויזיה הממלכתית, עכשיו עשו בקלות צ'ק המשכורת וטבלת הריטינג. מי אמר שאי-אפשר לחסל עיתונאים" (העין השביעית, ינואר 1999).

טומי לפיד ז"ל: "האיש היחודי בחברה חופשית שלא צריך לעמוד בשום מבחן הוא העיתונאי" (סופשבוע, מעריב, 18.9.98).

עוזי בנזימן: "בעיתונות נשברים הירארכיות ומתרסקות אמות מידה, תופעות שבעבר היו נחלתם של עיתונאים חריגים, מוצאות לעצמן מקום במרכז הזירה העיתונאית והן מתקבלות כדבר מובן מאליו. מי שמערער עליהן מציב עצמו מול כיתת יורים, בשם הקידמה וההיענות לרוח הזמן. הוא מוקע כמי שאבד עליו הכלח" (העין השביעית, מאי 1998).

סבר פלוצקר: "יש עיתונאים החוטאים באי דיוק, מניפולציה, בורות או כניעה ללחצים" (ידיעות אחרונות, 21.4.05).

חנוך מרמרי - עורך הארץ לשעבר: "הארץ הניע לשלב בו האנטי ציונות שלו הופכת לעיתונות מרושעת" (מקור ראשון, 6.5.05).

רביב דרוקר: "אני שונא את זה שהתקשורת לא מספרת איך היא בעצמה עובדת. אנחנו רוצים מכל פוליטיקאי עידכון ברמה של יומן חקירות לגבי כל החלטה שהוא קיבל. אבל לגבי השיקולים שלנו אנחנו לא מוכנים להסביר" (הארץ, גלריה הסלב בלוגרים, 30.10.07).

דורון גלזר: "למו"ל ידיעות אחרונות יש קו מערכתי ברור ומודע בעד שחיתות שלטונית" (דה מרקר, 21.1.08).

בין תקשורת מגויסת בנוסח הבולשביקי, לבין תקשורת מופקרת בנוסח אנרכיסטי דרושה תקשורת הוגנת, מאוזנת ופטריוטית.