שוב נופלת יפן קורבן לאסון גרעיני! אם בפעם הראשונה הם נפלו קורבן להתקפה של אויב שנלחם בהם, הפעם הם נופלים קורבן למעשיהם שלהם. הפעם הם קורבן של "הגרעין למען השלום"!
אני בטוח שנערך ויכוח חריף ביפן לפני הקמת הכורים הגרעיניים לייצור חשמל. מול הטיעונים בדבר מחסור במקורות אנרגיה, עלויות ומניעת זיהום אוויר, עלו הטיעונים של הסכנה מרעידות-האדמה שיפן סובלת מהן לעיתים די קרובות. אני מניח שעלתה השאלה של אורך חיי הכורים הגרעיניים - בערך ארבעים שנה - מול הסכנה שהכורים ה"מתים" והפסולת הגרעינית, ימשיכו לסכן את כל הדורות שיבואו אחרינו. והרי בארץ הסובלת מרעידות-אדמה די תכופות, יש משנה-תוקף לטענה זאת.
אלה בעצם טענות העולות בכל מקום, בידי המתנגדים להקמת הכורים הגרעיניים לייצור חשמל. ובכל זאת מדינות מתעקשות להקים כורים כאלה גם כאשר יש בידן מספיק מקורות אנרגיה אחרים. נשאלת השאלה מדוע הן מתעקשות להקים את הכורים האלה, גם כאשר עומדות לרשותן חלופות פחות מסוכנות.
נראה לי שהתשובה נמצאת דווקא בתחום המלחמתי. כל מדינה המחזיקה "כורים גרעיניים למען השלום" - בין אם למטרות ייצור חשמל, ובין אם למטרות מחקר ופיתוח רפואיים ואחרים - יוצרת קאדר [=צוות שהוכשר לתפקיד מסוים] של מדענים, מהנדסים וטכנאים שמתמחים בתחום הגרעיני. הרבה יותר קל להעבירם לתחום של ייצור פצצות אטום, מאשר ליצור תשתית גרעינית יש מאין. וכך מדינות מכשירות מדענים, מהנדסים וטכנאים ל"גרעין למען השלום", ונותנות להם תעסוקה בתחום, תוך שמירת היכולת לעבור בקלות לתחום הצבאי.
לאחר מלחמת העולם השנייה נקבע בחוקת יפן שהיא לא תחזיק צבא. אך ליפן יש צבא, בניגוד לחוקה. וליפן יש גם פוטנציאל גרעיני צבאי, בחסות "האטום למען השלום". ועכשיו נפלה יפן קורבן - למעשיה שלה!
