כבר כמה שבועות שליאן רם ו
חנה בית הלחמי ועוד כמה אמיצות מבודדות, מנסות להצית את זיק התעניינותנו באונס האכזרי שביצע איש אחד ידוע, מוכר ומקושר ביותר באישה כואבת ומרוסקת, אמיצה אך אנונימית ובלתי מתוקשרת, אשר מתוך גופה הפצוע (פצוע, ממש פצוע!!!) נאלצת להתמודד ברגעים אלו ממש עם אבסורד משפטי שלא יעלה על הדעת [
ראו כתבתה של בית הלחמי].
היא רוצה לתת פרסום לפרשה כולה והחשוד באונס (האכזרי במיוחד יש להדגיש) מנצל את צו איסור הפרסום האמור להגן על קורבן העבירה - והוא שמטיל איסור על קורבן עבירתו לפרסם את פרטיו שלו.
מסתבר שבאי-כוחה של הנפגעת ניסו בכל צורה לעניין את כלי התיקשורת בישראל לפנות בבקשה לבית המשפט להסיר את צו איסור הפרסום - שהרי החשוד באונס מפורסם לא מפחות מ
חיים רמון או הנשיא קצב - וזכות הציבור לדעת להזהר מגבר עם לב אבן שכזה, שמסוגל לעשות דברים קשים כל-כך לאישה.
ליאן וחנה בית הלחמי, באומץ ניכר, הרימו את נס המרד והילכו על החבל הדק מבלי לעבור על החוק אך בלי לוותר על התיקווה שאנשי/ות זכויות האדם יגלו סופסוף עניין בפרשה החמורה.
אז קודם כל, חנה תודה על שאת נוסכת בנו אומץ לקום ולעשות מה שנכון. אפילו בסוריה כבר בוטלו חוקי החירום, רק אצלנו כיכר התחריר שלנו ריקה ושוממה ממפגין ושלט. ככה זה כשאצלנו עדיין האליטה השלטת שאפילו החוק והמשטרה לא יכולות לה - זו התיקשורת עצמה - לא כולם כמובן, אבל השיטה הפטריאכלית ואלו בעלי האחיזה בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית - עושים מה שבא להם.
והנה כאן שוב "אחד משלהם" - חשוד באונס אכזרי וחמור נהנה מ"הקונסליירי" שלהם (קונסליירי = כינוי באיטלקית לעו"ד הפועל בשירות ארגונים מפוקפקים).
יש להם לכלי התיקשורת בישראל, אתיקה מקצועית מאד צבועה -
עמוס שוקן למשל יכול בעמודים הראשונים לפמפם לנו בראש על הפרת זכויות אדם בעודו משלשל לכיסו מיליונים משיווק מודעות זנות המעודדות ניצול נשים במצוקה. ככה גם במקרה הזה, קם לו יקיר החבורה, "אחד משלנו", ובשם
חופש הביטוי שממנו הוא עצמו מתפרנס - הוא דורש ומקבל צו איסור פרסום שמו ופרטיו בפרשה כל כך חמורה.
הממונה החדש על ההגבלים העיסקיים במשק פרופ' גילה בוודאי צולל בימים אלו לסוגיית הבעלויות הצולבות בתיקשורת - אז כדאי לו גם לשים לב לפרשה זו, המדגימה כיצד אותו מועדון תיקשורת שומר על חברי המועדון שלו ולא פועל להסרת הצו לפרסום - יש לו למועדון האקסקלוסיבי הזה סוללת עו"ד - שמהתלים בבתי המשפט לפי איך שאיך נוח להם - פעם אחת כשהם רוצים להסיר צווי איסור פרסום מעל נושאים שממש בא להם לפרסם הם משקיעים כסף וזמן כדי להסיר את הצווים, ובמקרים הפוכים כשפתאום מישהו משלהם עיתונאי או עורך, אחד שליבו לב אבן לעשות מעשה כזה - פתאום אין אף כלי תקשורת שמבקש להסיר את הצו. מה, זכות הציבור לדעת נעצרת בפאתי היכל מועצת העיתונות?
איפה
דליה דורנר כשצריך אותה? היא זו שנשאה את לפיד חופש הביטוי בפסיקות של העליון וכעת כנשיאת מועצת העיתונות היא חייבת לאפשר את הסרת הצו מעל חבר במועדון היוקרתי שלה. זכות הציבור לדעת כוללת גם את חברי הקלאב-"מד" שלה.
בשולי דברי אוסיף כי צו איסור פרסום במקרים של עבירות מין, נועד להגן על קורבנות עבירת המין מחשיפת פרטיהן במקרה והן לא רוצות בפרסום, הפיכת הקערה על-פיה, כשקורבן העבירה משתוקקת בגאווה ויסורים לפרסם את קלונו של האנס באומץ כה רב ולתועלת הציבור - כדי למנוע ממנו לפגוע בעוד נשים וגם לנסוך אומץ אולי בליבות נפגעות דוממות ומדממות אחרות - לא יתכן שהאנס הוא שיקבל מבית המשפט צו איסור פרסום על הפרשה. הרצחת וגם ירשת?
אני מאד רוצה לעזור לאישה זאת להסיר את צו איסור הפרסום - נדמה לי שזה יראה הרבה יותר נכון אם כולנו יחד נהייה חתומות על הפנייה לבית המשפט.
מה אומרות?