ארבעה חודשים אחרי תחילת התהפוכות בעולם הערבי - והמהפכה בו עדיין תקועה. לפי שעה לא מבצבצת שום קרן-אור מתוך האפלה השורה בכל אותן מדינות הרות-גורל שבהן התחוללה רעידת האדמה.
במצרים, כמו בתוניסיה, אומנם הופלו השליטים - אבל את מקומם לא תפסו יורשים ברורים. לכל היותר התחלפה העריצות בסוג אחר של משטר אוטוריטרי.
בסוריה ובלוב, בתימן ובבחריין, לא עלה בידי המפגינים והמתקוממים לקבוע עובדות בשטח ולהשיג את מבוקשם. גם ההפצצות של נאט"ו בלוב, כמו הבחישה של זרועות הביון האמריקניים בקלחת, לא סייעו במאום ליצירתה של תמונה פוזיטיבית.
לא תחליף מי שקיווה לתומו כי רעידת האדמה תהפוך בסופו של דבר לצונאמי, יכול היה רק להתבדות. הפגנות-זעם, קריאות-גנאי ואקטים של נקמנות אינם יכולים לשמש, בשום פנים ואופן, תחליף לגיבושו של משטר דמוקרטי.
מה שמסתמן בעליל הוא שהפלת הדיקטטורות הערביות לא הביאה, וגם לא תביא, לרוח של חופש. ממש כמו שהפלת הקומוניזם במדינותיה של מזרח-אירופה לא חוללה בעקבותיה דמוקרטיה. אחרי ככלות הכל, מנטליות של עם לא עשויה להשתנות בן-לילה. נבצר ממי שגדל מרבית חייו על דיקטטורה להפוך את עורו ולעכל את רוח החופש במובנה המערבי. ממש כמו רוטוויילר טורף, ששום אילוף שבעולם לא יוכל להפוך אותו לצמחוני. מסורת, בסופן של דבר, היא רק מסורת.
צפויה הקצנה יתר על כן: כל הסימנים מעידים כי המשטרים האוטוריטריים שהיו במדינות המהפכה - רק יקצינו. אז מה, לעזאזל, הועילו ה"מהפכנים" במהפכתם? את מקומן של הדיקטטורה והעריצות יחליפו עריצות ודיקטטורה במהדורה חדשה, אבל גרועה עשרת מונים. האחים המוסלמים במצרים, שרידי אל-קאעידה באשר הם, ו"
האח הגדול" נוסח אירן, יהיו אלה שיבחשו בקלחת ושיראו לכולנו מאיפה בדיוק משתין הדג. מי שהדיח את הפודל-מובארק רק נתן בעיטה למעלה לדוברמן שותת-דם, המצפה למלא את מקומו.
בסופו של דבר הידרדרו מדינות המהפכה הערבית מן הפח אל הפחת. את מחיר ההידרדרות תשלם, בראש ובראשונה, ישראל. בה יש לראות את הקורבן האמיתי של המהפכה שלא צלחה. השלום הקר שלה עם מצרים הלך, ככל הנראה, פייפן. מהר מאוד הוא יהפוך לגל לוהט של איבה ומשטמה, ורק אלוהים יודע מה עוד צופן לנו הגורל בסוריה ובמדינות המוסלמיות האחרות.
