בוטנים

איך אומרים בלוף בפרסית

"האיום האירני: מתחת למים ובמתקני הגרעין", נכתב אתמול בראש עמ' 6 של ידיעות אחרונות. איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות דיווחו על "נסיונות נוספים של אירן למצב את עצמה כמעצמה אזורית".

הפרסום בידיעות אחרונות, על פני עמוד שלם, התמקד במידע שלפי סוכנות הידיעות האירנית, חיל הים של המדינה שלח צוללות לים סוף. "אם הדיווח נכון, הרי שמדובר בפעם הראשונה שצוללות אירניות שטות בים סוף", נכתב בידיעות אחרונות, לצד ציטוטים מדיווחי האירנים ותצלום של צוללת אירנית.

הבוקר מוקדשת הכותרת הראשית של העיתון להפרכת הידיעה על חדירת הצוללות לים סוף. "השקר האירני", נכתב לצד תצלומים של אחמדינג'אד וצוללת. "צוללות אירניות בים האדום?", שואלת כותרת המשנה לראשית, ועונה: "בלוף".

בראש עמ' 2 קובע אלכס פישמן כי "שום צוללת אירנית לא שייטה השבוע בים סוף". לדבריו, "התקשורת באירן מיהרה לדווח על צוללות שנכנסו לים האדום לצורך איסוף מידע ותיעוד של ספינות מלחמה, אבל גופי ביון מערביים המשרתים את הצי האמריקני, הבריטי והצרפתי [...] התייחסו לפרסומים הללו בלגלוג, כאל עוד 'שאם' (בלוף בפרסית) אחד".

אם התקשורת באירן "מיהרה לדווח", מה ניתן להגיד על התקשורת בישראל בכלל וידיעות אחרונות בפרט, שהקדיש עמוד שלם להדהוד הבלוף?

"את הכותרות בעולם ובישראל [האירנים] כבר השיגו", כותב פישמן, "פחות מעניין אותם שהטכנולוגים הצבאיים יודעים שהיכולות של הצוללות שלהם מוגבלות, או שאנשי המודיעין במערב יודעים שהצוללות שייטו באזור מיצרי באב אל-מנדב לפני מספר שבועות והסתלקו".

לפי פישמן, "האירנים הם אמני הלוחמה הפסיכולוגית", כך שהפצת השקרים שלהם מסייעת למטרות התעמולה של המשטר. ידיעות אחרונות בשירות משטר האייתולות? לפני שקופצים למסקנות שכאלה כדאי לציין שיש פעולות שמשפחת מוזס עשתה לאורך השנים למען בטחונה של מדינת ישראל שהשתיקה יפה להן. לפני שמקדישים עמוד שלם בכפולה השלישית של העיתון לידיעה על דיווח מזרה אימה של סוכנות ידיעות אירנית, כדאי להרים טלפון לפרשן הביטחוני הבכיר ולשאול לדעתו.

יחד עם זאת

בפסקה האחרונה ברשימתו מסייג הפרשן הביטחוני של ידיעות אחרונות את דבריו. "אסור לזלזל ביכולות האירניות", כותב פישמן. "בסוף הם מגיעים להישגים טכנולוגיים". בראש עמ' 4 של הארץ מדווח עמוס הראל על דוח גנוז של האו"ם שלפיו אירן האיצה את הניסויים בטילים ארוכי טווח. "בתוך פחות משישה חודשים שיגרו האירנים שלוש פעמים טילי סיג'יל ושיהאב-3, שהטווח של חלקם מגיע ליותר מאלף קילומטרים", כותב הראל.

על הסיבות לשנאת העשירים

בטורו הקבוע שבמוסף "ממון" של ידיעות אחרונות מתייחס הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, לשנאת העשירים במדינת ישראל, וזאת בעקבות ריקוד המחאה שביצע הבלוגר אלון עוזיאל מול הלווייתו של המיליארדר סמי עופר.

"הצעירים שחגגו בכיף את מותו של סמי עופר לא באים יש מאין, והם לא גידולי פרא. להפך. הם לבטח קוראים אדוקים של עיתונים מסוימים, מאזינים קבועים של תוכניות רדיו מסוימות וגולשים לאתרי אינטרנט מסוימים. משם הם מקבלים את השראתם. משם הם יונקים את השנאה למי שמכונים בשיח הישראלי 'בעלי ההון'".

פלוצקר אינו נוקב בשמות כלי התקשורת שלדעתו מעודדים את שנאת העשירים בישראל, אך אפשר לנחש שלא מדובר בידיעות אחרונות. בהמשך טורו מזהיר פלוצקר מפני התחזקותה של שנאת העשירים בתקופה האחרונה. "ראיתיה מתעצמת מחדש, מרימה ראש", הוא כותב, ומשווה את שנאת העשירים בישראל לשנאת העשירים באירופה הפשיסטית.

"לרקוד בהלוויה של סמי עופר נראה לאותם צעירים כמו מחאה", כותב חנוך דאום ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, "אבל רק אנשים שטחיים ודווקאניים, עם תפיסת עולם שטוחה של מתבגרים ג'ינג'ים בסחנה, לא מסוגלים לתת לבנים להיפרד בכבוד מאביהם בדרכו האחרונה. יש להניח שהבחורים הצעירים הללו נהנו במהלך חייהם מבתי-תרבות, בתי-חולים ומוזיאונים שלא היו נבנים אילולא החליט סמי עופר לתרום מאות מיליוני דולרים לטובת ישראל. תרומתו חסרת התקדים לישראל איננה מחייבת אותם להתמלא עצב על מותו, אבל זה אמור היה להספיק לפחות כדי שלא ירקדו לו על הדם".

"למה אנחנו שונאים אותם?", שואלת כותרת טורו של רענן שקד במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. שקד, שמרבה להקדיש את טורו האישי במוסף לכסף, מנסה להבין בטורו היום את מקורות סלידתו שלו ממשפחת עופר. הוא נזכר בסרט התיעודי "זהב לבן", שתיעד את תנאי העבודה של עובדי המפעלים בים המלח, הוא נזכר גם ב"שיטת השקשוקה", שתיעד את עסקות המשפחה עם מדינת ישראל, ומגיע בסופו של דבר למסקנה כי האחים עופר הם "אנשי עסקים מצוינים שיודעים לנצל הזדמנויות".

לדעת שקד, "כשאנחנו נובחים על העשירים, אנחנו שונאים את השחקן במקום את המשחק. אנחנו נובחים על העץ הלא נכון. הכתובת שלנו איננה אנשי עסקים ישראלים שהתעשרו באופן לגיטימי - לפעמים אפילו יצירתי - אלא רשויות קיקיוניות בהתנהלותן, ובכירי וראשי מדינה ואוצר המשרתים אינטרסים פרטיים, לרוב של עצמם. זו הכתובת האמיתית שלנו".

"אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי זה העשירים שטוענים שבארץ לא מפרגנים להם", כותב דרור פויר בטורו הקבוע שמתפרסם בסוף מוסף "G" של "גלובס". "השאלה שלי היא הפוכה: למה שנפרגן? [...] הם רוצים שיפרגנו להם כי הם מעסיקים אנשים. נו? מה יש לפרגן על זה? מי שמקים עסק מעסיק עובדים. מה רציתם, גם להתעשר וגם לא לשלם לאנשים? הם רוצים שנפרגן להם כי הם עובדים קשה. נו? אנחנו עובדים יותר קשה, ובשבילכם. מתי מישהו יפרגן לנו משהו?

"[...] עשו עימדי חסד ואל תדברו איתי על פילנתרופיה. [...] כל הפילנתרופיה הנהדרת שעשירי ארצנו כל-כך גאים בה ומתנאים בה - 'אחריות חברתית' הם קוראים לזה - ובכן, כל הפילנתרופיה הזו, על הפאר וההדר המזויף שהיא כוללת, היא פחות מעשירית מהכסף שהיא לא משלמת במסים שלהם היא מחויבת. [...] אנא, עשו שימוש בנתון הזה בפעם הבאה שאחד מאלה מתחיל לדבר איתכם על פרגון ועל פילנתרופיה. זה בוטנים, חברים, בוטנים שהם זורקים לנו".

המקרה של חזקיהו

העמוד הפותח במוסף "עסקים" של "גלובס" מוקדש לחמישה: יורם טורבוביץ', אריה מינטקביץ', ניר גלעד, משה ברקת ורוני חזקיהו.

הראשון היה הממונה על ההגבלים העסקיים ולאחר פרישתו עמד להתמנות למנכ"ל בזק. לאחר התערבות היועץ המשפטי מונה למנכ"ל דיסקונט-השקעות, ובשנתיים האחרונות מכהן כיו"ר דלק-אנרגיה. השני כיהן כיו"ר רשות ניירות הערך, ולאחר פרישתו התמנה ליו"ר בנק דיסקונט ובהמשך ליו"ר אלרון מקבוצת אי.די.בי ולסגן יו"ר גזית-גלוב. השלישי כיהן כחשב הכללי באוצר והתמנה לאחר פרישתו למשנה למנכ"ל מגדל ובהמשך למנכ"ל החברה. כעבור שנה מונה למשנה למנכ"ל החברה-לישראל ובהמשך למנכ"ל החברה. הרביעי ניהל את מחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך, ועם פרישתו התמנה למנהל בקבוצת תשובה. בהמשך מונה ליו"ר הפניקס. החמישי כיהן עד לאחרונה כמפקח על הבנקים, ועם פרישתו דווח כי ימונה לתפקיד בכיר בקבוצת תשובה.

ב"ישראל היום" מדווח הבוקר כי מינוי זה לא ייצא אל הפועל. "חזקיהו היה במשך חודשים רבים במשא-ומתן עם איש העסקים יצחק תשובה על הצטרפות לקבוצת דלק, אך ל'ישראל היום' נודע כי החליט נכון לעכשיו לוותר על הצעת העבודה", מדווח זאב קליין, ומצטט מההודעה שמסרה קבוצת דלק: "חזקיהו ביקש לדחות את מועד תחילת עבודתו על-מנת לברר את תקופת הצינון הנדרשת ממנו, ונכון לעכשיו הוא אינו ממלא שום תפקיד רשמי בקבוצת דלק".

"נו באמת, עכשיו בודקים?", תוהה חזי שטרנליכט בטור נלווה. "מה, המפקח על הבנקים לא הכיר את תקופת הצינון הנדרשת ומה המשמעות שלה? אין יועצים משפטיים בנמצא? זו הודעה הגובלת בהיתממות. אבל טוב שהצדדים ביקשו לקחת פסק זמן".

"לכאורה, כמפקח על הבנקים לא הייתה לחזקיהו נגיעה לענייניו של תשובה, ולכן הוא סבר כי אין בעיית צינון", מסביר סמי פרץ ב"דה-מרקר". "ואולם למעשה, למפקח על הבנקים יש נגיעה לכל אחד מהלווים הגדולים במערכת הבנקאות - ותשובה הוא אחד משלושת הגדולים. לפיכך, אף שתשובה אינו בעלים של בנק, הוא רלוונטי מאוד למערכת הבנקאות. אין ספק שבמהלך כהונתו עסק חזקיהו בענייניו של תשובה ושל טייקונים ממונפים אחרים, ולכן תקופת הצינון מתבקשת. עם זאת, זו הבעיה הקשה פחות, כי יש להניח שחזקיהו ישמור על שמו הטוב ולא יסטה מהוראות הצינון. הבעיה העיקרית היא אחרת ונוגעת למסר שבמינוי כזה. המקרה של חזקיהו הוא דוגמה טובה לבחינת המסר שמתקבל ממעברו האפשרי לקבוצת תשובה".

בחירה מוזרה

"עקיצה תנ"כית", נכתב בשער מעריב, לצד תצלום של השר יוסי פלד. בתחתית הכפולה הפותחת של העיתון מדווח בן כספית כי במסגרת מיזם שבו שרי ממשלת ישראל בוחרים פסוק מהתנ"ך וכותבים אותו בכתב ידם, בחר השר פלד בפסוק שמתחיל במלים "מדבר שקר תרחק".

"פלד, שמסתובב מתוסכל בשבועות האחרונים לאחר סכסוך מר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו, שהבטיחו לו מינוי לתפקיד נשיא הבונדס ולא קיימו, סירב להגיב אתמול לפניית 'מעריב' ולהציג את פרשנותו לבחירה המוזרה", כותב כספית.

ידיעה שלמה בכפולה הפותחת של גליון שישי, שבע פסקאות תמימות, מקדיש עיתון מעריב לפיסת המידע השולית הזו, שמקומה הטבעי במדור הרכילות או בטור הקבוע של כספית ב"מוספשבת" של מעריב. הבחירה להקדיש לאנקדוטה הזו ידיעה בכפולה הפותחת של העיתון, תוך הפניה בשער, היא בחירה מוזרה לא פחות מזו שביצע פלד, והנה הפרשנות לה: מעריב בכלל וכספית בפרט מפעילים לעתים קרובות אמות מידה עיתונאיות יוצאות מגדר הרגיל כשהם נדרשים לטפל בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

אגב מעריב ונתניהו, מרבית עמ' 4 של מעריב מוקדשת לסיקור ההכנות לאירוח "הגיבושון הגדול של הקואליציה", שיתקיים בסוף-השבוע בצפת. אתמול הקפיד מעריב שלא לציין בדיווחו הנרחב את שם המלון שבו יתארחו חברי-הכנסת. הבוקר נכתב בכותרת המשנה לידיעה כי "כל 77 חדרי מלון רות-רימונים בצפת נשכרו לטובת השרים, הח"כים ובני זוגם".

"באופן אירוני, בעוד העיתון 'מעריב' אינו חוסך ביקורת מראש הממשלה ורעייתו, בחרו בלשכת ראש הממשלה במלון שבבעלות הכשרת-היישוב ומשפחת נמרודי לעשות בו את השבת", מציינת לילך ויסמן ב"גלובס". "כמה חברי-כנסת אפילו הביעו חשש שנמרודי עצמו ימצא לנכון להתארח במלון בדיוק בשבת הקרובה".

עוד כותרות ראשיות

הכותרת הראשית של מעריב, "מאות טילי גראד הוברחו מלוב לעזה", מפנה לדיווח קצר מאת אלי ברדנשטיין ולפיו "הקרבות בלוב הביאו להתרופפות השלטון המרכזי של קדאפי [...] ולזרימת אמצעי לחימה רבים לידי ארגוני טרור וסוחרי נשק. לפחות חלק מכלי הנשק הללו הוברחו לעזה". ברדנשטיין מדווח על טילים בקוטר 120-122 מ"מ שהגיעו בשבועות האחרונים לידי חמאס ועל רקטות בקוטר 60 מ"מ ותחמושת רבה שהוברחו לעזה.

הכותרת הראשית בהארץ מוקדשת לנעשה מצפון: "אלפי פליטים סורים נמלטים אל שטח טורקיה מחשש לטבח נוסף". אבי יששכרוף וסוכנויות הידיעות מדווחים כי "יותר מ-2,400 פליטים סורים [...] ברחו עד אתמול בלילה לטורקיה מחשש לתגובה אלימה של כוחות הביטחון נגדם".

לפי הדיווח, כוחות סוריים איגפו את העיר ג'יסר א-שועור בעזרת למעלה מ-40 טנקים וכלי רכב משוריינים. עוד מצוין כי "סוריה אסרה על רוב כלי התקשורת העצמאיים לפעול בשטחה, ולכן יש קושי לקבל דיווחים מדויקים על ההתרחשויות", וכן כי "משטרת טורקיה הרחיקה עיתונאים זרים ממחנות הפליטים בעיירות ג'ובטי ויאילדגי".

"פיאד לוחץ: לדחות ההכרזה החד-צדדית", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". דניאל סיריוטי ושלמה צזנה מדווחים כי לפי "גורם בכיר בלשכתו של ראש ממשלת הרש"פ ברמאללה", ראש הממשלה הפלשתיני "מפציר ביו"ר הרשות אבו-מאזן לפעול לדחיית המהלך להכרזה חד-צדדית על מדינה פלשתינית בספטמבר", וזאת מחשש לסנקציות כלכליות שימיטו "אסון כלכלי" על הרשות.

עוד מדווחים השניים כי סאיב עריקאת חשף אתמול ש"ארה"ב תטיל וטו במועצת הביטחון על כל בקשה של הפלשתינים לאשרור פנייתם להכרה במדינה באו"ם". הפרשן דן מרגלית מספק טור נלווה תחת הכותרת "המהלך הישראלי הצליח".

בידיעות אחרונות, תחת הכותרת "הווטו האמריקני והתרגיל הפלשתיני", מדווחים רוני שקד ויניב חלילי כי "נוכח ההחלטה האמריקנית אמרו אתמול ברמאללה כי הפנייה לעצרת הכללית של האו"ם תתקיים בכל מקרה, אך טרם נקבע אם תתקיים גם פנייה למועצת ביטחון".

לפי הדיווח, "התרגיל הפלשתיני" כולל "הצבעה בעצרת האו"ם על טיוטא המגנה את מדיניות הבנייה הישראלית בהתנחלויות, כולל קביעה כי ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום". שקד וחלילי מעריכים כי הצבעה על הצעת גינוי שכזו "לא צפויה לגרור התנגדות אמריקנית, ואף עתידות לתמוך בה מדינות אירופיות כמו בריטניה וצרפת".

בהארץ מדווח ברק רביד על ההיערכות של משרד החוץ הישראלי למהלכים הפלשתינים באו"ם. "ביום חמישי שעבר שיגר מנכ"ל משרד החוץ לשגרירויות מברק בכותרת 'סיכול המהלך הפלשתיני הצפוי באו"ם בספטמבר - הנחיות לפעולה'", מדווח ברק, וחושף את תוכן המברק.

בעיתון "גלובס" הוקדשה אמש הכותרת הראשית לממצאי תחקיר של משה ליכטמן: "בלי תחרות, עם מחירים אחידים: כך נקבעים מחירי הירקות בישראל". על-פי תחקירו של ליכטמן, "כל מחירי הירקות בישראל, מהחקלאי דרך הסופרמרקט והשוק ועד המקרר שלכם", מוכתבים על-ידי שלמה להב ממושב רינתיה, וזאת "בהתבסס על סקר יומי קצרצר בשוק הסיטונאי".

תיירות פנים

חברת-הכנסת מטעם מפלגת קדימה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', מעודדת את קוראי מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" לבקר בחברון. על פני עמוד שלם היא מגוללת את חוויותיה בביקורה בעיר האבות.

הנה כותרת המשנה: "קשה לתאר במלים את התחושה שאותה חוויתי בביקור בחברון, דמעות הציפו אותי. יש משהו מאוד מיוחד באנשי חברון: יש שם טוהר וענווה, אין רדיפת בצע ולא רייטינג. חזרתי מהמקום שבו האמונה היא הכי נקייה". את רשימתה מסיימת חברת-הכנסת במשפט: "אל תרשו לעצמכם לפספס את חברון".

ענייני תקשורת

אלי אשכנזי מדווח בהארץ כי 15 רשויות מקומיות בצפון הואשמו בבזיון בית-מהמשפט משום שלא הקימו בזמן אתר אינטרנט לפרסום מידע לתושביהן, כמתחייב מפקודת העיריות (בכותרת הידיעה ננקב המספר 20).

דנה הרמן מדווחת בהארץ כי פרשת האזנות הסתר של העיתון הבריטי "ניוז אוף דה-וורלד" מסתעפת וכוללת את קייט מידלטון וראש הממשלה לשעבר טוני בלייר.

ב"מוספשבת" של מעריב מתפרסמת כתבה מאת אראל סג"ל, שהתחקה אחר מקורות הידיעה על אודות סקילת כלב שהתגלגלה לתוכו נשמה של עורך-דין חילוני. סג"ל מגלה כי אומנם הייתה כלבה שהסתתרה בבית-דין בשכונת מאה-שערים, אך גורלה היה שונה מכפי שדווח. "כמה ילדים, ולא כל ילדי השכונה, ניסו לגרש את הכלבה המתנחלת", כותב סג"ל. "היו בהם גם מי שהשליכו עליה אבנים, עד שהמבוגרים הפסיקו אותם. לבסוף נסתלקה הכלבה. מעשה מכוער כשלעצמו, אך לא ייחודי לסביבה חרדית. גלגול לא היה וגם לא סקילה בגזירת דיינים". סג"ל מאשים בפרסום הכוזב את כלי התקשורת החרדיים, "שידועים באמינותם המפוקפקת", ואת התקשורת החילונית, שהיא "שטחית ובורה".

עוד ב"מוספשבת" של מעריב, קלמן ליבסקינד עיין בעיתוני עבר וגילה כיצד אותם העיתונים שמהללים כיום את מאיר דגן ומבקרים בחריפות את בשאר אסד ביקרו בחריפות את מאיר דגן והציגו את אסד הבן כאיש מתקדם ובן שיח ראוי למדינת ישראל. השינוי ביחס לאסד נובע, כמובן, מהדיכוי האלים של המחאה נגדו. השינוי ביחס לדגן, כותב ליבסקינד, נובע מהביקורת שהטיל בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

במדור חדשות החוץ של הארץ מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת כתבי "הניו-יורק טיימס" מייקל קופר וסם רוברטס, ולפיה 40 שנה לאחר שהודלף, יפורסם במלואו מחקר ממשלתי סודי על מלחמת וייטנם, כולל 11 מלים שהממשלה האמריקנית התכוונה לצנזר.

גל אוחובסקי מתייחס בטורו ב"טיים אאוט - תל אביב" לרשימה שפירסם מבקר הקולנוע של הארץ אורי קליין בעקבות פגישתו עם הבמאי יוסף סידר. באתר זה כתב על אותה פגישה חנוך מרמרי.

הקרדיט של לילך סיגן, עד לאחרונה עורכת מוסף "הערב" של "גלובס", נעדר אמש לראשונה מרשימת העורכים של העיתון. לא פורסם שם מחליפה.

באופן חריג ביותר, השבוע אין במדור המכתבים במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ולו מכתב אחד בעקבות טורו של יאיר לפיד מהשבוע שעבר (שהתייחס לטענה כי התקשורת בישראל שמאלנית).

במוסף "סופשבוע" של מעריב מראיינת ליאורה גולדנברג-שטרן את מי שהאשימה איש תקשורת כי אנס אותה. התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, ובתשובה לשאלה "את מתכוונת להמשיך להילחם?" אומרת המתלוננת: "הפשע נעשה, שיהיה ברור. הוא פגע בי פיזית ונפשית. זה פשע שצריך לטפל בו".

ענת באלינט כותבת בחלק ב' של הארץ על חוק רשות השידור שאמור לעלות לדיון אחרון ביום שני הקרוב בוועדת הכלכלה של הכנסת. "אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, הישיבה תהיה למעשה טקס אשכבה שבו יכריז יו"ר הוועדה, כרמל שאמה, על מות השידור הציבורי בישראל", היא כותבת.