במסגרת ההסכם למכירת 20% ממניות
עיתון הארץ לאוליגרך ליאוניד נבזלין, נחתם בין הצדדים הסכם הקובע ש"העקרונות המערכתיים שהארץ דבק בהם יישמרו". את ההסכם הזה חושף
עמוס שוקן עצמו בראיון לגלובס. הבעיה היא, שיש מרחק עצום בין מה שכתוב בהם לבין מה שהארץ עושה בפועל. אז הנה העקרונות עם הפרשנות של כותב שורות אלו, שמטרתה להבהיר מה באמת קורה בעיתון הזה.
ההסכם אומר: "הארץ הוא עיתון ציוני התומך בקיומה ובחיזוקה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
אנחנו מפרשים: ציוני - דהיינו פוסט-ציוני, שהרי מו"ל העיתון תומך בהחלפת ההמנון כדי שגם ערביי ישראל יוכלו לשיר אותו. יהודי - בתנאי שזה בלי שום סממן דתי. דמוקרטית - בתנאי שיוטלו מגבלות על
חופש הביטוי של גורמי ימין.
ההסכם אומר: "הארץ יקרא ויתמוך במאמצים להפוך את ישראל למתקדמת בתחום החינוך, המדע והתרבות".
אנחנו מפרשים: בתנאי שבמילה "חינוך" אין הכוונה לישיבות, ובתנאי שבמילה "תרבות" אין הכוונה ליהדות.
ההסכם אומר: "הארץ ישאף להפוך את ישראל למדינה מתקדמת ככל האפשר בתחום זכויות האדם".
אנחנו מפרשים: יש לתת עדיפות לזכויות האדם של אויבי ישראל על פני אלו של חייליה ותושביה. אסור יהיה להטיל מגבלות על פלשתינים, ואם יועלו טעמים ביטחוניים למגבלות כאלו - יש להתייחס אליהם כתירוצים מופרכים.
ההסכם אומר: "הארץ יתנגד לכל סוג של כפייה, כולל כפייה דתית".
אנחנו מפרשים: נתמוך בכל כפייה אנטי-דתית.
ההסכם אומר: "הארץ יתמוך בזכותו של הפרט לביטוי אישי, כולל בתחום הכלכלי והעסקי, במסגרת כלכלת השוק".
אנחנו מפרשים: סעיף זה אינו חל על
נוחי דנקנר,
לב לבייב,
יצחק תשובה,
אליעזר פישמן ויתר הטייקונים החונקים את המשק ויוצרים ריכוזיות הפוגעת באזרחי ישראל.
ההסכם אומר: "הארץ יתמוך במאמצים להגיע לשלום בין ישראל לשכנותיה הערביות".
אנחנו מפרשים: במסגרת זו, על ישראל להסכים לכל הדרישות הפלשתיניות והערביות.
