"המקרה שבפנינו הוא של מקור, אשר הסתיר מידע בעל חשיבות מן הנתבעים אודות היקף הסיכון שהוא חושף את עצמו אליו, ביחס למסמכים שהוא מוסר לפרסום; סיכם סיכומים מסויימים עם הנתבעים, אך התכחש להם בדיעבד; נחשף לסיכונים קשים ובלתי צפויים עם פתיחת החקירה כנגדו; הפליל את עצמו כמקור ביוזמתו, ואף טען כי לא התאמץ להסתיר את זהותו כמקור, אך לשיטתו, הנתבעים היו צריכים להתאמץ, ולעשות את מה שלא עניין אותו עצמו (!)", כך מתמצתים עורכי הדין זאב ליאונד, אלון נדב ודור ליאונד, באי-כוח
עיתון הארץ, את עמדתם במשפט ליאורה גלאט-ברקוביץ' נגד הארץ.
גלאט-ברקוביץ' היא הפרקליטה הבכירה שהדליפה לעיתונאי
ברוך קרא את דבר חיקור הדין בפרשת סיריל קרן ו
אריאל שרון, נחשפה לאחר חקירה כמדליפה, פוטרה מעבודתה וכעת תובעת פיצויים בסך 2.5 מיליון שקל מקרא, עורכו דאז שמואל רוזנר,
עמוס שוקן ו
עיתון הארץ בטענה כי הללו הפרו את הסיכומים עמה והתרשלו בשמירה על זהותה. בשבוע שעבר הגישו הנתבעים את סיכומיהם לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו. על פני 138 עמודים בוחנים באי-כוח הארץ את גרסת התובעת באשר לנסיבות חשיפתה, מפרקים אותה לגורמים ומבליטים את הסתירות בגרסאות שמסרה במועדים שונים.
האם רצתה גלאט-ברקוביץ' שכל המידע שהדליפה לקרא יגיע אל הציבור הרחב או רק שחלקו יתפרסם? האם התירה לעיתון לפרסם כי בידו מסמך או לא? האם התירה לפרסם את המסמך עצמו או לא? האם אסרה על העברת המסמך לכלי תקשורת אחר או לא? האם התאמצה להסתיר את זהותה או לא? בכל אחת מהסוגיות הללו, ובאחרות, מדגימים הנתבעים בסיכומיהם את הסתירות שנמצאות בגרסאות השונות שמסרה גלאט-ברקוביץ': בחקירתה במשטרה בסמוך למועד הפרסום, בטענותיה כשעמדה לדין פלילי בגין ההדלפה, ובטענותיה כעת, בתביעה שהגישה נגד הארץ.
הנתבעים אף מצרפים לסיכומיהם טבלה המדגימה, לטענתם, כי "קיים פער עצום ובלתי ניתן לישוב בין גירסתה הראשונה של התובעת במשטרה, שבה אישרה את גירסת הנתבעים, לבין גירסתה המאוחרת של התובעת, בתיק זה" [הדגשים כאן, ולהלן, במקור]. על-פי הנתבעים, "גם במסגרת תיק זה, בתוך גירסתה המאוחרת של התובעת, התגלו סתירות מהותיות, המוכיחות את כזביה של התובעת".
"התיק דנן", נכתב מטעם הנתבעים, "מתייחד בעובדה, שחוסר מהימנותה של התובעת הינו מוחלט וחד-משמעי, לאורך כל הדרך, לרבות ביחס לסיכומים הנטענים על ידה. פשוטו כמשמעו, לא ניתן ליתן אמון בדבריה של התובעת". הנתבעים מבקשים מבית המשפט לקבוע כי גרסת התובעת בתיק הינה כבושה וחסרת משקל וקובעים כי "משקורסות גירסאות הכזב, בטענה להפרת ה'סיכומים', אחת לאחת, אין תקומה גם לטענת הרשלנות".
יתרה מזאת, הנתבעים מפנים אצבע מאשימה כלפי גלאט-ברקוביץ'. לפי הנתבעים, "עסקינן בתביעה, שהתהדרה בנוצות לא לה, משל הייתה תביעה העוסקת במקרה של הפרת חסיון עיתונאי, כביכול, על-ידי עיתונאי ולא כך הוא". לטענתם, "מספר שנים לאחר האירועים, ומתוך מניעים אופורטוניסטיים מובהקים המאפיינים את התנהלותה, החליטה התובעת לנסות את מזלה בהגשת תביעה כספית כנגד הנתבעים. [...] התובעת, בחוסר תום-לב, בחרה לכזב, ביודעין, בפרטים רבים, ביחס למערכת יחסיה עם הנתבעים, כאשר כל פרט ופרט עוות על ידה, לבלי הכר, ובלבד שהדבר ישרת את תביעתה".
בסיכומי ההגנה מאשימים הנתבעים את גלאט-ברקוביץ' כי העידה בבית המשפט "עדות שאינה אמת", הובילה "מסע הכפשה שקרי" וטוענים כי אין לה "עכבות מלהעלות, בדיעבד, כל גירסה שהיא, מופרכת ככל שתהיה, על-מנת לשרת את מטרותיה".
לגבי התנהלות הנתבעים, ובראשם העיתונאי ברוך קרא, נכתב בסיכומי ההגנה כי "בניגוד גמור לטענות התובעת, הרי שהחיסיון העיתונאי שעמד לתובעת נשמר על-ידי הנתבעים בהקפדה ובקנאות. במסגרת טיפולם במידע שמסרה התובעת, פעלו מי מהנתבעים שהיו מעורבים בעניין, בתום-לב ובאחריות, מבלי שהתובעת הוטעתה על ידם באופן כלשהו. ההיפך הוא הנכון. כל זאת נעשה תוך הקפדה על כללי האתיקה העיתונאית, ובהתאם למסורת המאפיינת את עיתון 'הארץ', עורכיו וכתביו, לאורך השנים, הידוע בקפדנותו ודקותו בכל הקשור לשמירת חסיון עיתונאי-מקור, ולא נרתע מלהתייצב בהליכים משפטיים שביססו וביצרו את מעמדו של החסיון העיתונאי, בהלכה הפסוקה".
"הנתבעים עמדו", כך נטען בסיכומי ההגנה "[...] בכל הסיכומים עם התובעת ולא הפרו אותם כלל". הרשלנות, לטענת הנתבעים, היא של התובעת עצמה, שתרמה במעשיה לחשיפתה כמקור.
ביחס לטענה כי לא שמרו במידה מספקת על זהותה של גלאט-ברקוביץ', משיבים הנתבעים כי "לנוכח מעמדה של התובעת, הנתבעים היו בהחלט יכולים להסתמך, באופן סביר, על שיקול דעתה של התובעת, אשר הסכימה לפרסם את תוכנם של המסמכים שהיא מסרה להם [...] גישת התובעת, לפיה היא כמקור, לא מתאמצת שזהותה לא תיחשף, אך הנתבעים חייבים, כביכול, להתאמץ עבורה, על יסוד חובות זהירות 'מוגברות', כביכול, שהיא בחרה לטעון לקיומם, שנים לאחר מעשה - בכל הכבוד הראוי, מבטאת חוסר הגיון מוחלט".
