ביקורת: אם יש גן עדן - לא דנה בנושאים החשובים

הזדמן לי לראות באותו שבוע שתי הצגות הדנות בנושא צבאי כמעט זהה. כתבתי ארוכות על ההצגה ראשונה שראיתי "צביקה חייל" ונראה לי שרוב הדברים שכתבתי שם על הנושאים הנדונים אקטואליים גם לגבי ההצגה "אם יש גן עדן" שראיתי בהבימה בבימויו של משה קפטן.

כתבה את המחזה דפנה אנגל עפ'י ספרו של רון לשם שעל פיו נעשה גם סרט מפורסם. הם דנובין השאר בנושא היציאה מלבנון והתלבטות הדרג המדיני במתן ההוראה לסגת. רבות דובר על הנושא והרומן והסרט זכו לתשומת לב מיוחדת.

בניגוד להם שנגעו בשאלות פוליטיות מדיניות, ההצגה מתרכזת בעיקר בהווי החיילים במוצב תוך כדי ההמתנה לנסיגה. מאחר שהספר והסרט היו מוכרים לי באתי להצגה עם ציפיה לראות דבר אחד אך בפועל ראיתי דבר אחר. יתכן וזו הסיבה להסתייגותי הקטנה מההצגה.

ההווי המתואר מוגש בהומור, בבימוי שקולח וקולע ובמשחק טוב של השחקנים, אך נראה לי שלא זו הייתה הכוונה של רון לשם בכתבו את הספר. ההצגה כהצגה המציגה הווי חיילים ביחידה מסויימת ערב הנסיגה טובה מאוד, מבויימת בצורה ענינית ושוטפת. המשחק של שחקניו הצעירים של "הבימה" טוב מאוד אך הנושא שבו דן הספר רציני דיו כדי לא להסתפק בהצגת הווי כעיקר כפי שהועלתה בהבימה. העברת הרומן למחזה כפי שהועלה החמיץ את הנושא, את הדרמטיות, את העיקר.

לגבי המשחק אסתפק במשחקו הטוב של "ליצן החצר" של היחידה אביב אלוש, של עוז זהבי כמפקד הצוות שטרטר והגן על חייליו,של יוסף סוויד מפקד המוצב שלא הייתה לו ברירה אלא למלא אחרי הוראות מגבוה גם כשלא נראו לו ושל אושרי הסמל -עפר שכטר שניסה לשכנע את מפקדו בדברים מסוים.

נהנתי גם ממשחקם של יואב דונט החובש שהיה שקול וגורל חבריו ליחידה נגעו לליבו,של דניאל סבג הדתי שיהיה בעל הגיון שלא כל אחד יכול לקבל כ"הגיוני" וכסיבה להורדת הכיפה ושל דני לשמן החייל שרוחו הייתה עם רצונו להיות שחקן אך נשמתו עם החיילים. כולם גילמו את תפקידם כפי שהוחלט לעצבם בצורה טובה. נוכחותה של הודיה אחותו של החייל הדתי שגולמה ע"י ורד פלדמן לא הייתה נחוצה בהצגת הווי זו.

יש לציין לטובה את התפאורה הלא שיגרתית של ערן עצמון והמוזיקה המתאימה של אריק אביגדור. התאורה עוצבה ע"י מאיר אלון והתלבושות ע'י נמרוד עדן. לראות או לא לראות: הצגה יפה, משחק ובימוי טובים ומתקבלים על הדעת אך הוחמצה הזדמנות לדון בנושאים רציניים וחשובים.