משפחת המלוכה בפולין, משפחה שכזאת, קצת מנותקת, מאוד מפונקת, קצת מטורפת, קצת משועממת, אנוכית וצבועה כמו משפחת מלוכה ( ועוד פולנית) פוגשת בזכות בנם הנסיך את איבון.
איבון היא ילדה מתבגרת, לא "מפותחת", אולי מפגרת, לא מדברת, לא מגיבה , לא משתתפת. היא מטיילת בחורש עם אישה מבוגרת. הנסיך הצעיר, שאוהב נשים ככל גבר צעיר, מחליט בהינף תנועת כנף הפרפר שבחורש, כי הוא מתחתן עם איבון. איבון לא עונה, לא משתתפת, שותקת ולא נראית נסיכית בכלל.ההיפך.
אחרי שהמשפחה המלכותית, בעיקר המלכה האלגנטית -מושלמת, אפרת בן צור " מקבלת" את גחמת הבן-יחיד, ומסכימה לנישואין כי זה מנומס באופן פולני כי "העם יקבל את זה יפה"- מתחילים בני המשפחה ו"אנשי החצר ונשותיה" לתכנן איך להיפטר מאיבון הלא רצויה, לא לעניין , מטרד, עסק ביש קטן שאפשר לסדר אותו בקלות.
הצופים בתיאטרון גשר (אני נמנית על אלה הרואים הצגה זו בפעם הראשונה לאחר שהוצגה בעבר, בישראל, בתיאטראות שונים), נסחפים בטרוף המר- מתוק, שמפניה וקצת רצח, משחק מעולה כתמיד, תפאורה מרתקת, מוזיקה כובשת, טקסטים מרירים-מצחיקים באפיזודה הקטנטנה בעולמם של המלכים, הצבועים-מנומסים-מנותקים וכו'.
כמה נעימים הם הציניות והאירוניה ,שאם רוצים יכולים להשוות אותם למולייר, או להחליט שזו סטירה פוליטית, על השחיתות השלטונית, על ימי המלוכה, או שלטון הקומוניזם בפולין ואיפה לא.
החוויה התיאטרונית הזו של גשר היא מחזה של ויטולד גומברוביץ מחזאי וסופר פולני ידוע (1904 - 1969) שחי בוורשה, בברלין, בבואנוס איירס ובוואנס בדרום בצרפת, חיים סוערים ללא פרוטה כמו גיבור במחזות וברומנים שלו. המחזה, תורגם עד היום ל-30 שפות מוצג שנים על כל הבמות, הפעם מבוים בכישרון על-ידי משה איבגי, שחקן ובמאי, מותך לתוך הקסם הקבוע של תיאטרון גשר, מתמזג באווירה המופלאה הבלעדית ליצירות תיאטרון זה.
ויטולד גומברוביץ, המחזאי והסופר, כתב על עצמו: "אני הומוריסט, ליצן, אקרובט, פרובוקאטור. יצירותיי עומדות על הראש כדי להיות מהנות. אני קרקס, ליריות, פואטיות , אימה, לחימה משחק. מה עוד אתה רוצה אדוני? אני קשה, נכון איפה שאי-אפשר אחרת , אבל אם יש מישהו שכותב תוך פחד מוות שהוא ישעמם -זה אני!".
נפלא לשמוע אמן שצוחק על עצמו.
דנה איבגי היא איבון זו שצריך להפטר ממנה והיא בעלת נוכחות מרשימה-שותקת ונעה על הבמה בתוך התפאורה המעניינת של מיכאל קרמנקו, עם המלך, מיקי ליאון המלכה והנסיך אלון פרידמן שעושים עבודת משחק רבת קסם וקצבית. המוזיקה של אבי בנימין היא רומנטית, הומוריסטית, אלגנטית, כרגיל אצל איש המוזיקה הזה.
איבגי, שחקן עם רקורד מרשים ,שלאחרונה שיחק ב"גשר" בסונטת קרויצר" הוא במאי שכבר ביים סרט, עובד בדרכו הסוערת והמקצועית כאילו היה בנו החוקי-ביולוגי של יבגני אריה, חוגג את טירופו של המחזה עם הדמויות האקסצנטריות שמעניקות לקהל ערב בלתי נשכח.
