זכות הציבור לדעת האמת על מועצת העיתונות

מועצת העיתונות היא גוף ציבורי וולונטרי מכובד, הכולל קבוצת אנשי שם ומוניטין, מקרב פרופסורים, עורכי דין ונוספים. למועצה יש תקנון (מבנה ופעילות) האתיקה המקצועית של העיתונות ובית דין לאתיקה. חברים במועצה רוב גופי התקשורת הכתובה והאלקטרונית.

מועצת העיתונות אמורה להיות כתובת מקצועית, מוסרית ואתית עליונה, בכל הקשור לעיתונאים ולתקשורת, שייעודה להגן על האינטרס הציבורי, חופש הביטוי ושמירת הדמוקרטיה. האמנם עקרונות אלה מקוימים על-ידי העיתונאים?

כוחה של המועצה אמור לבוא מאמון הציבור של צרכני התקשורת, מאמינות פעילותה והחלטותיה של המועצה, ומנכונות של העיתונאים לקבל ולקיים את מרותה של המועצה ותקנון האתיקה שלה.

האומנם הציבור מכיר, מתייחס ומעריך את המועצה? ספק!

האם העיתונאים מכבדים ומקבלים את מרותה של המועצה? ספק!

מסתבר שהמועצה הפכה בפועל למועדון חברים אליטיסטי, אנמי וסגור, ללא שקיפות ראויה וללא ייצוג אמיתי של צרכני התקשורת, מהמגוון החברתי והתרבותי של הקבוצות באוכלוסיה. המועצה היא גילדה סגורה שנותנת גיבוי כמעט מלא ותמידי לעיתונאים, ברוב רובם של המקרים שבהם הם עברו וחרגו מכללי האתיקה או פגעו באינטרסים לאומיים ביטחוניים. גם רוב נציגי הציבור במועצה הפכו לנותני חסות ממושמעים לעיתונאים, תוך חוסר נכונות להתעמת איתם. כל זאת באמצעות מתן פרשנויות משפטיות אוהדות. מציאות זו לא מפתיעה, לאור המבנה וההרכב האישי של חברי המועצה.

מועצת העיתונות מונה 64 חברים. 30% נציגי מו"לים ועורכים. 30% נציגי עיתונאים. 40% נציגי ציבור. ראוי לציין ש"בחירת" נציגי הציבור לכהונה במועצה נעשית בשיטה של "חבר מביא חבר". נציגי הציבור שמסיימים את כהונתם "בוחרים" את מחליפיהם.

המועצה פועלת ללא שקיפות. היא אינה מפרסמת לידיעת הציבור - כמתבקש וכמתחייב - דבר קיומה, סדרי בחירת נציגי הציבור, ואינה מאפשרת לארגונים, מוסדות וקבוצות חברתיות להציג מועמדים. זאת בניגוד למה שכן מקוים, בתהליכי בחירת 31 המועמדים, לכהן במליאת רשות השידור, בערוץ 1.

התוצאה של הרכב המועצה האמור היא שרוב מוחלט של 60% מחברי המועצה הם האינטרסנטים בעלי העניין ששומרים על עצמם ועל מעמדם, למרות שהם אמורים להיות המבקרים וה"שופטים" של עצמם. מדובר בניגוד עניינים שקוף ובעייתי, בנוסח החתולים שומרים על השמנת.

עובדה נוספת הראויה לחשיפה: נציגי הציבור במועצה, כולם מאופיינים מדגם סוציו-אקונומי זהה. זו נציגות מונוליטית של אסכולה מסוימת של חוסר נכונות להתעמת עם עיתונאים. מקרב 23 נציגי הציבור במועצה, ישנם 10 פרופסורים, 4 עורכי דין, 4 בעלי תואר דוקטור, שופטת אחת, דליה דורנר, שהיא נשיאת המועצה.

לאחרונה התגלה שאחד מנציגי הציבור במועצה הוא יועץ משפטי של אגודת העיתונאים! המדובר בניגוד עניינים שקוף, ברור ופסול! מדוע המועצה ובראשה השופטת דליה דורנר שותקת?

המועצה היא גוף חסר שיניים וחסר יכולת להשפיע על ההתנהלות של העיתונאים, העורכים והמו"לים, שחלקם אף מזלזלים ואינם מקבלים במופגן את מרותה של המועצה. המועצה מתעלמת ואינה מגיבה לתופעות פסולות רבות בתקשורת, של זלזול בהוראות הקוד האתי.

לפני שנתיים וחצי (2.12.08) הועבר למועצת העיתונות מסמך, על-ידי החתום מטה, ובו ציטטות של 14 עיתונאים בכירים ומוכרים שיצאו בביקורת ובהאשמות חמורות כלפי עמיתיהם למקצוע. האשמות מתחומים הגובלים במוסר, בפלילים, בשחיתות ובאתיקה מקצועית. האשמות שמחייבות התייחסות, תגובה וטיפול כלשהו של מועצת העיתונות.

תשובתה של נשיאת מועצת העיתונות, השופטת דליה דורנר (21.12.08), הייתה התעלמות מוחלטת והיעדר כל פעולה או יוזמה של המועצה. "מועצת העיתונות מופקדת על הגנה על חופש העיתונות והטמעת כללי האתיקה". האם זו תשובה עניינית וראויה לנאמר על-ידי העיתונאים?

רשימת העיתונאים שצוטטו במסמך האמור היו: גיא רולניק, טלי ליפקין שחק, אביב לביא, שלי יחימוביץ', עופר שלח, נחום ברנע, עוזי בנזימן, סבר פלוצקר, חנוך מרמרי, רביב דרוקר, דורון גלעזר, טומי לפיד ז"ל, אבי בניהו (דובר צה"ל), יואב יצחק (לשעבר התחקירן של מעריב).

תחת האליבי של הזכות "להבעת דעה לגיטימית" מתפרסמים טקסטים של השמצות, עלבונות, האשמות והסתות - והמועצה שותקת.

כמה דוגמאות:

א. קבוצה של עיתונאים, בחלקם בכירים ומפורסמים, העוסקים באקטואליה, עוסקים בפרסום מסחרי, בניגוד לאתיקה העיתונאית (סעיף 17 - עיסוק נוסף), תופעה שנמשכת זמן רב. השמות מוכרים וידועים, ומדי פעם מתחלפים ומצטרפים.

ב. בסעיף 18 לתקנון האתיקה - טובת הנאה, נאמר: "לא יבקש ולא יקבל עיתונאי טובת הנאה בקשר לעניין הכרוך בעבודתו העיתונאית, זולת מכלי התקשורת בו הוא מועסק". עדות ממקור ראשון של עיתונאי בכיר מהארץ גיא רולניק שמאשים ואומר: "עיתונאים רבים נוהגים לקבל טובות הנאה מגורמים שונים שעליהם הם כותבים. זה מקובל כמעט בכל העיתונים"! (Marker Week ,20.6.08). העניין הובא לידיעת הנשיאה השופטת דליה דורנר. התוצאה: שתיקה והתעלמות במועצה מהאשמות חמורות אלה.

יוסי בר מוחא, יו"ר אגודת העיתוניאים: "אני יודע שיש עיתונאים שמקבלים טובות הנאה מיחצנים, כמו נסיעות לחו"ל או מסאג'ים ביערות הכרמל. קיבלתי לא פעם הצעות כספיות לשוחד בסכומי עתק. לא פעם אחת ח"כים הציעו לי כסף מזומן" (מעריב, המגזין, 21.11.10). ושוב המועצה התעלמה ולא בדקה האשמות חמורות אלה, הנוגדות את כללי האתיקה!

שלי יחימוביץ', כיום ח"כית, בעבר עיתונאית מוכרת: "נחום ברנע הוא סמל להשחתת התקשורת" (מקור ראשון, 17.6.08). דורון גלעזר: "למו"ל ידיעות אחרונות יש קוו מערכתי ברור ומודע בעד שחיתות שלטונות" (דה מרקר, 21.1.08). אבי בניהו: "מעמדת התצפית שלי, ראיתי כיצד ניתן לתת ביודעין כותרת המסלפת את האמת ולצאת זכאי אצל עורך דין טוב" (העין השביעית, יולי 1999).

ג. בעניין פסק הדין החמור של השופט סולברג נגד העיתונאית אילנה דיין ותוכניתה "עובדה", הודיעה נשיאת המועצה, השופטת דליה דורנר, שלא תנקוט עמדה בפרשה (בתוכנית רדיו, רשת ב', 27.12.09). דורנר: "לא ננקוט צד לגבי פס"ד" (וואלה!, 22.12.09). ושוב המועצה שותקת, מתעלמת ולא פועלת, למרות שהמדובר בעניין הנוגע לכללי האתיקה!

ד. החלטת המועצה בפרשת אורי בלאו, עיתון הארץ, ענת קם (אפריל 2010): "אין זה ראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק במסמך סודי (נגנב ע"י חיילת, ענת קם, מצה"ל) במהלך מילוי תפקידו". זאת בניגוד לסעיף 22 לקוד האתי. בהצבעה במועצה היה רוב בעד, רק 2 התנגדו!

גם בפרשה חמורה זו של כוונה לפרסום מסמכים מבצעיים סודיים של צה"ל, בסמוך לפתיחת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, על-ידי העיתונאי אורי בלאו מעיתון הארץ, המועצה נתנה גיבוי וחסות של הפקרות! האם לדעת המועצה תפקידו של עיתונאי לפרסם מסמכים סודיים של צה"ל שהיו עלולים לסכן חייהם של חיילים? "בשם הדמוקרטיה"?! האם תפקידו לברוח ללונדון, בחסות עיתון הארץ ובעצה של עורך דין העיתון. מוזר? האם המועצה איבדה שיקול-דעת נורמטיבי?

ה. עיקרון החיסיון העיתונאי לשמירת מקורות מוסרי מידע - לדעתם של העיתונאים וחברי מועצת העיתונות, עיקרון זה הוא מועדף מעל לכל נורמה, חוק ודרישה חוקתית ומוסרית של אמת. הסתרת מקורות המידע לדעתם, הוא תנאי בלתי מתפשר להבטחת קיומה של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית. "קדושה" זו של חיסיון עיתונאי להסתרת מקורות המידע שלו מאפשרת הפצת שקרים ועלילות על כל אדם וכל מוסד מבלי להידרש לדווח על המקורות! גם זו סכנה לדמוקרטיה! תזכורת לפרשת "מסמך גלנט" שפרסם ערוץ 2: אמנון אברמוביץ' שסירב למסור מידע בנדון וגרם להסתבכות שעדיין לא הסתיימה. השופטת דורנר התנגדה נחרצות שערוץ 2 ימסור למשטרה, על-פי תביעת היועץ המשפטי, את "מסמך גלנט".

ו. תקנון האתיקה של המועצה בסעיף 14 - לא מקוים! היכן המועצה? "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי דבר שיש בו משום הסתה או עיצוב לגזענות או לאפליה פסולה". קיימים פרסומים רבים בנדון.

ז. תקנון האתיקה של המועצה בסעיף 15א' - לא מקוים! היכן המועצה? "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם בעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". שפע של פרשיות בכל הנוגע לניגודי עניינים, בגלל אינטרסים כלכליים בנושאי פרסום, ובגלל אינטרסים פוליטיים, שזכות הציבור לא לדעת...

ח. תקנון האתיקה של המועצה בסעיף 17א' - לא מקוים! היכן המועצה? "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שרות, יחסי ציבור, פרסומת המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או הטעיית הציבור". שמות העיתונאים העוסקים בפרסום מוכרים וידועים.

לסיכום - מועצת העיתונות אינה ממלאת כיאות את תפקידה ונמנעת בדרך כלל להתעמת עם העיתונאים. היא מתעלמת ומשלימה עם תופעות והרגלים פסולים ושליליים בתקשורת, הפוגעים בתדמיתה וביוקרתה.