ויטולד גומברוביץ למרות שהיה אחד מגדולי מחברי הרומנים והמחזאים הפולניים אינו מוכר מספיק בארץ פרט אולי ליוצאי פולניה בלבד. הוא נולד בתחילת המאה ה- 20(1904) ונפטר ב-1969. אם נסכם במילים ספורות את כתיבתו של גומברוביץ נווכח לדעת שהיא התאפינה בניתוח פסיכולוגי עמוק,במצבים דמיוניים הגובלים באבסורד.
כזה הוא גם המחזה"הנסיכה איבון" שכתב ב-1938אחרי הרומנן המפורסם שלו"פרדידורק".
את הנסיכה איבון אפשר לראות כרומן אלגוריה על המלוכה והאצולה בכלל והפולנית בפרט שיחסו אליהן לא הייתה מחמיאה כלל.
תוכן המחזה המוצג כעת בתיאטרון גשר נראה ומוצג כמעט בצורה סוריאליסטית, כאשר נסיך בשם פיליפ (אלון פרידמן) באחד הסיורים שלו בין נתיניו רואה בחורה לא מרשימה בשם איבון, אפתית, לא יפה וכמעט שלא מדברת ומיד רוצה להתחתן איתה (דאנה איבגי). הוא לוקח אותה לארמונו ואנשי החצר ההמומים אינם יכולים לעשות דבר. היחס שלהם אליה צבוע. מצד אחד הם אינם מוכנים לקבלה בחברתם ומצד שני היא הנסיכה ומעמדה חייב אותם להתיחס אליה בהתאם.
חצר הנסיכות כמרקחה.כולם אינם יודעים איך להתנהג עם הנסיכה החדשה. האם לקחת רצון הנסיך ברצינות או לראות בו קפריזה שבמהרה תעבור. כולם חושדים מה כוונתו האמיתית של הנסיך,יש קנאה מסויימת בבחורה המשונה.
איבון מסתגלת במהרה למצבה החדש.הסובבים אותה אינם מעניינים אותה. היא ממשיכה לא לדבר וכל מילה היוצאת מפיה מדהימה ומערערת את ביטחון אנשי החצר. מטרת כולם להפטר ממנה,להעלים אותה.
המחזה נכתב לפני כ-80 שנה ולא זכה להצלחה. מה הייתה מטרתו של המחזאי בכתיבתו. כאמור המחזה הנו אלגוריה לעם שותק, לא מגיב על שמדכאים אותו,לא מתחשבים בו, רואים בו נטע זר. יחד עם זאת זה עם שאינו מתקומם נגד המנהיגים, נגד השולטים, נגד המדכאים אותו.
"הנסיכה איבון" הנה עבודת הבימוי הראשונה של משה איבגי הידוע לנו כשחקן מוכשר, מוערך ומפורסם. לא כולם זוכים כמוהו לביים את עבודת הבכורים שלהם בתיאטרון מקצועי גדול. איבגי ביים את המחזה בגדול.הבימוי שלו מקצועי ביותר. התוצאה הסופית מבחינת הבימוי טובה מאוד.
זאת הצגה צבעונית,יפה,מרתקת, בקצב הנכון,במשחק נהדר והכוללת מרכיבים מצויינים כגון התפאורה המקסימה של מיכל קרמנקו שהיא מיוחדת, מלאת הדר והומור.מוזיקה מחשמלת של אבי בנימין ותאורה מקסימה כרגיל של במבי. יש בצורת הבימוי שלו הרבה מהגרוטסקה,הרבה משחק הנראה כאילו מופרז אך נכון ומתאים לקונספציה של הבמאי והמחזאי.
לא כל מה שראינו יכול להתרחש במציאות.הספק גדול.המחבר לא התכוון שזה אפשרי. הוא כאמור השתמש במקרה כאלגוריה על יחס השלטון אל העם ותוצאותיו.המחזאי מצליח לתאר וללעוג לאנשי החצר הנהנים מכל טוב ,מזלזלים בעם,משחקים איתו בחוסר אכפתיות לתוצאות,לגורלו. אין אנו יודעים אם "התאהבותו"של הנסיך אמיתית או היא באה רק לצורך זכיה בתשומת לב,התגרות במקורבים אליו, להראות את יכולתו וכוחו.
אנשי החצר זוממים להפטר בכל דרך שהיא מהכלה הלא רצויה שעלולה להזיק להם לחייהם השלווים והנהנתניים בחצר. הצבעיות חוגגת,חוסר היושר, חוסר האמת המאפינת את כולם.
הכל נראה הזוי, הכל נראה מופרח לא אמיתי.
דאנה איבגי בתפקיד הנסיכה איבון שותקת.אינה מדברת הרבה אך היא כובשת את הבמה ואת הקהל בהתנהגותה,בשתיקותיה ותנועתה. אפרת בן צור היא המפעילה את החצר ומנסה להפעיל גם את הנסיך.היא הדומיננטית והיא עושה זאת בביטחון. אלון פרידמן הוא נסיך פעלתן. מוזר, הוא המניע את ההצגה.הוא המצליח לרתק את הקהל בשגעונותיו אותם מבטא ברגש ויוצר את האי ודאות האם הוא באמת מתכוון במעשהו ברצינות. האם הוא אמיתי או מהתל באנשי החצר ונסחב מרגע של קונדסות ילדותית לרגע של אמת וכוונות אמיתיות.
דניאל צ'רניש טוב מאוד כסיריל העושה דבריו של ידידו -מאהבו הנסיך. מיקי ליאון הוא מלך הנשלט על-ידי אשתו ונראה יותר כ"ליצן החצר" במובן הטוב של המילה מאשר שליט החצר.
גיל בן דוד כשר החצר עושה את רצון הממונים עליו בצורה נהדרת ויפה. אלכסנדר סנדרוביץ - ציפריאן איש העם אינו יכול לעזור הרבה לאיבון שסופה ידוע מראש כהרפתקה של הנסיך שלשם השעשוע מחוסר מעש או אולי חוסר רגש אמיתי מוכן להקריב את פשוטת העם.
השתתפו עוד בהצגה אלינור קלוגר, סבטלנה דמידוב, הילה בו ארי, עדנה בליליוט וויקטור סוקולוב.
זאת הצגה שאין לי ספק תעורר מחלוקת בין הקהל בשאלה אם להמליץ ללכת לראותה. יחד עם זאת אם ישאלו אותי האם לראות או לא לראות: אומר כן. זה מעניין, זה יפה, זה מיוחד, הבימוי מרשים ויש משחק טוב של כל המשתתפים.
