|   15:07:40
דלג
  דוד מרחב  
עיתונאי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
פינוי מאהלי המחאה בתל אביב [צילום: AP]

האבק שאחרי המאבק

משהו התמסמס במחאה החברתית. עיר האוהלים פונתה, ההנהגה שלה מתפוררת ומתמסדת, הפיצות ברוטשילד נמכרות שוב במחיר מופקע, והשמאל שב לעסוק ב"כיבוש". גם באמריקה כשל הניסיון להציב את פסל לנין במקום פסל החירות. האם ההפגנה הגדולה המתוכננת בסוף החודש תעיר את המחאה? יגאל רמב"ם: "מאהלי השינה הם לא המעוז האחרון בקו בר-לב. אנשים היום מקימים קומונות וקואופרטיבים"
14/10/2011  |   דוד מרחב   |   כתבות   |   המחאה החברתית   |   תגובות
שולה קשת, ממקימות מאהל לוינסקי, זעקה לעבר השוטרים שבאו לפנות את המאהל: "תתביישו לכם! את סוחרי הסמים השארתם, את סוחרי הנשים השארתם, אבל את הדבר הטוב היחיד שהיה כאן בשכונה לקחתם"

ביום שלישי שעבר עוד עמדה ניידת בודדת של ערוץ 10 בפאתי שדרות רוטשילד, מול המבנה החדש והנוצץ של תיאטרון הבימה. השדרה כבר הייתה נקייה כמעט מאוהלים. רק כתובות גרפיטי על ספסלים מיותמים, שרידי חפצים וכרזות מעטות שהודקו לעצי השדרה העידו שלא מזמן הייתה פה מחאה שסחפה ישראלים רבים.

פועלי הניקיון של העירייה היו נחושים להחזיר לשדרה המרכזית של העיר העברית הראשונה את מראה היומיום הרגיל שלה. שביל האופניים חזר לשמש את הרוכבים, השדרה שבה למראה המוכר כל כך שלה. הפיצרייה המקומית שבה לאכלס את צעירי העיר ולמכור להם מרובעי פיצה במחירים מופקעים במיוחד.

עו"ד אביגדור פלדמן, המתגורר בשדרות רוטשילד, כתב הספד נוגה לעיר האוהלים. "אני מתגורר בשדרות רוטשילד מעל ראש החץ של מחאת האוהלים", כתב פלדמן באתרו האישי, 'שירה מקומית' שמו. "ראיתי את תחילתה בהשתאות: כיצד מארבעה או מחמישה אוהלים הפכה לעיר אוהלים גועשת ולוהטת, שהזרימה אל הפגנות הענק תקווה אינסופית, שהציפה את האזור כולו בתחושת אחדות ובריאה מחודשת שלא הייתה כמוה. אחד הסימנים המאפיינים ביותר לטעמי היה הסובלנות של נהגי המכוניות למבוך מעברי החצייה שמאפיין את צומת רוטשילד-הבימה-מרמורק, שהיה עד אז כמעט למלכודת מוות. פתאום נהגים עצבניים מעניקים זכות קדימה להולכי רגל, ולא צורחים עליהם בצופרים מחרישי אוזניים.

"אך המשכתי לראות את עיר האוהלים גוססת בהדרגה", כתב עורך הדין הפואטי. "האוהלים התמעטו, ואלה שנשארו היו יריעות בלויות שדמו יותר למחנה צוענים מאשר לאותה עיר מוארת בפסגת הר התקווה הגדולה. בעיירת הרפאים נותרו לא אלה שלא הצליחו 'לגמור את החודש', אלא כאלה שלא הצליחו להתחיל את החודש, או את השנה, או את חייהם בכלל; נותרים מאחור עזובים ונשכחים, גם על-ידי מי שהביאו את אוהליהם למקום.

"לא היה יום שלא ראיתי כמה אנשים אורזים בחשאי את האוהל והחפצים, טנדר קטן ממתין להם על המדרכה ממול, והם נעלמים מן המקום", חתם פלדמן. "הלילה הזה שלאחר ראש השנה, לפני שפוקע עיכוב הפינוי שניתן בבית המשפט, קיוויתי שתחזור דפני ליף החיננית, וכובעה ינוע שוב חסר מנוחה בין האוהלים, כפי שראיתי אותו מחלוני עולה ויורד בין האוהלים כמו ספינת קיטור החותרת במעלה הנהר בנחישות ובעקשנות אל מטרתה. אבל את הכובע כבר לא ראיתי מספר שבועות".

בזמן שפונו אחרוני המאהלים בשדרות רוטשילד, קמה מהומה מתוקשרת בניו-יורק. הסיקור המוטה של המתרחש שם דמה מאוד לאופן שבו סוקרה המחאה החברתית אצלנו. 'גלובס', למשל, דיווח כי "המוני אזרחים אמריקנים התקבצו בדרום מנהטן סביב וול סטריט, במחאה על המצב הכלכלי על-רקע האבטלה הגוברת". בפועל, המצב היה אחר: כמה מאות רדיקלים מהשמאל הביאו אוהלים ושקי שינה, ביקשו לצעוד ונחסמו על-ידי המשטרה. בעמוד הפייסבוק שפתחו, תחת הכותרת Occupy Wall Street, נכתב: "יש דבר אחד משותף בין כל המפגינים: אנחנו ה-99 אחוז שלא יסכימו לסבול יותר את החמדנות והשחיתות של האחוז הנותר מהאוכלוסיה". התקשורת הליברלית התגייסה למענם כמעט מיידית; האיגודים והשמאל הדמוקרטי הביעו גם הם תמיכה.

על-אף שרוב האמריקנים סירבו להתרגש יתר על המידה מהניסיון להציב את פסל לנין במקום פסל החירות, הרי שמחאת וול סטריט כבשה את הכותרות. אומנם איגוד עובדי התעבורה האמריקני, המונה כמה עשרות אלפי עובדים, החליט להצטרף לקריאה לכיבוש הבורסה האמריקנית, אבל בזה בערך הסתיים העניין מבחינת התגייסות העובדים.

כרגע, הרבה קורה במחאה האמריקנית בעיקר בתקשורת. כאשר החלו המפגינים לצעוד באופן ספונטני לגשר ברוקלין, המשטרה עצרה אותם. אם יש משהו שהדמוקרטיה הגדולה בעולם לא יכולה לסבול הוא בריונות ברחובותיה. ישראל, לעומת אמריקה, היא דמוקרטיה קיצונית. זה לא הפריע למצעד סלבריטאים להתייצב לצד המוחים: סוזן סרנדון, רוזאן בר, יוקו אונו, מייקל מור ואחרים - כולם הביעו תמיכה בכיבוש וול סטריט.

"האוהלים נסגרו, התודעה לא"

פרופ' דני גוטווין: "המחאה ערערה את הלגיטימציה של הסדר הניאו-ליברלי. הקבלה של סדר זה נבעה מתרבות פנאי מסוימת שלא היה בה מקום לעיון פוליטי. התרבות הישראלית הייתה אנטי-פוליטית. כעת נוצרה תרבות פוליטית חדשה המערערת על מוקדי הכוח הקודמים"

פרופסור דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה נחשב אחד הקולות הבולטים של המחאה. שנים לא מעטות חיכה לה ונחשב קול קורא במדבר. גוטווין אף עשה נפשות בבחירות האחרונות לראשות מפלגת העבודה למען ידידו משכבר הימים, ח"כ עמיר פרץ. לשיטתו, תנועת המחאה תמשיך להתקיים משום שלא השתנה דבר מהותי.

"לתנועת המחאה היקף נרחב מאוד", סבור גוטווין. "היא יושבת על מצוקות ממשיות שנוגעות לציבור הרחב; לא מדובר במקריות. ההתפרצות שאירעה נגעה בדבר שלא חל בו שינוי: תהליך ערעור הביטחון החברתי של המעמד הבינוני. הסיבות לכך ידועות - פירוק מדינת הרווחה והפרטת השירותים שלה. וכשלאנשים נשחק הביטחון התעסוקתי, כשהם מרוויחים שכר נמוך, כשיוקר המחיה בשמים, כשניתנים תשלומים פרטיים לבריאות ולחינוך, פורצת מחאה".

גוטווין מסרב למדוד את המחאה "במספרי מפגינים ואוהלים", כלשונו. לטענתו, "הדבר החשוב הוא שהמחאה העלתה דברים שהוכחשו. לראשונה מזה שנים, בחברה הישראלית נעשתה דה-לגיטימציה להנחות היסוד של הניאו-ליברליזם. בצורה מוחשית יותר, למחאה יש ראשית ואחרית: בהתחלה דפני ליף נכנסה לאוהל, ובסופה זהבית כהן נוטשת את הבית.

"המחאה הזאת התניעה צורות של השתתפות פוליטית", מדגיש גוטווין. "מי חשב על מונחי חרם צרכני בישראל? עם זאת, ברור לגמרי שהמחאה לא מכילה את כל הציבור הישראלי ולא נגעה בכולו. היינו מצפים שאחרי הקיץ של המחאה, התביעה לאי-הפרטת הרכבת תתקבל ביתר אהדה. אבל זה לא קרה. הקיץ יצר בסיס לפעולה חברתית".

גוטווין מפטיר באירוניה כי "העובדה שעופר עיני יוצא למאבק בזכות עובדי הקבלן, מעידה שגם הוא שאב תעצומות נפש מהמחאה. בסופו של דבר, הרבה שאלות שיועלו בעתיד על סדר היום הציבורי, הטיפול בהן יהיה אחר. במילים פשוטות, האוהלים נסגרו אך התודעה לא נסגרה".

לדבריו פרופסור גוטווין "צריך להבין שקבלת הסדר הניאו-ליברלי נבעה מתרבות פנאי מסוימת שלא היה בה מקום לעיון פוליטי. התרבות הישראלית הייתה אנטי-פוליטית. נוצרה תרבות פוליטית חדשה שמייצרת אפשרויות חדשות ומערערת על מוקדי הכוח הקודמים. השאלה העומדת לפנינו כרגע היא באיזה אופן תתפתח התרבות הפוליטית.

"המקרה הכי דומה הוא מוטי אשכנזי והמחאה שלו נגד ממשלת גולדה מאיר ב-74'. בשעתו נוצרה תרבות פוליטית אחרת שהדהדה לא רק לגבי מהפך 77' אלא גם היוותה אחד הזרזים לערעור הלגיטימציה של הנחות יסוד בחברה הישראלית. מבחינה זו, מעניין יהיה לראות לאן יוביל גל ההדף של התרבות הפוליטית החדשה".

אנחנו מאניה-דפרסיביים

רועי צ'יקי ארד, עיתונאי: "הייתי צופה משברים גדולים יותר בימי המחאה הראשונים. מדובר הרי בילדות וילדים שמשחקים בלהציל את המדינה שלהם, כמו בחסמב"ה. אני מכיר את דפני ליף כמלצרית מבולבלת בכיכר דיזנגוף, ולא האמנתי שתשרוד את ההתקפות נגדה. היא הייתה מלצרית לא מוצלחת במיוחד"

רועי צ'יקי ארד נמנה עם סלבריטאי המחאה. לקוראים שאינם בקיאים בממד הפרסונלי של המחאה, ארד הוא בין חברי להקת 'פינג-פונג' שנבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון אי-שם בשנת 2000, ועוררה שערורייה כשהניפה את דגלי סוריה וישראל במהלך ביצוע שירם 'שמח'. בשנים האחרונות מתפקד ארד (34) על תקן סופר, משורר, עורך ועיתונאי. הוא כתב את 'החלום הישראלי' (הוצאת חרגול, 2009), עורך את כתב העת 'מעין' וגם עיתונאי ב'הארץ', שם הוא כותב טורים צבעוניים במיוחד.

כשאני שואל את ארד אם ישנה תחושת מיצוי כלשהי, הוא עונה כי "אני עיתונאי ולא אחד הפעילים, אבל זו תחושה מצחיקה שהייתי מכנה 'תחושת יום שני'. זו תחושה שחזרה במחאה בכל שבוע, מהשבוע הראשון שלה, כשהגיעו לשיא כלשהו ואחריו הכול נהיה משברי ומלנכולי. התחושה הזאת הייתה הכי חזקה אחרי הפיגוע באילת כמובן. היה נראה שלא יצליחו להתאושש מזה. וזה חזר שוב אחרי הפילוג בזמן טרכטנברג".

ארד מתאר מהלך קבוע: "במוצאי שבת תמיד הייתה הפגנה, ביום ראשון הופיעו כותרות יפות והייתה אנרגיה וביום שני החל הדכדוך הנורא. אם לא בוחנים את העניינים במשקפיים פסיכולוגיים מאניה-דפרסיביים, רואים שהשבוע קרה אחד ההישגים היפים של המחאה: ההתפטרות של זהבית כהן והורדת מחירי מוצרי החלב בתנובה, בשטראוס ובחברת טרה. נראה שגם לגבי דוח טרכטנברג הציבור קיבל את עמדת המוחים, וזה הישג גדול".

"האוהלים היו אמצעי", מסכם ארד, "וכמו בספרד, השלב שלהם עבר. מה שנשאר הוא מאות אלפים - ימנים ושמאלנים, חילונים וחרדים ותושבי נצרת, גמדים וגבוהי קומה - שמרגישים שיש בעיה והם רוצים להפוך את ישראל שבה הם חיים לטובה יותר. אם היית שואל אותי, הייתי צופה משברים גדולים יותר בימי המחאה הראשונים. הרי מדובר בילדות וילדים שמשחקים בלהציל את המדינה שלהם, מעין 'המלך מתיא הראשון' או חסמב"ה. אני מכיר את דפני ליף כמלצרית מבולבלת מ'קפה דיזי' בכיכר דיזנגוף, ולא האמנתי שתשרוד את ההתקפות נגדה. היא הייתה מלצרית לא מוצלחת במיוחד".

הטובים והרעים חזרו
חגי אלעד

מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, חגי אלעד: "מה שדפני ליף עשתה מוכיח לא את התבונה הטקטית שבהתמקדות בצדק-חברתי-רק-אל-תזכירו-את-הכיבוש, אלא את ההפך: את ההכרח לסיים את הכיבוש. איך אפשר שמאות האלפים שהפסיקו להאמין לשקרים החברתיים-כלכליים ימשיכו להאמין לשקרים בנוגע לכיבוש?"

מהפכני שדרות רוטשילד, שחזרו לדירותיהם כבר מזמן והותירו את שדרות תל אביב למחוסרי דיור, מביטים בעימותים בניו-יורק בעיניים כלות. הם מבקשים להמציא את המחאה שלהם מחדש. במידה רבה, גם הם היו רוצים מעצרים מתוקשרים בשדרה.

אולם בשבועות האחרונים משהו התמסמס. אנשי השמאל הרדיקלי חוזרים לעסוק שוב בענייני "הכיבוש", והדבר כבר הורגש בפרובוקציה של הפלשתינים והאנרכיסטים ביישוב ענתות. מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, חגי אלעד, מאמין שהגיעה השעה לחזור לסדר היום שבו השמאל מצטיין במיוחד: "הכיבוש". מישהו מתגעגע לשיח שבו יש טובים ויש רעים, והחלוקה הלאומית ברורה מאוד.

במאמר שפרסם באתר השמאל 'העוקץ', קיווה אלעד ש"הקיץ שהראה לנו את מה שהיינו יכולים להיות, ייתן לנו את התקווה והאומץ לעשות את מה שבלעדיו לא נהיה. מה שדפני ליף עשתה מוכיח לא את התבונה הטקטית שבהתמקדות בצדק-חברתי-רק-אל-תזכירו-את-הכיבוש, אלא את ההפך: את ההכרח לסיים את הכיבוש, כדי שהקיץ יהיה יותר מאשר עונה... איך אפשר שמאות האלפים שהפסיקו להאמין לשקרים החברתיים-כלכליים שמוכרים לנו, ימשיכו להאמין לשקרים בנוגע לסיום הכיבוש? איך אפשר שמי שיצאו להפגין למען עניין צודק יימנעו מלהפגין למען עניין צודק? איך אפשר שחברה שלמה שזעקה צדק חברתי לא תשמע את המילה 'צדק'?"

רמב"ם הולך לכנסת

יגאל רמב"ם: "ועדת טרכטנברג היא לא המקום לשיח עם הציבור; זירת השיח הציבורי היא הכנסת. הדרישה שלנו היא לפתוח את תקציב 2012 ולהכניס שינויים ברוח מחאות הקיץ האחרון. מבחינתנו, מיום 31 באוקטובר הכנסת לא תעבוד יום אחד בשבוע"

עם המנהיגים הפחות מוכרים של המחאה החברתית נמנה יגאל רמב"ם. בשונה מחבריו להנהגת המאבק, רמב"ם מעוניין בשינוי ממשי שיעבור דרך הכנסת, ובחודש האחרון הוא עומד בראש קבוצה המתנהלת בצורה אוטונומית ונפרדת מן המאבק. עם זאת, רמב"ם נחשב לסמן רדיקלי לא פחות של המחאה. הוא נעצר בהפגנה בשערי עיריית תל אביב שבכיכר רבין ושוחרר.

למרות האנונימיות היחסית שלו, לרמב"ם יש קהל תומכים בלתי מבוטל. בראשית ספטמבר הגיעו כ-400 איש לכינוס שארגן בתל אביב, במטרה לנסח כמה דרישות שיוצגו בשלב מאוחר יותר לחברי הכנסת והממשלה. ספק אם יש היום מפלגה פוליטית כלשהי שיכולה לכנס מאות פעילים שאינם מעורבים בעסקנות מפלגתית.

רמב"ם עצמו איננו שותף לתחושת המיצוי של המחאה ואף מספר על פעולות המתוכננות לשלהי החודש הקרוב. "יש התארגנות של אנשים ללחץ אינטנסיבי על הח"כים כשהם חוזרים מפגרת הקיץ", מספר רמב"ם. "ועדת טרכטנברג היא לא המקום לשיח עם הציבור; זירת השיח הציבורי היא הכנסת. הדרישה שלנו היא לפתוח את תקציב 2012 ולהכניס שינויים ברוח מחאות הקיץ האחרון. מבחינתנו, מיום 31 באוקטובר הכנסת לא תעבוד יום אחד בשבוע".

למהפכן הצעיר אין מילה רעה לומר על שותפיו להנהגת המחאה. "איציק שמולי הוא יו"ר של ארגון סטודנטים ולהתאחדות כגוף סטודנטיאלי יש תפקיד נהדר. הוא עשה יותר ממה שנדרש מכיוון שלהתאחדות יש תפקיד, לדאוג לסטודנטים. שמולי בחר להגיד 'אותי לא קונים'". רמב"ם לא רואה בהתפרקות המאהלים סימן לחולשה: "דיברתי על זה כבר באוגוסט. מאהלי השינה בשדרות הם לא המעוז האחרון בקו בר-לב. המצב השתנה. יש היום תכונה ושיח רציני על הקמת קואופרטיבים. יש אנשים ששוכרים חללים גדולים יחד ומקימים קומונות".

רמב"ם טוען שהישגי הקיץ לא נשכחו מלבבות ההמונים. "בשבוע שעבר הייתי במילואים", הוא מספר. "גם שם ראיתי שקיים שיח על כלכלה אחרת. נכון, יש עייפות אחרי קיץ אינטנסיבי ויש להתארגן להמשך הפעילות. אבל אין לנו צורך בפטרון אחד או במנהיג גדול, ולכן הוועדה בראשות טרכטנברג איננה הכתובת. לא עם טרכטנברג מדברים כדי לשנות מדיניות. הרי הממשלה יכולה להקל על האזרחים מחר בבוקר באמצעות שינוי מיסוי. אני מקווה שהחורף הזה לא יהיה קר".

שדרה ללא שדרת הנהגה
מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, פעיל חברתי: "האנרגיות נמצאות, גם אם המאהלים אינם נמצאים. השבוע האחרון, עם כל מה שקרה בתנובה וההתנגדות בממשלה לוועדת טרכטנברג, מצביע על כך שהאנרגיות של השינוי החברתי עודן באוויר, אך מחפשות את הנתיב שלהן"

הניסיון לתת כיוון חדש למחאה נובע מהעובדה ששדרת ההנהגה שהובילה את ההפגנות הגדולות בתל אביב החלה להתפורר ואיש-איש החל לפנות לדרכו. איציק שמולי ממשיך בתפקידו כיו"ר התאחדות הסטודנטים, ודומה שמאז נאום "אנחנו הישראלים החדשים" הוא מתקשה לייצר סביבו באזז מנהיגותי, אף ש'בישל' את הורדת ההצבעה על דוח טרכטנברג מסדר היום של ישיבת הממשלה האחרונה.

דפני ליף וסתיו שפיר הורידו גם הן הילוך. אומנם הכול מתכוננים להפגנה הגדולה המובטחת ב-29 באוקטובר, אבל באוויר שוררת תחושת החמצה שלפיה לעת עתה המחאה מיצתה את עצמה, לפחות במתכונתה הנוכחית.

המשורר מתי שמואלוף (39), דוקטורנט באוניברסיטה העברית, פעיל במחאת האוהלים ובעל טור בעיתון 'ישראל היום', מעדיף לתאר במלים מרוככות יותר את התהליך שעברה המחאה. "לא הייתי משתמש במילה 'מיצוי'; יש שינוי של המחאה", הוא פוסק. "האנרגיות נמצאות, אבל נראה לנו שאם המאהלים אינם נמצאים יש תחושה של מיצוי. השבוע האחרון, עם כל מה שקרה בתנובה וההתנגדות בממשלה לוועדת טרכטנברג, מצביע על כך שהאנרגיות של השינוי החברתי עודן באוויר, אך מחפשות את הנתיב שלהן".

שמואלוף מסביר שאנשי תנועת המחאה חושבים מחדש על האופן שבו יקדמו את המחאה הלאה. "צריך לזכור שביפו, בירושלים ובשכונת התקווה יש אוהלים. דפני ליף התחילה מחאה ללא ניסיון פוליטי. בתוך כמה חודשים היא הביאה לשינוי תפישות-עומק. ידוע שיש עשרות מנדטים באוויר, ובבחירות הבאות או באלה שתבואנה אחריהן, המערכת הפוליטית תשתנה מהקצה אל הקצה".

עם זאת, שמואלוף מסכים שההנהגה עוברת תהליך של התמסדות. "בהשוואה להתחלה, היום המנהיגים כבר לא ישנים עם השטח. פתאום כל אחד מהם מגלה את הצרכים שלו ואת החזון שלו. זה דומה ללהקה שמתפרקת: בעוד שמולי עזב את האוהלים, סתיו שפיר ודפני ליף מחויבות לשטח. ובנוגע לדוח טרכטנברג, יש חזית אחת".

הפעיל-משורר מצטט בהתרגשות את שולה קשת, ממקימות מאהל לוינסקי, שזעקה לעבר השוטרים שבאו לפנות את המאהל: "תתביישו לכם! את סוחרי הסמים השארתם, את סוחרי הנשים השארתם, אבל את הדבר הטוב היחיד שהיה כאן בשכונה לקחתם". "החברה הישראלית", מסכם שמואלוף, "הפסידה אפשרות להכיר מנהיגות שצומחת מלמטה ואנשים שמגיעים מן המעמד הנמוך. יחד עם זאת, העובדה שההנהגה מפורדת כל כך היא בעוכרי המערכת הפוליטית, משום שאי-אפשר לקנות אף אחד ולסגור דילים".

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  14/10/2011   |   עודכן:  14/10/2011
דוד מרחב
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
המערכת הפוליטית מתכוננת לבחירות שיערכו לכל המאוחר בשנת 2013. גורמים חדשים מתכוננים להתמודד בבחירות הבאות, ובהם: יו"ר תנועת שס לשעבר אריה דרעי, השדרן-מגיש יאיר לפיד, עו"ד אלדד יניב העומד בראש השמאל הלאומי, וצעירי-נציגי המחאה הציבורית.
13/10/2011  |  יואב יצחק  |   כתבות
מבין הרובעים היהודיים המעטים, שעוד נותרו על פני הגלובוס, זוכה הרובע היהודי של בודפשט לעדנה מיוחדת. הוא נהנה ממעמד מיוחס של אתר-תיירות רשמי מטעם ממשלת הונגריה, ובתור שכזה אין דומה לו בשום מקום אחר בעולם. מעבר לזה, הוא גם מוכר כרובע המרתק והאטרקטיבי ביותר של עיר הבירה. את הימים שבין כסה לעשור עשינו ברובע שוקק החיים הזה, לא רק של הקהילה היהודית עצמה, אלא של תיירים מזדמנים, שנהרו אליו בהמוניהם גם ב"ימים הנוראים", כמו בכל עיתות השנה.
12/10/2011  |  ראובן לייב  |   כתבות
יאסר ערפאת הנדהם לא ידע כיצד להתמודד עם הישראלית שעמדה מולו והרצתה באוזניו את משנתה. האישה, נציגת הארגון הפמיניסטי 'בת שלום' שהגיעה לביקור בעזה יחד עם פעילי שמאל נוספים, החליטה ללמד את הראיס על רגל אחת סדרי עולם מתוקן. "היא טענה בפני ערפאת שלא יהיה שלום בין ישראל לפלשתינים, כל עוד אלה האחרונים מדכאים את נשותיהם", נזכר ד"ר מרדכי קידר, שהשתתף באותה פגישה בנובמבר 96'. "ערפאת שמע את הדברים ונע בחוסר נוחות בכיסאו. ניתן היה להבחין שהוא רואה עלבון בדברים, שנאמרו באופן מתנשא ופטרנליסטי. הוא לא הבין את הקשר בין שלום לבין מה שעושים הגברים הפלשתינים בבתיהם".
12/10/2011  |  חגית ששר  |   כתבות
בשיער פזור ומכנסי ג'ינס רחבים, חולצה דקה ועגיל באף, עולה על הבמה בסנטיאגו, בירת צ'ילה, בחורה בת 23, ומתחילה לנאום בפני קהל של המונים שנאסף להפגנת ענק.
12/10/2011  |  דפנה מאור, אי-פי  |   כתבות
אשר הצדדים ישובו לשולחן הדיונים וייחתם הסכם עם הפלשתינים שבו יתקבעו גבולות המדינה, צפוי אירוע נדל"ני ענק - קליטת עשרות אלפי משפחות שיפונו מבתיהם ביהודה ושומרון ויעברו אל תוך הקו הירוק. זהו אירוע בסדר גודל של קליטת יהודי ברית המועצות בתחילת שנות ה-90'.
12/10/2011  |  משה ליכטמן‏  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il