רחמים. אין את המוצר הזה בשפע בפוליטיקה הישראלית. מוזר. חכמינו הרי אמרו שהרחמים הם מהמידות המאפיינות את האומה היהודית, כנראה יש כאלו שיצריהם חזקים אפילו מהגנים שמהם נוצרו.
השבוע התפרסם כי חברי-כנסת מש"ס פעלו למען הנשיא לשעבר,
משה קצב, וביקשו שירצה עונשו במסגרת מאסר בית. את הרעיון הגה תחילה אחיו של הנשיא, עו"ד
ליאור קצב, ששלח מכתב בנושא לשר לביטחון הפנים ולמספר חברי כנסת ובו הסביר כי ביתו של הנשיא לשעבר בקרית-מלאכי "מוקף חומות של אבן שנבנו על-ידי היחידה לאבטחת אישים בשב"כ" ומשכך אפשר "להכריז על ביתו הפרטי כבית סוהר, לפי פקודת בתי הסוהר". והיו כבר תקדימים בנושא.
הפניה, מיותר לציין, הייתה רק סוג של מוצא של כבוד למדינה ולאיש שכבר נענש על מה שעשה או שלא עשה. הוא כבר ספג כה הרבה על טיפשותו באי קבלת עסקת הטיעון, ורבות עוד יאמר על הציוני הנלהב שהיה כנראה התמים האחרון שעוד האמין באהבת הצדק של בתי המשפט הישראלים. דומה שאף השופטים עצמם, מעולם לא האמינו בעצמם כל כך.
התברר כי הבקשה נדחתה על הסף בנחישות. כאילו היה האיש אחרון חוטפי
גלעד שליט. "הוא היה האזרח מספר אחת ועכשיו הוא לא יהיה האסיר מספר אחת, אלא אסיר ככל האסירים". "לא יקום ולא יהיה". כך, באופן חד ונחוש, הגיב השר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ', לבקשת נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, כי ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בביתו. בכך, למעשה, דחה אהרונוביץ' באופן סופי וקשוח את הניסיונות להמתקת גלולת המוות המרה. אף סוגי בקשות חנינה אחרות נדחו בבוז.
מי אמר שחייב שכולם יהיו שווים
"כולם שווים בפני החוק" זה הדקלום שכולם נהנים לחזור עליו, כאילו היה משפט מחוכם במיוחד. כאשר השאלה היא בכלל למה ומדוע וכיצד ואיך. מי אמר שחייב שכולם יהיו שווים ומי אמר שהחוק לא יכול להחליט החלטות הגיוניות רחמניות והגונות יותר.
הציבור ברומא נהנה מאז ומתמיד לחזות בדם הגלדיאטורים הנשפך, בספרד אהבו דווקא את מלחמות השוורים. אצל הערבים אוהבים את נשיאיהם לשעבר כשהם שחוטים ודמם שותת. בישראל כנראה נהנים לראות אותם מושפלים בוכים וסגורים מאחורי סורגים, על סף התאבדות. בימוי של סרט אימה בניחוחות של צדק. פחות מכך, זה כנראה משעמם.
תשכחו מאהבת הצדק. הסקרים מאז ומעולם הצביעו על כך שבישראל הציבור אינו חושב שבתי המשפט עושים צדק. תשאלו את אלפי עורכי הדין המתרבים לאחרונה, את הסחבת הנוראה באגף המשפטים, או את כל העשוקים שפשוט אין להם כיצד לממן את צדקתם הנעלמת. גם אבירי התקשורת לא בטוח מקשקשים את דעתם פנימה. דומה כי אף אם עשה האיש מה שנטען בגנותו, ואף אילו היה נעשה עמו מיצוי צודק עד כי סנגוריו נותרים היו פעורי פה. עדיין יש לשקול את סוג הענישה עם האיש שממילא נידון ברותחים בכל נשימה ונשימה שהוא נושם בימים אלו אחר שנפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מישהו נתן את הדעת על כך בכלל שהעונש שקצב יקבל הוא ממילא הרבה יותר ממה שהיה מקבל אילו היה אנונימי? הכל שווים בפני החוק, האם זהו שוויון בכלל?
סוג של ריאלטי פופולרי
ציפור קטנה לוחשת לנו, כי הדרישה הכה סוחפת לראות את האיש כלוא ומושפל, אינה בהכרח מאהבת צדק, זה פשוט בשביל ההצגה החינמית. סוג של ריאליטי פופולרי. מצידם גם שילך על ארבע ויחבוש כובע אדום. שהיה מעניין.
צריך לספק לישראלים דחוף שעשועים אחרים. משהו כמו מה אכל גלעד שליט, מה אמר ביבי, צדק חברתי, איפה יוסל'ה. לו משנה מה, העיקר משהו שירגיע את התקשורת ואת שאר המשועממים בעם, ומאידך גם ישחית פחות את המידות של כל המתאכזרים על האיש האומלל ביותר במדינה שאת החינוך שלו כבר קיבל כנראה.
לא יצא כלום מההתאכזרות על האיש משה, אין סיכוי שהנשיא הבא אחריו ימעד בדרכיו. מותר לרחם, לא בשבילו חלילה, בשביל הילדים שלנו, שלא יראו את מצעד הקצבים הנואל הזה.
כנראה במצב שנוצר זה כבר לא באופנה לרחם. זו בושה כשמתביישים לרחם, לאן הגענו. לא מעורר רחמים?!
