חייה ותן לחיות

דומה שכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה, והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים. נושא "הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בינינו להציגו. אכן הדרת נשים היא פסולה בעיקרון ובמקרים מסוימים כרוכה בכך כפייה דתית, אך כפייה על אנשים דתיים שילוב נשים לעומתי בקהילותיהם באופן הנוגד אמונתם, היא כפייה חילונית אף היא.

יותר ויותר נשים חרדיות (למעט מספר זניח של חרדיות-מחמד המועלות בתרועת חצוצרות בתקשורת כמשל ודוגמה שלהפך), יוצאות לקידמת הבמה ומכריזות בראש חוצות ובנפש חפצה כי הפרדה בין נשים לגברים - אותו המונח אותו אנו מייחסים בשגגה ל"הדרת נשים" - היא אורח חיים המקובל עליהן ורצוי להן. הן אינן מעוניינות לשנות את ההפרדה בין נשים לגברים בתחומים המקובלים על העדה החרדית ודבקות בכך, למצער כגברים עצמם. לעיתים יתקבל הרושם כי יותר מאשר "העגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק", דהיינו - יותר מאשר הגברים החרדים חפצים בהפרדה, חרדות הנשים החרדיות לקיום ההפרדה.

עלינו לבדל המונח "הפרדה בין נשים לגברים" לבין המונח השגוי במקרה זה, "הדרת נשים". בקהילות חרדיות קיימת הפרדה מרצון, בשטחי עניין מוסכמים, מנותבת אמונה דתית לגיטימית בין נשים לגברים מטעמי מוסר, צניעות, כבוד הדדי ודת, ובמידה ששני המינים מעוניינים בה, הרי שאין בתופעה זו כל פסול, זו זכותם הלגיטימית הבלתי ניתנת לערעור.

מלבי אש השנאה והמלחמה

היכן קיים הפסול? הוא קיים באזורי החיכוך, במקום אשר בו קבוצה חרדית או פרטים ממנה כופה על קבוצה חילונית את אורחות חייה (וקיימות דוגמאות גם שלהפך). כאמור, זוהי כפייה דתית ואל לנו להרשותה ויהי מה.

מאידך-גיסא, אל לנו לתחוב אפינו היכן שאינו מקומנו, דהיינו - זכותם של אנשים לחיות חייהם בהתאם לאמונתם הדתית ומנהגיהם כחפץ לבבם ועלינו לכבד זאת. במידה שלא נכבד את אמונתו ומנהגיו של האחר, יהפוך הדבר לבומרנג נגד כל חברתנו. יגיע היום כי גם זכויותינו הבסיסיות כחילונים לא יכובדו בהשתנה האקלים החברתי והפוליטי בעתיד.

כלל גדול הוא בדמוקרטיה, "חייה ותן לחיות" ובהמשך לו, היכן שקיימת התנגשות בין זכויות צודקות, הרי שמופעל עיקרון המידתיות האובייקטיבית וכך על כל צד לוותר במידת מה תוך ששני הצדדים מגיעים לעמק השווה.

תרועות המלחמה המחוצרצות על-ידי גושי שמאל קיצוני ופטרוניהם בתקשורת (בצירוף "התקינונים הפוליטים" הרגילים מהמחנה הנגדי), אינן באות להשכין שלום, הן באות ובכוונת מכוון ללבות את אש השנאה והמלחמה בין מחנות חובבי ציון למקעקעי ציון.

ואומנם עובדתית, אך חלק קיצוני זניח בלבד ביהדות הדתית תומך בהדרת נשים (דהיינו - בכפיית ההפרדה בין נשים לגברים) ואילו הרוב המכריע במגזר מתנגד להדרת נשים, אך מחייב בהתאם לאמונת כל הפרטים בו הפרדה בין נשים לגברים בהסכמת שני הצדדים (ואין, כאמור, כל פסול בכך). אך המסע המתוזמר והשקרי, באשר מבוסס הוא על חצאי אמיתות בלבד הגרועות משקר בוטה, נגד המגזר הדתי, אינו מציין עובדות אלו בכוונת מכוון ומטיל כתם אפל ומבזה נגד כל-כלל המגזר הדתי-חרדי למען השג הישגים פוליטיים, אנטי-יהודים תוך הפעלת מסע כפייה מתוזמר, זו הכפייה החילונית הלכה ולמעשה, על המגזר הדתי.

ניסיון חוזר להפלת הממשלה

המחאה החברתית שגוועה בתצורתה האוהלית, בלא שתשיג את מטרתה להפיל את ממשלת הימין המכהנת, דחפה מוחות יצירתיים ממחנה השמאל הרדיקלי ובעיקר בתקשורת להיטפל לדבר הבא, והוא מנטרת "הדרת נשים". דהיינו, נלקח נושא חשוב לכשעצמו (הדרת נשים כפייתית, פסולה), המשמש כפלטפורמה נכלולית להשגת יתרונות אשר אין להם דבר עם "הדרת נשים". למי אשר ייזכר בצורה ובאופן בהם "המחאה החברתית" אשר כוונה למפרע וללא כל ספק למטרת הפלת ממשלת הימין, בעודה עושה שימוש נכלולי ורוכבת על כתפי אנשים הנמצאים במצוקות אמיתיות ממגזרים נקודתיים בינינו, ימצא מקבילה מושלמת במסע האנטי-דתי המסתחרר כעת. זו "אותה הגברת בשינוי אדרת".

האם אי מי עצר לרגע לחשוב מדוע דווקא כעת יצא השד האנטי-דתי מהבקבוק? הרי הפרדה והדרת נשים (כאמור, להבדיל מהפרדת המינים בהסכמה, הלגיטימית) קיימת עשורים רבים במדינת ישראל ולמעט קולות מחאה רפים לא הגיע הנושא לכלל זעקה. הזעקה המועצמת ומסוחררת באורח בלתי מידתי על-ידי חלקים שוטמי יהודים בעיקר בתקשורת המוכוונת ארגונים חוץ-פרלמנטריים, ממומני ומתועלי "הקרן לישראל חדשה", קמה כעת משום שהעיתוי הפך נאות עקב כישלון ניסיונות רבים אחרים להפיל את הממשלה המכהנת באורח בלתי דמוקרטי.

החרדים הם טרף קל לאופורטוניסטים שוטמי יהדות וציונות. המגזר החרדי הוא חסר קול ופנים, אין לחרדים כל דריסת רגל בתקשורת הכתובה והמשודרת הן משום שהללו נרתעים ממנה (ובצדק מבחינתם) והן משום שבלאו הכי הם סובלים מאז קום המדינה מ'הדרת הדת' בתקשורת ולא היו מקבלים בדל של דריסת רגל שם, מפאת שנאת יהודים המעוותת מוחות תקשורתיים. ולכן נבחר המסע הסחרירי הנוכחי, בבחינת "הכה ביהודי והצל את המתייוונים". כל שהיה נחוץ, הייתה תואנה כלשהי, אירוע "הדרת נשים" אי-שם, וכאלו כאמור הם רבים מאז שנים רבות, והרי הוא הגפרור שהצית הלהבה.

בנוסף, קל לשכנע חילונים השטופים בדעות קדומות "אירופיות" אנטי-יהודיות לשטום חרדים, מאחר שחילונים רבים סובלים מבורות קשה בכל האמור ליהודים וליהדות, אינם מצויים כלל בהוויה הדתית-חרדית והללו ממילא נתפשים בעיני רוחם, גם בימי שמש נטולי עבים ושמיים כחולים, כדבר מוזר, שחור ומפחיד. נחוצה דחיפה תקשורתית זעירה יחסית על-מנת להשלים את שטיפת המוח הקבועה נגד המגזר לרמה של הסתה, היסטריה ציבורית נוגדת המגזר הדתי כדוגמת זו המתחוללת כעת.

בכך קוטפת התקשורת שוטמת ההתיישבות ביו"ש וממשלת הימין המכהנת "מספר ציפורים באבחה אחת". העצמת הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של המגזר הדתי-חרדי בקרב החילונים אשר מאליו מחזקת את עמדת השמאל הקיצוני ומחלישה את מעמדם של חובבי-ציון, וזאת הרי התוצאה לה מייחלים נכלולי התקשורת מזה זמן רב.

לשנוא חרדים ולעבור למחנה השמאל

המסע האנטי-דתי, מביא דיבידנד נוסף לשוטמי היהדות והוא - יצירת סדקים אנושיים בקרב הקואליציה הימנית, אך יותר מכל הסחריר האנטי-דתי הנוכחי מאפשר לשקם (לטעמם) את השמאל הנמצא כמותית וערכית מזה עשור בצלילה אנכית לתהום. בהעצמת המסע הזה (כך מייחלים לולייני התקשורת), יעביר השמאל חילונים רבים, נילושי ומסוחררי מוח ופופוליזם, אשר אינם מתעכבים על "קטנות" כענייני מהות, לחוש שנאה לחרדים ובכך באורח טבעי לעבור למחנה השמאלני אשר הקצין לעבר הקיר משמאל, המהווה מקדמת דנא קן חם לשוטמי הדתיים והחרדים.

תוצר לוואי מ"מסע השנאה האורווליאני" היומי נגד המגזר החרדי הוא ניסיונה של התקשורת לשקם עצמה כלגיטימית לאחר שני עשורים בהם שקעה אמינותם של העיתונאים ליוון המצולות ובדין. התקשורת מנסה כאמור להוביל הסחריר הציבורי האנטי-דתי ובכך גם להאדיר את ערכה בעיני מוחות נילושים פשטנים בציבור החילוני להאמין כי לבסוף הייתה לה עדנה.

"ברומא - התנהג כרומאי"

במקום בו מתגוררים חרדים המפעילים הפרדה בין נשים לגברים מרצונם החופשי של שני הצדדים וסיבותיהם הלגיטימיות עימם, הרי שאל לחילונים להתערב בכך, מחשש לכפייה חילונית על אמונה דתית לגיטימית.

באותן שכונות חילוניות, בהן דורשות הנשים הסרת ההפרדה באשר רואות בה הדרתן מסיבותיהן שלהן וכולן לגיטימיות, הרי שאל למגזר החרדי לכפות מנהגיו על החילונים באשר זוהי כפייה דתית לאשורה.

כמובן שנדרשת הפעלת שכל ישר, כבכל נושא. אם תקום אישה או יקומו מספר נשים בתוככי שכונה חרדית הומוגנית וידרשו חיסול ההפרדה בין נשים לגברים, בתואנה של "הדרת נשים", הרי שיש לראות בכך ניסיון כפייה על ציבור של גברים ונשים דתי-הומוגני וניסיון הכפייה הלזה כמובן פסול. תתכבד האישה ותעקור לשכונה חילונית. וההפך גם הוא הנכון. אל לו לגבר או לקבוצת גברים חרדים המתגוררים בשכונה חילונית לנסות לכפות בכוח את מנהגיהם על שכניהם. יתכבדו הללו ויעקרו לשכונה חרדית.

באותם המקרים אשר אינם מגיעים לכדי הבנה (באותן שכונות המעורבות באופן בלתי אפשרי ליישוב לכאורה), יש להגיע לאמצעי תיווך וגישור המוסכמים וקובעים על שני הצדדים בין הקהילות הניצות, אך משהגיעו מים עד נפש, אין להוציא מהחשבון מעבר אוכלוסיות שלמות למקומות האוהדים מנהגיהם (נקרא גם "הפרדת כוחות"). אל לצדדים להגיע לבית המשפט באשר הללו במרבית המקרים מנותקים מהנעשה בחברה, או חמור מכך - נוטים בבירור לצד החילוני בלבד, דהיינו - אינם מתווכים הוגנים. מה עוד שמרבית הפסיקות המשפטיות בענייני חברה ומדינה, מפאת הבנה עלובה של השופטים בהן, גורמות נזק רב למרקם החברתי הישראלי גם אם (לעיתים) כוונת השופטים טובה.

יישוב המחלוקת הוא פשוט אך נחרץ

התנגחות ראש בראש לא תטיב עם איש ולא עם מגזרים. הדברים חייבים להיות מיושבים בדרכי נועם ובגישה חינוכית חיובית, אל לנו לשחק לידי הקיצונים משני הצדדים. הידברות והגעה לעמק השווה, הפעלת תוכניות חינוך (לא אינדוקטרינציה, חינוך כהלכתו) לשני הצדדים, דהיינו - חינוך לחילונים להבנה עמוקה יותר של המניעים המביאים גברים ונשים מהמגזר החרדי להעדיף מרצון ומאמונה את הפרדת המינים מטעמי צניעות, מוסר ודת.

ומהצד השני - חינוך תוך הידברות והבנה של המגזרים החרדים והדתיים לרצונותיהם ומאווייהם של אנשי המגזר החילוני (וודאי כי הרוב החילוני אינו שוטם יהדות ואינו מתייוון, אלא אך לוקה בבורות באשר לדת היהודית), על-מנת שיוכלו להבין ולכבד את הצד השני כראוי כפי שדורשים כבוד והבנה לעצמם מטעמי דת. ראוי היה כי ציבורים חרדים יצאו נגד תהליך ההקצנה העובר על חלקים במגזר ויחזירום לשפיות בהידברות פנימית, תוך תהליכי תיקון חיוביים פנימיים למגזר.

"פיקוח נפש דוחה שבת"

ראש הממשלה בנימין נתניהו טעה בנושא זה בהכרזותיו החד-צדדיות בישיבת הממשלה מיום 25 בדצמבר 2011. הוא טעה בכך שהתייחס בחיוב אך לזכויות המגזר החילוני בעודו מדיר, נמנע מהאיזון המתבקש ואינו מתייחס כלל לזכויות המגזר החרדי. בכך שנתניהו התעלם מההסתה הארסית המתוזמנת וההיסטרית כלפי המגזר הדתי הפך הוא עצמו כתומך בהסתה המגזרית החד-צדדית הזו, דהיינו - הפך עצמו כנציג ממשלה בלתי רלוונטי בעיני ציבור העולה על מיליון נפש ויותר במדינת ישראל.

נתניהו שכח משום מה (ואפשר כי אך תקינות פוליטית מעורבת כאן), כי הוא ראש ממשלת ישראל כולה ולא אך ראש ממשלתו של מגזר אחד בלבד בה. נצרכים אנו למבוגר אחראי אשר יתעלה מעל שיקולים כיתתיים-מגזריים ויראה את כלל החברה הישראלית תוך שיקול מערכתי כולל, על כלל גווניה ומגזריה ויקרב מגזרים ניצים האחד לשני לתועלת כולנו. אל לו למבוגר האחראי לשחק לידי פלחים זניחים בחברה מהשמאל הרדיקלי מצד אחד והחרדים הקיצונים הפנאטים מצד שני, אשר עניינם הוא לפלג את העם, להביאנו אל סיפה של מלחמת אזרחים ולקצור מהפירות המורעלים, המרעילים את כולנו יתרונות פוליטיים צרים על גב הציבור כולנו.

והערה מיוחדת לציבור הדתי-חרדי חובב ציון באשר הוא מאורגן ומגובש יחסית יותר מזה החילוני. ישראל נמצאת במצב לא נוח בלשון המעטה באשר למקומה הגיאו-פוליטי והביטחוני במזרח התיכון לעת הזו. כפי ש"פיקוח נפש דוחה שבת", כך גם מצבנו הקיומי הרעוע והבלתי ודאי כיום מחייב דחיית ההתנצחות והעמקת ההקצנה באשר להפרדת נשים וגברים או אף נושאים חשובים אחרים, אפילו תורנים-מהותיים בעלי פוטנציאל ל"שניות במחלוקת". מוטב לעת הזו ולפרק זמן לא ידוע להניח לנושא ולשמור על המצב שהיה קיים עד עתה. ולכשירגיע, לכש"ימות הפריץ או כלבו", לחזור ולעיין בנושא אשר אפשר כי ייוותר מכל וכל עדי אז. אחדות העם בעיתות צרה ומצוקה לשם קיום האומה גם היא "דוחה שבת".