חדר הסעודה האחרונה הוא כנסייה קטנה (15 על 12 מטרים), הנקראת גם 'סינקולום' או 'קנקולום', שפירושו 'חדר אוכל'. הכנסייה מציינת את המקום בו על-פי המסורת הנוצרית סעד ישו את סעודתו האחרונה לפני שנצלב.
תיאור הסעודה מופיע בברית החדשה בכמה מקומות, ומכולם עולה כי הייתה זו סעודת ליל הסדר: "... וְיַּעֲשׂוֹּ הַתַּלְמִידִים כַּאֲשֶׁר צִּוָם יֵשׁוּ וַיָּכִינוּ אֶת הַפָּסַח. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיַּסֵּב עִם שְׁנֵים הֶעָשָׂר... וַיְהִי בְּאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּ אֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן לַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר: קְחוּ וְאִכְלוּ - זֶהוּ גּוּפִי, וַיִּקַּח אֶת הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם, כִּי זֶהוּ דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים". (הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ו 19-29).
המסורת הקושרת את חדר הסעודה האחרונה להר ציון התגבשה בימי הביניים, כאשר הנוצרים הצלבנים הקימו קלויסטר (מתחם מנזר) סביב קבר דוד המלך. הם בנו את חדר הסעודה האחרונה מעל הקבר, באופן ששילב אותו בתוך הקריפטה של הכנסייה.
כיום משמשת קומת הקריפטה כבית כנסת, ואילו חדר הסעודה האחרונה משמש ככנסייה. גרם המדרגות שחיבר בעבר את שתי הקומות נחסם, ואין עוד קשר רציף בין שתי הקומות. נראה כי הרצון לחבר בין ישו ובין דוד המלך נעוץ במסורת הרואה בישו את 'משיח בן דוד'. באופן דומה מזוהה מקום הולדתו של ישו בבית לחם, שהוא מקום היוולדו של דוד.
הסעודה האחרונה היא אירוע חשוב בתיאולוגיה הנוצרית, וחלקה הגדול מחוקה בטקסי המיסה והליטורגיה של העדות הנוצריות השונות, בהן מאכיל הכומר את המאמינים בלחם ומשקה אותם ביין, תוך ציטוט דבריו של ישו בסעודה האחרונה. הסעודה מסמלת את מסירות נפשו של ישו למען המאמינים, כך שהיה מוכן להקריב את גופו ודמו למענם.
הדבר מסומל בחדר הסעודה האחרונה בעמוד שיש קטן, התומך בחיפוי שמעל המדרגות היורדות אל הקריפטה. כותרת העמוד מעוטרת בתבליט המציג ציפור שקנאי, שגוזליה מנקרים את גופה כדי לא למות ברעב. השקנאי כסמל להקרבתו של ישו למען מאמיניו היה נפוץ מאד בימי הביניים, וניתן למצאו בפסיפסים ופסלים רבים בעולם.
חדר הסעודה האחרונה בנוי במתכונת צלבניית, הכוללת קמרונות צולבים ועמודי תמך בעלי כותרות מגוונות. במאה ה-15 השתלטו מוסלמים על המקום, גירשו ממנו את הנוצרים והפכו את הכנסייה למסגד. עדויות לכך ניתן למצוא עד היום במחראב (גומחת תפילה) הצמודה לקיר הדרומי של חדר הסעודה האחרונה, וכן בחלונות הוויטראז' הססגוניים, הנושאים פסוקים בערבית.
במשך מאות שנים נאסרה כניסת יהודים ונוצרים למקום, עד תקופת המנדט, שאז הם נדרשו לשלם דמי כניסה. רק לאחר קום מדינת ישראל ב-1948 עבר חדר הסעודה האחרונה והמתחם כולו לידי מדינת ישראל, ובמשך עשרות שנים נוהלה הכנסייה בידי משרד הדתות. מגעים רבים בדבר החזרת הבעלות על חדר הסעודה האחרונה לידי הנוצרים עלו בתוהו, עקב סכסוכים בלתי מתפשרים בין העדות הנוצריות השונות, המעוניינות כולן במקום. נכון ל-2009 המקום מוחזק עדיין תחת חסות משרד המשפטים.
תמונות ירושלים
