בכל מפגש עם קצין בכיר, אני שואל כפתיח לשיחה - מדוע נהוג לסמן היררכיה צבאית, כפרמידה ולא כחרוט?. באין מענה לשאלה כל כך פשוטה, עולה נקודת תורפה אחת מני רבות במערך הפיקוד והשליטה. ככזו שאין ביכולתה להבחין בגבולות הסמכות והאחריות, המסתמנות בפאות האבנים שבפרמידה. ולא בכדי. כפי שנחזה במלחמות ישראל, רמטכ"ל אלופיו ותתי אלופיו - מתמקדים ומנחים את הכפופים להם, בסוגיות שכולן נמצאות בתחומי הסמכות והאחריות של הכפוף. גם אם המדובר במג"ד, במ"פ, ולעיתים גם באלה של מפקד מחלקה. בלי דעת, למשתמע בהרס הדרג הטקטי,שכולו רעננות מחשבתית ומוטיבציה שאין לה תחליף.
מנקודת מבט חיצונית, נתפסת מעורבות הדרג הבכיר כחיובית. כך ש"המתערב המצוי" נחשב ליסודי וככזה שיורד לפרטים - למרות מעורבותו בתחומים לא לו. ואכן, סלילי הקלטות של מערכות הקשר, מלאות הנחיות שאינם במקומם, אך כאלה שמחייבות את הדרג הנמוך לבצע את אלה כלשונם. מנגד וכמשוב, הופך הכפוף לקשר פשוט, המעביר למפקדו כמות אדירה של אינפורמציה גרידא - שאין בה ולו זג של ענב מיובש, כדי להאיר את מצבו המבצעי. ובכך מונע ממפקדו "היורד לפרטים", להעריך את מצבו המבצעי - מדרג החטיבה לאוגדה, משם לגייס לפקוד המרחבי ולמטכ"ל.
ואכן אם היה בנמצא ולו חד עין בודד, היה זה בוודאות מצביע חולשת דעתו של "היורד לפרטים". ולאחר מכן היה ביכולתו לציין את מורך לבו, נספח לחוסר ביטחון עצמי, ולהעדר אמונה ביכולתם, תבונתם, ותעוזתם של פקודיו. מה שהיה מעמיד לידו באופן בלעדי, את פשר קריסת מערכת הפיקוד והשליטה במלחמות ישראל ובבט"ש.
לתומי האמנתי אחרי מלחמת יוה"כ 1973, כי המערכת תבחין בתת תרבות הפיקוד, ותסכל אותה, ולא היא. אחריה באה מלחמת שלום הגליל שם בלטה מכשלת הפו"ש, ככזו ששיבשה לחלוטין את תוכניות המלחמה. ולמרות זאת נגוז הכשל כאילו לא היה.
בדומה לקודמותיה הצטיינה מלחמת לבנון השנייה, בחוסר שליטה ממש משווע - ועל-אף זאת נסתרה הסוגיה מעיני רא"ל אשכנזי "מ
שקם" צה"ל, שלא חקר וממלא לא נתן דעת למכשלה.
בתום לב (ואני אדם תמים אך תמיד אופטימי) קיוויתי כי
מבקר המדינה בחוקרו את כשל "המרמרה", יצביע על גודש המפקדות ועל ההכבדה בקבלת ההחלטות, כפגע רע. אלא ש"החכם באדם" העדיף להתמקד בסוגיית המודיעין, למרות שתמונת המצב שודרה באין ספור תחנות טלוויזיה. נלווה לבחינת השלכות בינ"ל, לטיפול ביחסי ציבור, לנוהל קבלת החלטות בממשלה, ולזכות קיומו של מל"ל.
ובכל זה לא תמצא הערה, להשפעתה המזיקה של מערכת הפיקוד והשליטה לעצירת "המרמרה". והרי:
אלמלא לחצי המפקדות שהביאו לסרבול ולבלבול בקבלת אישורים, ולאחר שהיה מבחין כי אזור הנחיתה מוצף באנשים, ברי כי מפקד הפעולה היה דואג לניקוי הסיפון במי ים, בעשן ובאמצעים מוכרים אך יעילים לפיזור הפגנות. ולאחר מכן מבצע את ההשתלטות בשלמות, ולתפארת מדינת ישראל.
לאחר חיסול הכור בעירק, תאר מפקד חיל האוויר (האלוף עברי) את התדריך שנתן לטייסים, בדגש על שמירת סמכות החלטות (מעת ההמראה ועד הנחיתה) למבצעים ורק להם.עדות להכנה נאותה של הלוחמים, המאפשרת כימות מדויק של יכולתם המבצעית, וכמבוא לשמירת גבולות הסמכות והאחריות.
ואכן, אם מבקר המדינה היה מפנים כי אין פעולה זולת הכנה נאותה, כימות מדויק של היכולות, ושמירת המדרוג - להצלחתה של משימה. היה ביכולתו להפיק לראשונה בתולדות המדינה, דוח כזה שהיה מביא למפנה ממשי בתרבות קבלת ההחלטות.
אלא שבפועל העדיף המבקר להתמקד בקודקוד, בלי דעת למסה שתבוא כמשוב מלמעלה - בהעצמת יתר, של תת תרבות "הראש הקטן"
