לבית המשפט השלום בירושלים הוגש (12.7.2005) כתב תביעה נגד הכתב גיל ריבה, עיתון מעריב, עורך העיתון אמנון דנקנר, ועורך מוסף סופשבוע, אבי זילברברג, בגין פגיעה בפרטיות, לשון הרע, התעשרות שלא כדין והפרת הסכם.
התביעה הוגשה בעקבות פרסום שמה ותמונותיה של קורבן לסחר בנשים בכתבה במוסף סופשבוע בעיתון מעריב, כל זאת בניגוד למוסכם מראש דבר שגרם לסיכון חיים ממשי והכפשת שמה ברבים.
האשה, אזרחית אוקראינה, הגיעה לישראל לחפש עבודה ותחת זאת מצאה עצמה עוסקת בזנות. בתקופה זו סבלה מתנאים קשים ביותר, איומים על חייה, תקיפה, כליאת שווא ואילוץ לעסוק בזנות, על-ידי סוחריה וסרסוריה.
במהלך שנת 2003, הצליחה להימלט מבית הבושת ואף שימשה כעדת תביעה במשפט פלילי כנגד סרסוריה.
בתחילת חודש ינואר 2004, הגיעו שוטרים להוסטל בה שהתה האשה ולקחו אותה לתחנת המשטרה "ימ"ר צפון" על-מנת למסור פרטים הקשורים לעדותה בבית המשפט אלא שלמרבה ההפתעה, בעת שהגיעה לתחנה המתין במקום כתב "מעריב" גיל ריבה. לאשה נאמר כי ריבה מכין כתבה לעיתון על סוחריה וסרסוריה ובכדי לעזור לו, היא צריכה "לספר את הסיפור שלה".
בכתב התביעה שהוגש בסיועו של עו"ד אורי קידר ממשרד כבירי-נבו-קידר, בעקבות פרסום הכתבה, נטען כי בטרם הסכימה האשה לענות על שאלות הבטיח ריבה כי לא יפרסם את שמה או תמונתה, וזאת כדי לשמור על ביטחונה האישי וגם לאחר שהבחינה כי ריבה רושם את שמה בפנקסו ושאלה אותו מדוע, אמר לה שזהותה תישמר בפרטיות שלמה. גם לפשר התמונות הרבות שצולמה באותו מעמד שאלה האשה אך ריבה, חזר והבטיח לה כי התמונות הן "רק בשבילנו" כלומר בשביל העיתון, וכי לא יעשה בהן כל שימוש.
"ריבה, תוך שימוש בקסמו האישי הרב, הצליח להוציא מהתובעת מידע אישי ורגשי ביותר על מעשיה ועל כל אשר אירע לה כאשר התובעת האמינה כי המידע משמש כחומר רקע לכתבה על סוחריה וסרסוריה. ריבה יצר תחושה ואווירה ידידותית ועודד את התובעת לחשוף כמה שיותר פרטים. כאמור, התובעת האמינה כי המידע הוא לצרכי רקע כללי ולא יהיה חלק מהכתבה ולכן המשיכה לענות על שאלותיו ולא התנגדה לצילומה" נטען בכתב התביעה.
יש לציין, כי לאורך כל אותו ראיון נכח שוטר של משטרת ישראל אשר שימש כמתורגמן בין ריבה לתובעת. על כך כותב עו"ד קידר: "אין ספק כי מיקום הראיון בתחנת המשטרה, בנוכחותם והשתתפותם של שוטרים, נועדה לגרום לתובעת להאמין לריבה וכי... קשה להניח כי הראיון בו נטלה התובעת חלק היה פרי רצונה החופשי ולו מן הטעם כי קוים בתחנת המשטרה בנוכחות שוטר ולאחר שנתבקשה על-ידי שוטרים להשתתף בו!"
בכתבה שפורסמה במוסף "סופשבוע של מעריב התפרסמו לא פחות מ-14 תמונות של האשה, שמה, כינויה, והכל תחת הכותרת "להיות חפץ: המכירה, הכליאה, הלקוחות, והעונשים. מונולוג של שפחה מקטלוג".
כמו כן פורסמו שמותיהם ותמונותיהם של סרסוריה, דבר שלפי עורך דינה של האשה "העמיד אותה בסכנה מוחשית וברורה לחייה... בנסיבות אלו עלולים היו לפגוע ולאיים על חייה של התובעת ומשפחתה על-מנת לסייע לסוחריה וכן לשמש כדוגמא להרתיע נערות אחרות מלהעיד נגדם".
כתב התביעה מפרט את העבירות אשר נעברו, לכאורה, על-ידי ריבה, מעריב, דנקנר וזילברברג בהן: עבירה על חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, התנהגות רשלנית בחשיפת האשה לסכנת חיים וגרימה להשפלה, התעשרות שלא כדין משימוש שלא כדין בשמה, סיפורה ותמונותיה של האשה והפרת הסכם.
לאור כך תובעת האשה פיצויים בסך 1.6 מיליון ש"ח בגין פגיעה בפרטיות ולשון הרע, רווחים שהפיקו הנתבעים מפרסום הכתבה, פגיעה במעמד חברתי, עוגמת נפש ופיצויים מוגברים.
רוני אלוני, ראש מטה המאבק בסחר בנשים מסרה: "תקנון מועצת העיתונות קובע מפורשות כי עיתונאי מחויב באחריות והוגנות בעבודתו, חומרת מעשיו של ריבה מעידה כי אינו יודע הוגנות מהי,אחריות איננה בלקסיקון שלו והגדרת עיתונאי כלל לא מתאימה לו".
כתב הגנה יוגש במועד הקבוע בחוק.
