דגל המרד ברחוב צלאח-א-דין ממשיך להתנופף ברמה. בניגוד לעמדת וועדת השרים לענייני התיישבות (הנהנית מסמכות ממשלתית מלאה) כופפו אנשי היועץ המשפטי את ראש ה
ממשלה, ובתיווכו של השר בני בגין, ה"פודל" הקבוע של 'שלטון החוק', הגישו לבג"ץ נייר מטעם נתניהו וברק המאמץ את עמדתם, לפיה גם תושבי מגרון שרכשו את הקרקע מבעליה הערבים - יגורשו. כך דוקר ראש הממשלה בגבה את הוועדה שהוא בעצמו הקים.
בבג"ץ בית עזרא שברובע היהודי בחברון הניפה צלאח-א-דין עוד דגל פיראטי. מדובר במשפחה יהודית שגורשה מן העיר ומנכסיה בפרעות תרפ"ט. המרצחים הפכו את הנכס לחנות בשוק הירקות והירדנים התייחסו אליו כ"רכוש אויב" (כאלו בתרפ"ט הייתה בכלל קיימת מדינת אויב בשם "ישראל", ועזרא היה האזרח שלה...). מדינת ישראל המשיכה לנהל את המקום באותה מתכונת, למרות שה"אויב" הזה, משפחת עזרא, הוא בעצמו אזרח ישראל. לכן אפשר לומר שבחברון המדינה היא האויב של עצמה (וזה די נכון). בעל הבית, עזרא, נשאר בחוץ. פרצה האינתיפאדה, השוכרים הערבים פונו, ועדיין עמד הנכס ריק, גם כשהחל להתפורר ויהודים התדפקו על שערי הרובע להתיישב ונדחו מהעדר מקום. לולא כבר היה לעיר חברון שם, אפשר היה לקרוא לה - סדום.
לאחר מכן נכנסו משפחות יהודיות לגור בנכס, וכמובן שיקמו וטייבו אותו. אולם סדום לא ויתרה, והממונה מטעם המנהל האזרחי עמד על זכותו (לפי חוקי סדום) להחזיר את השממה לנכס. הוצא צו פינוי "לפולשים", ועליו ערערו היהודים בפני "וועדת ערר" המורכבת מ-3 משפטנים. הוועדה קבעה שהממונה התרשל במילוי חובותיו - לא התחשב ברצון הבעלים, התעלם מחובתו לדאוג לטובת הנכס ופסקה להוציא אומנם את "הפולשים", אך להשכיר את המקום לשוכרים אחרים.
סוף טוב? לא בסדום, לא תחת כיבוש. כי לפי דין הכיבוש, פסק דין של וועדת ערר אינו אלא המלצה, ומי שנגדו הוגש הערר יכול, בפשטות, לצפצף עליו! וכך הווה. כיום עומד העניין להכרעה בפני הבג"ץ.
בינתיים חלו שתי התפתחויות. וועדת
אדמונד לוי לא השלימה עם הסידור המשונה, שהחלטה בערעור היא "המלצה" בלבד ותבעה שהחלטה כזאת תהיה מחייבת. בכלל מצאה הוועדה, שהמנהל האזרחי זו רשות מנהלית
"שלכאורה נחזית כמחזיקה בדעה מוטה לחובת המתיישבים הישראלים".
ובינתיים קמה גם וועדת השרים לענייני התיישבות, ולה הסמכות לקבוע ולהכתיב את עמדת הממשלה בענייני ההתיישבות ביו"ש.
כל הקווים האלה נפגשו בפרשת עזרא: העניין נדון בוועדת השרים, ושם הסכימו כל החברים לקבל את החלטת וועדת הערר, אך מולם התייצב מייק בלאס מטעם היועץ המשפטי ותבע לגרש את הדיירים היהודים ולהשאיר את המקום ריק ועזוב. בהתנגשות הזאת של "כנופיית שלטון החוק" (ביטוי של שרון) נגד ממשלת ישראל, לא הושגה הכרעה והוחלט לבקש ארכה. בג"ץ נעתר, אך הטיל על המדינה תשלום סך של - 5000 שקל הוצאות.
זהו טירוף המערכות, אותו ייחסתי ל-"כיבוש".
אסביר את דבריי.
דורי גולד, במאמר על דוח לוי, מבהיר שביהודה ושומרון הערבים אינם כפופים עוד ל"כיבוש" במובן החוק הבינלאומי, הואיל ומאז אוסלו ממשלת ישראל ביו"ש "אינה ממלאת עוד תפקיד של ממשלה". את התפקיד הזה ממלאים כעת שלטונות רמאללה ועזה.
את זכויות העם היהודי רומס הממשל הצבאי
דורי גולד אינו עוסק במצבו של המיעוט היהודי ביו"ש, כמעט 400,000 נפש, שהוא לבדו נותר כפוף לממשל הצבאי, כלומר לכיבוש. 'כיבוש', מפני שהשלטון הזה אויב ל
מתנחלים היהודים ומתנכל להם באמצעות הכלים החדים שמעמיד לרשותו הממשל הצבאי, כלים שאמורים לדכא אוכלוסיית אויב כבושה. ההרסני ביותר ביניהם הוא הטרור המשפטי. וועדת לוי מתארת ומתעדת גם את העוינות וגם את הפגיעה באושיות המשפט והצדק, מהן סובלת האוכלוסיה היהודית.
וגם זה אינו הכל. אוכלוסיית אויב תחת כיבוש נהנית מסטטוס של "מוגנים" על-פי תקנות האג ואמנת ג'נבה הרביעית. לא כן יהודים בא'י תחת כיבוש. הללו חשופים לטרור המשפטי של המנהל האזרחי ללא הגנה. כביכול הם שייכים למדינה הכובשת, אך ה"אמא" הזאת שייכת לזן הנדיר המגרש את ילדיו...
חמור מזה: היסוד המשפטי המודרני להיותנו בת"א כבחברון הוא המנדט של חבר הלאומים על א"י ובו נאמר, ש"בהתחשב בזכויות ההיסטוריות של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בארץ זאת", מחויבת המעצמה השלטת לעודד עלייה והתיישבות צפופה על הקרקע של יהודים.
משפטנים בינלאומיים ברי סמכא תמימי דעים שההוראות האלה מחייבות כל מדינה השולטת כאן, כל עוד לא הוכרה ריבונות אחרת על השטח. מכאן, שלבני העם היהודי בתור כאלה זכויות ותביעות כלפי המדינה הכובשת, ישראל (והיא 'כובשת', כל עוד נתניהו נמנע מלאמץ את דו'ח לוי). כמו כלפי כל מדינה אחרת, לו החזיקה בשטח.
את הזכויות האלה של העם היהודי רומס הממשל צבאי תחת רגליו. מאות אלפי המתנחלים שנכתשים בין אבני הרחיים הם קורבנות של המצב הפרברטי, הנאלח, ששלטון כיבוש שאזרחי האויב שוחררו מעולו, הושאר ואף הוחמר כלפי טובי בניו של "הכובש".
זעקת השבר של השמאל נגד "הכיבוש" היא מהתלה ריקה מתוכן. המתנחלים הם הם שצריכים לצאת היום לרחובות תחת הסיסמה "הלאה כיבוש!" להם אסור לשקוט ולנוח, עד אשר יוסרו מעל צווארם המנהל אזרחי והטרור המשפטי שלו, הכלים שבאמצעותם מגורשים יהודים מנחלותיהם.
על כן, על המלחמה בכיבוש אנו מצווים בין היתר מכוח היותנו בנים לעם היהודי, שאת זכויותיו מדינתנו עושקת.
